איגרא רמה חלק ב ל

רוב להכשיר ולענין הטריפות הוי שני חזקות חדא אוקמ' בחזקת איסור דלא נשחט וחדא דהרי ניקב לפניך דבחדא נמי הוי טריפה ולענין נקב לא שייך חזקת איסור וכמ"ש התוס' ביבמות בדף ל"ג ע"א יעש"ה וזה הוי מספק בהדין אך אם אמרינן דבאמת כיון דיצא הדבר להיתר הוי שפיר מותר וא"כ כיון דזהו הוי גופא בספק מיקרי חזקה וא"כ הא באמת כיון דנשחטה הותרה לענין דלא מטמא כנבילה ועוד דלא אסור משום אמ"ה ונ"מ דלא מצרף בהדי איסור אמ"ה דאיסורין מבטלין זא"ז ויבטלו אמ"ה והאיסור דטריפה או שאר נ"מ וא"כ כיון דיצא השתא הדבר בהיתר ואי אפשר לבדוק הוושט ואמרינן דהותרה וא"כ כיון דיצא הדבר לא מיקרי הספק לאיסור דכיון דהוי הוראה להיתר וא"כ לא נשאר כלל לצירוף רק הך ספק דניקבו בני מעים ורובא עדיף מחזקה דהרי נקובה לפניך ומש"ה יש להכשיר וע"ז שפיר מייתי ראי' מבא זאב ונטל בני מעים והחזירן וא"כ ממ"נ אם אתה מכשיר שם כיון דתלינן בזאב וא"כ בכאן כשר אלא דאמרינן דכיון דהוי הטעם דכיון דהוי בחזקת היתר דנאבדה וא"כ גם שם שרי דהא הוי רובא עדיף דכיון דאי אפשר השתא דכבר הוי מותר מנבילה ואמ"ה וא"כ אין מצרפין להך דהוי ספק דניקבו בני מעי' וא"כ ממ"נ שרי ומייתי שפיר ראי' ומתורץ קו' הפליתי הנ"ל ואו י"ל דבאמת קשה לר"מ נימא מצרף למיעוט' חזקת איסור אמ"ה דלא נשחטה והוי פלגא ופלגא אך באמת לפי סברת הטו"ז וא"כ בוודאי לא נולד בנקיבות הוושט וכן בניקבו המעיים דאם נולד כן כשר וא"כ שפיר בחזקת דנולדה שלימה וא"כ הוי חזקה נגד חזקה ונשאר ברובא וא"כ באמת בניקבו הבני מעים קשה הא הוי חזקה דשלימה דעדיף מריעות' דהרי נקובה לפניך אך דהוי תרתי נגד חדא דהוי חזקת איסור אמ"ה וחזקת הרי נקובה לפניך דהא בעינן דלהכשר יהיו שניהם אמת וכמ"ש התוס' וכן המאור בכתובות הנ"ל ואך אם אמרינן דכיון דכבר יצא הדבר להיתר וא"כ לא מצרף לה הך ספק דנקיבות הוושט וכמ"ש לעיל ושפיר הוי ממ"נ שרי וכמש"ל וא"ש הכל ונתקיים הפסק של הש"ע ומתורץ גם כן האגודה דאיתא בסימן א' ומביאו הרמ"א יע"ש לעיל היטב ובמה שכתבתי מיושב הא דפסק הראב"ן כעולא דאין חוששין (לספק דרוסה) אם נמצא תחוב בוושט ובאמת הא הש"ס אמר ולעולא מ"ש מספק דרוסה ומסיק דעולא לא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה וכיון דא"כ דנפסק לקמן דחוששין לספק דרוסה אמאי פסק כעולא וי"ל משום דהנה באמת אם אמרינן כשיטת התוספת דנקיבת הוושט יש לו בדיקה מבחוץ אך לדריסה אין מועיל וא"כ אם אמרי' דמ"ה בדרוסה דהוי הטעם משום דהא אם נדרס הושט ואין מועיל השחיטה והוי נבילה והוי שפיר ספק ומשא"כ לענין וושט כיון דעיקר החשש שמא הבריא

והנה הטעם דקרום שעלה מחמת מכה לא הוי קרום עכ"פ הא כתבו יש פוסקים הטעם דאין מועיל קרום כיון דכבר נפסל ונטרף אי אפשר להיות כשר והנה באמת הא נקובת הוושט לא הוי נבילה מחיים רק דאין שחיטה מועיל וא"כ ע"ז עכ"פ מועיל הקרום דתו לא הוי נבילה ומועיל השחיטה דכיון דעדין לא הוי נבילה וא"כ ליכא ספק דמוקמינן ליה אחזקת היתר: אך באמת גם לענין דרוסה נמי קשה הא הוי קאי מקודם היתר דיהא מועיל שחיטה אם ישחט וכמו דכתבו רש"י והתוס' ביבמות בדף ל"א דהוי קאי בהיתר אם ימות אח"כ יעש"ה וא"כ מקודם הך ריעותא הוי קאי בהיתר אך באמת הא לא קאי בהיתר דהא לשמא ימות חיישינין אפילו קודם שנולד הריעותא וא"כ דלמא עדיין קודם גמר השחיטה

והנה י"ל הקושיא שהקשה בספר תבואת שור וכן הפליתי על רבינו יונה דמכשיר הגבינה ואעפ"כ סתם דאם הוי ספק אם הוי קודם השחיטה או לאחר השחיטה דטריפה וי"ל משום דהנה הקשה הגאון מוה' דוב בער דאם אמרינן דא"א לצמצם אך הר"ש כתב דהוי הטעם מכח ס"ס וא"כ בכאן ממ"נ האיך הוי ס"ס דפטור מקרבן דאם הוי רובא נפגם מקדם א"כ אי אפשר להקריב בפנים ופטור אש"ח ואם הוי פחות מרובא א"כ מיד שנשחט עד דהוי מחצה נמי אסור מכח דשחט לע"א וא"כ הוי א"א להתקבל בפניה (ומאי משני בדף מ' בחצי קנה פגום וכו') אך י"ל דבאמת אם אמרינן דמועיל חזקה אפילו אם הוי ס"ס יע"ש בסי' קי"א ועיין לקמן בהתחלה בד"ה. והנה לכאורה, וא"כ בכאן אמאי לא אוקמי' אחזקת היתר וכאן לא שייך דהוי ספק בשחיטה דהא הוי הטעם או דהוי אפשר דלא שייך דמי ימר דנשחט וכאן אם באמת הוי שחוט לפנינו וא"כ הוי כמו סברת התוס' ביבמות דאוקמי על חזקת היתר דהוי היתר מקודם אם ישחט ול"ד דספק בשחיטה דמי ימר אם הוי נשחט ול"ד לשחיטה ושחיטה דאם הוי ספק דטריפה מכח ריעותא לפניך ואמרינן כמו דהוי עכשיו כן הוי מקודם יע"ש היטב בס' תבואת שור דמקשה באמת בספק שחיטה אמאי הוי אסורה מספק לפי סברת התוס' ביבמות בדף ל"ג ע"א ע"ש היטב ותירץ התבואות שור דהוי רק מדרבנן ובכאן לא שייך דמשמע דמן התורה דהכי אגמרה רחמנא למשה בסיני וכו' אך י"ל דבאמת הא חזקה דלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה: והנה הדין אם אמר סמוך למיתה הוי שעה אחת אזי אסורה בתרומה מיד וכאן ליכא רק חזקה להיתרא דחזקה דחזקת שלם ליכא דהא נקב באמת השתא או חצי או מעט פחות עכ"פ או יותר וא"כ יצא מחזקת שלם עכ"פ ורק חזקה להיתרא איכא והנה אם נימא כר"מ אזי הא הוי ועיין לקמן בד"ה והנה באמת התוס' וכו' כמו חזקה דלא נתבררה שעתה שמעולם הוי מסופקין דלמא קודם שיגמר השחיטה יטרף באמת אח"כ וא"כ מעולם לא חל דלא הוי בידו ולא מיקרי חזקה כמ"ש לקמן חזקה אע"ג דהשתא עדיין לא ניקב משא"כ אם נימא דלא חיישינן שמא ימות אזי א"ש דהוי שפיר חזקה דנתברר דהא מחזקינין השתא דעדיין לא נקב בחזקת שלימה ולא יהא ניקב אח"כ ג"כ וא"כ היוצא לנו מזה דלמאן דלא חייש שמא ימות וא"כ שפיר הוי אפילו דאיכא ס"ס יש הכשר

והנה הדין דאם לאחר ששחט רובא לא חשיב מעשה שחיטה בכל דהו לאוסרה דכיון דלא חשיב שחיטה דרק בשחיטה יכול לאוסרה במעשה כל דהיא וכמ"ש כן במגיני זהב וא"כ אם אמרינן דבעינן שחיטה מופרעת וא"כ אם ישחוט כנגדו במה שפגם מכבר וא"כ אין מצרפין רק דנהוי רובא דוקא בב"א וא"כ אם כבר נפגם חצי קנה והוא ישחוט כנגדו אזי אין יכול לאסרו בהך חצי דממ"נ כ"ז דלא ישחוט להך רובא דהיינו דמעט שהוי לאחר החצי לא מצרפו והאם שישחוט הך מעט בלא"ה יהא מצרף דלמאי שנשחט דהיינו דנפגם מקודם וא"כ אין זה צריך לשחיטה כלל והוי כמו לאחר רובא דלא מהני מעשה דיהא נאסרה רק במאי דנגמר והוי רובא וא"כ הוי הפי' דוהוסיף עליו כל שהוא דפי דפגע בנקב דנמי כשר וא"כ מאי אמרינן דלמא הו"ל פחות מחצי וא"כ קודם דיגיע שיהא רובא רק שיהא חצי נאסרה. ואזי אמרינן דבאמת אוקמה אחזקה דחזקת היתר דאוקמינן על החזקה דהיתרא דלא ס"ל דחייש לשמא ימות ובוודאי הוי חצי ולא אסרה רק עד שיגיע למקום הפגימה ומ"ה חייב דוק ותשכח וא"כ שפיר מתורץ הקושיא הנ"ל דמאן דס"ל דא"א לצמצם ס"ל באמת דבעינן שחיטה מופרעת ומתורץ הכל ולפ"ז מתורץ ג"כ רבינו יונה הנ"ל דבאמת הכי הפי' בתוס' דיבמות דלכאורה קשה נוקמי בחזקת שלימה ולא ניקב אך דצ"ל דהוי בחזקת איסור דמחיים ואזי שפיר מקשה התוס' דהא בכאן משמע דלא חשיבא רק דהוי חזקה להיתרא וא"כ אפילו אם אמרינן דתליא בהך פלוגתא דשמא ימות עכ"פ לא חשיבא חזקה לאיסורא וא"כ נוקי אחזקה דהוי מקודם בחזקת שלם אך דצ"ל דהוי חזקה להיפוך דחזקת איסור וע"ז מקשים התוס' שפיר ואך דלפי התירוץ אפילו אם נימא דלא חשיב חזקה לאיסורא אך עכ"פ לא חשיב חזקה להיתרא גם כן דהא הוי כמו שמא ימות דחיישינין לר"מ יע"ש היטב בגיטין וא"כ מיושב מ"ש לעיל ליישב קושיות הגאון מוה' דוב הנ"ל וא"כ בכאן דהוי הפי' דהיכא דהוי ספק אם מקודם שחיטה או לאחר שחיטה וא"כ לא שייך חזקת היתר דהוי שמא ימות והוי כמו דלא אתחזק איסורא ולא היתרא וא"כ משו"ה יש לאסור משא"כ הגבינה הוי עכ"פ כמו שכתב הט"ז והש"ך גבי סכין קודם שנולד מרעותא הוי בחזקת היתר דאין צריך שחוטה עכ"פ והוי שרי מיד כמו שה בסכין שכתב הט"ז והש"ך משא"כ גבי בהמה לא הוי בחזקת היתר דלמא יטרוף עדיין ולא הוי מעולם חזקה דנתבררה שעתה ודלמא באמת נטרפה סמוך לשחיטה וא"כ שפיר מייתי ראי' משחיטה דעכ"פ צריך לומר זה הסברא דהוי כמו שמא ימות ולא הו"ל היתר מחיים

והנה מה שהקשה הפליתי על ס' הש"ך והטו"ז מהא דמייתי רא' לענין ריאה מהא דבא זאב ונטל בני מעים דלמא הוי הטעם משום דכבר יצאה בחזקת היתר י"ל בני מעים גם ריאה בכלל והא ראי' דכן כתבו הפוסקים דנקט שמא במקום נקב קא תחיב אלמא דאיירי במקום סימנים אך דצריך בדיקה וא"כ לא הו"ל בחזקת היתר מעולם ועי"ל משום דבאמת בעולם אין צריך בדיקה וא"כ שפיר הוי בחזקה היתר אך דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ואך עכ"פ הוי בשעת קטנותן בהיתר ולפ"ז מיושב שפיר הרמ"א דמביא מהך תוס' דבאמת כוונת הרמ"א הוי הכי דהוי למ"ד שמא ימות וא"כ לא הו"ל חזקת היתר אך דמייתי ראי' דהיכי דאיתרע לא הו"ל ברובא דיצאה מרובא. וכמ"ש בס' התבואות שור ומתורץ הכל. והנה באמת התוס' כתבו בגיטין במה שבידו לא מקרי אתחזק איסורא דכיון דבידו לטבול וא"כ הא הרשב"א כתב דהאיך שייך חזקת היתר הא הוי חזקת איסור קודם שנשחט יע"ש היטב וא"כ א"ש דוקא מ"ש דהוי תליא בהך פלוגתא דאם חיישינן שמא ימות דכן כתב בחידושי הרשב"א למסכת יבמות דהא הוי בחזקת איסור דקודם שנשחטה אך גבי שהי' בשחיטה א"ש דכמ"ש הרשב"א שם דמי ימר דנשחטה כלל משא"כ בשחיטה דספק אם מקודם נשחטה או נשמטה וא"כ הרי שחוטה לפנינו עכ"פ רק דלמא נשחט הסימן השני ולא מהני כלל וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דבאמת ס"ל כמ"ש הש"ך אליבא דרמ"א בסימן צ' ביו"ד דלפי המסקנא לא ס"ל דזה מיקרי חזקת היתר אך דזה קשה היכא דבידו שפיר לא הוי חזקת איסור וא"כ הוי בחזקת היתר וא"כ שפיר תליא בהך דשמא ימות בפלוגתא דר"מ ור"י וכמ"ש לעיל וא"כ למ"ד דחיישינן שמא ימות הוי אפילו מן התורה אסור ולאביי דלא חלק כן לשמא מת ולשמא ימות הוי כתירץ התבואות שור דהוי מדרבנן יע"ש היטב אך אם נימא דחטאת כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא וא"כ לא שייך לומר כן דבאמת משו"ה שפיר אסור אע"ג דלא הוי לשחיטה מועלת כלום ולא נטרפה מ"מ לגבוה שפיר נאסרה להך דעה דס"ל דלגבוה אין צריך כלל מעשה

והנה בזה י"ל דהנה לפי שיטת התוס' בדף קי"ט ע"ב בחולין דבעולת העוף ג"כ חייב בסימן אחד ואמאי נקט דוק' חטאת