איגרא רמה חלק ב מא

בשר טלה דג"כ לא פירש מן העבירה והנה איתא במפרשים דתשובה אינה אלא מצד החסד ומן הדין לא יועיל שום תשובה:

אבל בכה"ג דעלה בידו בשר טלה. ראו להיות שיועיל תשובת המשקל דהא מתחלה כשלא עשה שום מעשה לא הי' מענש על המחשבה משום דלא עשה המעשה וכנ"ל רק בכאן משום דאעפ"כ לא פירש אמנם מ"מ מעשה עבירה לא עשה דהא עלה בידו בשר טלה רק משום דלא פירש מן העבירה ומענש על המחשבה וכיון דפירש אח"כ מן העבירה בתשובת המשקל בוודאי יועיל וזו פי' סיום הפסוק אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש וכו' דדוד המע"ה ג"כ וכשל בעלה בידו בשר טלה במעשה דאורי' וסיים אחלי יכונו לשמור חוקך מעתה שאפרוש מן העבירות אז לא אבוש דיועיל לכפר החטא דעלה בידו בשר טלה מכח תשובת המשקל ודו"ק וכנ"ל:

ונ"ל דברי הגמרא הנ"ל אמרו מלאכי השרת וכו' דהנה ידוע דהקב"ה אינו מעניש בר ישראל על המחשבה חוץ מע"ז וכנ"ל ולנכרי מצרף המחשבה. ונראה טעם הדבר לומר משום דאיתא כל המודה בע"ז כאלו כפר בכל התורה וכל הכפר בפ"ז כאלו מודה בכל התורה כולה ומש"ה ישראל מקיים במחשבה כל התורה כולה דמודה בה מחמת שכופר בע"ז ולהכי בע"ז מענש על המחשבה ולאפוקי נכרי דאינו כופר בע"ז אין מנקין אותו ממחשבת און ונ"ל דזה היא הנשיאת פנים נגד ישראל ששאלו המלאכי השרת. שאין עונשין על המחשבה לאפוקי נכרי דעונשין אמנם י"ל כנ"ל מחמת שישראל כופר בע"ז. ונכרי מודה בע"ז אמנם קשה הא איתא בגמרא לעתיד אמרו א"ה כלום כפית עלינו ההר כגיגית. והקב"ה ישיב להם הלא השבע מצות שנצטוותם עליהם לא קיימתם ולפ"ז קשה הא ע"ז לא הוי משבע מצות שאין גוי מצוה על השיתוף והדרא הקושיא אמאי בישראל מוחלין המחשבה ובנכרי עונשין הא לא הוי אלא מטעם דישראל כופרין בע"ז וכנ"ל ונכרים מאמינים בע"ז הא זה הוי מחמת כפי' ונכרי אינו מצוה על השיתוף ולא הוי משבע מצות והנה איתא במדרש אילו בירך אדם הראשון על עץ הרעת לא הוי חטא ופירשו המפרשים משום דאדה"ר כופר בעיקר הי' ואילו בירך ואז הי' מודה בהשגחה ובאחדות לא היו חוטא דחטאו היו דכפר והאמין בשתי רשויות וזה פי' הגמרא דהשיב הקב"ה דהאיך לא אשא להם פנים אני צוויתי ואכלת ושבעת והם מדקדקין לברך עד כזית עד כביצה וכיון דמברכין וזו מורה על אחדות והוי כאלו מודה בכל התורה כולה וזה עושים מעצמם בלי כפי' וא"כ לא הוי נשיאות פנים כלל דראו למחול להם על המחשבה וכנ"ל. ע"פ הנ"ל נראה לפרש רבי דאתא מדוד מהפך בזכותיו דדוד דפריש דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דהנה עפ"י סברת הנ"ל דהטעם דאין עונשין על המחשבה משום דזה הוי כתשובה מחמת שפירש ולא עשה המעשה ועפ"ז בעלה בידו בשר טלה שפיר מענש על המחשבה כיון דלא פירש מן המעשה כנ"ל בפירש דברי הגמרא דעל זה ידוו כל הדווים וא"כ בדהמע"ה דאף דעלה בידו בשר טלה מ"מ הוא לא ידע דיהרג אורי' ותהיו מגורשת למפרע וא"כ נשאר בידו עון אמנם נ"ל דהנה כתיב נושא עון ופשע וחטאה וקשה איפכא הוי לי' לינקוט קודם החטא הקל ואח"כ החמור וי"ל דזה קאי בתשובה דזדונות נעשין כשגגות וחטאה קאי אשוגג הנשאר מן העון דקודם וא"כ מוכח דמתשובה נשאר עכ"פ שוגג וא"כ קשה אמאי כתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ד' אם הוי הטעם משום דפירש הוי כתשובה א"כ ראו שישאר עוד שוגג וצ"ל טעמא אחרינא דאף בלא התשובה אין עונשין כלל על המחשבה וזו רבי דאתא מדוד מהפך ודריש בזכותי' דלשון מהפר דוקא דהיינו מדכתיב להיפך נושא עון ופשע וחטאה וכנ"ל ומוכח דדוד זכותא בלי שום חטא כלל וזהו הפי' באיוב שתים אל תעשו עמדי ר"ל דממ"נ אם אתה רוצה לענוש כדין כופר בעיקר וא"כ ממ"נ מיד שחזר הוי כמו דבודאי לא יעשה זאת והוי חזרה דבוודאי לא יעשה זאת העבירה ואלא דאינו עושה זאת משום כופר. בעיקר וא"כ לא מוכח דשוב לא יעשה וא"כ לא יענש כדין כופר וא"כ שתים אל תעשה עמדי דידין כדין הכופר ותשובה לא יועיל דלא אמרינן דבוודאי לא יעשה זאת וזה שתים אל תעשה עמדי

בגמרא במנחות דף נ"ז ע"ב אמר ר' יצחק בשעה שחרב בה"מ מצאו הקב"ה לאברהם שהיו עומד בבה"מ אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו א"ל שמא בשוגג חטאו א"ל עשות המזמתה א"ל שמא מועטין חטאו א"ל רובם הי' לך לזכור ברית מילה א"ל ובשר קודש עברו מעליך א"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה א"ל כי רעתיכי אז תעלוז מיד הניח ידו על ראשו וכו'

ואיתא במדרש רבה אתם כפלנו טובה בני כפוי טובה אני אמרתי למענכם שולחנו בבלה ואתם אומרי' קרא עלי מועד וכו'. במקרא כשבאו הגבעונים ואמרו לדוד מחמת שאמר ה' על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים ואמרו תנו לנו שבעה אנשים מבני והוקענום לד' בגבעת שאול יצתה בת קול בחיר ד' אשר נשיא יחטא לאשמת העם ואשימם בראשיכם כי ימצא חלל באדמה

בגמרא בת עמי חגרו שק אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עפ"י דאיתא במס' תענית מאן יחידי' אלו ת"ח עפ"י מ"ד במדרש כי יחיד אני ת"ח שמת אין לו תמורה וזה שאמרינן ת"ח שמח בית מדרשו בטול פי' מה שהוא הי' דורש ולומד אחים אם פדאו דהתם קאמינא:

איתא בצאן קדשים וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא להמית צדיקים בעוון הדור ותירץ דמטעם דאין אדם צדיק בארץ ומדת הדין נותן נפ החטאת תמות אמנם הקב"ה שיתוף בבריאת עולם מדת הרחמים לזאת דן את הצדיק במדת דין ובחטאו מת כדי ששאר כל העולם ידון ברחמים כור ויוכלו להתקיים וזו דהראהו הקב"ה למשה תורתו של ר' עקיבא ומתורר ואמר זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק שכך עלה במחשבה ופי' דהיינו דבמחשבתו היו לברוא העולם במדת דין ואח"כ שותף ברחמים ועפ"י זה י"ל פי' הפסוק היצדק אנוש מאלקי ומעושיהו יטהר גבר היינו היצדק אנוש מאלקי דהיינו ממדת הדין אמנם מעושיהו יטהר גבר דהיינו מכפי מה שהו' העשי' של העולם שנשתתף במדת הרחמים ועי"ז יטהר גבר ולא מכפי שעלתה במחשבה לברוא העולם בדין וזו פ' הפסוק בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם נצב סלה ואיש היינו הצדיק והוא מחמת שהבל כל אדם ואין אדם צדיק בארץ וכו' וזו ג"כ פי' הפסוק מכל פשעי הצילנו חרפת נבל אל תשימנו דכאשר תצילנו מכל פשעי אז חרפת נבל אל תשימנו דלא אמית עבור הרשע דקב"ה לא עביד דינא בלא דינא אמנם קשה הא אכתי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב רק בשעה שאמר הקב"ה ונתתי לפניך את החיים והמות הטוב והרע ובמשפט צריך לומר דהקב"ה עתה גוזר על הצדיק דהא עפ"י אשר נשתתף מדת הדין ברחמים אינו מגיע להצדיק שימית אמנם י"ל דאיתא במדרש והנה טוב זה החיים מאוד זה המות שמכפר וא"כ זה איננו רע מיתת הצדיק שמכפר אמנם קשה הא ארבע חלוקי כפרה היו דורש ר"א בן מתיא ברומי ובכולן צריך תשובה או בהדי יסורין או בהדי מיתה וא"כ קשה ממ"נ הא בוודאי הצדיק לא עשה עבירה גדולה מחייבי מיתות וכריתות כי אם עבירה קלה כמו עשה א"כ ממ"נ אם עשה תשובה מועיל ולמה ימות ואם לא עשה תשובה מאי מועיל המיתה. אבל י"ל דזה שעושין ישראל חשובה אחר מיתתו הוי כמעשה לדבר מצוה ומעלה כאילו עשאה וזו פי' המקרא הוי המתאוים יום ד' היום ההוא חושך ולא אור הוי דמתאוים יום ד' דהיינו שידונם הוי ברחמים לבד ואימת הוא הלא תמיד נדונם בשותפות רחמי' ודין וזה אינו כי אם במיתת צדיק אמנם היום ההוא חושך כדכתיב במיתת צדיקי' ויבא השמש בצהרים ואמרינן זו יומו של ישעי' וזו פי' נשים לילות כימים למשים לילות כימים וזו פי' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד דהנה זה אינו ס"ד דהקדושה יהא בעונך לצדיקים ואדרבה האל הקדוש נקדש בצדקה אמנם רק על פני כל העם אכבד דכל העם ידין רק ברחמים וזו הקידוש וכל בית ישראל יבכו השרפה אשר שרף ד' דהיינו שהשם הרחמי' הסכים לזה דבכל מקום המשפט בדין ורחמי' ועפ"ז לא הי' מגיע לצדיקים מיתה ועכשיו אמאי הסכים השם הרחמיו הוא רק למען כל העם וזו פי' המקרא נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז עי"ז זה עוז ותעצומות לעם וזו פי' נשים לילית כימים על המשים לילות כימין וכל הלומד בלילה חוט חסד מושך עליו ואדרבה הפכו לרחמיו וכעת נהפך לדין וזו פי' אל תיקרי בכבודי אלא בכבדי דהיינו מה שכבד עם קלני מראשי דבאמת במיתת צדיקים אין קידוש השם רק על פני העם אכבד וכנ"ל. וזו פי' מדרש הי' צריך לראי' וכנ"ל כי ד' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיו ע"ד דשאל אבנימס הגרדי במה נוכל להזווג לאומה זו צא לבתי מדרשות וזו הי' צריך וכו' וב ראיו הוא מחמת שכבר נסתלקו הצדיקים יכול על מגן כקושי' הנ"ל דמפי עליון לא תצא וצ"ל דהמות טוב שמכפר עליו וקשה ממ"נ הא בלא עשה תשובה אין מיתה מכפר וצ"ל מחמת דישראל עושין תשובה עושה לו וזו ד' הוגה שמדאגי' על מיתתו ועושים תשובה. והנה כל זה כשישראל עושין תשובה אחר כן וזו פי' הפסוק גם בכופריך נמצא דם נפשות נקיים אביונים לא במחתרת מצאתם ותאמר אך שב אפו ממנו כי נקיתי הנך נשפט אותך על אמרתיך לא חטאתי דהיינו גם בכופריך נמצא וכשזו מיתת צדיקים שמתים עבורך ותאמר אך שב אפו ממני כי מיתתם מכפר על עון הדור והנך נשפט אותך על אמריך לא חטאתי דכיון שאינך עושה תשובה א"כ בחנם מתו הצדיקים ונמצא בכופריך דם נפשות נקיים. וזו פי' פסוק בירמי' על זאת מתגרת ידך אני כליתי דכיון שאין עושה חשובה נענשו על מדת הדין הצדיקים וזו פי' פסוק בירמי' על זאת סיפדו והלילו ברחובות ובשווקים כי לא שב חרון אף ד' מאתנו דהיינו על זאת סיפדו על מיחת הצדיקים שבאם לאו לא ישוב חרון אף ד' מאתנו וזו הפסוק דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי יגע עד לבך ע"ד כי הצדיקים נקראים לבן של ישראל. עוד נ"ל טעם במיתת צדיקים דכי עביד קב"ה דינא בלא דינא ע"ד דהעולם נידון אחר רובו ובלא"ה כשרובן חוטאי' ממילא ימותו הצדיקים וזו פי' המקרא הי' צרי' לראש וכו' כי ד' הוגה וכו' עוללי' הלכו שבי לפני צר ר"ל היו צרי' לראש וזו בוודאי שכבר נסתלקו הצדיקים קודם מפני מה כי ד' הוגה על רוב פשעי' דהיינו מחמת שהעולם נידן אחר רובן וזו עוללי' הלכו שבי לפני צר דאיתא בגמרא מ"מ בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה על אדם גדול דכיון דלא בכו עליו ולא עשו חשובה לזאת עוללין הלכו שבי וכו'. וזו פי' המקרא בירמי' לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאכם משום דמוסר לא לקחו כשאכלה חרב שלכם אח הנביאים והצדיקים וכנ"ל. וזו פי' על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים דמקשה הגמרא דמקודם תבע על שאול שלא נספד כהלכה ואח"כ אמר אשר המית הגבעונים וגם מה זה שאמרו בחיר