איגרא רמה חלק ב כא

בסימן מ"ב דגבי קידושין מהני אם ראו דהי' אצל הבעל ואמר הרי את מקודשת ואח"כ ראו באשה אותו החפץ דהוי אומדנא דמוכח מהני וה"ה בגיטין דדמי בזה לגירושין יע"ש בב"ש סימן ק"ל יעש"ה וע"ש בסימן ק"ל וע"ע בב"ש וא"כ ע"ז עכ"פ שנמסר מיד הבעל אין צריך להעיד וע"ז לא הוי במקיימי הדבר וא"כ הו' רק כשירין דהעידו דראו מיד הבעל ואח"כ ראו באשה הגט ומהני ומה דהם ראו אצל האשה הגט ג"כ אח"כ לא פסלו דע"ז לא כיון להעיד ולא פסלו רק אם כוונו להעיד פסולי קורבא והעדים הקרובים דהוי הם עידי חתימה לשיטת הרמב"ם אין צריך להעיד רק דראו הגט אצל האשה והכירו בשעת מעשה בט"ע אצל האשה בשעת מעשה דמיד נפל ליד האשה אע"ג דלא ראו דנמסר מיד הבעל הוי מהני וע"ז לא הוי במקיימי הדבר דע"ז לא הוי מקיימי הדבר דנמסר מיד הבעל דע"ז לא נ"מ ולא צריכין לעדות החתימה על מסירתן מיד הבעל ממ"נ וכמש"ל ולא פסול לעדות זה שמעידין הכשרין דראו דנמסר מיד הבעל ולענין שראו שנפל ליד האשה אין צריכין גם כן רק שמעידין שעכ"פ ראו העדים הכשרים אח"כ ביד האשה קודם שנטל המסדר ועל זה אחר כך הגם שראו הפסולין גם כן בעת ההוא תו לא כוונו להעיד דהא אין צריך תו לזה כל כמה דלא ידע דהוי הפסול וכל זה דלא כש"ך דס"ל דכשירין שלא כוונו גם כן להעיד הגם דפסולין לא כוונו להעיד מ"מ אם הכשרים ג"כ לא כוונו להעיד דפסול אך באמת הא על ס' הש"ך חולקין הכ"מ והלח"מ והוי דין חדש למצוא ברמב"ם מה שאין שורש בש"ס

אך בנדון דידן הוי ספק משום דגרע דמוכח דהוי רק קורבא דאשתו וא"כ שפיר מצי למצוא אם הוי בשעת חתימה קורבא באשתו ואח"כ קודם מסירה מתה אשתו או שגירשה והוי כשרין והוי ראוי לקיימו אם לא הו"ל עדיין קורבא השתא גם כן בנשים דבאמת לא מתה ולא גרשה אך אם אמרינן דהסברא הוי דראוי לקיימו הדבר אם לא פסל התור' קרובין או פסולין ואין הסברא דאם לא הו"ל קרובים וא"כ אין חילוק בין קרוב באשתו קרובין לקרובין דגופו בעצמו וצריך עיון כי זה נוכל למצוא להיתרא

והנה לפי הך דעה דס"ל דאין מועיל אם נתן גט ולא אמר הרי את מותרת וא"כ בוודאי שייך הך סברא דפ"ז לא הוי מקיימי הדבר דע"ז גמר הוי הם העדים דאמר הבעל הרי את מותרת לכל אדם והכשרין הוי דאמר כך וסגי במה דראו הגט ביד האשה מקודם שנטל אצלה הרב המסדר אך לפי דעת הרמב"ם דהוי גט אם לא א"ל אם כן נמי ס"ק [דהוי גט אם לא א"ל כן ה"ז גיטך והרי וכו'] נמי א"ש דהא עכ"פ לא מעידין הפסולין על זה דאמר הרי זה גיטך דאין נ"מ דהא לזה דאמרה ה"ז גיטך עדיין צריך דיהא רואין הגט ג"כ ביד האשה ובזה לחוד סגי אם הוי עדי חתימה וא"כ בזה דא"ל הרי את מותרת לא הוי הם מקיימי הדבר והוי רק הכשרין עדותן עדות וא"כ לאחר שהכניס והניח הגט בידה קודם שנטל המסדר הוי עם הא (חסר א"ת) דא"ל הרי את מותרת מהני לפמ"ש הב"ש בסימן נ"ב בקידושין דידעה בלא ראו ה"נ בגיטין וכמו דמדמה הט"ז בגט בסימן ק"ל לענין קדושין בפני ע"א ה"נ גירושין מהני לפי הך דעה ה"נ לענין אומדנא בגט ובמאי דראו הגט אח"כ לא כיוונו להעיד וכמש"ל יעש"ה אך דזה דוקא אם אמרינן פלגינין דיבורא והא דל"א גבי שטר של שניהם משום דהוי משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא או כמש"ל דכיון דלא הוי רק פסול הוא משום דהוי נמצא אחד מהן קרוב או פסיל לא פסלינן לאותו עדות דהוי כשר ובכה"ג לכ"ע פלגינין דיבורא

והנה באמת אם הבעל יהא מודה אזי בוודאי אין צריך לעדות דהא דבעל אינו נאמן הוי משום דאי גירשה קלא א"ל וא"כ באמת השתא הו"ל קול משום דא"א דגירשה קלא א"ל למילתא ומשא"כ השתא דבאמת יהא לה קלא דהא הוי ברבים עכ"פ להנך עדות אין צריכין ועוד אפ"ל דלא שייך יחוד עדים הכשרים עם הפסולין כיון דבמה דשמעו דאמר הרי את מותרת לא נצרפו עם הפסולין ובמאי דראו הגט ביד האשה זה אין מספיק לעדות זו דאמרו על המסירה וא"כ לא שייך לפוסלו וזה צ"ע והנה צ"ע דבאמת יש דעות דאפילו שלא בפניו נמי נאמנת האשה והנה במה דהוי שני דעות באם שמצטרפין אם לא הכיר בפסולין וכן יש דעות דדוקא בענין הגדה בב"ד והנה הש"ך ביו"ד ובחוה"מ ס"ק י"ט כתב דבאיסור דאורייתא דכיון דאין מסכימים מטעם אחד לא חשבינן רובא וצ"ע ויעש"ה

והנה באמת הא דכתבו התוס' בכתובות דף ל"ג ע"א ומייתי הוכחה מנמצא קרוב או פסול ולא מייתי מדין הזמה דצריך להיות בתוך כ"ד אך לפמ"ש הפרישה א"ש דבאמת הא לזה שפיר שייך הך סברא דכיון דבמה דהגיד תוכ"ד לפסול לא הי נתקיים דין הזמה בזה העד משום דהוא העיד תוכ"ד ואין עדי הזמה עד שיזימו כולם וכן כל א' לחבירו וחבירו לחבירו משום דבעינן דעכ"פ בחבירו לא נתקיים דין הזמה ומש"ה מייתי התוס' מנמצא קא"פ

והנה מ"ש בתומים דהוי הא דפסול מכח עדות שא"א יכול להזימה לא אמרינן גבי נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה. ולכאורה לפי מה דאמר רמב"ח וכן הוא שיטת הירושלמי דהא דקרובין ביחד פסולין לעדות הוי מכח דבהזמה אי אפשר לקיימו וא"כ מה פריך מה יעשו בשני אחין דהא האחין הוי רק פסולין מכח עדות שאאי"ל ואעפ"כ אמרינן גבי נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה והנה אם נימא דהוי הטעם מכח עדות שאאי"ל וא"כ אם באמת אם יש ארבעה עדים ובתוך שני קרובים להדדי וא"כ מצי להעיד קרוב עם אחד הכשר והקרוב השני עם עוד אחר כשר לאחר כדי דיבור ולא תליא הזמה בהו דכיון לאחר כ"ד אין צריך שיזומו כולם: אך באמת מתלמודא דידן לא משמע כן דהוי הטעה מכח עדות שאא"ל רק מכח רבויא דקרא וכמו שכתב הר"ן בכתובות. והנה א"ל דבאמת הוי מצד רב אלא קשי' ממסכת מכות אך דהקשה ממתניתן דב"ב

והנה יש ראי' ברורה מתוס' דמסכת כתובות בדף ל"ג ע"א בד"ה וניתרו בהו בתוך כ"ד וי"ל דכ"ז שעסוקין באותו ענין דאפילו מעידין מאה תוכ"ד ואם נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה ולכאורה מה זה הוא דהא בוודאי הדין דהא אחר שהעירו בתוך כ"ד של הפסל הוי בטל ונמצא דעדותו הוי בטלה מכח נמצא א' מהן קא"פ וכיון דעדותו בטלה הוי הוא דמצרף לעד פסול א"ו דלא אמרינן כן דעי"ז הוי דהוא גופא לא פסול רק מכח נמצא א' מהן קא"פ לא הוי הוא כמו פסול ורק יש הוכחה דהרמב"ם כתב בפי' המשניות להרמב"ם דבעינן דוקא דרואין כולן וכן כתב התוס' דאי הוי לרבות' ולכאור' ליכא רבותא משום דהנה הדין עדות שא"א יכול להזימ' באמת הוי שפיר עכ"פ לא הוי תוכ"ד כל עדות ועדות בתוכ"ד וכמ"ש הפרישה בהשמטות דבעינן דנהוי דוקא בכולן יכולין לקיים דין הזמה ואלא דנהוי כל עדות בטילה נמי בטל כמש"ל דכל או"א הוי עדותן בטלה וזה בעצמו טעם של התוס' דכתבו בכתובות לענין נמצ' אחד מהן קרוב: והנה לכאורה דברי התוס' סותרין בכתובות במאי שכתבו במכות דלענין נמצא קא"פ דאין צריך תוכ"ד אך אפ"ל דהתוס' ס"ל דכשיטת הרמ"ה בכאן דבתוכ"ד לחודא אפילו כוונו להעיד ואוי"ל דבאמת הוי הפי' נמצ' קא"פ דהיינו מכח הזמה הוי הפסול

וכן יש עוד הוכחה דהנה באמת לפי מה שכתבו התוס' דהקו' הוא דנרבע יציל דהיינו יש עדים אחרים קשה א"כ אם ירצה לפוסלו לעדות הרובע אזי שפיר אמרינן פלגינין דיבורא ואך דאין עדותן מועיל וא"כ פסול מכח נמצא אחד מהן קא"פ א"ו דאין הדין כן דכיון דהא דאינו ראוי לעדות שיפסלו אע"ג דפלגינן דיבורא הוי דפסול וא"כ אמאי אין מועיל עדות של הכשרים על זה שיפסול הוי רק מכח נמצא אחד מהן קרוב או פסול וא"כ הוי כס' הראב"ד דהוי נמצא א' מהן קא"פ בעדות א' וא"כ מש"ה לא פסלי ואו דנ"מ דאין נאמן על מה שהתרו בו וא"כ אם לא התרו בו אין מגיע מיתה וילפי' כן משום דהא לפמ"ש המרדכי דמש"ה בפסול ממון לא בעינן תחלתו דהוי רק לאותו עדות והוי רק לאדם א' יעו"ש בס' מל"מ שמסופק היכא דפסול רק לאדם א' אם אמרינן תחלתו וסא דעדות שנמצ' א' מהן קרוב וכו' דהא רבא המציא הך סברא דאאמע"ר וא"כ אפ"ל דבאמת ר"י ס"ל דאמרי' פלגינן דיבורא רק כיון דלא ס"ל דאדם קרוב אצל עצמו וא"כ הוי נמצא א' מהן קרוב ומשא"כ בכאן דהוי ממונא. וי"ל דס"ל דלדבריך רשע נפסול לעדות. אך י"ל דהא התוס' חולק הואיל דנ"מ לשבועה והנה לפי הך סברא לא שייך כלל דהוי נמצא קא"פ דכיון דא"צ כלל לצירוף והנה לפ"ז מוכרח דס"ל דגם בד"מ פסול וא"כ באמת ע"כ רב יוסף ס"ל דאמרינן

והנה לפי שיטת ר"ח ולפמש"ל דגם הרא"ש מודה דאי תוכ"ד או דעסוקין מהני ראו וא"כ בכאן מהני הכשרין דראו ולא כוונו הפסול ומעיקרא עסוקין קודם שראו. והנה בוודאי אם בשעה שעסוקין באותו ענין או תוכ"ד ועדים ראו לא שייך לומר כיון דבשעת מעשה לא הוי מקודשת האיך מקודשת אח"כ כיון דעדיין עסוקין באותו ענין או תוכ"ד דכמו דאמר הרי את מקודשת לי דמהני עסוקין בא"ע ומש"ה הוי שפיר דין ב"ש בסי' מ"ב מה שמחלק על הרמב"ם וכדין דאיתא בפ"י לא מהני תוכ"ד ובעסוקין באותו ענין מסופק לר"י אם מהני אך בכאן כ"ע מודו דעסוקין מהני דשם הוי גזירת חכמים כן דוקא וא"כ לפי הנך דעות אפילו להנך דס"ל לא מהני חתימה מ"מ אי תוכ"ד ראו עדים הגט ביד האשה מהני ומהני כתב סופר וע"א לדעת העיטור וכמ"ש בשו"ת הנו"ב

והנה באמת בתשובת מהר"מ מפאדווה ובתשובת ב"י איתא דגם בקידושין אפילו לאותו דיעה דעד א' בקידושין מהני מ"מ אם נמצא קא"פ בטלה עדותן וכ"ז דלא כתשובת שב יעקב הנ"ל אך לפמ"ש נוכל לומר דבה"ג מודים וכ"מ בתשובת מהרי"ט גבי עד המסייע פוטר משבועה והנה הך סברא דכתב הרא"ש אליבא דהרי"ף דגבי עבחז"ל אם מכר אדם מקודם נתבטלה זכי' החתימה איתא במרדכי בשם רבינו יצחק לתרץ הק' דאיתא בכתובות צ"ד דאמרי' לא שנמסר מקודם זכה גבי ונשאל לראובן שם בפ' המגרש צ"ל הפי' שם יעש"ה. והנה יש לצדד להכשיר את הוולדות שמעשה הי' שחתמו שני עדים שאחד מהם היו אשתו שני בשני עם העד השני והם גופ' הי' עדי מסירה: וכבר ניסת בגט זה והיו לה בנים: וצדדתי להיתרא כולי האי ואולי באשר שלדעת הרמב"ם הוי קורבא האם וקורבא אשות דרבנן וגם דעת הרז"ה בקרובי האם ואשות כרמב"ם אבל למעשה עדיין צ"ע היטב: