איגרא רמה חלק ב ג

שתירץ שם ר"ל דהבעלים הקדישו וא"כ לא מקשה מידי. ועוד הקשה הרשב"א במרובה דהא רבא גופא ס"ל בב"ק דיאוש כדי לא קנה ואמאי לא הקשה לעצמו וי"ל משום דהנה שם בב"ק דמקשה לר"ל ומשני שם הש"ס הב"ע דהקדישו בעלים בבית הגנב ומשני שם כצנועין והקשה שם הש"ס והרי חזרה קרן לבעלים. ולכאורה קשה מה פריך והרי חזרה קרן לבעלים דלמא איירי בקדשים קלים וס"ל דקדשים קלים ממון בעלים וח"כ לא חזרה קרן לבעלים דהא אם גנב קדשים קלים מבית הבעלים חייב למאן דס"ל קדשים קלים ממון בעלים. והנה הש"ס בב"ק דף ע"ו ע"א רוצה לאוקמי כן רק דהוי קשה ליפלוג וליתני דבכה"ג חייב בדו"ה משא"כ בכאן לא קשה ליפלוג וליתני בדידי' וא"ל א"כ אמאי פטור מדו"ה י"ל דהא איבעי' חוץ למלאכתו מה הוי ועוד איבעי גנב וקטעה ומכרה מאי וא"כ כיון דגנב כשהוא חולין ואח"כ הקדיש וא"כ לא מכר בשלימות דהא אסורה בגיזה ועבודה ואין מועיל ולא הוי מכירה לענין מלאכתו וא"כ פטור גם מטביחה דכיון דליתא במכירה ליתא בטביחה כמו דס"ל לר"ל אך י"ל דלא מצי לומר כן דא"כ ע"כ ר"ש לא קאי אסיפא דהקדישו בעלים דהא כיון דגנב שהוא חולין הוי שיור ואלא דקאי ארשא וא"כ קשה הא ר"ל ס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין. והנה הראב"ד כתב דשגנב עכ"פ מועיל וא"כ יש לפטור מכח שנג במעילה ויש לפטור מכפל. ואלא דאיירי בקדשים קלים ואינו מועיל וא"כ קשה האיך מצי לומר כן הא אמרת לעיל דס"ל קדשים קלים וא"כ גם לת"ק יש לחייב בכפל א"ו דלא ס"ל כן לאיבעי' ופריך שפיר. אך קשה דהנה בב"ב כתבו התוס' דאם נותן לאדם מתנה והלה אמר אי אפשי לא הוי הפקר משים דבעינן הפקר אדעתא דכ"ע ולא אדעתא דחד והנה בב"מ דף ס"ז דאם נתן דשלב"ל כתב הג"א דהוי עכ"פ יאוש. והנה יאוש הוי רק סילוק כמ"ש רש"י בב"מ. והנה גבי גזלן קנה ביאוש וא"כ ר"ש ס"ל באמת דלא כצנועין ולא ס"ל קדשים קלים ממון בעלים ומ"מ עכ"פ הוי יאוש כמו שכתב הג"א גבי דשלב"ל ובגזלן קנה ביאוש לר"ל לחודא וא"כ משו"ה יש לפטור מדו"ה אך גבי קדשים דחייבין באחריות וא"כ לא שייך יאוש דאייאש מכח דהקדיש דהא כיון דהקדיש לקדשים דחייב באחריות הוי כמו שלו אפילו לאחר הקדש לר"ש דס"ל דבר הגורם לממון. וא"כ קאי באמת ר"ש אסיפא והכי קאמר קדשים דחייבין באחריות וא"כ לא שייך יאוש וקדשים דאין חייבין באחריות וא"כ הוי יאוש ומשו"ה פטור מדו"ה אך לר"ל לא מצי לומר כן דא"כ ל"ק קו' הש"ס קדשים הוי שחיטה דהא באמת הוי לא הקדש כלל והוי שחיטה ראוי' ול"ל לשנויי בשוחט חט ב"מ בחוץ א"ו דלא ס"ל כן ומשו"ה פריך שפיר והרי חזרה לר"ל. והנה באמת רבא לא מצי לשנויי בהקדישו בעלים משום דקשה והרי חזרה קרן לבעלים ולא רצה לתרץ כשעמד בדין וכו' אך דתירוץ כמ"ש לעיל דאיירי בקדשים קלים והוי שיור מכח שני איבעיות דחוץ למלאכתו וא"ל אמאי קאי ר"ש די"ל כמ"ש לעיל דה"פ דס"ל דלא כצנועין ודלא כמ"ד דס"ל קדשים קלים ממון בעלים. אך דהוי יאוש וכמ"ש לעיל ואך א"כ מוכח דיאוש קנה וא"כ ה"פ ואי אמרת דיאוש כדי לא קנה תו לא מצי לאוקמי בהקדישו בעלים משום דקשה והרי חזרה קרן וא"כ אם הגנב הקדיש וא"כ מוכח דראוי להקריב ואם הבעלים הקדישו אלמא דיאוש קנה וא"כ מתורץ קושיות התוס' ומתורץ ג"כ קושיות הרשב"א דהנה י"ל עוד באמת כמ"ש לעיל דאיירי בקדשים קלים ובמכר פטור מכח דהוי שיור ופטור גבי מכר אך דלא ס"ל דכל שאינו במכר אינו בטביחה. אך דהא דפטור מטביחה הוי הטעם לפמ"ש הפ"י דיש חילוק היכא דהשחיטה גורם שפיר הוי שחיטה שאינה ראוי' וא"כ גבי טריפה לא הוי השחיטה גורם יעוש"ה וא"כ בקדשים בחוץ הו השחיטה גורם והוי שחיטה שאינה ראוי' ובקדשים ב"מ בחוץ נמי למ"ד בשוחט ומפרכסת לא מהני פדיון וא"כ הוי שחיטה דאינה ראוי' דהשחיטה גורם ובשוחט שלא לשם בעלים זה הוי רק התירוץ למ"ד דמכח דבר הגורם לממון וא"כ כיון דעדיין חייב באחריות והוי לא חזרה קרן דעדיין חייב בתשלומין משא"כ קדשים קלים למ"ד דס"ל דהוי ממון בעלים לא גרע מכח שחט שלא לשמו והוי באמת שפיר חזרה קרן לבעלים ובנשפך ג"כ דהא רש"י מביא בדף ע"ו ע"א וכן כתב הפ"י בב"ק דלאחר שחיטה אפילו קודם זריקה לא הוי ממון בעלים וא"כ בנשפך פטור ג"כ מדו"ה למאן דס"ל קדשים קלים ומשו"ה פטר הת"ק. אך באמת הנה התוס' מקשים בחולין דף פ' פ"ב והקשה גבי קדשים דהוי קדשם מקדשים נילף דהוי שחיטה קדשים מקדשים משחוטי חוץ דהא עיקר הטעם דאין דנין חולין מקדשים משא"כ גבי קדשים מקדשים דהוי קדשים מקדשים ותי' התוס' דכיון דעיקר קרא בחולין וא"כ הוי שחיטה דכתבה תורה בעינין ראוי תו אין חילוק והוי בקדשים נמי בעינן ראוי' וא"כ לת"ק קשה גבי קדשים נילף קדשים מקדשים דקדשים הוי שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה וא"ל דכיון דעיקר קרא בחולין ובעינן דוקא שחיטה ראוי' דהא באמת לא משכחת כלל שחיטה שאינה ראוי' דממ"נ בטריפה לא הוי השחיטה גורם ובחולין בעזרה הא לא הוי דאורייתא ס"ל להת"ק ובשבת הא מעשה שבת הוי רק מדרבנן וא"כ לא שייך לומר אין חילוק אך שפיר משכחת בע"א דהוי שחיטה דאינה ראוי' והשחיטה גורם אך באמת לא משכחת דממ"נ הא בלא"ה פטור בע"א מכח קי"ל בדרבה מיני' וצ"ל בטובח ע"י אחר. והנה איתא בלבוש דהא דעשה בו מעשה אסרה דבר שאינו שלו הוי רק מדרבנן וא"כ בטובח ע"י אחר הא באמת קי"ל דאין שליח לדבר עבירה רק גבי דו"ה גזר הא בשאר מילין הוי אין שליח לדבר עבירה וא"כ עכ"פ לא קנה הגנב במעשה שעשה השליח דנהוי שלו וא"כ כיון דלא קנה וא"כ אין יכול לאוסרה מדאורייתא משום דהוי דבר שאינו שלו כיון דלא קנה וא"כ הוי שחיטה ראוי' וא"כ לא משכחת כלל שחיטה שאינה ראוי' אך אם נימא דאיך שמין לא לגנב וא"כ כמו שכתבו התוס' בב"ק דף ס"ח דאפילו ממילא נמי קני בשינוי מעשה וא"כ לא שייך לומר דאין שליח לדבר עבירה ולא קנה נהוי כמו ממילא ושפיר קנה וא"כ קנה מדין שילו רשות והוי שלו ושפיר יכול לאסרה ולא חילק תו אפילו בקדשים הוי שחיטה דאינה ראוי' לא שמי' שחיטה משא"כ עולא דס"ל בשם ר"א דשמין לגנב ולגזלן וא"כ לא קנה בשינוי ממילא רק ע"י מעשה ושפיר הוי אין שליח לדבר עבירה ולא מצי אסרה מדאורייתא וא"כ לא שייך לומר מכח שחיטה דאינה ראוי' דהא קרשים דנילף משחוטי חוץ דשחיטה דאינה ראוי' שמי' שחיטה וא"ל לא פליג וא"ל בע"א קשה הא לא משכחת בשאר דשחיטה דאינה ראוי' לכל א"ו דס"ל דיאוש קני מיקני' ור"ש קאי אסיפא וכמ"ש לעיל אלמא דיאוש קנה וקאי ר"ל אסיפא כמ"ש לעיל ולרבא דס"ל דאין שמין לגזלן שפיר שייך דאין חילוק ומתורץ קושיות הרשב"א דלרבא כיון דס"ל דאין שמין לגנב ולגזלן ונמצא דאפילו ממילא קנה וא"כ אפילו אין שליח לדבר עבירה מ"מ עכ"פ לא גרע ממילא וכיון דקנה לגזלן ממילא יכול לאוסרה הגזלן ונמצא דהשליח שלו יכול לאוסרה ודלא כהמ"ל ז"ל דיכול לצוות לשלוח לע"א לשחוט אפיה אעפ"כ חייב בדו"ה א"ו דכיון דגליא דעתי' אם רוצה לשחוט לע"א ממילא יכול לאוסרה כיון דניחא לבעה"ב וכמו דהדין בזקף לבינה ובא כותי והשתחוה לה יע"ש בס' פ"י בא כותי והשתחוה לה דנאסר דכיון דגליא אדעתי' וא"כ כיון דלרבא דס"ל דאין שמין יכול למצוא שחיטה דאינו ראוי' גבי ע"א וא"כ תו אין חוליק גם בקדשים שחיטה דאינה ראו' לא שמי' שחיטה וא"כ נוכל לומר דהטעם דחכמים דבטביחה פטור מכח שחוטה דאינה ראוי' ובמכירה מכח השיור ומכח איבעי' רק לעולא מקשה שפיר דהוא ס"ל דשמין ממילא בשינוי לא קנה ומתורץ שפיר קושיות הרשב"א והנה י"ל קושיות התוס' בב"ק דף ע"ב בד"ה כי קא מחייב אהך פורתא תימא וי"ל משום דהנה התוס' בד"ה ש"מ קא סבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' יעש"ה. וי"ל דה"פ דהנה קשה מאי פריך מכי שחט פירתא אסרה ואידך לאו דמרי' קא טבח דהא אם לא יגמור השחיטה ויהא שפיר דמרא דהא נהוי אגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה הוי וי"ל דה"פ דהנה התוס' כתבו בגיטין דאם הוי היזק דאינו ניכר הוי שינוי מעשה דכי ן דאסרה וכן הוי גבי בהמה דצורם אוזן והטיל מום הוי הטעם מכח סתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי וכמו שפירש"י בב"ק או דהוי מום דאינו ניכר וא"כ ממ"נ הוי לאו (דידי') דמרי'. או דיגמור השחיטה וא"כ למפרע נאסר ואו דלא יגמור הוי ג"כ שינו דכיון דעכ"פ נאסר באכילה והנה הרמב"ן כתב דזאת הוי ניכר מה דאסרה שחיטה דהוי כאלו קטלה כמו דאם שהה בשחיטה בוודאי הוי ניכר אך דניקי בטובח ע"י אחר וכס' המ"מ אך דא"כ קשה מ"ט דחולין בעזרה ש"מ קא סבר חולין וכו' אך הנה י"ל דבחולין בעזרה הוי ראוי' הואיל דהוי שחיטה ראוי' לענין חיוב וכמ"ש הפ"י ברש"י לענין שחוט' פורתא דמיגו דחשיב לענין חולין בעזרה חשיב נמי לענין דו"ה. או דא"ל דהטעם גבי שבת לאו משום שחיטה דאינה ראוי' דלמא הטעם דנעשה מומר וכמ"ש הפוסקים אך הנה המל"מ כתב דהיכא דצוה לעשות עוד איסור לא הוי שליח לדבר עבירה. והנה התוס' כתבו בקדושין דאפילו בשעת מעשה דצוה לו לא היו יודע ולא שייך אשלד"ע לפי שיטת התוס' ואח"כ ידע קודם גמר השליחות לא הוי שלו. וא"כ קשה דהא מיד כי שחט פורתא ועשה איסור דשחט בעזרה וא"כ גמר השחיטה אי אפשר לעשות בלי עבירה דמ"מ אפילו אם יגמור בחוץ מ"מ הוי הכל עבירה במאי דשחט בגמר כלל דאם לא הוי שחט כלל הוי אגלאי מלתא למפרע וא"כ אין שליח לדבר עבירה וע"ז משני כי קא מחייב אהך פורתא והוי בהך פורתא שליח שלו וע"ז אמרי' וטבחו כולו וע"ז אמר לימא קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' ובדרבנן לא שייך אשלד"ע ומתורץ ג"כ קושיות התוס' לרבה דרבה ס"ל ולא חצאי בקר דו"ה ולא חצאי דו"ה וכמ"ש לעיל

ע"ב מה שקשה בכאן על הרמב"ם דכתב דחייב אפילו אם שלח יד י"ל דמוכח כן דהנה קשה לפי מ"ש הפ"י לתרץ קושיות התוס' בב"ק דף ע"ו דאם לא מצי לעמוד לדין עד שכבר החזיר קרן לבעלים אינו חייב בקנס וכ"מ בב"ק גבי הקדש והרי חזרה קרן לבעלים יעו"ש בפירש"י. והנה בב"ק מקשה גבי השורף שטרו אי דאיכא סהדי לכתוב שטרא אחרינא ואי דליכא סהדי מנא ידע ומשני תהא במאמינו יע"ש גבי דינא דקנס דרבנן לא שייך מודה בקנס וא"כ בכאן ממ"נ קשה כ"ז דליכא עדים אם אמרי' במאמינו הוי מודה בקנס ואי דאיכא עדים א"כ הוי חזרה קרן לבעלים דהא יכול לכתוב שטרא אחרינא וא"כ לא משכחת דיעמוד בדין בלא חזרה הקרן ואליבא דרשב"ם קשה הך קושיא דס"ל דהיכא דאיכא עדים דנאבד כתבינין שטרא אחרינא ולא חיישי' דלמא ימצא יעו"ש בחוה"מ סימן מ"א. אך י"ל לפמ"ש הש"ך אם הודה המלוה דא"י אם נפרע ואח"כ נזכר דאינו גובה מהך לקוחות דלקחו בנתיים משום דהם לא ידעו ולא נזהרו וכן הדין גבי שני שטרות דאם אח"כ באו עדים אינו גובה מלקוחות בנתיים וא"כ א"ל דאם הגנב החזיר ללוה דאין יכול לגבות מלקוחות בנתיים דכיון דהם ראו השטר אצל הלוה. אך א"כ קשה קושיות התוס' דהא דינא דגרמי הוי רק מדרבנן וא"ל כמו שתירצו התוס' בב"ק כיון דחייב אם הוא בעין להחזיר וא"כ לענין הלקוחות בנתיים דכבר נפסד וא"כ תשלומי דו"ה ולא תשלומי ג' וא"כ כיון דפטור על קרן פטור מכפל ג"כ. אך י"ל דאיירי דהלוה בעצמו גנב וא"כ בלא"ה חייב בקרן ודוגמא איתא בכתובות גבי גנב בשבת אם הוא