איגרא רמה חלק ב כז

במילה כרת בכל יום רק אם מת אח"כ וא"כ לפ"ז דכיון דגבי מילה לכ"ע לא שייך מלקות וא"כ לכ"ע לא פסול בחייבי כריתות מה דלא הוי רק בעשה וא"כ שפיר הוי רבותא דלא בעי בדיקת הסכין דנאמן דהא בוודאי נאמן לכל עדות וא"כ עכ"פ לא עדיף דהא זה בוודאי היכא דנאמן לעדות בודאי פשיטא דנאמן ואפילו לד"א דהיינו חייבי מלקות דפסול לעדות וא"כ מועילן אע"ג דפסל לעדות נאמן וכמו דכתב הש"ך לחלק וא"כ מאי סייעתא או ד"פ דלעולם בעי בדיקות סכין בכל עבירות ולזה בוודאי דעיקר הרבותא דלאו יהא נאמן דהוא לא חשיב אצלו דהא באמת הוי ערלה עבירה חמורה אצלו וכמ"ש הש"ך בסימן קי"ט ס"ק יוד ב' דידוע דמילה חמור בעונש ובעיני הבריות משחיט' וא"כ לא אמרי' דהוי גם זה הדבר קל בעיניו וכמו דהא במומר לאותו דבר דהוי כהיתרא לא אמרינן כן (דכיון דהוי שניהם אינו במאכל יע"ש בש"ך היטב) וא"כ הוי חזקה דלא שביק ואין צריך כלל לעדות לא יהא נאמן רק דעיקר הרבותא דלא הוי כמו מומר לאותו דבר דהוי עבירה חמורה משחיטה וא"כ אם לא אמרינן כן א"כ אין צריך כלל לעדות על זה דהוי חזקה דלא שביק היתרא וא"כ לא יהא נאמן דזה לא הוי נאמן משא"כ לענין סכין לבדוק דלמא לא ס"ל סכין בדוק ולא שייך חזקה דרק הוא דנאמן מטעם עדותו דאמרו ועי"ז שפיר מוכח כהרמב"ם

והנה כללא דמילתא דבאמת הא הפ"י כתב בריש מסכת גיטין הטעם דגבי עידי מיתה ע"א נאמן מן התורה והוי הטעם דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דהם אמרו רק על מיתת אותו פלוני וממילא מותר וא"כ אפילו באמת דבמקום דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן משום דגבי שחיטה הוי איתחזק איסורא מ"מ לענין הסכין שפיר מהימן דאמר רק דה"ל בעת ההיא סכין כשירה וממילא מותר ומשא"כ אם הספק בשחיטה וא"כ באמת החילו' דהא בוודאי בכ"מ דהתורה האמין לע"א והוי רק דנאמן (היכא דהוי כשר ולא רשע בעבירה דלוקין ואפילו בא"א דנאמן הכל אפילו אשה ושפחה מ"מ הפסול לעבירה אינו נאמן וא"כ הוי החילוק שבין איסור ערלה דאין לוקין על שלא מל ומשא"כ בשאר עבירה דלוקין אך באמת בלא"ה הוי איתחזק איסורא ואין נאמן רק מטעם דהוי בידו ולא מתורת ע"א וא"כ שפיר אין חילוק ומשא"כ לענין בדיקת הסכין הוי שפיר ע"א נאמן דהוי גילוי מילתא וא"כ שפיר יש חילו' בין ע"א דכשר להעיד או לע"א דפסול להעיד או דהוי התי' כמ"ש ר' ברוך והובא במרדכי דע"א דכשר נאמן אפילו במקום חזקה וא"כ שפיר הוי חילו' ולענין זה אין חלוק דבעינן לענין שחיטות איש נאמן דיהא נאמן כתרי רק דאמרי' רוב מצוין מומחין ומסתמא הוי כשר דנאמן כתרי כתרי עדים וא"כ א"ש דמוכח הרמב"ם דגם בשאר עבירות צריך לבדו' הסכין לפי אמת הואיל דהו מומר וא"כ א"ש פסק הרמב"ם וא"כ ע"כ איירי דבאמת בדק הסכין

והנה כללא דמלתא דה"פ על הא דהקשו הפוסקים והביאו הרב מרדכי איך מהימן ע"א וי"ל דה"פ דלענין דשחט אמרינן דחזרה לא שביק היתרא ועביד איסורא רק בסכין ע"ז שפיר מהימן ע"א וכמ"ש הפי' לענין עד מיתה וכאן א"פ דכ"ע ס"ל כן ומומחה דיודע וזה אפשר לדייק ג"כ במרדכי דתירץ רוב מצויין אצל שחיטה ומאי הוי דיודע עכ"פ לא מהימן וא"כ לפי הא דלעיל על הך רו' דקשה מאי אמר אף אנן נמי תנינא דהא באמת דעדיף לענין נאמנת באיסורין אפילו דעבר עבירה דאינו נאמן בע"א כלל אפילו בעדות אשה מ"מ בכאן נאמן אך עכ"פ בכ"מ דמותר ע"א להעיד בוודאי ג"כ פשוט בכאן ולפ"ז יש חילוק בין ערל דאין לוקין ומשא"כ לשאר איסורין דלוקין וכדלעיל אך דה"פ דבאמת אמאי מהימן ע"א וכקו' ר' ברוך דהא הוי איתחזק איסורא והוי התירוץ דלענין גוף השחיטה הוי לא שביק היתרא ואכל איסורא ולענין סכין הוי רק גילוי מילתא ( וא"כ אע"ג דלא אמר השתא כלום מ"מ נאמן במיגו דהוי אמר ונאמן) וכדלעיל ולפ"ז עדיין תיקשי דמאי אמר אף אנן נמי תנינא אלא ע"כ דבאמת דמומר גם רק לשאר עבירות צריך בדיקות הסכין באמת ולא מהימן וע"כ אין נ"מ לענין בדיקות הסכין באמת ולא מהימן וע"כ אין נ"מ לענין בדיקות הסכין רק לגוף השחיטה ומ"ה פריך שפיר א"כ היינו מומר לערלות דבאמת לענין גוף השחיטה א"ו דאין צריך דלא שביק או דלא מהני ע"א דהוי איתחזק איסורא ושפיר מוכח כהרמב"ם ואפ"ל הפי' בחולין בדף יוד התם סכין אתרעי בהמה לא איתרעי כפי דפירשו התוס' בכתובות דחזקת פנוי' לא חשוב חזקה ופי' התוס' דהוי מצד אחד וצריך לדון על הך אם הוי מום בה או שלם וממילא הוי מקודשת ה"נ כיון דאתרעי בסכין וא"כ אנחנו נדין בסכין אם שלם הוי עד לאחר שחיטה או לא לא שייך חזקת איסור ובאותו פ' דלעיל הלכה ח' אבד לו גדי או תרנגול וכו' מצאו בשוק אסור וכו' וכן אם מצאו באשפה:

והנה הרשב"א והר"ן הקשו על הרמב"ם מהא דמסכת ב"מ וי"ל דבאמת קשה דאם הטעם דמשום דאמרינן דעשי' להטיל נבילה וא"כ שם הא הוי נפילה ולא שייך זאת ואם הוי אמרינן דמסתמא ע"י הנחה וא"כ איך שייך דעשוין וא"כ בשלמא בשוק זרק מן הבית וכי נבילה יהא ימתין עד שיצא בדרך ויזרוק בדרך שוב ראיתי שגם התבואות שור הקשה כן וי"ל דה"פ דהנה קשה דהרא"ה בס' ב"ה כתב דרוב מצוי' לאו דוקא רק כל דאם הוי דוקא רוב קשה נימא סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ גבי רוב טבחי ישראל לא שייך לומר כן דהא הוי בשלמא גבי רוב מצוין הוי שיגרא דלישנא ומשא"כ ברוב האיך אמר הדין דאין כן דאמת אם הוי רוב הוי אסור וצריך דוקא דיהא כולה ואיך אמר הדין דאין כן וכן לתירץ הרשב"א דאין מומחין נמי שוחטין שפיר קשה הא שחיטת נכרי הוי נבילה וכן למסקנא אמר (הרא"ה) הרשב"א דבאמת הא גם ברוב מומחה פעם הוי נבילה ע"י מקרה בשחיטה ובתר הכי תירץ דלא אמרינן סמיך מיעוטא רק אם המיעוט הוי מן הרוב וא"כ בזה ברוב הוי טבחי ישראל ומן זה הרוב אירע נבלות וא"כ שפיר סמוך מיעוטא לחזקה א"ו דמן רוב טבחי ישראל הוי מיעוט דאין מומחה וא"כ תקשי אך י"ל דכיון דלא ראינו מקודם הוי חזקה דלא נתבררה שעתה ולא אזלינן בתרה אך תינח מצא תרנגולת שחיטה אך גבי אמר לשלוחו צא ושחוט ומצא שחוט קשה דהוי חזקה דנתברר שעתא אך דה"פ דהוא מצאו שחוט ולא ידע אם השליח שחט או לא וא"כ הוי רוב וחזקה שליח עושה שליחותו ניהו דרק לחומרא והוי ספק ועכ"פ ליכא חזקה דהוי חזקה נגד החזק' ושפיר (אקלונין) אך בתוספת' איתא וכן בהרשב"א נגנבה תרנגולתו ובא ומצא שחיטה ובזה בוודאי קשה אלא צ"ל כפי הך תירוץ (בהרשב"א) (חסר) דכיון דע"י רוב (המתעסק) לבטל החזקה וא"כ זה מוכיח מן ר' חנינא בן ר"י הגלילי ואפ"ל דגם ר' יודא מודה בזה אך דכיון דר' חנינא בן ר"י הגלילי אמר כן ויכול להיות דאמת גם ר"י מודה אך דפליג מטעם אחר אך דכיון דלא אמר כן בפירוש והוי מצי לומר דאמת דגם בזה פליגי וזה סוגיות הש"ס בכמה (דוכתא) מקומות בש"ס דכיון (דמיד) אמר בפירוש אמר בזה להך מ"ד ומיושב שפיר הרמב"ם דבשוק ובאשפה באמת הלכה כ"ר והנה כפי לשון הרמב"ם משמע דברייתא לא הוי שם הרי שמצא רק דראה ישראל שחט או דאמר לשלוחו וא"כ לא מוכח כלל מהך ברייתא אפילו דהיכא דהוי חזקה דלא נתבררה שעתה אזלינן ומביא ראי' לזה כן י"ל בהרמב"ם וא"ש

והנה י"ל הכי הפי' בהרמב"ם דבאמת הרמב"ם דקשה לי' דאמרינן דכאן לר"נ ואי נמי אינש אחרינא שחט וא"כ משמע דלא כפי' התוס' דהשליח מצא שחוט רק דבעה"ב מצא שחט ולא ידעינן אם השליח שחט או אחר והיא גופא תיקשי ל"ל ז"ה אפילו וודאי (דלאו) איניש אחריני שחט כשירה ולמה זה דוקא דשליח ג"כ הוי בספק א"ו כדאמרינן דבעינן לצרוף דניהוי איתרע חזקת אמ"ה רק דזה דווקא הואיל דהוי ריעותא דמצא בדרך משא"כ בבית אמרינן דאין עשוין להטיל נבילות וא"כ לפ"ז הוי הכי לשיטת הרמב"ם דפליגי רק בנאבדו מהן ממנו או נגנב ממנו דהו' חזקה לאיסורא דנתבררה שעתה ומשא"כ אם מצאו וא"כ לא הוי חזקה דנתבררה שעתה ולמי דנתבררה שעתה אולי הוא בעצמו שחטו או ראה האיך נשחט וא"כ מ"ה גם הרמב"ם לא פסק דין שלו רק בנגנב או נאבד ממנו ולא במצא והא ראי' דהרמב"ם לא אמר כמו דאיתא בהך ברייתא דמצא או שאל לשלוחי רק במצא אמר דראה דאחר דשחט בשביל דהך בריית' אתיא כר"ח בר"י הגלילי ולא כר"י והוא פסק הלכה כר"י

והנה לפי דברי הרמב"ם פליג הך סוגיא דחולין אהך סוגי' דב"מ דשם לא מפליג בין מצא או נאבדו ממנו וכפי הך סוגיא הוי דוקא פליג ר"י בנגנבו או נאבדו ממנו ומ"ה א"ש בתוספת' דאיתא שם לבתר הפלוגתא דר"ח ור"י המוציא תרנגולת שחוטה בחוץ וכן מי שנתן תרנגולת לא' לשחוט ואין יודע מה טובו דבזה לא פליגי כלל ר"י דשרי דמצא בשוק הוי חזקה דלא נתבבר' שעתה ונתן לא' לשחוט ידע דהוא ישראל רק דאין יודע אם הוא מומחה ואזלינן בתר רוב מצוין לשחוט מומחין הן ואו י"ל דבאמת להרמב"ם אין כאן פלוגתא בין הסוגיות דאמת שם הוי מצא ובמצא (מודו) גם ר"י דרק דמייתי ראי' עכ"פ לר"ח בן ר"י הגלילי הוי ודאי עכ"פ במצא אזלינן בתר רובא ולר"י אפ"ל כן ואפ"ל כן וכדלעיל ומייתי ראי' דבזה פסק כר"ח בן ר"י הגלילי ואפי' אם פליגי הוי כן הלכה ובנקב והוי באמת הלכה כר"י וא"ש וכ"מ מתוספתא גופא מדאמר אח"כ הדין דהוי רק במציאה דהוי רק לר"י ש"מ דס"ל הלכה כר"י דהוי מחלוקת בברייתא וסתם בברייתא דהוי הלכה כן ומש"ה פסק כן הרמב"ם

דף ל"ב ע"ב כי קתני דלא מטמאה מחיים נבילה דמטמאה מחיים לא קתני. מכאן הקשה הש"ך על הרמב"ם דס"י דפסיקת הגרגרת ונקיבת הוושט מטמאה מחיים. וי"ל דהנה בספר הפליתי מקשה על שיטת הרמב"ם דמאי מקשה דשם קתני דהוי טריפה דלמא איירי דנקבו זה שלא כנגד זה וא"כ לא הוי טריפה רק משום דסופו דאתי להדדי וא"כ לא הוי עכ"פ נבילה. וכן גבי פסיקת הגרגרת י"ל דאיירי דיש רובא בהצטרפות השלם שביניהם וא"כ כיון דהוי הטעם דסופו לינקב לא הוי נבילה יעש"ה. וי"ל משום דהנה לכאורה קשה מה פריך הש"ס ומי אר"ל הכי והא אר"ל שחט את הקנה ואח"כ נוקבא הריאה וכו'. דלמא איירי דבאמת הוי רובא בהצטרפות השלם שביניהם וניהו דנימא דלא כשיטת הרמב"ם רק דלא מועיל שחיטה. מ"מ בוודאי לא שייך דהוי כמאן דפסוק דכיון דעדיין ליכא רובא רק דסופו לינקב. ולקמן הוכחתי מש"ס דבזה לא שייך כמאן דפסקו דמי דכיון דהוי הטעם דסופו ליפסוק. וי"ל משום דהנה לפי שיטת רש"י דשחיטה שאינה מופרעת פסולה. ופירש"י דאם שחט קצת למטה וקצת למעל' אע"ג דהוי רובא במקום אחד מ"מ לא מופרעת השחיטה דכיון דיש חתך ג"כ למטה וא"כ האיך קאמר ר"ל כאן ששחטו שלא במקום החתך דהא צ"ל ששחט למטה או למעלה דאל"כ קשה הא לא נשאר רובא שלא חתכו עדיין וא"כ כיון דשחט או למעלה לא הוי מופרעת ור"ל גופי' ס"ל דבעינן מופרעת אך י"ל דבאמת כשיטת הר"ן דהשלם שבין הנקבים מצרפין וא"כ נשאר רובא שלא חתך עדיין וניהו דבאמת ע"ז לא מהני שחיטה במה דנשאר דהוי כמו