איגרא רמה חלק ב כד

דמים נחתו קדושת הגוף ואבל אם אמר יקדיש זכר לדמי נסכיו לא שייך מגו דנחית קדושת דמים וא"כ גבי שתי לחם ל"ק דבאמת י"ל הא כלי שרת אין מקדש אלא מדעת וא"ל מגו דנחתי קדושת דמים הא אימת רוצה דיחות קדושת הגוף בלילה דאזי הוי לילה אין מחוסר זמן וא"כ באמת הא לא דחי שבת ויו"ט רק דבעי לאפות קודם יו"ט ובכלי חול וא"כ השתא דלא אפה והוי ליל יו"ט וא"כ לא קאי לדמי (לחם הפנים) שתי לחם דהא הוי חמץ ואין ראוי רק השתא לי"ט והשתא אי אפשר לאפות דלא דחי יו"ט וקנה שתי לחם חולין הא באמת בעינן דנהוי עשרון במדה לא פחות ולא יותר ולא מצי למצוא בחולין כיון דלא נמדד. ועוד הא כתב התיו"ט דשנים עשר מניפה בעינן זה מעכב בשתי לחם דהוי הלכה למשה מסיני ולשנה הבאה לא קאי דהא צריך לקנות מתרומה חדשה שתי לחם דהוי ניסן שנה חדשה (והנה אם ירצה לומר דהא שתי לחם גופא יקנה אח"כ וא"כ האיך שייך חילול דכיון דבהנך דמים צריך לקנות הא גופא הנ"כ שתי לחם ולעולם לא הוי מחולל ומכירה) וכדאיתא שם בשבועות דמ"ה נא"ב שעירי עיזים מה לי' דנשתייר משנה העברה וא"כ קאי לדמי מותר הלשכה ולא שייך מגו דנחתי קדושת דמים דכיון דלקדושת דמים לא קאי על דמי שתי לחם לקנות בהם והוי כמו לדמי נסכי' ולא אמרי' מגו וא"כ ל"ק משתי לחם רק מלחם הפנים וע"ז שפיר אמרינן דבאמת בשתי לחם נאפה בפנים ואפ"ה אין מקדש דהוי שלא מדעת דכיון דלא שייך מגו ואפ"ה נאפת בפנים דגנאי להוצי' כלי שרת לחול וכמ"ש התוס'. ועיין לקמן בד"ה והנה התוס' כתבו בסוכה לשהות עד אחר אפי' והנה באמת מש"ס דמנחות דף ס"ג בד"ה וכשיר"ת וכן רש"י דמ"ה לא נתקדש עשרון דלפעמים אדם מודד בביתו וגבי לחם הפנים באמת נאפה בחוץ בתנור של חול ובמקום זריזין בשביל דלא יחמיץ. והנה מה שכתב לעיל ליישב קושיות התוס' על הא דחזקי' אמר דכלי שרת אין מקדש אלא מדעת הכי איתא להדיא בשבועות לענין קטורת דשם הוי כלי שרת והוי מקדש קדושת הגוף אע"ג דהתנה דלא יהא רק לדמי והוי אמרינן מגו דנחת קדושת דמים נחת נמי קדושת הגוף רק אם אמר דהקטורת הוי לדמי נסכים אזי אין כלי שרת מקדש שלא מדעת והוא ממש כדלעיל ומיושב שפיר רש"י הנ"ל

(לזכרון כי העתקה הזאת מפנקס. ונפסק באמצע הענין

) דף עב ע"א ע"ש והנה הרמב"ם פסק דנקצר שלא כמצותו כשר וכתב דדוחה שבת והקשו המפרשים דלא משמע כאן בש"ס וי"ל דהנה עוד הקשו בתוס' בד"ה מנמן שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת וצ"ל דדוחה שבת וי"ל דהנה בדף ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה לא אם אמרת תימא דנימא דנקיט האי לישנא וכו' וי"ל דהנה בביצה דף י"ב דא"ל מני ב"ש דאמר לא אמרינן מתוך והקשה הפ"י דלמא הטעם משום מפרק וול דהנה התוס' הקשו בפסחים וביבמות דבעי למילף מחדא ומשני שכן לר דנילוף מחד מפסח ותמיד וחד מהנך קרבנות. וי"ל משום דהנה התוס' הקשו ביבמות האיך ילפינן מכלאים בציצית דהא הותרה מכללה לכהנים ותי' התוס' דהתם נמי משום דעשה דחי ל"ת ועוד דצורך עבודה שאני וא"כ לענין צורך עבודה שפיר הוי הותרה מכללה לענין צורך עבודה וא"כ מ"ה דחי אך דקשה לפי הסברא הנ"ל וכן הוא בתשובת הרשב"א דמה דהותר מכללה הוי כמו לאו דאינו שוה בכל וא"כ קשה לפמ"ש הרשב"א בשבת בדף ק"ד דאפי' דאפשר לעשותו למחר מ"מ דאי אפשר לעשותו מיד אפשר דדחי וא"כ אמאי לא דחי שאר קרבנות שבת (ויו"ט) דהא לאו שאינו שוה בכל אפי' יש לו עשה ג"כ אפי' הכי דחי אך י"ל דמ"ה לא דחי דהנה הש"ס במנחות הקשה כי ילפינן מק"ו דאינו (דוחה) רשאי להקריב טריפה מק"ו דב"מ ואמרינן שבת תוכיח דאסורה להדיוט ושרי לגבוה ומשני משום דמצותו בכך ופרש"י משום דאי אפשר בע"א וא"כ כיון דאפשר לעשותו למחר וא"כ אינו דוחה הואיל דאסור להדיוט אך גבי י"ט קשה דהא שרי להדיוט אך י"ל דהא התוס' כתבו כיון דכתיב לכם ולא לגבוה וא"כ נימא דאהדרא לאיסורא קמא ותי' כיון דכתיב בפירוש ולא אמרינן דאהדרי' לאיסור' משא"כ לענין זה שפיר אמרינן אהדרי' אך דהא התוס' כתבו בפ' ג"ה דלא שייך לומר אהדרי' רק בזה שבא הכתוב להתיר ואמרינן דלענין זה לא הוי היתר וא"כ בזה לענין איסור שחיטה שפיר שייך לומר דאהדרי' דקודם ההיתר הוי אסור אך לענין מפרק אפי' קודם ההיתר נמי שרי משום דאתי עשה ודחי ל"ת הואיל דהותר מכללה וא"ל דהא אסורה להדיוט דז"א דלענין מפרק לא שייך זאת דהא אמרינן מליקה תוכיח דאסורה להדיוט ושרי לגבוה ומשני משום דקדושתה אסרתה ופי' התוס' משום דעי"ז דקדושתה נאסרה לשחוט בחולין ודוקא מליקה וא"כ ה"נ לענין מפרק דרק עי"ז דהוי קדשים אסור משום מפרק דצריך לדם וא"כ קודם ההיתר נמי ליכא איסור משום מפרק ומתורץ קו' הפ"י. והנה בכאן קשה הא התשב"ץ מביאו בחלק השלישי בסי' ל"ז דף י"ג דנשאל לפני הראב"ד דגבי פיקוח נפש דדוחה שבת וא"כ אם יש כאן נבילה לאכול ויש כאן בהמה לשחוט ומסיק הראב"ד דידחה שבת אע"ג דהוי סקילה ונבילה הוי רק לאו בעלמא וכתב התשב"ץ הטעם דכיון דבלא"ה יהא נדחה השבת בבישול ואמרינן הואיל והותרה הותרה והנה התוס' מקשים אע"ג דלכתחילה הוי מצוה דוקא בלילה מ"מ לא הוי דומיא דתמיד והנה באמת הא דבעינן למילף מתמיד הוי משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה שיש בו כרת דשבת הוי ל"ת ועשה שיש בו כרת והנה כיון דהדין דאפי' לאו בעלמ' נבילה מ"מ עדיף טפי למיחלל שבת מכ"ש דבכאן דכיון דבלא"ה ידחה שבת גבי הקטרה ממילא אפי' משום עשה ממילא אפי' משום עשה עדיף דלחלל שבת כי היכי דיקיים עשה דהא עשה עדיף מלאו בעלמא אך באמת י"ל דזה הטעם לא שייך רק אם נימא דשבת הותרה וא"כ שייך לומר מגו דאישתרי לענין הקטרה אישתרי נמי לענין קצירה משא"כ היכא דהוי דיחוי דכוותי' איתא בזבחים מי דמי התם הואיל ואשתרי אבל טומאה דיחוי בזבחים דף ל"ג ע"ב יעו"ש אך באמת האיך שייך דשבת הותרה דהא קשה דכיון דאסורה אמאי שרי לגבוה וצ"ל כדמשני הואיל דאי אפשר בע"א וכפרש"י וא"כ הוי רק דיחוי אך באמת שם איירי לענין הקטרת אימורין והנה הא מקלקל פטור אך דהמצוה חשיב תיקון כמו גבי מילה וא"כ הוי קדושתה אסרתה וא"כ ל"ק דהואיל דאסורה להדיוט דהוי כמו מליקה ול"ק מידי וא"כ בכאן לענין הקטרה שפיר הוי היתר ולא שייך לומר דהא אסורה להדיוט משום דהא הוי מקלקל אך המצוה הוי תיקון וא"כ הוי קדושתה אסרתה דע"י זה בא איסור וא"כ שפיר הוי היתר וא"כ בכאן הא הסוגיא אזלא במנחות אליבא דר"ש ור"ש ס"ל דמקלקל חייב וא"כ לא הוי קדושת' אסרתה וא"כ צ"ל משום דאי אפשר בע"א וא"כ הוי רק דיחוי וא"כ לא שייך לומר מגו דהותרה לענין הקטרה דהא הוי רק דיחוי משא"כ הרמב"ם דפסק כמ"ד מקלקל בהבערה פטור ורק המצוה חשיב תיקון וא"כ הוי קדושתה אסרתה וא"כ הוי באמת ההיתר ואמרינן הואיל ואשתרי אשתרי נמי הקצירה וא"ל דנגד הקצירה הא אסורה להדיוט י"ל דזה בעצמו הוי החילוק כיון דבלא"ה הוי ההיתר ואמרינן מגו דהותרה לענין הקטרה הותרה נמי לענין הקצירה משא"כ בהדיוט דלא שייך זאת לומר דבאמת אע"ג דקדושתה רק אסרתה עכ"פ איכא חילול שבת אך דלא שייך לומר הואיל דאסורה להדיוט וא"כ מתורץ שפיר הרמב"ם

ובזה מיושב קושיות התוס' במנחות דף ס"ח ע"ב ד"ה לא אם אמרת ותימא וכו' וי"ל דהנה רב אמר מנחת העומר שהקטיר וכו' ומקשה שם ממתניתין דכל המנחות וכו' ואמאי לא קתני חוץ מן העומר ולבסוף מסיק רבא דלא פסול כלל מחשבה כלל בעומר משום דאין המחשבה פוסלת אלא בדבר הראוי לעבודה ופי' התוס' משום דאין ראוי לעבודה משום דהא קודם לעומר פסול אך באמת הא אמרינן דפעם כתיב עד עצם היום הזה ופעם עד הביאכם ומשני בזמן שב"ה קיים אזי דוקא הקרבן להתיר ובזמן שאין ב"ה קיים אזי האר מזרח מתיר וא"כ בכאן דנקדש בעומר בעשרון או בשמן (ועיין לקמן בדף ואו בד"ה והנה בזה מיושב] וא"כ ממ"נ א"ש לא הוי קדוש ע"י שמן דכלי שרת או עשרון וא"כ תו אינו רשאי קרבן אחר לעומד דהא ע"ז דנקצר שלא כמצותן הוי פסול ותו אינו רשאי להקריב קרבן אחר דהיינו מצוה לקצור דוקא ביום וכיון דנקצר שלא כמצותו פסול וא"כ הוי כמו בזמן שאין ב"ה קיים דהוי האיר המזרח מתיר וא"כ הוי (נקצור) קדושתה אוסרתה ולא שייך ממשקה ישראל ופי' הכי משיקדש לעומר ליקדש לשתי לחם וא"ל מכח ממשקה ישראל וא"כ קשה אמאי לא מהני מחשבה וא"ל דאינו ראוי לעבודה קשה הא הוי קדושחה אוסרתה ולא שייך ממשקה ישראל וע"ז שפיר משני דלא הותר מכללה וא"כ העומר גופא לא מקרי ראוי לעבודה

והנה י"ל קצת מאי דהקשה התוס' בפסחים דף ע"ז דנילוף במה הצד מפסח וחד דהיינו מעומר וי"ל משום דבאמת הוי הפירוש מכח הותר מכללה וא"כ מפסח גופא לא מצי למילף דמה לפסח שכן ישנו כרת ומעומר לא מצי למילף משוה דבאמת הוי הטעם משום דהותר מכללה גבי צורך עבודה ומ"ה דחי תמיד או עומר וא"ל א"כ יהא דוחה שאר קרבנות נמי מכח הותר מכללה דמה לעומר דהוי היתר חדש ולא שייך לומר מה הצד ילפינין דבאמת עיקר הילפותא הוי רק מעומר לחודא דנילוף דדוחה היכא דהותר מכללא וא"כ הוי כמו דיליף רק מחדא לחודא וא"כ איכא על חדא פירכא דהיתר חדש ולא שייך מה הצד דזאת הוי ילפותא חדש דנילוף דהיכא דהותר מכללא מהני דוק ותשכח ומתורץ קושיות התוס'

והנה משמע מתוס' דפסחים דף מ' ע"ב דהיכא דיש לאו חדא דיכול למידחי אעפ"י דיש עוד לאו דאין יכול למדחי מ"מ מאי דיכול למידחי דחה

והנה עוד י"ל קו' שהקשיתי מאי פריך דהא הוי כמו דינא דהראב"ד דכיון דעוד ידחה לענין הקטרה וי"ל משום דבאמת אפילו מקלקל בהבערה חייב מ"מ הוי כמו אין מתכוון וא"כ הוי הדין אפילו למאן דמחייב דבר שאינו מתכוון מ"מ אסור לעשות בכוונה ע"כ לא עשה דבר שאינו מתכוון כמתכוון לחומרא אבל לא לקולא יע"ש בפסחים דף כ"ז פלוגתא דאביי ורבא גבי לא אפשר וקא מכוון וא"כ אליבא דר"ש א"ל דהוא לא חשיב תיקון המצוה רק דיליף מקלקל ממילה והבערה וא"כ הוי כמו אינו מכוון אך הרמב"ם פסק כמ"ד דכל המקלקלין פטורים אך דהמצוה חשיבא תיקון וא"כ הוי כמו מכוון וא"כ שפיר נימא הואיל דבלא"ה הותרה והנה המגיני שלמה וכן הפ"י כתב דמקלקל וכן מלאכה שאינו צריכא לגופה הוי הכל בכלל מלאכת מחשבת ומש"ה הוי לפי ס' המקשין מאן דס"ל מלאכה שאינו צריכא לגופא חייב ס"ל נמי אינו מתכוון חייב וניהוי לפי ס' התרצן אפשר דאפילו ס"ל דמלאכה שאינו צריכא לגופה חייב ס"ל