איגרא רמה חלק ב לו

איכא בגיד משום דלא ס"ל כלל ומש"ה לא הוי בכלל היתר וא"כ מתורץ ג"כ הרמב"ם דס"ל כולל באיסורי ומש"ה פסק דחייב במוקדשין שתים. או י"ל דה"פ אין בגידין בנ"ט משום דבאמת הואיל דלא חל גיד רק לאחר שחיטה משום דלא חל רק לאחר שחיטה וא"כ אם הוי נוהג איסור מוקדשין בגיד הוי איסור גיד מעולם קודם דאיסור קדשים חל מחיים דגבי איסור קדשים איסור חל על איסור אך דבאמת איסור גיד חל משום מיגו הואיל דחל א סור אמ"ה על איסור דאינו זבוח אך דקא סבר אין בגידין בנ"ט וא"כ לא שייך זאת המיגו כיון דא"א לחול שניהם וכמש"ל בשם התשב"ץ אך דמש"ה חייב בגידין במוקדשין משום דאיסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא א"ו דלא אמרינן באמת הך סברא לענין קדשים (ואשמעינן התנא הך סברא דלא אמרינן) מיגו דחשיב אכילה לענין אינו זבוח חשיב נמי לענין קדשים ואשמועינן התנא הך סברא דלא אמרי' מיגו דחשיב אכילה לענין זה נחשוב נמי אכילה לענין זה הא אם הוי אמרי' דנוהג והך סברא מיגו דחשיב לענין זה לא הוי איסור גיד נוהג כלל רק לאחר שחיטה ולא הוי נוהג כלל במוקדשין או לפי ס' המל"מ לפמ"ש המל"מ בהלכו' מעילה דעיקר הלאו בא היכא דבלא"ה מועיל וא"כ לענין מעילה דיהי' חייב קרבן ותשלומין לא שייך אחשבי' וא"כ פטור מתשלומין. והנה יש עוד היתר מכללה בקדשים דלאחר זריקה נמי מותר היכא דוולדות קדשים אמרינן במעי אמן הם קדשים וא"כ לפי שיטת התוס' מותר לאחר זריקה ג"כ דבעינן דומיא דיעקב ול"ק דלא משני כן לר"י הגלילי דס"ל דהותר בהקדש דא"כ קשה אמאי לא חל נבילה אגיד או דהיתר מכללה או דלהיפך קשה אמאי אמרינן דחל איסור עשה אגיד משום דהוי חמור אדרבה שכן איסורו נוהג לבני יעקב והוי חמור גיד מעולה וא"כ ממ"נ קשה או דיחיל נבילה ג"כ או דלא יחיל איסור עשה וכמו דמשמע מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורא כו' דלמא טומאת בשר חמור פי' דיש צד חמור וא"כ ה"פ לעיל בדר"י דמשני כשהותרה היא וחלבה וגידה הותרה ר"ל מכח ק"ו דבלא ק"ו לא ס"ל כן מדס"ל למתניתין לקמן דג"ה נוהג בשליל א"כ לא הוי בכלל כל בהמה תאכלו וכמ"ש הפ"י (אך דהפי' הוי מכח ק"ו מחלב וא"ל מכח הותרה מכללה) וכסברת התוס' הואיל דהוי אסור וא"כ לא הוי בכלל היתר וכמ"ש הפ"י אך דהפי' הוי מכח קו' מחלב וא"ל מכח הותרה מכללה וא"ל דאנן בבהמה קאמרינן קשה הא הוי אסור דהא ר"י ס"ל דאיסור חמור וחל על טמאה ומכ"ש דחל על איסור דאינו זבוח ועוד דר"י ס"ל דאמ"ה נוהג בבהמה ובחי' וע"ז משני כשהותרה ומכח ק"ו והותרה מכללה בקדשים וע"ז פריך שפיר אלא למ"ד אין בגידין ולא הוי הותרה מכללה בקדשים דהא ליכא איסור משום קדשים דאין בגידין בנ"ט וא"כ לא הוי הותרה מכללה וליכא ק"ו יהא אסור בהנאה והלה גם מה"ש ע"כ מוכח דלא ס"ל דהוי בכלל כל בהמה מאי דהוי אסור בלידה ובמקום אחר דהא בפ' מקשה בענין לר"ש היתר לקלוט במעי אמו הואיל דאסור לכשיוולד וליתנה במעי אמו דאסור אין צריך אלמא דלא הוי בכלל היתר מה דאסור במקום אחר אך קשה מאי פריך אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט לא הוי הותרה מכללה בקדשים דהא לפי פסק הרמב"ם אפי' אין בגידין בנ"ט מ"מ חיוב ג"כ משום קדשים די"ל דא"כ כיון דלא הוי רק הנאה ובהנאה לא שייך כרת וא"כ יש לחול על איסור קדשים הואיל דחמיר איסורו אך מנלן דס"ל דחל הואיל ואיסורו נוהג לבני נח אך י"ל דבאמת ר"ש ס"ל דוולדות קדשים בהווויתן הם קדשים. בכריתות דף כ"ג ע"ב אך הא ר"ש ס"ל דג"כ איסור בב"א אינו חייב שתים רק חייב על החמור וא"כ קדשים הוי חמור דהוי כרת ומש"ה שפיר הוי הותרה מכללה בקדשים ואיכא שפיר ק"ו אך באמת מש"ה פריך אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט דהיינו ר"ש וא"כ אין איסור כלל בקדשים רק משום הנאה והנאה לא הוי כרת וא"כ כיון דאמרת דהוי הותר מכללה ע"כ ס"ל דג"ה נאסר לבני יעקב ומש"ה פריך וא"כ מתורץ קו' הפנ"י דבאמת אפילו אם אין בגידין בנ"ט מ"מ הוי בכלל היתר רק שם הפי' דלא הוי ק"ו דהא היתר מכללה חלב וג"ה לא הותרה מכללה בקדשים וא"כ שם פריך שפיר לר"ש כיון דלא ידעינן הך ק"ו דהותר מכללה וא"כ א"ש דפריך דוקא לר"ש לא לר"י בן הקנה. או די"ל דבאמת ס"ל לריב"ב קדשים במעי אמן הם דשים או דס"ל דאמרינן היא וגידה הותרה בלא הקו' רק דעיקר הקושיא לר"ש דס"ל דבעינן קרא ולא שרי' מכל בהמה ומש"ה ל"א בבהמה תאכל והואיל ואסור במקום אחר. ובזה מיושב הרמב"ם דס"ל דבאמת מכח הק"ו וא"ל שכן הותרה מכללה י"ל ג"ה נמי הותרה אצל קדשים דהרמב"ם פסק דוולדות קדשים במעי אמן הם קדשים. והנה י"ל לר"ש הא דטמאה לא הוי הותרה מכללה משום דכיון דהתורה אמרה דדוקא במי שהגיד אסור מותר יצא מי שבשרו אסור וא"כ לא שייך הותרה מכללה כיון דהתורה לא כתב סתם רק כתיב בפירש דמי שהבשר אסור לא יאסר משא"כ לענין קדשים דלא כתיב להיתר בפירוש ומתורץ הרמב"ם ולפ"ז מתורץ בדף ק"ג ע"א דבאמת הקשה דע"כ לא ס"ל לאביי ורבא דשם אל בא דח' מוסיף דהא אמ"ה הוי מוסיף לבני נח דהנה לכאורה קשה לפמ"ש המל"מ דאפשר הואיל דאי"ל היתר שרי חצי שיעור ולכאורה קשה הא הוי איסור טרפה מוסיף אך דכמו דכתב הלח"מ הואיל דהוי רק איסור בעלמא ולא לאו אך בכאן לענין אמ"ה שפיר קשה הא באמת שיעורין ולא נאסרו לבני נח אך מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וא"כ עכשיו דנטרפה וא"כ לא שייך לומר מי איכא מידי דהא לישראל ג"כ אסור משום טריפה עכ"פ חצי שיעור דהא ל"ל היתר וא"כ אסור משום טריפה לר"י חצי שיעור אך אם אמרינן בהמה בחי' לאברים עומדת וא"כ לא שייך לומר דנתוסף דהא באמת אם הוי אכל מחיים שרי חצי שיעור והאיך יהיו עכשיו אסור מה איסור נתוסף בי' וכמ"ש המהרש"א הנ"ל ביבמות דף ל"ד אך אם אמרינן בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וא"כ עכשיו הוא רק איסור אמ"ה ועכשיו יש בו איסור מוסיף לב"נ חצי שיעור ובאמת לענין איסור מוסיף כתבו התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב דא"צ דנהוי משם אחד אך דיהא ניתוסף עכ"פ איסור חדש וא"כ א"א למצוא רק בנטילת האבר נטרפה דאל"כ ממ"נ אם ס"ל בהמה בחי' לאברים עומדת וא"כ תו אי אפשר להיות טריפה דהא כיון דמקודם הוי שרי חצי שיעור ממילא השתא ג"כ חצי שיעור אסור ואלא דס"ל דלאו לאברים עומדת וא"כ בשעת מעשה דראו לחול איסור טריפה לא חל ולא שייך מוסף וא"כ מתורץ קושיות התוס' דהאיך לרבא ס"ל לר"י בחלב דחייב שלשה משום. וי"ל דמשכחת לי' שפיר דהנה קשה לפי סברת התוס' בשבועות גבי תשעה ועשרה כיון דניתוסף תו ככר אע"ג דא"א לאכול עשרה כי אם נכלל בתוכן הנך תשעה מ"מ כיון דיש בו דבר חדש ולכאורה לפי זה קשה גבי אמ"ה אמאי לא יחול אמ"ה דהא ניתוסף בו איסור עצמות דמצטרפין גיד ועצמות אך י"ל דכאן לא שייך זאת דהא באמת צריך לאכול בבת אחת דבשלמא שם א"ש לאחר שיאכל ה"ט ונשאר האחד דשרי לאכול לילי השבועה האחרונה משא"כ בכאן ומש"ה מתורץ קו' התוס' דבאמת פי' רשב"א דפי' דאכל כוליא בחלבא וא"כ באמת אפשר לומר דס"ל לרבא אליבא דר"י ג"כ כולל ופשיטא מוסיף וא"כ אם אכל כוליא בלא חלב חייב משום אמ"ה דהיינו דאכל מקודם החלב ואח"כ הכוליא דהוי הזאת אכילה בהיתר לאחר שעבר כמו בט' וי' ככרות. ועוד אפילו אם נימא אע"ג דהך הוי בשר וליכא גזה"כ אפ"ה בענין אכילה בב"א מט' א"ל דהוי מוסיף אם יאכל רק הך אכילה בשר ואע"ג דהוי חצי שיעור מ"מ איתוסף לבני נח מלקות ומיתה וא"כ הוי כולל וא"כ א"ש הכל דבאמת אמ"ה חל דהוי איסור מוסיף דאיתוסיף איסורו לבני נח ואיסור טריפה חל על איסור דאינו זבוח הואיל דהכולי' דהוי בלא חלב ניתוסף איסורו לב"נ וא"כ שייך לומר לאחר שאכל החלב אם יאכל הכולי' חייב דהוי מוסיף איסור חדש לבני נח וא"כ שפיר הוי כולל וחל ומתורץ ג"כ קשיא השני שבתוס' ומ"ט דמ"ד חייב שתים דבזה פליגי בהך דינא יע"ש. והנה לפמ"ש בס' כו"פ דאיסורו לב ל לא הוי איסור מוסיף י"ל ג"כ קושיות התוס' דבאמת אמ"ה לא קשה מכח שבועות דבעינן דאכל אמ"ה בב"א משא"כ גבי כוליא בחלבא דליכא עצם וא"צ לאכול בב"א דוקא וא"כ שייך שפיר הך סברא דשבועות דאיסור ניתוסף במה שיאכל אח"כ הכוליא ולפ"ז י"ל ג"כ הרמב"ם דפסק ג"כ דאמרי' כולל ומוסף ואעפ"כ כתב דדוקא בנטילית טריפה כי היכי דיחול איסור טריפה על איסור דאינו זבוח והא דכתב הרמב"ם דבאמת שיעורין לא נאמרו לב"נ צ"ל דבאמת אפי' אם אמרינן דחצי שיעור אסור אפי' באמ"ה אפי' דיש היתר מ"מ הא לא קי"ל דחצי שיעור ע"י תערובות שרי אפי' בלא ביטול וכמ"ש הרמב"ם והר"ש ג"כ אפי' בלא ביטול וכאן הוי עצמות ולחד דיעה דעצמות האיסור מצטרפין לבטלו דיש בהם טעמא לבטלו רק דהתורה לא אסרה ולדעה השני אין מצרפו לא לאיסור ולא להיתר. ופירשו הטעם כיון דבאמת שבהם טעם איסור אך דהתורה לא אסרה וא"כ לענין אמ"ה דליכא עבירה רק בבשר מן החי ולא בגיד ואבר רק אבר שלם והא ראי' דחלב אינו נכלל בשר וצריך קרא אחרינא להכי וא"כ שפיר שנ"מ לענין ב"נ עי"ז דאסרה התורה טריפה וא"כ אסור משום חצי שיעור עכ"פ לישראל וא"כ לוקין ומיתה דאזהרה שלהן הוא מיתה כיון דלא שייך מי איכא מידי דלישראל שרי דלענין טריפה ע"י תערובות לא שייך כיון דעצמות האיסור אינו מועיל כלל לבטל ומשא"כ לענין אמ"ה לא הוי חצי שיעור אסור כיון דלא מהני צירוף וא"כ לא שייך דחזי לאצטרופי ולענין בשר מן החי חצי שיעור שפיר מועיל הביטול דעצמו דחצי שיעור ע"י תערובות דלענין בשר מן החי אינו נכלל כלל העצמות ושפיר פסק הרמב"ם ולענין חלב הוי הטעם כמ"ש הלח"מ שם בע"א דכיון דחל טריפה על איסור חלב חל ג"כ על איסור שאינו זבוח כמו שחל על איסור חלב חל על איסור שאינו זבוח ג"כ ולר"ל אם אמרינן דר"ל ל"ל כולל וא"כ שפיר מוכיח דחל טריפה על איסור עשה דאינו זבוח דאל"כ היאך משכחת דטריפה חל על חלב דהא באו בב"א לאחר שחיטה וא"כ אם ל"ל כולל הוי קשה דמה חלב על איסור עשה דאינו זבוח מכ"ש טריפה דחל על איסור חלב מכ"ש דחל על איסור עשה דאינו זבוח והנה א"ש דאפ' אם נימא דבחי' לאברים עומדת וא"כ אעפ"כ לא שייך לומר מגו דחייל אמ"ה על איסור עשה דאינו זבוח חייל נמי איסור גיד דכיון דאין בגידין בנ"ט לא אסור גיד בכא"פ וא"כ לא אסור נמי ע"י תערובות כדאיתא בפסחים ונזיר וא"כ אין איסור רק גיד בפ"ע וגיד בפ"ע אינו אסור אפי' מכח חצי שיעור יעש"ה וא"כ הסוגיא קאי למ"ד דס"ל דחלקו חייב וא"כ ע"י תערובות נמי אסור. והנה מתורץ הרמב"ם דבאמת קשה מה פריך אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט מא"ל דלא הוי הותרה מכללה גבי קדשים הא הרמב"ם פסק אפי' אין בגידין בנ"ט מ"מ קדשים לוקין אך דבאמת הטעם משום איסורי הנאה וא"כ קשה היאך חל איסור ג"ה על אמ"ה וצ"ל משום דחמור איסורא וא"כ לענין הנאה לא שייך כרת וא"כ חל ג"כ על קדשים משא"כ הרמב"ם דפסק דאמרינן מגו (דחל) הואיל דהו"ל היתר ומש"ה פסק כן שפיר והנה לר"ל מוכח בשבועו' דל"ל כולל למאן דלא גרס כי אמרינן כולל באיסור דהנה התשב"ץ מביאו גירסא דלא גרס יעש"ה אך דעיקר קו' התוס' הוי בכאן לר"י דשמעינן לי' דאי"ל כולל וצ"ל דס"ל דלא ס"ל לדידי' כן והנה לא משמע שם כן דמשני דמוקי כד"ה ומשמע דכולל הוי לפסק הלכה יעש"ה. והנה לפמ"ש התוס' בחולין בדף ק"ג ע"א דאמרינן מיגו דחל איסור טריפה על איסור חלב חל נמי אמ"ה