איגרא רמה חלק ב מ

חידושי אגדות

איתא במס' תענית דף ג' ע"ב בטל לא חייבי חכמים להחזיר למימרא דשל לא מעצר דכתיב לך וכו' ואתנה מטר ואלו טל לא קאמר למימרא דטל לא מעצר וכי מאחר דלא מעצר אלי' אישתבעי ל"ל וכו'. והקשה הראב"ד דה"ל וכי ח"ו אלי' בשיקרא קא משתבע וי"ל משום דהנה זה הטעם שהצדיקים משתבעין כדי שהקב"ה דגזר יעשה כן דהנה הרמב"ם פסק דאם נשבע על אחרים לעשות דבר יש לאחרים לעשותו בכדי שלא יבוא לידי שבועת שוא ומש"ה נשבעים והקב"ה מקיים בכדי שלא יבוא לידי שבועת שוא. אך לכאורה הא איתא דאם נשבע שלא ישתדל בצרכי ציבור הוי נשבע לבטל את המצוה ולא חל שבועה וא"כ אפי' מקיים הוי שבועת שוא וא"כ בכאן שלא ירד המטר הוי אין לך צרכי ציבור יותר מזה ובלא"ה לא חל ואמאי מועיל השבועה אך י"ל דהא כיון דהישראל לא מעליא וא"כ מגיע שלא יוד המטר וא"כ לא הוי לבטל את המצוה אך באמת הא בטל לא מעצר אפי' אם הם לא מעליא וא"כ ע"ז הוי לבטל את המצוה אך הא איתא בש"ע דע"י כולל שפיר חל לבטל את המצוה ג"כ והוי חל ע"י כולל בגשם שחל שלא ידד דהוי הדין כן שלא ירד הגשם הואיל ואינם מעולין אך לבתר דמיתשל אלי' על השבועה אמר לך ואראה אל אחאב ואתנה מטר וא"כ כיון דנעקר הנדר מעיקרא וא"כ לא הוי כולל וא"כ ממילא לא חל על טל דכיון דליכא כולל. והנה בתשובת מהרי"ט כתב דבאמת אם מתחרט בנדר אין צריך לשאלה רק באדם דהוי אין ברירה וכמ"ש הרמב"ן דאדם מלא חרטה משא"כ הקב"ה וא"כ א"ש אך דקושיו' הש"ס ל"ל לאלי' לאשתבועי דהא אלי' אשתבע לקיים מה שכתוב בתורה לאפוקי מאחאב וא"כ לטל ל"ל אישתבעי ומתורץ קושיות הראב"ד

במדרש והמים להם חומה מלמד שירד סם ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם ניסים וכו' מה הללו עע"ז אף הללו עע"ז אמר להם הקב"ה שוטה שבעולם והנה לא עבדו אלא מתוך שיעבוד ומתוך שיתוף ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. והקשה בספר פרשת דרכים למה אמר תרי טעמים ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון וי"ל משום דהנה יש ליתן טעם דבישראל שוגגין פטורין ואין שוגג לנכרי משום דהנה איתא במס' ר"ה האומר ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמיר והקשה הש"ס שם ותירץ כאן בישראל דבישראל אפי' אם לא יחי' מ"מ לא יתחרט משא"כ באומות העולם דעושה רק בשביל זה. ונמצא היוצא לנו מזה דאומות עושין רק בשביל לקבל פרס ולא מאהבה משא"כ ישראל עובדין מאהבה. והנה בשלמא בישראל שפיר שייך דהוא רק שוגג ובאמת רצונו שלא הי' עושה כן משא"כ באומות העולם שמה שהם עושין מצוה ואין עושין עבירה הוא רק מיראת העונש וא"כ לא שייך אצלם שוגג דהא אם אין עושין הוי רק מה דאנו עושין הוי רק במעשה דהא מחשבתו אי לאו העונש היו עושין וא"כ י"ל כי עשה שוגג מאי אמרינן דהוי במחשבתו אינו רוצה לעשות ובשוגג עשו דהא שוגג ואונס הוי חדא כמבואר בפוסקים גבי אכילת איסור בא"ח בסימן קצ"ו סעיף ב' בט"ז דשוגג ואונס דין אחד וא"כ הוי שוגג אך על גוף שלא לעשות הוי אונס וא"כ ה"פ אתה דן שוגג כמזיד אצל ישראל ואצל אומות אתה עושה אונס כרצון ומש"ה אין לאו"ה שוגג ומתורץ שפיר. ועפ"ז י"ל מדרש אעברה נא ואראה את הארץ אמר הקב"ה למשה משה אם אעברה נא אין כאן סלח נא ואם יש כאן סלח נא אין כאן אעברה נא. דהנה בתהלים איתא במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך וי"ל דה"פ דהנה תשובה הוי באותו פרה באותו מקום ר"ל דיזדמן לפניו עבירה ולא יעשה. וא"כ מ"ה באם עושה תשובה מיראה נשאר שוגג דהא ממ"נ אם יזדמן לפניו עבירה וא"כ הוי חרטה דאינו רוצה לעשות במזיד היאך הוי חרטה גם על השוגג וזה אמר במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך ר"ל ארחו דעבירה יהיו נעשה זכות לשמור כדבריך וזה אמרו בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך ר"ל דהוא מתפלל דלא יזדמן לו שוגג וא"כ מוכרח דגם על שוגג יש לו חרטה. והנה יש ליתן טעם דמי הקדימנו ואשלם ר"ל דאם עושה מיראה וא"כ אם עושה מיראת העונש כבר שילם לו הקב"ה מה שהוא רוצה שלא יבוא עליו העונש וא"כ לא הקדים משא"כ אם עושה מאהבה. והנה יש ליתן טעם דאין הקב"ה נוטל מצוה בעד עבירה דאמרינין בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד דבאמת מי הקדימנו ואשלם וא"כ ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הא ע"פ הדין א"צ לשלם לו כלל וא"כ רשעים שמהפכים מדה"ר למדה"ד וא"כ בדין אין לו כלל מצוה משא"כ לאחר שעשה תשובה ולבסוף ורב חסד ויש לשלם לו בעד המצות. והנה הפרשת דרכים כתב ישלם ד' אשר באת לחסות דבאמת כיון דאינו מצוה ועושה הוי הקדמה דהא הו"ל בית ואעפ"כ אינו מצוה דבשלמא בנוי שהוא מצוה שפיר שייך דבשביל זה עשה לו הבית יעש"ה. וזהו הפי' שאלו מ"ה כתיב בתורה אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ד' פניו אליך. אמר הקב"ה איך לא אשא פנים לישראל שאני כתבתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין עד כזית ועד כביצה. וי"ל דה"פ דבאמת קושיא שלהם דתשובה נעשה כשוגג ובאומות אין שוגגין ובישראל יש שוגגין. וע"ז תירץ איך לא אשא פנים דהא הם מחמירין על עצמם וא"כ דלא הוי בשביל אונס וא"כ שפיר יש להם שגגה משא"כ באומות. והא דנקט ב"ה משום דמאסו בשלשה ואין בן דוד בא עד שיבקש שלשה ובברכת המזון יש הנהו שלשה אלה ישראל ומלכות בית דוד וב"ה וגם תורה ועוד דהוי הם מוקדמים לפי ס' הפרשת דרכים ולפי סברתי ג"כ דכיון דעושין מיראה. וא"כ שפיר נוטל המצוה בעד עבירה דכיון דמן הדין יש להם לשלם ש"ט:

וא"כ ה"פ דבאמת גבי משה רבינו וכי לאכול מפריו הוא צריך אך כדי לקיים מצות התלויות בארץ אך הא הקשה הפ"י הא הוי חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וא"כ ה"פ א"ל הקב"ה אם יש כאן אעברה נא דבאמת מה הוי דחישב הא עכ"פ לא עשה א"כ אין כאן סלח נא דהא (לפי סברא זאת) לא מהני שוגג דכיון דעיקר הו עשי' אלא ודאי דעשי' לא איכפת לן דכיון דמחשבתו הוי על טוב דהא ברצונו לעשות ולקיים אך דהם שוגגין עכ"פ מחשבתו מהני א"כ אם אין כאן אעברה נא יש כאן סלח נא דשוגג ואונס הוי חדא מלתא כמו דכתב בט"ז באו"ח סימן קצ"ו סעיף ב' והבאתיו לעיל וזהו הפירוש על שלא ברכו בחורה תחלה דאם הי' ברכו תחלה וא"כ אשר נתן לנו תורת אמת וא"כ הוי הקדימנו דהא דלא הוי הקדמה משום דעשה לך הגוף כדי לעשות המצוה משא"כ אם אני משבח על שנתן לנו התורה וא"כ הוי שפיר הקדמה והי' מחשב נגד עבירה וא"כ זהו הפירוש אתה החילות להראות את גדלך זה המן ר"ל דהוי הקדמה דהא אם אני רוצה לעשות מצות התלויות בארץ אע"פ דיכולין להיות בלא ארץ ולהחיות וא"כ אם ירצה להיות בארץ ולהחיות א"כ הוי הקדמה. וכי לאכול מפריו הוא צריך אלא כדי לקיים אני נותן לך שכר מצוה ולכאורה קשה וכי משה רבינו עביד ע"מ לקבל פרס. וי"ל דה"פ דהנה שכר מצוה מצוה וכתבו המפרשי' דזהו הוי שכר דעושה מצות הבור' (ר"ל דשכר מצוה גופא היא המצוה דזה רצון הבורא להיות שכר מצוה) וא"כ ה"פ כדי שכר מצוה ר"ל דזה שכר מצוה ועושה מצות הקב"ה אני נותן לך שכר כאלו עשית ר"ל דהשתא הוי מצוה שלי וא"כ הוי לך שכר דעושה השתא המצוה מצוה (וגם שכר משכר מצוה יש לך ודו"ק) ובזה א"ש הלשון דאמרינן במס' שבת דיצחק אמר בשעה דהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראו בני וכו' והלשון לפניך פי' דהקדימו קודם דאיתא מי הקדימנו ואשלם וא"כ זה אם עושה מיראה ומשא"כ מאהבה הוי שפיר קדמו לפניך ודייקא לפניך

במסכת ברכות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב אשר לא ישא פנים וגומר וכתיב ישא ד' פניו אליך אמר להם הקב"ה איך לא אשא להם פנים אני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה והוא מאמר סתום בגמרא שבת רבי דאתא מדוד מהפך ודריש בזכיתי' דדוד וכו' בתהלים. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וגומר. ביומא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ל"ל חרי זימנא הא קמ"ל כדרב הונא כיון שעבר אדם וכו' נעשה לו כהיתר דאכתי קשה ל"ל תרי זימנא וי"ל דהנה איתא בשל"ה שכל אדם כשעובר עבירה נראה ממנו שהוא כופר בעיקר כי איך מלאו לבו לחטוא נגד מלכי המלכים שרואה במעשיו ואף נגד מלך בשר ודם החוש מכחיש זה אם לא שכופר בהשגחה ואיתא בשל"ה שאין התשובה מקובלת עד שמעידין עליו בפמליא של מעלה ששוב לא יחטא ולפי דברי השל"ה הראשונות שפיר משכחת לה ששוב לא יעשה דהא החוש מכחיש ולזה נ"ל פירש הפייט אם כבנים וכו' אם כעבדים עינינו לך תליות עד שתחננו וכו' וי"ל דהנה איתא במפרשים העושה תשובה מאהבה הוא במדרגת בן. ומיראה היא מדרגת עבד. וכמאמר הכתוב אם אב אני אי' כבודי ואם אדון אני אי' מוראי ולזה אמר שפיר הממ"נ אם כבנים בוודאי רחמינו:

ואם כעבדים ומספיק התשובה מיראה דהא עינינו לך חליות וא"כ ממילא זה הוי חשובה דהא כיון דאנחנו מצפים לך לקבלות התשובה אנחנו מודים בהשגחה ושוב לא נחטא. וכנ"ל והנה יש עוד תשובה המבואר בכל המפרשים זו תשובת המשקל שבא עבירה לידו ופירש ממנה. והנה איתא בגמרא קידושין און אם ראית בלבי לא ישמע ד' דמשמע דלא מעניש על המחשבה וכתיב למען תפיס כל בם. ומשני דהיכא דלא עבר מעולם אותו העבירה אין עונשין על המחשבה:

דהא כיון דחזינין דלא עשה המעשה אבל היכא דעבר ושנה דנעשה לו כהתר מעונש על המחשבה. דמזה שלא עשה המעשה לא מוכח שפירש דהא נעשה כהיתר לו ואמרינן דלא פירש מחמת יראת המקום רק בלא"ה לא רצה. ע"פ דברינו הנ"ל יש לפרש דברי הגמרא האומר אחטא ואשוב בתרי זימנא אין מספקין כו' משום דהבחינה הראשונה אינו מועיל דהיינו שיועיל התשובה משום שמאמין בהשגחה ושוב לא יחטא וכנ"ל דהא הוא ידע בהשגחה בשעת עבירה דאמר אחטא ואשיב רק ידע רבונו ומרד בו וגם הבחינה השנית אין מועיל דהיינו תשובת המשקל. דהא כיון דאמר חרי זימנא נעשה לו כהיתר ואינו מוכח שפירש מחמת יראה רק מעצמו לא עשה וכנ"ל. ונ"ל דברי הגמרא בחגיגה ע"ז ידוו כל הדווים אשה הפרם וד' יסלח לה מי שעלה בידו בשר טלה וכנ"ל ונראה טעמא דהא עיקר הטעם דאין עונשין על המחשבה משום כיון דלא עשה המעשה וכנ"ל וכאן הוא עשה המעשה ושפיר מענש על המחשבה. ודמי למי שעבר ושנה וזו פי' הפסוק אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וקאי אמי שעלה בידו בשר טלה. דמ"מ בלב עשה עבירה והשיב על זה הא אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו דהיינו אף שחשב מחשבת עון מ"מ כיון דלא פעל עולה הוי בדרכי' הלכו כמאמר הכתוב הנ"ל און אם ראית בלבי לא ישמע ד' לזה משיב אתה צויתה פקודיך לשמור מאוד היינו וזה הוא היכא שפירש מחמת ציוו המקום אבל לאפוקי בעבר ושנה כו' וכנ"ל וזה טעם ג"כ בעלה בידו