איגרא רמה חלק ב לג

הגביה נמי לא קנה ואך י"ל הפי' דאם עומדת וא"כ אם נימא דלא מצי לאוסרה רק בגמר מעשה וא"כ עכ"פ בהתחלת השחיטה הוי כמו דנחשב בהשחיטה לענין דנהוי עקירה דהא בגמר מעשה הוי נבילה וא"כ נאסרה באכילה. והנה התוס' כתבו בגיטין בדף נ"ג ע"ב דאם אמרינן היזק שאינו ניכר שמי' היזק הוי שינוי מעשה ונקנה ולא מצי א"ל הרי שלך לפניך יעש"ה. והנה הרמב"ן כתב דגבי פיגול הוי כמו ניכר משום דהוי כאלו קטלה וא"כ מיד נקנה לו בשינוי מעשה ושפיר הוי שלו וא"כ דידי' מצי לאסור וא"כ זהו הפי' אי לאו דאמר ר"ה מה מעשה מעשה רבה וא"כ מתורץ קו' הגאון הנ"ל אך דקשה קושיות התוס' ועכצ"ל כמ"ש ע"פ ס' רש"ל וא"כ אי לאו דאמר ר"ה ה"א דידי' וכו' וא"כ שפיר ע"פ ס' הללו מתורץ מה דנקיט רביצה משום דכיון ע"פ ס' רש"ל ונאסרה בתחלת השחיטה ונקנה לו בשינוי מעשה והוי דידי' ודידי' מצי אסר והוי שפיר רבותא ומתורץ קו' התוס' על רש"י ומתורץ מה דאמר זאת ר"פ כדי ליישב קושיית הגאון הנ"ל וקושיית התוס' על רש"י דמש"ה נקיט רבוצה לרבות' הנ"ל וא"ש הכל. והנה באמת מוכרח דברייתא דהשוחט חייב ג' חטאת אתיא כר"ש מהא דהוי קשה הא ב"ח נדחין ומיד ששחט פורתא ואם ישהה עד הלילה יהוי שהי' וא"כ תו אינו וא"כ לא הורצה והוי שפיר עכ"פ מחוסר זמן דהכי כתבו התוס' דאם זרק הורצה וא"כ אפילו אם יעלה ירד בשבת דכיון דאינו ראו השתא למזבח דאינו רשאי להקטיר ואינו רשאי להקריב היום ואמאי חייב ולא הורצה דהוי פסול וע"כ אתיא כר"ש דס"ל ב"ח אין נדחין וכמו דאי"ל גבי פסח ומש"ה מקשה הש"ס שפיר בפסחים אליבא דר"ש מאי תיקן. אך באמת א"ל חנן המצרי הוא דאי"ל אפילו שחוטין אינו נדחין אך לפמ"ש התוס' לחלק בין דיחו בידים וכאן הוי דיחו בידים אך מהא דנקיבה לפסחו והוי ג"כ דיחו בידים ואפ"ה ס"ל לר"ש דאינן נדחין אך לר"י לא ס"ל החילוק ועיקר הקושיא הוי לרב אליבא דס"ל הך חילוק וכפי שיטת רש"י בשבת וא"כ הוא א"ש דרב לא ס"ל כר"ה והנה באמת עיקר הקושיא בפסחים מאי תיקון הוי לרב דס"ל דיש חילוק בן דיחו בידים וכדכתבו התוס' בפסחים בדף י"ב ע"א כי היכי דלא תקשה לרב מנקיבה לפסחו דאיתא במתניתין דיש דיחו וצ"ל דהיכא דדיחו בידים גם רבנן מודו אליבא דרב ונמצא מצינו לר"ש דס"ל דדיחו בידים גבי מפריש נקיבה וכו' ואינו דיחו וא"כ אתיא ע"כ כר"ש אזי מקשה שפר וא"כ א"ש אליבא דרב כמו שאמר רבי יהודא משמו במסכת חולין בדף י'"ט ע"א ולא ס"ל החילוק דבעינן דמיפק חיותא במקום שחיטה וכר"ה וא"ש כפמ"ש לעיל והנה לרב הונא דאמר אליבא דרב דטריפה ל"ק משום דהנה בתוס' ישינים מקשה מה פריך בפסחים אמאי לא מוקי כרבי יהודא דס"ל אליבא דרב גם כן דבעלי חיים נדחין יע"ש ביומא בדף ס"ג בתוס' ישינים שם ותי' דרוצה לאוקמי דנהוי כרב וא"כ מתניתין דפסחים אפשר לא ס"ל להך חילוק בין מדחה בידים ללא מדחה בידים ורק כרבי יהודא אך דרוצה לאוקמי כפי שיטתו וכמו דהנך אמוראי דפסחי' דשקלי וטריא אליבי'. רוצה לאוקמי כרב ומתרץ דכר"א וכיוסף בן חונאי יע"ש ה"נ רוצה לאוקמי מתניתין דפסחים דלא יהי' כחולק על רבו ומשא"כ ר"ה אליבא דרב באמת מתניתין דפסחים יחלוק רב לא ס"ל להך חילוק בין דיחו בידים והסוגיא דפסחים שם אזלו אליבא דרב יהודא ואו דבאמת שם בפסחים מקשה אליבא דהלכתא אם הך הדין מצי לפסוק ואם יהי' חייב ואליבא דהלכתא באמת מצי לאשכוחי בגמר זביחה דהרמב"ם פסק כר' יהודא שם אך באמת ז"א דהרמב"ם פסק ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ לא מצי לתרוצי כן והנה עי"ל דבאמת א"ש אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומוקי ר' יוחנן דבאמת בשחט בפנים הסימן הראשון (דאל"כ למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ מיד ששחט אזי נאסר וא"כ שפיר מצי לאוסרה דכיון דלא הוי דהקדש וא"ל א"כ הפסול הוי רק ע"י שחיט' בחוץ והוי גזה"כ דחייב י"ל לפי שיטת רש"י איגלאי מלתא למפרע דלא הוי קדשים דהתנא רוצה לאשמועינן דהיכא דכל החיובים יבא בב"א דהיינו ע"א ושבת ושחוטי חוץ על הך גמר שחיט' דהוי רוב ומש"ה א"ש אפילו לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ איירו באומר בגמר זביחה היא עובדה. ול"ק מאי אריא חטאת דנקיט בשביל דלא יהא קשה מכח אי אפשר לצמצם וא"כ לריה"ג נאסרה מקודם ונחיט חטאת ומכח הך סבר' דמופרעת ומשא"כ בשלמים נאסרה מקודם וא"ש בפסחים דלא איירי כלל בעוף ומתרץ דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ ומתורץ שפיר הרמב"ם הנ"ל ואוי"ל דה"פ דאר"פ אי לאו דאמר ר"ה בעי לתרוצי קושיות הכו"פ לר"א ב"א או קו' הפליתי וע"ז אמר אי לאו דאמר ר"ה וכו' ה"א גמר מעשה וא"כ לא נאסר בשחיטת שכנגדו בקנה או בוושט כיון דאין נ"מ ומועיל כלל לשחיט' וכמ"ש לעיל אך דבגמר זביחה הוא עובד וא"כ ג"כ קשה קושיא הנ"ל דהא אי אפשר לצמצם ולא הוי שב מידיעה וא"כ צ"ל ג"כ כמ"ש לעיל דה"פ דבשחיטה מופרעת לא הוי ושחט כנגדו וא"כ מש"ה לא נקיט שלמים מ"ט דידי' מצי אסר בלא גמר מעשה וא"כ מה דשחט כנגדו עכ"פ בשלמים נאסר לגבוה ומש"ה לא קתני שלמים ובאמת איירי בבהמה. ומתורץ ק' הפליתי על ראב"א וכן על הרמב"ם הנ"ל וכמש"ל יעש"ה והנה שם בחולין בדף י"ט אמר כי נפיק בהכשירא קא נפיק אלמא דעיקר דיהיו בהכשירא נפיק וא"כ א"ש מ"ש לעיל דאם שלא בצירוף נפיק מקודם קודם כי המכשיר וא"כ הוי וא"ש הכל כמ"ש לעיל. והנה לפמ"ש לעיל בדף א' ע"ב דכיון דלפי הנראה והמדומה הוי אין צריך למעשה הך וא"כ הוי אינו ניכר דהא הך פלגא נראה לנו דהוי פלגא אע"ג דבאמת לא הוי פלגא ולא אסרה בהך מה דהוי יותר מרובא לפי הנראה והמדומה וא"כ באמת כמ"ש הרא"ש אליבא דר"ח מה דאינו ניכר לא הוי מעשה רבה ה"נ י"ל דלא הוי אפי' כמו משהו דמועיל לשחיטה עכ"פ דזה חשוב מעשה כיון דמועיל לשחיטה דעי"ז הוי היתר וכמו דאיתא בב"ק דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דכיון דמועיל לשחיטה וכמ"ש הפ"י שם יעש"ה. וא"כ ה"פ דשם דבאמת מש"ה פריך דוקא לר"נ ממנסך דס"ל אא"א דבר ש"ש אפי' במעשה רבה וכשיטת רש"י או דחשיב הך גם כן מעשה חשובה כיון דמועיל לשחיטה וא"כ כמו שכתבו התוס' בע"א דכיון דנאסר מן התורה במעשה רבה וא"כ אם שימש בכלי או ניסך בין קרניו דהוי רק קצת מעשה והוי עכ"פ אסור מדרבנן ואע"ג דגם שם אינו ניכר הוי עכ"פ אסור מדרבנן והובא בספר פליתי הך התי' וא"כ אסור מדרבנן במנסך עכ"פ אך דכיון דל"ת אפ' בגמר מעשה או במעשה חשובה אינו אסור וא"כ אינו אסור כלל מדרבנן ג"כ ומש"ה מקשה שפיר ממנסך וא"כ עכ"פ כיון דאינו ניכר לא הוי אפי' כמו מעשה זוטא דשחיטה כיון דמועיל עכ"פ להתיר לשחיטה רק דגבי מנסך עכ"פ אסור מדרבנן ולא לר"נ ג"כ מדרבנן הכל מותר וא"כ כיון דבחצי פגום הוי אינו ניכר ולא חשוב מעשה כלל דיהיו אסור עכ"פ מדאורייתא והוי שפיר מתקבל בפנים והוי עכ"פ חייב בשחוטי חוץ. והנה כמ"ש רש"י לשם דקנסו מדרבנן לגבוה ה"נ דקנסו להדיוט ג"כ מדרבנן עכ"פ וכן איתא בפליתי דהוי מדרבנן להדיוט עכ"פ ואך אם במעש' לא אסרה לא אסרה מדרבנן כלל וכן כתב רש"י להדיא בדף נ"ב ע"ב בד"ה בית חוניו וכ' דאליבא דמ"ד דע"א וכו' דהשתא להדיוט אסורין כדאמר לעיל בכלים שנשתמשו אלמא מדרבנן אסור להדיוט ג"כ

דף מ' ע"ב תוס' ד"ה לא הוי חטאת תיובתי' וכו' ותימא לפירש ראשון שבקונטרס וי"ל משום דהנה איתא לעיל איבעי' ניקב בין סימן לסימן מאי אם מצרף סימן ראשון לשני לטהר מידי נבילה יע"ש דכת' היש"ש דלא נפשוט הך איבעי'. והנה בכאן אם בגמר זביחה. וא"כ תיקשי הא סימן הראשון הוא להתיר באכילה וסימן השני לטהר מידי נבילה אזי אין מצרף וא"כ לא מוציא מידי נבילה ובאמת כי אמרינן דתיקן בשבת דחייב לטהר מידי נבילה וכמ"ש התוס' בפסחים דף ע"ג דהא דמשני לאפוקי מידי אמ"ה הוי הפי' כי היכי דלא נפשוט איבעי' דתקרובת ע"א לאו מן התורה אך הא למסקנא הוי באמת ע"א רק מדרבנן. ועוד אפי' לפי דמתרץ להוציא מידי אמ"ה הוי הפי' אע"ג דלישראל בשחיטה ולא לנכרי רק מכח מי איכא מידי והוי התיקון מיד אע"ג דבאמת אסור לישראל כיון דאין השחיטה גורם הך איסור רק דבאיסור אחר שפיר הוי מי איכא מידי כן כתב התבואות שור ואך בכאן דהוי מכח דאין השחיטה מצרף וא"כ הוי השחיטה וכמ"ש רש"י לעיל אע"ג דכל שחיטה מכי שחט הוי מתה כיון דהוי בבת אחת הוי כן היתרה ומשא"כ כיון דאין מצרף והוי השחיטה לאו השחיטה וא"כ לא הותר לנכרי וא"ל הא הגם סימן הראשון הוי אסור מכח השחיטה חוץ י"ל לפי הך דעה דס"ל דאין אסור משום שחוטי חוץ בחד סימן דהוי פלוגתא בזה ועוד דאפי' משום שחוטי חוץ אמאי חייב דהא לאו שחיטה היא דהא תיקשי קושיות התוס' דכל שחוטי חוץ לא הוי שחיטה מעליא דמכי נשחט פורתא. ותי' התוס' דכיון דליכא איסור אחר רק השחוטי חוץ לענין זה חשוב שחיטה מעליא ובכאן אם לא הוי שחוטי חוץ בלא"ה לא הוי ראו כלל. והנה על הך קו' דלא הוי תיקון כיון דאין מצרף וי"ל דהוי חייב על שחיטת הסימן הראשון וא"ל מאי תיקן דכיון דעדיין ראוי לתקן שיגמר בהיתר השחיטה אך באמת כי אמרינן בגמר זביחה הוא עובד ע"כ אין הפי' דמחשב לכתחלה בגמר דא"כ הוי מחשב מעבודה לעבודה דחשיב בתחלה הסימן לגמור הסוף ועוד דהוי מוקצה ולגבוה אסורה. אך אם אמרינן דבגמר מעשה מצי לאסרה ומקודם לא מצי אסרה אזי שפיר מצי לומר דכוונתו לכתחלה. אך דבאמת לא הוי מוקצה דאין יכול לאסור של חבירו בדבר שאינו שלו כי אם בגמר מעשה ומש"ה נקיט חטאת עוף דהוי רק סימן אחד ולא שייך דאין מצרפין ומתי' קו' תוס' הנ"ל. ליקוטים מדפים הקטנים

דף מ"א ע"ב והנה אפי' אם אמרינן דלא כסברת רש"י בשבועות גבי אכלה לתנאי אפי' אם הוי שוגג בתנאי לא הוי שוגג מ"מ בכאן בוודאי לא מהני דהא שוגג הוי לענין מה דשחט כלל אבל באמת אם שחט לענין שגגה שלו לית לי' חילוק כלל לענין בפנים או בחוץ ולא הוי שגגה. ובאמת לענין שחוטי חוץ קשה קו' תוס' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד. אלא דבאמת ל"ק דהא יכול לשחוט בהיתר בפנים כמו דאמרינן לענין מכירת שבת דלא שייך לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כיון דמצי למיעבד בהיתר בחול ה"נ בכאן והנה גבי שחיטת שבת מקשה הש"ס מכל תועבה אלמא דשייך לומר דממילא אסור

והנה אם אמרינן דמאן דס"ל דשחיטה שאינה ראי' לא שמי' שחיטה ל"א אגלאי מלתא למפרע היכא דנתקלקל בסוף השחיטה מתי' קושיות הפליתי על רב אדא בר אהבה דמצי לאוקמה בחטאת העוף ובחצי קנה פגום וחייב כיון דבחטאת העוף בפנים שפיר דכשר בקנה הואיל דאיכא שדרה ומפרקת כדאיתא בחולין כ"ח ואגלאי למפרע לא אמרינן

דף מ"א ע"א תוס' בישראל מומר וקשה אמאי הוקשה קושיות שכבר תי' וי"ל משום דהנה לכאורה קשה מפני מה בשוגג פטור