איגרא רמה חלק ב כג

מק' על הנך תנאי קמאי דלמא ביו"ט האחרון וא"כ לפ"ז אם בי"ט אחרון וא"כ לא מוכח תרווייהו דלמא רק על חדש ששה ול"ק קו' הגאון הנ"ל ז"ל י"ל דדילמ' בי"ט האחרון ושפיר הוי אמינא דאסור בעשיית מלאכה בתשלומין אך י"ל או דהא בחגיגה דף ח' יש לימודים דאסור דבאמת הוי מלאכת ח"ה מדרבנן (והנה בחגיג' יש לימודים עוד דח"ה אסור מן התורה מכח ק"ו יע"ש היטב) ומאן דדריש דהוי מן התורה באמת על זה התנא ע"כ ס"ל כמו הנך תנאים דלא דרשי רק דלא אמרינן דלמא הוי רק לאחר שבת אבל על יו"ט אחרון לא מתרצי כלום ועוד דעל זה לא שייך פירכא דעכ"פ יהא מוכח דהקרא הוי לבתר יומא קמא רק דתיקשי דלא יהא מוכח מלאכת ח"ה מן התורה ורבא רוצה לומר דעל הנך תנאי לא מוכח דהוי בתר יומא קמא ומתורץ בזה הרמב"ם דכתב דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה ויליף מהיקשא ובאמת להרמב"ם הא בעינן על בל תאחר אך י"ל דבאמת הפ"י מקשה מאי פריך ות"ק תשלומין מנלן דילמא דהוי כמו דהוי עכ"פ מיתור חג המצות דבי' פתח ומ"ה מוכח תשלומין אך י"ל דא"כ אכתי קשה מנלן תשלומין דלמא אי לאו חג המצות ולא הוי כתיב רק חג הסוכות ה"א דעל תשלומין לעצרת בשמונה ימים כמו ח"ה ואפשר לא הוי מוקי בבל תאחר. (ולא הוי ידעינן אם לבעל תאחר או לתשלומין כלל לשבעה אך מה כתיב ג"כ חג המצות והוי ע"כ חג הסוכות או חג המצות דאי לתשלומין ל"ל חג הסוכות א' מיותר וא"כ אתי על בל תאחר ודחי וא"כ לאחר כך דמיצריך למכתב לא מוכח כלום רק בל תאחר לבד ולא לתשלומין וע"ז שפיר משני דיליף עכ"פ דמה חודש למנוי' והן דנימא על יום או על שבעה עכ"פ לא יותר משבעה ימים ושפיר יליף א"י ת"ז כ"ק וה"פ ולא הוי מטעמן דיליף מסוכה דשמונה ימים ומתורץ שפיר קושיות המהרש"א

ובזה מיושב קו' המהרש"א דמק' בחגיגה דף י"ז ע"ב האיך יליף מאמרה תורה דנילוף מיובל דמונין שנים ואין מונין שנים וכן הקשו התוס' דנימא תפסת מועט תפסת והוי רק חד יומא ולפמ"ש מתורץ דבאמת אין צריך רק דלא נימא יותר משבעה והנה על מאי דא"ל מהרש"א דסמיך על לימוד של ראב"י קשה הא ר"י פליג על זה וא"כ ע"כ לר"י לא הוי רק או דברגל א' עובר או בשני רגלים ואמאי פסק הרמב"ם דלא כר"י וע"ק אליבא דר"י גופא הא הוא אמרה הלכה כסתם מתניתין וא"ל כסתמא דיחידאה לא אמר ומתניתין כ"ה דהוא יחיד הא הוא גם כרבנן לא יכול למיפסק רק כיחידאה וא"כ אמאי אין הלכה כסתם מתניתין (וא"ל) ולפמ"ש א"ש דלרבנן י"ל אין צריך לומר כראב"י אך כמ"ש לעיל דהוי כקו' הפ"י למה לי חג המצות וא"ל דאפשר לאיתקש לחג הסוכות קשה מדרבה בר שמואל דעכ"פ אין יותר משבעה ימים כן הוי לת"ק ור"ש וע"כ ס"ל כראב"י דהוי חג הבא בזמן קצירה ור"י ע"כ לא ס"ל כר"ש דהא הוא לא דריש חג הבא בזמן קצירה וא"כ כיון דר"י לא ס"ל כר"ש לא פסקינן כסתם מתניתין דכיון דר"י לא ס"ל כן ומ"ה שפיר פסק הרמב"ם כמאן דלא בעינן כסדרן אע"ג דסתם מתניתין כן כיון דאמוראי ר' יוחנן לא פסק כן וטעמא דר"י דהוי סתם יחידאה ומ"ה לא פסק כן רק כרבים דשלשה רגלים אע"ג דהוי שלא כסדרן: והנה מ"ש לעיל ליישב קושיות הגאון הנ"ל ובאמת דר"א אר"א בלא"ה לא מייתרי דס"ל דלענין לינה בעינן דיליף בח"ה ובשבועות מפסח ואין היקש למחצה יליף תשלומין גם כן וטעמא דת"ק דהרמב"ם דאין צריך לינה לימוד משום דבלא"ה כו' דיחיד מביא קרבן צריך לינה וכמ"ש בס' פ"י יע"ש היטב

ובזה הנ"ל מיושב הא דלא מביא הך דרשה דראב"י ומביא רק דרשה דרבה בר שמואל ולפמ"ש מתורץ דהאי דרשה דרבה בר שמואל איצטריך גם כן בין לת"ק ובין לר"ש ומשא"כ דרשה (דרבה) דראב"י לא צריך רק לר"ש ולא לת"ק והמקשין הקשה באמת לת"ק ולר"ש ומש"ה לא מביא רק דרשה דרבה בר שמואל

דף צה ע"ב מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דתנור מקדש וקפסק דאינו דוחה שבת וי"ל משום דהנה תוס' בסוכה הקשה ר"י וחזקי' אהדדי דס"ל דאין כלי שרת מקדש אלא מדעת גבי מים בסוכה בשמחת בית השואבה והנה גבי שתי לחם דאמר יקדשו מתוך פ' ס"ל דכלי שרת מקדש שלא מדעת. וי"ל דהנה רבא אמר אם יקדש זכר לדמיו מגו דנחית קדושת דמים נחית נמי קדושת הגוף וא"כ הוי כמו לדעת ואפילו לא אתי בב"א קדושת דמים עם קדושת הגוף מ"מ אפילו בוולד אמרינן מגו אפילו לא היה הולד בשעת מעשה ע"ש דמדמי אהדדי משא"כ במים ליכא כלל קדושת דמים וגם גבי קומץ כבר קדש קדושת הגוף רק דליקדש דלהוי קומץ א"כ לא שייך לימא מגו כו' וא"כ גם בכאן משתי לחם ל"ק דהא כל כמה דלא כתיב בקרא (דלא) דחי שבת לא דחי כמ"ש התוס' רק דאין רשאי לאפות בתנור קדש כמ"ש התוס' במנחות דף נ"א ע"א תוס' ד"ה אפי לה מאתמול איפסלה בלינה וא"כ האיך שייך לומר מגו דנחית קדושת דמים הא התוס' פי' בדף נ"א ע"א דפסיל בלילה יהא קדוש דלילה אין מחוסר זמן וא"כ תו לא ראוי דלהוי שתי לחם בעד דמים דהא שתי לחם לא דחי שבת וא"כ כיון דהדמים אינו עומד להך קדושת הגוף הוי כמו הקדיש זכר לנסכים דלא נחתה קדושת הגוף וכ"ש אם הקדיש לב"ה ואלא דהקשיא קאי מלחם הפנים דראוי הדמים לשבת אחרת מ"מ הא הטעם גבי לינה אי אמרינן לילה אינו מחוסר זמן הוי קדש קדושת הגוף אע"ג דאיכא איסור דלן מ"מ מצינו בלן באמורין אם עלו לא ירד יע"ש במעילה גבי היתר זריקה משא"כ גבי מצה ליכא שימור מצה אם אמרינן דהוה אסור מכח לינה ולחם הפנים הוי מצה ובוודאי לא חל אחמץ כלל שם מצה ולא חל קדושת הגוף עליו וכמ"ש התוס' בפסחים דף נ"ט ע"א דמ"ה הוי שפיר בעידנא דאי אמרינן דלא ידחה אח"כ וא"כ שחט וזרק עליו באיסור יע"ש וה"נ הכא אי אמרינן דחל קדושת הגוף א"כ נאסר א"כ למפרע לא הוי כלל מצה כמו דאמרינן בפסחים למפרע ויע"ש בשבועות דאין יכול לעכב משנה על חברתה שנשאר ויקרב בשעירי קודם שנמצא אבר דהוי לשנה הבאה מתרומה חדשה ומתורץ הרמב"ם משא"כ הסוגיא שלנו ס"ל דלא כהך דרש דבעינן שימור לשם מצה דרשאי לאכול:

והנה איתא בתמורה דמקדש הגוף לאשם אם אין הגוף ראוי לכך הוי קדושת דמים וא"כ שפיר (בשתי הלחם) גבי לחמי תודה אם אין ראוי לקדושת הגוף דאין רוצה רק שיהא כולם בב"א קדש הוי עכ"פ קדושת דמים וא"כ שפיר הוי כמו מדעת דאמרינן מגו דנחת קדושת דמים נחתה נמי קדושת הגוף והנה הרמב"ם כתב הטעם דאין יוצא בעיסת הכלבים שאין הרועין אוכלין הוי הטעה שאין זו משומרת לשם מצה כיון שלא נעשה מחשבתו לאכילת שעיקר הוא שהכוונה יהא שיאכל בעלים והנה הפוסקים חולקין ואומרים שאין זה הטעם ובאמת שמזה הוציא הרמב"ם טעם שלו והנה איתא בתוספת דפסחים גבי בדם ובבעלים תעובר דף ע"ג ע"ב דהוי כמו שחטו שלא לאוכלו ואם כן דהדבר עומד לכך חשיב כמחשבה אם כן כיון דאיכא איסור חשיב כמחשבה ומ"ה אמר רב יוסף מצה הנאכלת לשבעה ופי' תוס' בד"ה חלת תודה ר"ל משומרת לשם שבעה כיון דאיכא איסור וא"כ שפיר ל"ק לא מלחם הפנים ולא משתי לחם ומ"ה פסק הרמב"ם לתרוויי' וכתב הך טעמא גבי עיסה שאין הרועים אוכלין בו כיון דרב יוסף ס"ל כן והש"ס במנחות ס"ל דאין הטעם כמ"ש הרמב"ם אך הטעם הוא משום דלא הוי לחם כמשמעות הירושלמי וא"כ שפיר קשה מלחם הפנים משא"כ הרמב"ם דס"ל כרב יוסף ומ"ה פסיק דתנור מקדש ופסק דאינו דוחה השבת א

ובזה מיושב הא דכתב רש"י במקום זריזין בכדי שלא תחמיץ והקשה בספר נודע ביהודא בשם חכם הא בשתי לחם דהוי חמץ קשה ולפמ"ש לעיל ל"ק דמשתי לחם בלא"ה לא קשה משום דלא שייך מגו דנחית קדושת דמים אימא דהשתא הוי שבת א"ו אין רשאי לאפות ולשנה הבאה הא שתי לחם צריך להביא מלשכת מתרומה חדשה וכדאיתא בשבועות דאין רשאי להשאיר משנה זו על שנה הבאה משום דצריך להיות משנה חדשה מתרומ' חדשה ושפיר נקט רש"י ומתו' הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ה' דין ז' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ובדין יוד כתב דאין אפיתן דוחה שבת ולא יו"ט והקשה הלח"מ איך פסק תרתי דסתרן אהדדי ותו הקשה מה דהקשה הגמרא מעיקרא דאמאי לישתן ועריכתן בחוץ וליכא לשנוי מאי דתירץ ב דעשרון לא מקדש דבהדיא כתב רבינו בפ"א מהלכות כלי המקדש דעשרון נמצא וכו' וכתב הלח"מ דרבינו מפרש דמאי דאמר רב אשי בדותא אין הפי' כדכתבו התוס' תברא אלא הפירש דהתנור מקדש קצת ואינו מקדש לגמרי אך הא דפסק הרמב"ם דעשרון נמשח קשה וי"ל דהנה רש"י כתב בד"ה במקום זריזין ולא מבפנים ממש אלא בחוץ יאפו כהנים זריזים בכדי שלא תחמיץ

והנה איתא בס' נודה ביהודה בשם חכם א' מאי שייך תירץ הזה לשתי לחם דהוי חמץ. וי"ל משום דהנה התוס' בסוכה דף נ' הקשו חזקי' אהדדי דשם אמר חזקי' דאין כלי השרת מקדש שלא מדעת גבי מים גבי שמחת בית השואבה והנה גבי דאם הקדיש פ' לחם מוקי התם פלוגת' דחזקי' ור"י דחזקי' ס"ל דכלי שרת מקדש שלא מדעת ותו הקשו דר"פ מסיק דגם ר"י ס"ל דכלי שרת מקדש שלא מדעת וגבי קומץ קאמר ר"י דכלי שרת אין מקדש שלא מדעת. אך י"ל דהנה רבא אמר אם אמר יקדיש זכר לדמיו מגו דנחת קדושת דמים נחת נמי קדושת הגוף אלמא אע"ג דאמת דאין מקודש בודאי קדושת קרבן שלא מדעת. אך דכיון דהוה לדעתו על דמים והיה כיון דמדעתו על דמים אמרינן מגו דנחית קדושת הגוף נחית נמי קדושת דמים ואפי' לא אתי בב"א קדושת דמים עם קדושת הגוף אמרינן נמי מיגו וכמו גבי וולד אמרינן כן אפי' לא הי' הולד בשעת מעשה יע"ש דמדמי אהדדי וא"כ הא הדן דאם מקדיש נקבה לאשם הוי אמרינן דנחת עכ"פ קדושת דמים ומגו דנחית קדושת דמים וא"כ גבי פ' עכ"פ נהוי דלא מצי להיות קדושת הגוף כל השמונים עכ"פ איכא קדושת דמים וא"כ כל השמונים והוי א"ש נשתייר כמו מותר שתי לחם וא"כ מגו דנחתו קדושת דמים נחית קדושת הגוף ומשא"כ גבי מים לא מקדיש כלל קדושת דמים דאין רצונו להיות קדוש כלל קדושת דמים ג"כ. וגם ל"ק מקומץ דהנה לחד פ' הוי שם הפי' דמכבר נתקדש המנחה ביום רק השתא דנהוי קדוש הקומץ משלו לא שייך מגו דנחית קדושת דמים דמכבר נתקדש קדושת הגוף ג"כ. והנה בכאן התוס' הקשו לעיל דהא כלי שרת אין מקדשין רק בזמנו. ותי' התוס' דביסא אח"כ מסתמא אם התנור מקדש הוי ג"כ ביסא קודש ולילה אין מחוסר זמן. התוס' כתבו בדף נ"א ע"א דבאמת תנור לא כתיב בקרא וא"כ כל כמה דלא כתיב קרא דדחי שבת באמת מצי לאפות בכלי תנור של חול ולא ידחה שבת וא"כ לפ"ז ל"ק משתי לחם דהנה איתא במס' שבועות בדף י"א ע"א אם אמר יקדיש זכר לדמי' מגו דנחית קדושת