איגרא רמה חלק ב לא

עוף ולא עולת עוף. אך י"ל דבאמת כמ"ש התוס' דנקט חטאת העוף דלא תימא דקניא לכפרה כדידי' דמיא וא"כ קשה הא אי אפשר לצמצם וא"ל כמ"ש לעיל דזה אינו מספיק דהא עכ"פ נאסר לגבוה אע"ג דאינו מועיל לשחיטה אלא דאשמעינן דאינו אמרינן כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא וא"כ הוי כמ"ש לעיל התירוץ וא"כ זה בא ר"פ לתרץ אמאי נקט חטאת ולא עולת העוף וע"ז אמר אי לאו דאר"ה וא"כ א"ל דבאמת לענין מה דהוי שלו ונאסרה במיעוט רנה אע"ג דאינו מועיל לשחיטה א"כ אפי' אם נימא דלגבוה נמי בעינן מעשה מ"מ יש חילוק

ובזה מיושב נמי לקמן דאמר חטאת כיון דקניא לככרה כדידי' דמי דדוקא חטאת באמת אך דאשמועינן דלא אמרינן אי אפשר לצמצם והנה במה דאמר הא מה מעשה מעשה רבה י"ל (אם נימא דלחד דעה דבעינן דוקא בעוף העולה שני סימנין וא"כ קשה למ"ד אא"א דש"ש. אך דבגמר מעשה אסרה ובעוף הוי גמר מעשה סימן אחד והוי ל"פ

דף מ מא סוגיא דרבוצה יעש"ה כל הסוגיא עם פירו"ת והרא"ש והר"ן וראשונים ואחרונים כולם וזה יצא ראשונה לתרץ קושיות בעל כריתי ופליתי בסימן כ"א וז"ל וקשיא לי' לרב אדא בר אהבה דס"ל בע"ז דף נ"ד אף דאא"א דבר שאינו שלו בניסך לה בין קרניו הוי מעשה ואסר ומייתי לה הך דעולא וד"ת עשה בה מעשה אסרה הך דניסך בין קרני' ודאי מעשה זוטא היא כמ"ש רבינו חננאל וקשיא לרב אדא בר אהבה קושיא דחולין דף מם חייב שלש חטאות וכי עביד בה מעשה פורתא אסרה וצריך לומר תירוץ הגמרא בחטאת העוף חצי קנה פגום וקשה לרבא אדא בר אהבה א"א לומר כן דהא איהו ס"ל דבעי דוקא וושט בשחיטה ולא קנה וצ"ע ונלע"ד ליישב קושיא הנ"ל דהנה רש"י בפירוש הגמרא דף מ"א כתב כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאלו עולה מכפרת אחייבי עשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידי' נינהו להכי נקט עוף ובאמת מתוס' ד"ה כיון ותוס' ד"ה לא הוי חטאת לא משמע רק דחטאת קנין לכפרה ולא שאר קדשים כמבואר בדבריהם ולדעתי נראה לפרש פירש אחר דהנה איתא פלוגתא אם שחיטה שאינה ראוי' הוי שמיה שחיטה או לא הוי שחיטה מר יליף משחוטי חץ וכו' עש"ה

והנה הרא"ש פסק דאע"ג דקי"ל כר"י הסנדלר לפטרו מדו"ה בשחיט' שאינה ראוי' מ"מ בשחיט' ונמצא טריפ' חייב בדו"ה וכ' הפ"י דהיינו משום דס"ל דטריפה שחיטה ראוי' מיקרי כין שאין האיסור מצד השחיטה אלא מצד אחר שנמצא טריפה כו' והנה הפוסקים כתבו דאף אם איירי דמחשב משחיטה לזריקה מ"מ לר"י הא מחשבין מעבודה לעבודה ופסול והנה ע"כ הבריי' דשחט חטאת בחוץ לע"א ס"ל דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה דאי לא שמי' שחטה אמאי חייב דהא התוס' בבבא קמא כתבו אע"ג דגלי רחמנא בשחוטי חוץ דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ה"מ דליכא פסול מצד אחר חבל איכא פסול מצד אחר לא שמה שחיטה והכא איכא פסול מצד אחר דהא לר"ה בגמר מעשה לכ"ע יכול לאוסרה והנה רש"י כתב בהמת חבירו לא מיבעיא שלו דמיחסרא משום תקרובות ע"ז בשחיטת סימן א' דאע"ג דב"ח אין נאסרין להדיוט לא משום נעבד ולא משום מוקצה מדאיצטריך למסרינהו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי מיהו כי עביד מעשה מחסרין וא"כ לפ"ז י"ל דהכי פירש הגמרא כיון דקניא לכפרה אחא כדידי' דמיא דבאמת התנא סובר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וא"ל אמאי חייב שלש חטאות הא הוי שחוטה שאינה ראוי' דז"א דהא באמת כדידי' דמיא והיא דבר של הקדש נמצא דבאמירה בעלמא הוי מוקצה לע"ז ונמצא דהשחיטה אינה מועלת ושפיר הוי שחיטה ראוי' כסברת הפני יהושיע משא"כ בשאר זבחים לשיטת ר"ח בגמר מעשה יכול לאסור אפילו שאינו שלו נמצא דהשחיטה אוסרתו והוי שפיר שחיטה שאינה ראוי' דע"י השחיטה בא הפסול ומשום הכי נקיט חטאת דלככרה קניא והוי פסול בלא השחיטה דהא אף באמירה בלא שחיטה מפסל וא"כ לא הוי הפסול מחמת השחיטה והוי שפיר שחיטה ראוי' ובחטאת עוף וחצי קנה פגום

אך לפי"ז קשה כי משני הגמרא בגמר זביחה הוא עובדה ופריך הש"ס מאי אריא חטאת לאשמועינין זבח הא איכא לשנויי להכי קתני חטאת משום דככרה אין השחיטה גורם והוי שחיטה ראוי' לכך חייב משא"כ בשאר זבחים כו' ויש ליישב דהנה התוס' בב"ק דף ע"ו ד"ה שחטה הקשו מה פריך הגמרא קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא הא הוי שחיטה ראוי' משום שיכול לפדות בשעת פרכוס דבר העמדה והערכה היא ונראה ליישב קושיות התוס' דהנה התוס' בתמורה מקשים אמאי מטיל מום בקדשים אינו אסור רק משום קנס הא כל מה דאמר רחמנא צא תעבד אי עביד לא מהני ומה"ת אסור להטיל מום בקדשי' ותירצו התוס' דלא גרע מנעשה ממילא דלא יהא לא עשה הוא רק ממילא נפל בה מום ולפי"ז יש ליישב קושיות התוס' הנ"ל דהא בשחוטי חוץ ג"כ קשה הא אסור מן התורה לשחוט בחוץ והנה אף דהש"ך כתב כל דבר שיכול לעשות בהיתר. אף בעשה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת מכ"מ לענין לאכול בחוץ בלא זריקה כדין חולין לא אפשר בלא שחוטי חוץ באיסור וכאן לא שייך תירוץ התוס' דלא גרע מעשה ממילא דבשחיטה לא שייך עשה ממילא דבעשה ממילא הוי נבילה אך לכאורה י"ל דהנה בספר מגיני זהב כתב דבחצי קנה פגום הוי מום בקדשים לפ"ז לכאורה קשה הא יכול לפדותה ע"י חצי קנה פגום וע"ז שפיר שייך תירוץ התוס' דלא גרע מעשה ממילא ושאר שחיטה אפילו היו בפנים הי' מותר ולפ"ז שפיר מקשו התוס' אבל י"א דהא התוספ' כתבו בדיבור שלפני זה דהסוגיא אזלא כמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וכו' ולמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף בחצי קנה פגום לא הוי מום ואינה ראוי' לפדותה אלא בגמר שחיטה שפיר הוי מטיל מום בקדשים באיסור דלא שייך תירוץ התוס' דלא גרע מנעשה ממילא ועפ"ז מתורץ קושיא הנ"ל מאי מקשה הגמר' מאי אריא חטאת דהנה הגאון בס' פלתי כתב דהא דאדם אוסר דש"ש במעשה הוי רק דרבנן

והנה איתא בב"ק דף ע"א ובתוס' דהיכא דהשחיטה אינה ראוי' רק מדרבנן הוי שחיטה ראוי' כו' נמצא לפ"ז מקשה הגמרא שפיר אמאי לא נקיט שאר זבחים וא"ל משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' משום דשוחט לע"ז קשה קושיות התוס' הא ראוי לפדות ולקמן הוכחנו דמאן דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' לא הוי שחיטה ע"כ סובר כל העומד לפדות כפדוי דמי וכיון דנפדה הוי רק להדיוט ולהדיוט מן התורה אינו יכול לאסור אפילו במעשה וא"כ הוי שפיר שחיטה ראוי' כיון דאינה אסורה רק מדרבנן וא"ל כתירוץ הנ"ל מכח כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת והוי מטיל מום בקדשים כנ"ל קשה הא הוי עכ"פ מום מחמת חצי קנה פגום וא"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ לא הוי מום כנ"ל הא הך סוגיא אזלא אליבא דר יוחנן ור"י סבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ שפיר הוי מום והוי שחיטה ראוי'

ובזה מתורץ קושיות הפליתי הנ"ל די"ל דבאמת רב אדא בר אהבה סובר אינו לשחיטה אלא לבסוף וא"כ חצי קנה פגום לא הוי מום ומוקי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ול"ק קושיות הגמרא מאי אריא חטאת כו' כנ"ל אכן זה דוקא אם נימא הא דאדם אוסר דש"ש בגמר מעשה הוא רק מדרבנן אבל אם נימא דא"א דש"ש בגמר מעשה מדאורייתא לא מצינו לתרץ כנ"ל אך אכתי יש ליישב קושיא הנ"ל דמה פריך הגמרא מאי אריא חטאת כולי דהכי פריך הגמרא דהא השתא ע"כ צ"ל נמי שחוטה שאינה ראוי' שמה שחיטה וא"ל כנ"ל דאין השחוטה גורם דהא בלא השחיטה נאסר ז"א דהא בלא השחיטה באיסור הי' ראוי לפדות דאין לך מים גדול מזה ולאחר פדיון ודאי לא מצי אסר באמירה בעלמא להדיוט ונמצא דהשחיטה גורם לפסול אפילו להדיוט ונמצא שפיר הוי שחיטה שאינה ראוי' אע"כ צריך לומר דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ושפיר מקשה הגמרא ליתני שאר זבחים אך א"כ תיקשי למה להגמרא לשנויי בחצי קנה פגום לישני בעוף ובגמר זביחה ונמצא לא קשה ליתני שאר זבחים דאפשר לומר דסבר ששא"ר לא שמה שחיטה ומשו"ה נקיט חטאת וכיון דלכפרה אין הזביחה גורם ושפיר הוי שחיטה ראוי' וא"ל דהא ראוי לפדות דהא אין לעופות פדיון אבל יש ליישב דא"כ קשה ליתני עולת עוף ובגמר זביחה היא עובדה ולא קשה הא הוי שחיטה שאינה ראוי' דהא מבואר דלאחר ששחט כדין הכשר שחיטה לא נאסר וכיון דבחולין סגי בשחיטת סימן ועובד ע"ז בסוף שני סימנים וא"כ הוי שחיטה ראוי' ועפי"ז מתורץ קושיות התוס' בד"ה לא הוי חטאת תיובתא תימא דמאי אריא חטאת דנקט כו' דיש לומר דמיירי בעוף כקושיא הנ"ל וא"ל למה לא נקט עולת עוף יש לומר הא השתא איירי דלא אמר בגמר זביחה היא עובדה רק דלא מצי לאסור רק בגמר מעשה וא"כ בעולה הוי גמר מעשה בסימן אחד דלא גרע מחולין וא"ב לא מצי למינקט עולת עוף דהא מששחט סימן א' אסרה

ובזה יש ליישב קושיות התוס' בחולין דף פ"ה וא"ת ל"ל לר"מ למילף משחוטי חוץ נילף מגופה דאו"ב נוהג בקדשים אע"ג דלאו שחיטה ראוי' היא דהא הוי מחוסר זמן כו' ויש ליישב דהנה בחולין דף פ"א איתא כל כמה דלא זריק מיקטל קטלי' והוי שחיטה שאינו ראוי' לפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' דמאותו ואת בני לא הוי מצי למילף דהא באמת ר"מ ס"ל אפילו היכא דשחיטה גורם הוי שחיטה ראוי' והנה לכאורה לפי הך דעה בחולין דכל כמה דלא זריק הוי שחיטה שאינה ראוי' א"כ קדשים גבי או"ב לא מיקרי השחיטה שאינו ראוי' דבלא השחיטה נמי שם דקדשים גורם איסור בהא כל כמה דלא זרק הוי שחיטה שאינה ראוי' משום קדשים וא"כ דבר אחר גורם ושפיר הוי משום או"ב שחיטה ראוי' אבל משחוטי חוץ שפיר יליף דהא באמת או אשר ישחט לרבות עולת העוף דחייב משום שחוטי חוץ. והנה התוס' הקשו בחולין הא אית לי' לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ותירצו כיון דמחוסר קבלה בכוס דלא אמרינן כל העומד לזרוק רק אחר שנתקבל בכוס כו' וא"כ הא בעוף לא בעינן קבלה בכוס דהא אוחז בצוואר ומזה וא"כ בוודאי אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ שפיר איסור שחיטה גורם ושפיר הוי שחיטה שאינה ראוי' ואעפ"כ חויב משום שחוטי חוץ וא"כ מוכח דשמה שחיט' וא"כ מוכח דמאן דס"ל דהיכ' דשחיט' גורם הוי שחיט' שאינ' ראוי' ומש"ה לא נקט שאר זבחים קשה הא בלא"ה הוי איסור אם לא נשחט לע"א משום דכל כמה דלא זריק אע"כ דסובר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כפי המסקנא אפילו לא נתקבל וא"כ בוודאי ס"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי וע"פ מה שכתבנו לעיל הנה יש מקום אתי ליישב קושיות הפליתי בסימן ס"ה על הרמב"ם דפסק דאין אמ"ה של עוף נוהג בב"נ מפסחים דף ע"ג