איגרא רמה חלק ב כח

במקום חתך דהא סופו ליפסק מ"מ אם חתך למטה או למעלה כנגד מקום השלם דהוי רובא עם מה שנשאר הוי שפיר שחיטה מופרעת ולק"מ או דכן בניקב בושט צ"ל דשחט נגד מקום השלם למטה או למעלה או דשחט במקום הרובא הנשאר דהוי השלם כי היכי דנהוי שחיטה מופרעת. וא"כ ה"פ הש"ס ומי אר"ל הכי דהאמר דכמאן דחתך דמי והוי רובא. והקשה לעיל וכי מתה עומד ומולק וכתב רש"י דבשלמא דהוי רק טריפה לא איכפת לי' וא"כ פריך הא כיון דשחט הקנה או הושט נגד מקום שאין שם נקב וא"כ מכי שחט נשחט ונעשה רובא בהצטרפות שכבר נפסק הן קנה והן הוושט והוי רובא בהצטרפות מה שכבר נפסק וא"כ הוי כמאן דחתך דמי וא"כ לא מהני מה דשחט אח"כ דהוי כמו נפסק וכמו דהק' רבא גופא וכי מתה עומד ומולק אלמא אע"ג דבשעה שהתחיל עדיין לא הוי נבילה רק באמצע שחיטה וא"כ לענין זה קשה נמי דכיון דקודם דנגמר השחיטה הוי כמאן דחתיך דמי ופריך שפיר אך אם נימא כסברת הרשב"א דבשאר שחיטות כיון דהתחלה הוי בכשרות ובתוך הסימנין הוי נבילה ל"ק אך דעיקר הקושי' שם ממפרקת דהוי קודם התחלת הסימן כן כתב בפרק אלו טריפות וא"כ לא הוי קשה כלום דהוי כמאן דליתא דמי. אך באמת הק' הרשב"א דהא פריך לי' אביי ותיקשי לך עולת דבעי שני סימנין וכי מחה עומד ומולק וא"כ אפי' בסימנין גופא אמרינן ורבא גופא משני לי' דמשום לקיים מצות הבדלה וא"כ פריך שפיר. וע"ז שפיר משני לדבריו דרבא דס"ל דבאמת ר"י גופא ס"ל דאין הטעם משום דאין מועיל טריפות לחצי חיות דרק דהוי הטעם דכמאן דליתא דמי. וא"ל דא"כ מאי משני כאן ששחט שלא במקום החתך י"ל כמ"ש לעיל דהוי רובא עם הנקב ועם השלם שבין הנקבים וא"ל א"כ קשה דהוי שחיטה דאינו מופרעת וא"כ הוי רובא מקודם י"ל דכיון דכבר התחיל בסימנין רק לרבא מק' שפיר דהא רבא משני לאביי אלמא דס"ל דאפי' בסימנין גופי' אמרינן דכי מתה עומד ומולק וא"כ קשה שפיר דכיון דהוי כמאן דליתא קודם שנשחט רובא וע"כ צ"ל דס"ל משום דאין טריפות לחצי חיות. אבל הא ר"י באמת ס"ל דטעמא דר"ל משום דהוי כמאן דפסק מכבר דמי ואתי שפיר דהנה לפי הת' קשה לדברי דר"ל דהא לר"י הוי הדין כן ולפמ"ש א"ש ומתורץ וא"כ לפ"ז שפיר. ולפ"ז מתורץ הקשיא גבי וושט דלא אוקי דהוי בזה שלא כנגד זה דא"כ הוי קשה ממ"נ היכא דשחט זה נגד זה וא"כ תו אין מצרפין אותו העור דהוי למטה דבעינן שחיטה מופרעת וא"כ מאי דשחט נגד זה דהוי למטה או למעלה וע"כ צ"ל דשחט רובא בלא צירוף זה. וא"כ קודם ששחט רובא דכיון דהוי בצירוף זה הרובא הוי כמאן דליתא או דלפי שכתב הרשב"א הוי לשיטת רבא בעוף דכמאן דמתה דמי וא"כ לא מצי שחט בוושט וא"כ לא מהני ג"כ בקנה כלל וכמו דכתב הרשב"א הטעם גבי שמיטה דכיון דלא מהני בסימן א' לא מהני שמיטה ג"כ בשני וזה הוי אם נימא דאינה מטמאה עכ"פ טומאות נבילות אפי' לשיטת הרמב"ם אך לרבא בעוף מטמאה בסימן א' וכמ"ש הרשב"א דמק' ולטעמיך עולת העוף וכו'. ואך אם אמרינן דמטמאה ג"כ י"ל דבאמת עתה עומד ומולק ל"ק רק גבי גבוה וכדכתב הפליתי אך דכיון דהוי כמאן דפסיק דמי שפיר קשה. מש"ה לא אוקמי בזה שלא כנגד זה. משא"כ לבתר דתירץ נבילה דמטמא' מחיים לא קתני הוי הפי' באמת כקו' הפליתי וא"כ קשה דלא מהני מכח שחיטה מופרעת וע"כ צ"ל דשחט בהשלם הנשאר וא"כ קודם דהוי רובא הוי כמאן דפסק ועכ"פ לא הוי נבילה מחיים ם ולא (קתני) מטמאה מחיים

והנה באמת לפי מה דאיתא לעיל דאם הגרים שליש אע"ג דשחט שני שלישים לא מהני אלמא דכיון דהוי נטרף מקודם תו לא מהני אע"ג דבהתחלות השחיטה הוי עדיין כשירה אך דבחצי קנה פגום והוי כשירה ברובא דכמ"ש רש"י דהוי כמאן דלא פסק כלל משא"כ אם צ"ל דשחט אח"כ רובא מחדש אין לחלק כלל דוק ותשכח. וא"כ א"ש מש"ל דבאמת מוכח לרבא דגבי נבילה אמרינן דכי מתה עומד וא"כ אפי' אם אמרינן דשחט שני שלישים כשירה. אעפ"כ מקשה שפיר דבכאן הוי כמאן דפסיק ורבא לשיטת הרמב"ם אם נימא דמטמאה ס"ל דכיון דנפסל מקודם לא מהני מה ששחט אח"כ שני שלישים דכיון דבשליש השני מכבר נפסל ואין צריך דוקא נבילה ומתורץ שפיר

והנה י"ל מה דמקשה התוס' בפ' אלו טרפות בדף מ' ע"א דלא מוקי א דרבא ס"ל כשמואל דפסל הגרים שליש ושחט שני שלישים. וי"ל דמוכרח דלא ס"ל לשמואל דפסול דהא רבא אמר שפיר עבידא דקרי לי' נכרי וכו' נכרי יעש"ה. ולכאורה קשה לשיטת הר"ן דס"ל דמצרף השלם שבין הנקבים מצרפין וא"כ קשה מיד כי באו עד שלא הוי רובא בפסיקות השלם רק דהוי סמוך לנקב פחות מכדי נקב וא"כ הוי נטרף קודם שנשחט הרוב וא"כ מיד נטרף מיד שבא סמוך לנקב והוי עדיין שלם סמוך לנקב פחות מכדי נקב כבר נטרף קודם שחתך הך מעט. אך באמת וכי מתה הוא עומד ומוליק וא"כ בזה לא הוי נבילה וכמ"ש הפליתי דכיון דהוי הטריפות רק משום דסופו לינקב וא"כ לק"מ אע"ג דנטרף קודם השחיטה אך דזה תליא דהוי מ"ד דס"ל דאם הגרים שליש ושחט שני שליש דהוי טריפה וצ"ל דהוי הטעם כיון דכבר נטרף מקודם תיכף ששחט שליש האמצע וכמו דאמרינן בשעה דנפקא חייתא לא הוי רובא בשחיטה אע"ג דלפי' מ"ש התוס' לא הוי נבילה רק טריפה רק דאין השחיטה מועיל ואעפ"כ לא מהני שחיטה וא"כ קשה אמאי לא הוי טריפה כי פגע בנקב הא נטרף מקודם א"ו דס"ל דהגרים שליש ושחט שני שלשים דהוי כשירה דבזה הסברא פליגי הנך שני מ"ד אם נטרף מקודם אם מהני שחיטה וא"כ שפיר מתורץ קושיות התוס' דמוכרח דרבא ס"ל דכשר הגרים שלש ושחט שני שלישים וא"כ שפיר מוכרח דלא אמרינן כמאן דליתא דמי אם הוי שלם שבין נקב לנקב בפחות מכדי נקב דאל"כ קשה לרבא ס"ל דהוי כי פסוק וליתא מכי הוי פחות מכדי נקב קודם ששחט השלם שבוושט א"ו דס"ל דלא אכפת לי' אם נעשה טריפה מקודם וא"כ הגרים שליש ושחט שני שלישים נמי כשירה ושפיר מתורץ קו' התוס' או י"ל על מה שהקשה הפליתי אמאי לא מוקי ברובא שנפסק הגרגרת הצטרפות השלם שביניהם וי"ל משום דא"כ כיון דר"ל ס"ל דבעינן שחיטה מופרעת וא"כ עכצ"ל ששחט הך דקא שנשאר שלם דאם אמרינן דשחט למטה או למעלה הוי נבילה מכח דשחיט' אינו מופרעת א"ו דצ"ל דשחט הך מעט דנשאר שלם שבין הנקבים

והנה רש"י כתב לקמן נחרה או מעקר דפי' רש"י דמשו"ה פטור מאותו ואת בנו וכיסו דהשחיטה גופא גורם הפסול א"כ כיון דמש"ה לא הוי שחיטה דהוי השחיטה גורם וא"כ דמשו"ה לא מיקרי שחיטה והנה למ"ד שחיטה הוי ראוי' דהיכא דאין השחיטה גורם וא"כ צ"ל דאפילו דהוי השחיטה אינה ראוי' מ"מ הוי גזה"כ דמטהר מידי נבילה אך למ"ד דס"ל דהוי ראוי אין צ"ל דהוי גזה"כ וא"כ היכא דהשחיטה גופה גורם מקרי נבילה וא"כ בכאן דאם שחט הך השלם וא"כ זה הנפסק מצרף ומכח זה הנפסק מצרף לשחיטה וא"כ מכח הנפסק דמצרף השחיטה ומכח זה טריפה וא"כ הוי דשחיטה גורמת הטרפות דהוי אסורה באכילה וא"כ הוי אינו ראוי' ואינו מטהר מידי נבילה ואלא דשחט בהנשאר השלם וא"כ כיון דצ"ל דשחט יותר מכדי השלם וא"כ מיד הוי רובא בלא השלם שביניהם הוי נבילה וא"כ בעוף מטמאה וא"כ כי מתה עומד ושוחט או דהוי כמאן דמתני' דמי ולא מהני שחיטה או מכח דהגרים שליש ושחט שני שלישים טריפה דכיון דכבר נטרף וזה נוכל לומר ג"כ טעמא דס"ל דאם נשחט במקום החתך הוי שפיר השחיטה גורם משא"כ היכא דשחט שלא במקום החתך לא הוי השחיטה הגורם

ובזה מיושב מה דלכאורה קשה לשיטת דפליגי על הרמב"ם דס"ל דהוי רק טריפה רק דהשחיטה אינה מועלת או אפי' להרמב"ם ממ"נ היכא ס"ל לר"ל דהא בוודאי לא נוכל לומר דלר"ל הוי נבילה מחיים דהא מהני שחיטה אלא רק טריפה וא"כ הגע בעצמך דרחמנא אמר דצריך לשחוט שני סימנין רוב ודוקא קנה וושט ואפ"ה אמרינן אם נפסק חצי קנה ומשלים הוא ושחט לרובא כשר דכיון דלא נטרפה הוי כמו דשחט כולה דכיון דע"כ השתא הוי רובא נפסק וה"נ בסימן א' שנפסק לענין לטהר מידי נבילה דכיון דעדיין לא הוי נבילה ואם הוי שחט שלא במקום החתך הוי מטהר מידי נבלה ואמאי לא מהני אם לא שחט במקום אחת (אחר) דהא השתא הוי נפסק שני סימנין והוי סימן א' לענין לטהר מיד נבילה כמו חצי קנה פגום אם לא דצ"ל דהוי הלמ"מ ולפמ"ש מיושב ומיושב ג"כ דפריך שפיר ומי אר"ל וכמש"ל דמתורץ מה שהקשיתי לר"ל הא לא הוי שחיטה מופרעת דנוכל לומר דשחט שלא במקום החתך מהנשאר וא"כ שפיר מצרף מועט ממה שנפסק ולא הוי השחיטה גורם דהא אם הוי מיעוט רק נפסק הוי כשירה

וע"כ צ"ל דתליא בהך דאם הוי כחתוך (ועיין בחידושי לחולין בדף ל"ב על הים של שלמה מה שכתבתי בדף ל' שם יע"ש היטב) וקשה לר"ז מה אמר הלא למדתני רבינו משנתינו בסכין אחד וכו' הא הוא לא ס"ל כחתוך דמי ועכצ"ל דתליא בהך פלוגתא דאם הוי הגרים שליש או לא מהני לשחוט שני שלישים דמיד דנשחט רובא עדיין לא הוי במקום שחיטה ונפסל לשחוט באותו אבר וש"ש דכתב דמהני נשחט כולה. אע"ג דאינה מופרעת ס"ל דכשר בהגרים שליש ושחט שני שלישים וכמו דפסקינן כן לפסק הלכה וא"כ א"ש כמ"ש לתרץ הרמב"ם דפסק שלא במקום שחיטה הוי טריפה ובמקום שחוטה הוי נבילה מחיים ומתורץ קושיות הש"ך הנ"ל ומ"ש הפליתי ראי' דהוי שלא במקום שחיטה נבילה מדקרי לה מיפק חיותא שלא במקום שחיטה לאו ראי' הוא משום דעכ"פ קרי לה מיפק חיותא ר"ל כיין דהוי טריפה ונפיק חיות של אותו אבר והא ראי' דלר"ע קודם חזרה הוי צ"ל. דהוי רק טריפה ובוודאי דזה הדין הוי אמת ג"כ קודם חזרה

והנה כמו דמכאן הוי מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור דהוי הפי' דהא ישראל הוי קדושתן מרובה יהא שרי ולנכרי דהוי לא קדוש יהא אסור (והוי טענין) דהא עבדינן קו' דמה ב"מ דשרי להדיוט ואסור לגבוה אלמא דגבוה חמורה וא"כ טריפה דאסור להדיוט אינן דין שיהא אסור לגבוה וא"כ כמו דלשם דהוי קל וחומר ואמרינן דקדושתו אסרתן ומ"ה שרי. וה"נ בכאן דהוי קל וחומר דהיכא דקדושתן אסרה אין זה קו' יעש"ה: והנה אם הוי נימא דבאמת כ"ס רש"י דבוושט תלוי בני מעים והוי כמאן דמונח בדוקלא דמיא וא"כ ל"ק מעוף דבעוף שפיר הוי היתר מכח מי איכא מידי ולא שייך קדושתה אסרתה משום דאפשר לשחוט בקנה והתחלה בהגרמה ובבהמה הוי הפי' דאפשר למיעבד תחלת הקנה בהגרמה תחילת ואח"כ לגמור בוושט אם נימא דיוצא ברוב שני סימנין מאמ"ה