איגרא רמה חלק ב כב

מסכת זבחים

דף ע"ח ע"ב מה שהקשה הש"ך בסי' נ"ז דהא הוי ס"ס (גבי נפילה) וכן הקשה הש"ך בסי' נ"ז דאמאי לא משני בדרוסה דאינו רושם בחוץ והוי ספק דרוסה ובעי בדיקה ועכ"פ שחיטה אסורה משום חולין בעזרה. אך י"ל דלא כסברת רש"י דהקריבהו לפחתך דבאמת הא דר"י סובר דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת אסור הוי הטעם משום דהא ספק ראשון הוי אסור מן התורה דאוקמה אחזקה והוי כמו ודאי. והנה בגיטין כתבתי כיון דבידו לטבול לא הוי חזקה. וכן בנזיר טבילה לא מיקרי חזקה דבידו לטבול. אך באמת גם גבי אמ"ה הא הקשו התוס' ביבמות דהא משמע ביבמות דהוי חזקה בהיתר יבם אע"ג דהשתא אסורה ליבם דהוי א"א וא"כ אמאי הוי ספק דריסה אסור ולא אוקמה אחזקת היתר דהא אם ישחט יהא מותר. אך י"ל דהא אפי' אם הוי רובא להיתר מ"מ הא לא שייך לומר דיאכל מיד עד שישחוט. ואפשר דקודם גמר שחיטה יטרף דהא הוי שמא ימות להבא. וכן ברובא נמי הוי בחזקת חיים ואפ"ה שמא ימות חיישינן וא"כ זה הטעם של ר"י בעל התוס' משא"כ ר"מ ס"ל דלא חיישינן שמא ימות ג"כ וסתם מתניתין ר"מ ומש"ה אתי שפיר דמתניתין דזבחים לא הוי חזקת אמ"ה דהא כיון דלא חיישינן שמא ימות והוי בחזקת היתר וא"כ הוי ספק הראשון מותר מן התורה וא"ש ומשא"כ לפסק הלכה דחיישינן שמא ימות ולא הוי חזקת היתר והוי ספק הראשון אסור מן התורה משא"כ אם לא חיישינן שמא ימות והוי חזקת היתר. נמצא דכללא דמלתא דנגד ספק דהוי בדרוסה עכ"פ למאן דלא חייש לשמא ימות ג"כ מיקרי שפיר ס"ס דהא רובא הוי כמו רוב ושני' וא"כ הא כמו דאמרינן שמא ימות נגד חזקה ה"נ נגד ועוד דהא אמרינן רוב חולים לחיים וכ"ש בברי' וא"כ אמרינן אפילו נגד רוב שמא ימות ולפ"ז י"ל הרמב"ם דפסק לדרב דלכאורה במתניתין

והנה י"ל קו' התוס' ביבמות בדף ל"א ע"א ד"ה כאן יש תימא וכו' ותי' התוס' דמש"ה חשיב טפי בחזקת היתר לשוק מליבם משום דבמיתת הבעל מישתרי לשוק אבל במיתת ערוה וכו'. וי"ל משום דה"פ דהוי עכ"פ בחזקת איסור ליבם דהא ממ"נ בחייו בחזקת אינו עומדת ליבם מאי אמרת דעומדת האשה להיות מותר אם ימות הבעל הא ז"א דעדיין הוי צרת ערוה ואלא דתעמוד אם ערוה תמות מקודם ומי יודע אם הוי כן ומש"ה אסור והוי כמו בהמה איתרעי וסכין לא הוי ריעותא וכן מיתת צרה לא הוי ריעותא (וסכין לא איתרעי דהא ריעותא דצרה) אי"ל דבאמת מאיסור לאיסור אין מחזיקין אך באמת לענין יבם הוי שפיר בחזקת איסור אשת אח ולא הוי מאיסור לאיסור והוי הפי' דהוי בחזקת היתר דלשוק מכח דהוי בחזקת איסור אוגם כמ"ש התוס' לעיל דהוי הפי' בחזקת היתר לשוק בחזקת שלא נתגרשה. ואם אמרינן דבאמת מחזקינן מאיסור לאיסור הוי הפי' בשלמא לענין איסור ליבם צריך אתה לומר דגם צרה מתה ומי יודע אימת הוי ולא הוי בחזקת היתר משא"כ לשוק לא צריך אתה לומר דצרה מתה רק דהבעל ימות והוי ריעותא בצרה והוי סכין לא אתרעי. ועל תי' התוס' קשה מנשמט הגרגרת ואח"כ שחט הוושט דהוי אסור א"ו דאין הפירוש דמש"ה חשיב היתר דכיון דאין צריך למיתת צרה רק דה"פ דהוי כמו סכין לא אתרעי

והנה י"ל הרמב"ם דפסק דאם נפלה אחד מהן כרב ופסק למתניתין דזבחים וי"ל משום דהנה אפשר דהוי הטעם משום דס"ס לא מהני באתחזק איסורא ובהמה מיקרי אתחזק איסורא אך באמת בהמה לא מיקרי אתחזק איסורא. אך לפמ"ש הב"ה דס"ל דאם פי' חצי אזי אמרינן כיון דעל הך חצי אמרינן מרובא קא פריש וא"כ הוי כמו ודאי אזי שרי החצי חתיכה אחרת. וא"כ הא לפי אותן הסוברים דבאמת הא לבני נח לא תליא בשחיטה הא הוי הדין דאסור ליתן הבני מעים לב"נ אך דשרי מכח מי איכא מידי והנה לפי הסוברים דהיכא דהוי טריפה לא שייך מי איכא מידי ודלא כתבואות שור דכתב דבטריפה נמי שרי וא"כ שפיר הוי לבני נח נמי בחזקת איסור דאינו מועיל שחיטה והוי שפיר כמו ניקב הוושט דכיון דאינו מועיל שחיטה ואך רק איסור אמ"ה ולא הוי איסור אחר דליחזק מאיסור לאיסור וא"כ אסור כל הבהמה. והנה באמת בקדשים ל"ק דהא לא הוי ס"ס דגזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ולא הוי ס"ס. אך דהוי קשה דאמאי לא אמרינן דירע העד שיסתאב ואז הוי להדיוט וא"כ בהדיוט שפיר קשה דאמאי לא יהני ס"ס אך באמת רב לא ס"ל להא דר"ל וכמו דמוכח מהגרים שליש ושחט שליש וכמ"ש בחידושי דהא קשה דהוי מת מקודם ופריך שפיר משא"כ הרמב"ם וא"ש הכל יע"ש היטב

והנה י"ל קו' התו' במס' חולין דף נ"ז ע"ב הא דאמר ר"י עמדה (אין) צריכה מעל"ע והלכה צריכה בדיקה. ולענין מה אמר עמדה צריכה בדיקה. אך י"ל דהנה ספק א' בגוף וספק א' בתערובות הוי הפי' משום דבכל ספק דלמא לאו נקובה אך א"כ כיון דהוי בכל ספק א' רק כיון דכבר אסור והוי כמו חזקה נגד ספק א' ולחד דעה אפ"ה שפיר אמרינן ס"ס והנה הא לחד דעה היכא דאיכא ס"ס עכ"פ לחד בן אדם אסור לאוכלו או לשני ב"א בב"א וא"כ עכ"פ מיקרי אתחזק איסור' דעכ"פ שבכאן טריפה וכנודע בין שני הספיקות חשבינן אך דהספק השני דעל כל אחד ואחד אמרינן דלא זה אך באמת י"ל דלא כסברת רש"י דהפי' מכח הקריבהו נא לפחתך רק דהפי' דהוי חולין שנשחטו בעזרה אך דהוי ס"ס אך דנגד הספק דלמא לאו נקובה והא באמת מחזקינן באיסור' דעכ"פ אסור לאדם אחד ולהך ס"ס דלמא לא זה. קשה הא באמת לכאורה לא מהני ס"ס דהא הוי חזקה דאיסור אמ"ה קודם שחיטה. ומחזקינן באמת מאיסור לאיסור וע"כ צ"ל דבאמת הא לא הוי איסור לענין זריקה והקטרה דבאמת יבדוק רק לענין שחיטה ושחיטה לא הוי חזקה אך באמת קודם הילוך אם אמרינן דלא מועיל בדיקה ועכ"פ אסור לזרוק וא"כ ממילא אסור לשחוט דכיון דאינו ראוי לזריקה משא"כ אם הו אמרינן דמועיל בדיקה לא הוי חזקה דלענין הקטרה יש לאסור בלא"ה דכיון דאפשר לבדוק משא"כ לענין עמידה לא שייך דהא בלא"ה צריך לעמוד תמיד כדין ביקור ושפיר מיושב קו' התוס': מסכת מנחות

דף ס"ו ע"א תוס' ד"ה כתיב א' וכ' בסוף אחד. ערבי פסחים דרשי מינה מה שביעי רשות אף ששת רשות ובסוף פ"ק דחגיגה מה שביעי קציר אף ששת קציר וכו' ושמא תיתי וכו' וי"ל משום דהנה בתוס' דחגיגה בדף י"ז ע"ב ואיצרך דר"א ואיצרך דר"א וכו' הקשה הר"ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכתא וחג השבועות דאר"א ל"ל וי"ל דהאי ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקי' ולכאורה קשה עדיין ל"ל דר"א אר"א דהא ממילא נמי מוכח דיש לו תשלומין ובשלמא אם הוה מקשה ל"ל ברייתא הוי שפיר שייך הך תי' וע"ק דהא בבריית' לא נקט כלל סמיך דדריש מינה לסתור ס' הצדוקין אך י"ל דהנה הגאון מוהר"ר אברהם ברודא הקשה דהא ממילא מוכח נמי לסתור ס' הצדוקין דהא הש"ס מיצריך דהא דר"א בן יעקב מיצרך דאי מר"א אר"א ה"א דאסור במלאכה קשה הא בחג המצות אין אסור רק יום שביעי ויום השביעי הוי שבת אם נאמר דעצרת הוא לאחר השבת ובודאי אסור במלאכה דהא הוי שבת. ר"ל משום דהנה הש"ס מקשה ואימא שמונה וליקוש לחג הסוכות ומשני תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ופי' התוס' בסוכה דלא מצי לומר בכאן כמו בכל הש"ס דמרובה אין לדבר סוף וקץ אך הא בכאן יש קץ דהוה רק שמונה אך בכאן הוי הפי' דהא בשלמ' אם נימא מועט הוי אמת דמועט אם נימא הוי אמת דהא בכלל המרובה הוי נמי מיעוט ומשא"כ אם המרובה לא הוי אמת כמו מיעוט אם הוי מיעוט אמת וא"כ לפ"ז יהא תיקשי דלמא שמונה ולא שייך תו תירץ הש"ס תפסת מרובה לא תפסת דהיינו בשלמא במיעוט הוי בכלל מאתיים מנה דהא בכאן אם נימא תפסת מרובה יכול להיות דעצרת אחר השבת וא"כ אם חל שבת ביום שביעי הוי עצרת לאחר ששה ימים שחל באמת השתא ומשא"כ אם נימא דהוי תשלומין רק שבעה וא"כ הוי בודאי עצרת דהוי התחלת המנין מלאחר י"ט של פסח דאל"כ תיקשי ל"ל דראב"י דהא הוי שביעי שבת וכקו' הגאון הנ"ל וא"כ חל עצרת מקודם וא"כ לא שייך דמנה בכלל מאתיים והוי המיעוט בודאי אמת דהא לא הוי אמת דהוי שבעה ימים אחרים ולא אותן הימים דאמרינן אם הוי השמונה ימים תשלומין וא"כ לא הוי המיעוט בוודאי אמת ואינו שייך תפסת מרובה לא תפסת וא"כ ל"ק קושיות הגאון הנ"ל. אך מה כי אמרינן דמה חודש למנין אף עצרת למנין וא"כ עכ"פ לא יותר משבעה ימים. דהא מנין אין יותר משבעה ימים וא"כ לא מצי להיות יותר משבעה ימים וא"כ אי אמרינן כס' הצדוקין ל"ל דר"א בן יעקב דהא הוי שביעי שבת ויותר משביעי לא מצי להיות דעכ"פ או שביעי או יום א' וא"כ בזה מיושב קושיות התוס' הנ"ל דבאמת כי מוקמינן על הך דששה מן החדש ושביעי מן הישן כדי לסתור ס' הצדוקין וא"כ תקשי כנ"ל כקושיות הגאון הנ"ל (דבלא"ה לא מצי להיות כס' הצדוקין הנ"ל) דכיון דלא מצי להיות יותר משבעה ימים מכח דרבה בר שמואל או דמה שביעי קציר אף ששה קציר וא"כ כיון דבאמת ח"ה נמי אסור בדבר שאינו אבוד וא"כ שפיר דמותר בשביעית בתשלומין בדבר שאינו אבוד וא"כ שפיר מוכח תרוויי' ול"ל דילמא על זה לחוד דהוי רשות דאל"כ תיקשי ל"ל שבעה וששי יכתוב רק לשבעה ימים לא תאכל חמץ וממילא ידעינן דהוי רשות וכן מתורץ דלמא על זה דהוי ששי מן החדש דממיל' מוכח דהוי רשות דאל"כ תיקשי הא אמרינן דאם עשאו לחמי תודה אינו יוצא משום דבעינן מצה המשתמרת לשם שבעה וזה אינו ראוי לאחר יום א' הוי נותר וא"כ מ"ה אם נאמר דששה הוי מן החדש וא"כ הא לא הוי מצה המשתמרת לשם שבעה דיאכל כל שבעה דהא הוי יום א' בראשון אסור מן החדש והכי איתא בסוכה דאין עושין סוכה על גמל משום הך טעמא דסוכה לשם שבע' בעינן והא דעשה סוכה בחה"מ הוי טעמ' מקרא שם והוי חילוק הואיל דהוי ראוי קודם וכן על גבי אילן משום דביו"ט אסור לעלות במחובר (כ"ע מודה בזה רק דטעמ' דמאן פליג משום דהוה רק מדרבנן אסור להשתמש בב"ח ובמחובר. וכתבה תורה סחה ששה מן החדש ומשמע כל האכילה יהא מן החדש ואין צריך לאכול אכילה אחרת א"ו דהוי רשות והוי שפיר שמעינין כל התלתא מהך דמוקי לששה מן (הישן) החדש וממילא מוכח הנך תלתא ומתורץ קושית התוס'

אך דקשה דאמר רבא שם במנחות כולן אית להו פירכא לבר מהנך תנאי בתראי בין בבריית' קמייתא בין בברייתא בתרא והנה רבא