איגרא רמה חלק ב לב

למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ והכא בחולין מ"א מוקי לה להך ברייתא בחטאת עוף בחק"פ ולדברי הרמב"ם הנ"ל קשה מה תיקון כיון דעוף הוא ועפ"י הנ"ל א"ש דהנה התוס' מקשים שם בפסחים דמה פריך הגמרא לישני דתיקן להוציא מידי טומאת נבילה ותרצו דאפשר דתקרובות ע"ז נמי מטמא מדאוריית' ולא רצה בזה לפשוט האבעי' כו'

והנה לפמ"ש דהא דאדם אוסר דבר שא"ש במעשה להדיוט הוא רק מדרבנן רק לגבוה אסור מדאוריית' א"כ אכתי תקשי קושיות התוס' דהא תיקן להוציא מיד טומאת נבילה דאף דתקרובות ע"ז מטמא מדאורייתא מ"מ הא מדאוריית' אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו ואף דגבוה יכול לאסור (דבר שאינו שלו) מדאוריית' לענין לטמא בוודאי אין חילוק בין הדיוט לגבוה וצריך לומר דקושיות הגמרא קאי אליבא דמ"ד דחטאת כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא וא"כ יכול לאסור וודאי מדאוריית' והנה לעיל כתבתי דלמ"ד חטאת כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא דהיינו לרב אדא בר אהבה ול"ת בי' תו איכא לאוקמי דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ע"ש וא"כ תו לא צריך לאוקמה בחטאת העוף וא"כ שפיר משני הגמרא דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ דהא לפי סברא זו לא צריכין כלל לאוקמה בעוף רק דנקיט חטאת דוקא דהוי שחיטה ראיי' כיון דאין השחיטה גורם וכמש"ל וא"ש:

הרמב"ם פסק דאמ"ה אינו נוהג בעוף. והקש' בס' פליתי ממסכת פסחים דף ע"ג דמתרץ דתיקן להוציא מידי אמ"ה אלמא דאמ"ה נוהג בב"נ. וי"ל דהנה במס' חולין דף מ' ע"ב מתרץ כגון שהי' חצי קנה פגום דבהדדי קאתי. והקשה הגאון מוה' דובעריש אבד"ק גלינא דהנה התוס' כתבו בחולין דהא אמרינן דא"א לצמצם ותי' התוס' דהוי כמו ס"ס דהיינו ממ"נ אם הוי רק חצי כשר ואם פחות מחצי ג"כ כשר מאי אמרת דלמא הוי רובא וע"ז שפיר הוי כמו ס"ס להתיר יעש"ה. ולפ"ז מקשה הוא בסוגיא זו דחולין שפיר קשה האיך שייך חצי קנה הא א"א לצמצם וא"ל דהוי כמו ס"ס דהא בכאן ממ"נ אם הוי רובא וכבר נטרף ואם הוי פחות ג"כ אינו חייב על שחוטי חוץ משום דמיד דהשלים לחצי הוי נאסר ותו אינו מתקבל בפנים וא"כ הוי כמו ס"ס לפטור דברובא נפטר ובפחות מחציו נמי פטור רק אם הוי שוה בשוה ואי אפשר לצמצם אך י"ל משום דהנה איתא לעיל בחולין דלחד דיעה בעינן שחיטה מופרעת. ופי' התוס' דאם שחט אפי' בהיקף אחד רק דשחט פורתא ואח"כ שחט עוד פורתא בהפסק אינו מצרף. והנה דעת הט"ז דבמשהו של קנה לא מטרף. והקש' בנה"כ מהא דשם דמק' על קנה מכי שחט פורתא והנה דעת הפוסקים המגיני זהב וכש"פ דאם שחט רובא מהסימן בעוף או משני סימנין בבהמה תו לא מיקרי שחיטה ולא חשוב מעשה דכיון דאינו מועיל לשחיטה בשלמא משהו מקנה קודם שנשחט שפיר מהני לצרף לשחיטה ומקרי מעשה וא"כ לפ"ז אם נשחט או נפגם חצי והוא שחט אח"כ לשכנגדו בצד השני ואם לא מצי לאסרו רק עד שיהא רובא דהא ממ"נ הך חצי שהוא פחות מרוב לא מהני כלום לשחיטה דקודם לזה לא מהני לצירוף רובא דהא בעינן שחיטה מופרעת ואלא דישחט הך עד שיהא רובא וא"כ בהך מעט שפיר יהא רובא בהחצי הראשון שכבר נפגם ומצרף וא"כ כיון דלא מהני כלום לא מצי לאוסרה וא"כ בכאן ממ"נ עד שיהא רובא לא מצי לאוסרה. ואך דבכאן קשה דהא כיון דמטי דהוי יותר ממשהו מן מה שכבר נשחט ואם הוי מה שנפחת מכבר הוי פחות מחצי וא"כ צריך ג"כ הך משהו כי היכי דנהוי שני משהו כי היכי דיהא רובא שפיר מצי לאוסרה. אך דהנה לקמן ר"נ ור"ע ור"י דאמרו אא"א דש"ש וכתב ר"ח דבגמר מעשה שפיר מצי לאסרו. והקשה רש"י דא"כ מה מקשה הגמרא ממנסך הא מנסך הוי גמר מעשה. ותירץ הרא"ש דכיון דאינו ניכר לא הוי מעשה רבה. וא"כ אם אמרינן דדוקא שחיטה בעינן מה דמצרף לשחיטה דהוי כמו גמר מעשה וא"כ מש"ה לא מצי לאוסרה בהך משהו. (ועיין לקמן בד"ה והנה באמת וכו') דהא אינו ניכר דהא לפי המדומה הוי מצומצם חצי וא"כ לא נ"מ בהך משהו דהוי משלים לחצי וא"כ אינו ניכר ולא חשיב מעשה ולא מצי אוסר כלל דכיון דלפי המדומה לא נ"מ בהך משהו וא"כ שפיר מתורץ קושיות הגאון הנ"ל ובזה מיושב הא דאמר ר"פ אי לאו דאמר ר"ה סי' א' ה"א מה מעשה גמר מעשה ומאי בעי בזה וי"ל דרצה לתרץ קושי' הנ"ל ואמר אי לאו דאמר ר"ה ה"א גמר מעשה וא"כ השתא נמי הוי ה"פ דוקא מעשה דמצרף לשחיטה והוי התירץ כמש"ל

והנה לכאורה גם בהך תירץ דאמר בגמר זביחה היא עובדה והוי בוודאי הפי' דלא אמר מקודם שרוצה לעבוד בגמר זביחה דאל"כ הא כבר נעשה מוקצה ואסור לגבוה ואינו ראוי להתקבל בפנים. ועוד דהוי חושב בתחילת שחיטה על גמר שחיטה והוי כמו מחשב מעבודה לעבודה. וא"כ קשה מכי שחט חצי והוי א"א לצמצם וא"כ אם הוי רק פחות מחצי ונאסר מקודם ואינו ראוי להתקבל בפנים ואלא דהוי דלמא יותר מחצי והוי רובא. והנה המל"מ כתב דאית' ביומא דאמרינן דאם אכל חלב דצריך למיכתב דלמא אתא לב"ד וימעוט בשיעורין. ומקשה הא לא הוי שב מידיעה וכתב המל"מ בהלכות שגגות דכיון דלא מצי להתוודע אינו חייב. וא"כ אם באמת הוי רובא והוי הדין דלא הוי רק חצי דהוי ס"ס וא"כ על מה חייב דהא על מה דנשחט כי אם הוי רובא ובאמת לא הוי שב מידיעה דהא כ"ע סובר דהוי רק חצי בפנים. וא"כ יש לפטור אם הוי רובא ואם הוי פחות מחצי אינו ראוי להתקבל בפנים ואינו חייב רק אם הוי חצי מצומצם ואי אפשר לצמצם ורק אם נימא דאין לשחיטה אלא לבסוף ובאמת עולא גופא הא דאמר משום ר' יוחנן אפשר דס"ל גמר מעשה ורק על ר"ה קשה כמו שכתבו בתוס' ד"ה וכי הא דאמר עולא יעש"ה ואך צ"ל כפמ"ש לעיל אך אם נימא דבאמת הוי הפי' ממ"נ בשלמים לא שייך לומר דאין נ"מ בשחיטה דהא דידי' שפיר מצי לאסרה במוקצה בעלמ' אפי' בלא מעשה דשחיטה וא"כ שפיר אם חישב במה דשחט כנגדו שפיר אסרה מקודם שנגמר להצרף לרובא ומש"ה נקט חטאת ולא זבח דשלמים הוי ס"ל כריה"ג דממון בעלים וס"ל בחדא כוותי' ובאי אפשר לצמצם לא ס"ל כוותי'

או די"ל לפמ"ש הכ"מ בהלכות אבות הטומאה דאם נשחט רוב שנים הוי אפי' בלא מפרקת כמו מתה. וכן י"ל לזעירי דס"ל ברוב בשר ומפרקת דהוי לחודא נבילה וא"כ הא דקתני הותזו ע"כ בשני סימנין לחוד בלא מפרקת. וא"כ שפיר בבהמה לא מצי כן דניהו דבשחיטה בעינן מופרעת מ"מ מיד שנעשה רובא. ולא הוי בב"א וסימן אחד כבר נשחט והוי מתה והוי כמו שנשחט שני סימנין והוי כמו מתה ותקשה הא לא מהני וכי מחה עומד ומולק ואי שוחט וא"כ אינו ראוי לגבוה ומש"ה נקיט עוף דלא הוי אפי' עוף מתה בסי' א' וא"כ מה מקשה הש"ס וא"ה מאי אריא דנקט חטאת ולא זבח. ואך י"ל משום דהנה לקמן בדף י"ט ע"א איתא שם דאר"ה שחט שליש והגרים שליש ואחי ושיילו לר"ה ואמר טריפה דבעינן דתיפק חיותא בהכשר שחיטה ולא בהגרמה. וא"כ בכאן מיד דהוי רובא ולא הוי עדיין בהיקף בשוה בלי הפסק נטרף דתיפוק חיותא שלא בהכשר שחיטה וא"כ לא מהני שחיטה אח"כ וא"כ לר"ה ע"כ צ"ל דאתיא כריה"ג דס"ל אפשר לצמצם ואזי פריך שפיר מאי אריא חטאת ליתני זבח ומשא"כ לראב"א דס"ל דלא כר"ה שם בדף י"ט וא"כ שפיר מתוקמי דבאמת דשחט הוושט ואמר בגמר זביחה הוא עובדה ול"ק מאי אריא חטאת לאשמעינן זבח דבאמת ס"ל א"א לצמצם והוי רק החי' כמש"ל ולא אפשר רק בחטאת ולא בשלמים משום דס"ל בחדא כריה"ג דהוי ממון בעלים ואו דבעוף איירי דאם בהמה הוי לאחר שני סימנין נבילה גמורה ולא ראוי לבוא בפנים דוכי מתה הוא עומד ושוחט וכו'. ומתורץ קושיות הפליתי דהקשה לרב אדא ב"א דס"ל וושט ולא קנה האיך מתורץ הך ברייתא ולא תיקשי דהוא מוקמי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ולא תיקשי מה ארי' וכו'

וא"כ מתורץ הרמב"ם הנ"ל ג"כ דהנה התוס' בפסחים בדף ע"ג ע"א דהוי לר"ש ולכאורה א"ל דבאמת מתניתין אתיא כר"י ודלא כר"ש אך י"ל משום דהנה קשה התוס' כתבו דמש"ה חייב בשבת משום דאם זרק הותרה ולכאורה קשה אם נימא דב"ח נדחין וכי שחט פורתא וא"כ א"א לגמור השחיטה משום דהוי בשבת וא"כ הוי נדחין וא"א תו להקריב ולא הוי הורצה ואך צ"ל דאם עלו לא ירד וא"כ קשה הא הוי בשבת וע"כ צ"ל דבפי' דהוי בלילה וא"כ הוי מחוסר זמן ואך אם אמרינן דאם עלו בשבת לא ירד ונפשט ספיקא דמל"מ (זה לא שייך בכאן) והנה באמת במאי דהוי בשחיטה וא"כ אם נימא דבאמת לא ירד אך דא"כ מה מקש' מאי ארי' חטאת וכו' י"ל כמ"ש התוס' בזבחים דגבי קדשים קלים לא מהני זריקה דכיון דהוי בפסול ומשא"כ בקדשי קדשים וא"כ מאי פריך בש"ס אך אם אמרינן דלא כסברת התוס' לק"מ אך אם אמרינן דבאמת בשלא במקומו במה דאירע פסול בשחיטה נמי לא ירד אזי מתורץ (ע"כ) ונמצא דבאמת לפמ"ש התוס' דעיקר הקושי' לר"ש [ומוכרח דאתי' כר"ש דס"ל ב"ח אינן נדחין ועיין לקמן בדף ד' בסופו בד"ה והנה באמת וכו'] וא"כ הוא הך מ"ד ס"ל דהוי הפי' מכח אי אפשר לצמצם וס"ל דלא כר"ה. וא"ל דנ"מ באלכסון ז"א דא"כ לא הוי ג"כ מופרעת דהוי הפי' דאין מהני אם הוי למטה נחתך ג"כ (ואו לר"י לא מהני מה דהוי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ עכ"פ אם לא ירצה לשחוט אח"כ לא הוי איסור) וא"ל דהוי נ"מ שפיר אם שחט במקום אחד ואח"כ נשחט במקום אחר והוי הפסק ובמשהו דנשחט בהפסק הוי עיקר השחיטה ואזי נגמר השחיטה אך דז"א דאין לך משהו דראוי לחלוק וא"כ קשה משהו מן הך משהו

והנה מיושב קו' התוס' דמקשה בד"ה אי לאו דאמר ר"ה וכו' הא גמר מעשה וא"כ קשה מאי ארי' חטאת כו'. וי"ל משום דהנה הרש"ל כתב דאם חישב לשם נחירה ועקירה הוי אסור. וא"כ הנה התוס' כתבו בפסחים בדף ע"ג ע"ב דכיון דהוי לו בעלים לא הוי גרע מחישב שלא לאוכלין דהא הוי אין לך מחשבה גדולה מזו וא"כ כיון דאמר ובגמר מעשה שפיר נאסר. והנה הוא חישב לע"א וא"כ בשעה דנגמר המעשה והוי אסור ואין מועיל השחיטה והוי נבילה וא"כ לא גרע מחישב לשם נחירה וא"כ הוי בהתחלת עכ"פ נאסר משום דחשב לשם נחירה וא"כ מש"ה נקיט חטאת בעוף ולא נאסר דלא גרע מחצי קנה פגום ומתורץ שפיר קו' התוס' וא"כ הפי' אי לאו דאמר ר"ה ה"א גמר מעשה וא"כ השתא נמי לא נאסר רק בשחיטה דנ"מ להצטרף להשחיטה וכמש"ל ע"פ סברא דשחיטה מופרעת. ואך א"כ קשה קו' התוס' וע"ז משני אי לאו דאר"ה וכו' מ"ט דידי' מצי אסר כו' וא"כ בהתחלה שפיר נאסר משום מכח דידי' מצי אסרה כו' דרוצה לתרץ קושיות התוס' על רש"י בד"ה רבוצה דכתב רש"י לא מבעי' עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה וכתבו התוס' בד"ה רבוצה כו' ואינו נראה דכי