איגרא רמה חלק ב לה

כיון דאוקמינן באומר בגמר זביחה הוא עובדה דהיינו בגמר סימון שני תו לא אסר של חבירו ואעפ"כ חייב דהא עובד לע"א דאפשר דעובד בזה דדרכו לעבוד לע"א בכך דחייב אפי' במעשה כל דהוא אע"ג דלא הוי שחיטה או די"ל כיון דמה דמחייב א"ד עבודות בחוץ לע"א אפי' אין דרכו בכך משום דהויא דומיא דפנים א"כ חייב אפי' אסימן שני בעוף כיון דבפנים בעינן בעוף בעולה שני סימנין אבל מ"מ לא מיקרי מעשה לענין ד"א לאסור של חבירו והנה עוד לפי דעת הרש"ל גבי קנסא אפי' גבי דינא דגרמי מ"מ כיון דהוי קנס בהודאה היכא דליכא עדים וא"כ כיון דמכח ספק פטור דמספק ליכא להוציא ממון דיכול לומר לצעורי קא מכוון וא"כ אפי' אם הוא בעצמו דאין כוונתו לצעורי מ"מ פטור מכא מודה בקנס דפטור

ד) גיטין דף כ"ב ע"ב תוס' ד"ה מנסך וא"ת ולשמואל מ"ש מהא דאיתא בכתובות ומודה ר"נ בן הקנה וי"ל משום דהנה בספר פנ"י מקשה דהא שמואל לא רצה לאוקמה במומר דאל"כ מקלבד"מ וא"כ דלמא היינו טעמא דשמואל דאא"א דש"ש. וי"ל משום דהנה בס' כו"פ כתב דמ"ה סברא דלצעורי קא מכוין הוי כמו ספק והנה בדאוריי' יש לנו לילך לחומרא. וי"ל משום דהנה רש"י כתב בדף ס"ב ע"ב דמעשה עם הדיבור חשוב מעשה ומחשבתו כו'. א"כ י"ל כמ"ש התוס' ביבמו' דף פ' דבמחשב' לא מצי אסר של חבירו אבל במעש' שפיר מצי אסר וא"כ היכי דאמר הוי שפיר מעשה עם (המחשב') הדיבור והוי מעשה ושפיר מצי לאסרו ואפי' לפי שיטת התוס' והוי עכ"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהוי כמו מחשבה מעשה משא"כ כיון דיכול לומר לצעורי קא מכוין א"כ לא הוי מעשה וגם אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וא"כ אין יכול לאוסרו והנה מהך דשנים אוחזין בסכין פריך שפיר ולא מצי לשנויי בשותפות משום כמש"ה דגם בשותפין לצעורי קא מכוון וא"ל דהא הוי ספק דאורייתא דבאמת קאי אשוחט לשם הרים דשם הוי רק פסול מדרבנן ולא נקיט זבחי מתים אך ממנסך קשה דלמה לא מוקי בשותפות וא"ל לצעורי דהא הוי ספק דאורייתא דהא על שלו א"צ שום מעשה וי"ל משום דהוי משום ספק אין צריך לשלם ואפי' לא מודה שייך תקנה משום תיקון העולם דהא אם הוי כופר והי' אומר לצעורי קא מכוין הוא פטור מספק ובלא עדים בלא"ה יש לפטור משום דמצי לומר שוגג הייתי כמ"ש הפ"י וצ"ל כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ד' ס"ק ה' קח לך היין שאין אני רוצה לכנוס בספק כיון שגרמת לי היזק א"כ קשה הא ק"ל בד"מ וא"ל מכי אגבהה הא קניא הא הוי כמי שהגביה ע"מ להזיק לחבירו ולא לעצמו דאין קונה בהגבהה דיהא חייב באחריותו כמ"ש הש"ך בסימן שצ"ו וא"כ מתורץ קושיות הפ"י דהא דלא אוקמה בשותפות היא גופה משום הך קושיא דקים לי' בדרבה מיני' וע"ז הא ק"ל בדרבה מיני' וכקושיות הפנ"י דלא רצה לאוקמה במומר וא"כ אין אוסר אי לצעורי קא מכוון ולא מחייב משעת הגבהה. והנה אפי' אם לצעורי קא מכוון מ"מ חייב דהנה אם זורק אבן או פוער עצמו אע"ג דמכוון לי' לבזוי וכפי שיטת הי"מ סנהדרין דף ס"א ע"ב דמאי דאמרינן עובד מיראה או מאהבת אש דפטור היינו דוקא ע"א שכולן עובדין כן דומיא דהמן א"כ ה"נ אע"ג דלצעורי קא מכוון חייב מיחה והנה הא דמנסך לע"א הוי מעשה גמורה כי היכי דנטל עולה מדרום ושחט בצפון דבשלמא שחיטת כל השחיטות שוין אפי' דחולין כמ"ש רש"י בדף י"ג ע"א משא"כ מנסך והנה לתוספת הוי בכאן מעשה גמורה אפי' בלא דיבור. והנה לפי תי' הכו"פ דהוי אדם אוסר של חבירו במעשה הוי ג"כ מדרבנן א"ש ג"כ דגבי שותפו

הרמב"ם פסק דאין בגידין בנותן טעם ופסק דגיד אין אסור בהנאה. ומקשים עליו חכמי לוניל כיון דפסק כר"א דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וס"ל אין בגידין בנ"ט הו"ל למיפסק דאסור בהנאה כדאיתא בפסחים. וי"ל דהנה בס' פ"י הקשה לפי מאי דאיתא ק"ו וא"כ הסוגיא כאן הוי לרווחא דמלת' וי"ל דהנה התוס' ד"ה אנן בבהמה קאמרינן וא"ל הא עכ"פ ג"ה דחי' יהא אסור בהנאה וי"ל דהנה התוס' בחולין בדף צ' ע"א בד"ה קדשים דאיסור כרת וכו' וי"ל כיון דמחיים לא חל לא חל לאחר שחיט' דבעי' דומיא דיעקב והנה תירץ זה קשה דנימא דמש"ה לא מקרי דלא חל מחיים וז"א דהא אם נטמא קודם שהביא ב' שערות וא"כ בשעת מעשה דנטמא אינו בר עונשין אעפ"כ אח"כ שיבוא ונתגדל חייב ולא מקרי דלא חל מחיים כיון דאינו בהיתר מקודם וכמ"ש מהרש"א וי"ל קושיות התוס' ע"פ סברת הרשב"א לאחר זריקה ליכא רבותא והנה לפ"ז ג"כ י"ל דבאמת אינו חל על עשה דאינו זבוח רק דעיקר חל לאחר שחוטה וא"כ מש"ה שריא בהנאה. וע"פ סברת המהרש"א ביבמות וע"פ סברת כו"פ לענין איסור הנאה דבשר בחלב. אך י"ל דא"כ ממ"נ קשה קושיות הש"ס לקמן משום דאקדשי' פקע איסור גיד מינה ויש שם בש"ס ג' תירוצים תירוץ אחד דאיסורו נוהג לבני נח ומש"ה חל על איסור מוקדשין וא"כ פשיטא דחל על איסור עשה דאינו זבוח ושני תירוצם הן או במבכרת או דוולדות קדשים בהווייתן הם קדשים וא"כ אם נימא דאין חל לאחר שחיטה וא"כ בקדשים דחל מחיים דבקדשים הוי גזה"כ דחל איסור על איסור מכל חלב לרבות קדשים קלים למעילה או דהוי איסור מוסיף לענין הנאה וכמ"ש הכו"פ הפי' ברמב"ם וא"כ איסור קדשים לעולם קודם. אך י"ל דהפי' הוי דחל (בכולל) וכמ"ש התוס' בדף ק"ג ע"א הואיל דחל איסור אמ"ה על איסור עשה דאינו זבוח חל ג"כ איסור גיד אך בחי' ס"ל לר"מ דאינו נוהג אמ"ה וא"כ בחי' בלא"ה שריא בהנאה בלא הק"ו ומתי' קו' התוס' ומתי' קושיות הפ"י דאם נימא אין בגידין בנ"ט ואם נימא מכח הק"ו הוי קשה דמת לחלב שכן הותרה מכללה וא"ל דאנן בבהמה קאמרינן קשה קושיות התוס' והוי ג"ה דאין אסור בהנאה וא"ל מכח דאין איסור חל על איסור דאינו זבוח הא אין בגידין בנ"ט רק דעץ והתורה חייבה עליו וא"כ ליכא כלל איסור עשה דאינו זבוח ועפ"ז יש לתרץ קושיות הכו"פ דמאי אמרי' לי' מאן שמעית לי' ר"ש הא איכא ריב"ב דס"ל ג"כ אין בגידין בנ"ט וי"ל דהנה הרשב"א הקשה על דפסק אין בגידין בנ"ט ופסק דג"ה של מוקדשין חייב שתים והא בש"ס איתא אלא קסבר אין בגידין בנ"ט ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וי"ל משום דהתוס' מקשים אמאי לא משני דמש"ה אינו נוהג במוקדשין משום דל"ל כולל וי"ל משום דהנה איתא בש"ע יו"ד סימן רט"ו סעיף ו' וי"א דנדר הואיל דהוי איסור ואיסור חפצא חל ג"כ על איסור נבילה ואין צריך כלל לכולל. והנה גבי אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין א"ש דנותר מקרי איסור התור' ולא איסור חפצא וכמ"ש הר"ן בנדרים וכן לענין אימורין כיון דעיקר המעילה לענין מקצת הוי לאחר זריקה וא"כ לא הוי מטעם איסור חפצא כיון דאינו בשעת הקדשו אך בכאן באמת חל אך התוס' מסופק בר"ה אם אמר קונם תקיעת שופר עלי אם שייך איסור כיון דהוי איסור חפצא ולא שייך כלל גבי הנאה ודמיא לקונם זריקת צרור לים ול"ד לקונם ישיבת סוכה עלי דשייך הנאה בלא מצוה וא"כ ה"פ אלא קסבר אין בגידין בנ"ט וא כ לא שייך איסור חפצא ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא דלא ס"ל לכלול וכקושיות התוס' וא"כ מתורץ הרמב"ם דפסק דחייב שתים דס"ל לכולל ולפ"ז מתורץ קושיות התוס' ד"ה אלא קסבר אין וכו' והא דתנן לקמן ואינו נוהג בטמאה. וי"ל משום דהנה התוס' כתבו ביבמות איסור אחות אשה מתליא תליא וקאי הלכך לא פקע איסור אשת אח. וא"כ לפמ"ש הס' כו"פ הואיל דאסור לענין איסור גיד חשוב נמי לענין נבילה וא"כ מש"ה לא פקע איסור טמאה וא"כ הדרא קשי' לדוכתה מאי פריך אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט דלמא באמת מכח דאין חל על איסור עשה דאינו זבוח. וא"ל הא אין בגידין טעם מ"מ לא פקע איסור עשה דאינו זבוח דהוי מקודם שנתקשה ונעשה עץ וכמ"ש ר"ת יע"ש מכח דאם יפקיע יחול איסור גיד ויחול איסור דאינו זבוח. והנה קשה אפי' בלא הק"ו רק דשרי בהנאה מכח דאין איסור חל על איסור וא"ל דהא מינו דחל אמ"ה על איסור עשה דאינו זבוח חל ג"כ איסור גיד דז"א דהנה התשב"ץ כתב דלא שייך לומר מיגו דזה חל ג"כ חל זה דוגמא גבי שבועה מיגו דחל שבועה זו חל שבועה זו אם לא דמצי לאשכוחי לתרווייהו דאם יעשה הנך ב' איסורין ילקו ב' מלקות יע"ש אם נשבע על יבום וחליצה וא"כ בנידן דדן נמי דהא איתא בספר כרתי ופליתי בסימן ק"ט לענין מצה דהואיל דבעינן דבולע בב"א וא"כ אם יש אצלו היתר אפי' חד בחד מ"מ אינו חייב כיון דזה נכלל בכלל א"פ וכאן למצוה בעינן בב"א ולא באכילת פרס והנה איתא בחולין בדף ק"ג ע"ב דאם חלקו מבחוץ פטור ופרש"י הואיל דהוי גזה"כ דחידש הוא על עצמות יהא חייב ואינו חייב על אכילה אם לא שיאכל בב"א והנה משמע דלא מצי לאשכוחי דיהא נבלע בב"א אם לא כו' והנה אם אין בגידין בנ"ט וא"כ הוי ג"כ חידוש ואינו חייב בכא"פ ומש"ה בעינן דוקא שיאכל דוקא בב"א ובלא תערובות היתר. והנה אמ"ה אינו חייב עד שיאכל גיד ועצם ובשר בב"א וא"כ לא מצי לאשכוחי דיהי' חייב שתים, וממ"נ אם יאכל בב"א גיד ועצם ובשר וא"כ אכל היתר לענין איסור גיד ואינו חייב משום גיד ואלא דיאכל גיד בפ"ע וא"כ אינו חייב משום אמ"ה וא"כ אינו שייך הך מיגו שכתבו התוס' אך לר"ש פריך שפיר דהוי מיגו דחייל אמ"ה על איסור שאינו זבוח חל נמי איסור גיד וא"ל וכסברת התשב"ץ דלא מצי לאשכוחי ביניהם דהא הטעם דאם היתר נתערב פטור משום דהוי הפסק וא"כ ר ש דס"ל כ"ש למלקות וא"צ צירוף וא"כ שפיר חייב שניהם אם יאכל גיד ועצם ובשר דלא שייך הפסק וא"כ פריך שפיר יהא אסור משא"כ לר"י בן ברוק' דלא ס"ל כ"ש למלקות לא קשה והנה י"ל קושיות הפ"י דמקשה מאי פריך לר"ש דהא הקו' כתבו התוס' משום דנילוף דיהא בכלל היתר נבילה וא"כ לפי מה שמשמע לעיל דאם אין בגידין בנ"ט לא שייך דהוי בכלל היתר לא מקשה כלום וי"ל משום דהנה התוס' בחולין מקשים דהאיך יליף בשר בחלב דמה לבשר בחלב שכן הותרה מכללה אצל בהמה טמאה. והנה באמת צ"ל הפי' בקושיות התוס' דיהא מותר בכללה בכה"ג דיהא מותר משום טמאה דאל"כ קשה דהא בלא"ה ל"ש היתר דהא אסור משום טמאה והתוס' תירצו דלא שייך דלא הוי בכלל איסור בשלמא בחלב כתיב כל חלב וכו' והנה אם נימא כמ"ש התוס' בזבחים ורש"י דלא שייך הותרה מכללה זר אצל במה כיון דלא היו מעולם בכלל א סור וא"כ בכאן ג"ה נאסרה לבני יעקב והיו בכלל איסור והנה איתא בכריתות דף דתלתא קראי כתיבי בחלב חד לחולין וחד למוקדשין דה"א הואיל והותרה חלב מכללה בחי'. ה"א דמותר בקדשים הואיל דאשתרי בשר אשתרי נמי חלב וא"כ ה"פ דס"ל אין בגידין בנ"ט ואינו נוהג בטמאה כמ"ש התוס' הואיל דבשרו אסור דמי שגידו אסור ובשרו מותר וא"כ הוי הותר מכללה וא"כ יהא מותר בקדשים אך דהנה הכו"פ כתב דכיון דאין בגידין בנ"ט ואין איסור נבילה חל על איסור גיד וא"כ אין שמו נבילה ולא שייך לומר דהוי בכלל היתר נבילה וא"כ ה"פ באמת ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וכקושיות התוס' דל"ל כולל וא"כ לא שייך לומר דהוי בכלל היתר קדשים דלא מיקרי כלל קדשים וא"כ מתורץ קושיות התוס' דאמאי לא קתני אין מוקדשין נוהג בגיד דה"פ דס"ל אין בגידין בנ"ט וא"כ הוי היתר מכללה וא"כ הוי אינו נוהג במוקדשין אך דהתנא אשמועינן דגיד נוהג במוקדשין ואמאי משום דאין איסור מוקדשין