איגרא רמה חלק ב כ

בשם תשובה אחת בס' כנה"ג יעש"ה ומש"ה מקשה שפיר לרב יוסף וא"כ לפ"ז הא רב אלפס פסק כר"י גבי עדות שמעידין על שני דברים דבטלה כולה וא"כ גם ע"כ לענין שבועה בטלה כולה אע"ג דאין צריך לצירוף פסול וא"כ עכצ"ל דהוי אם לא ידע מהפסול לא פסלה לעדות כי היכי דלא תיקשי קושיא הנ"ל בסנהדרין דלא פריך מכח עדות (שבטלה מקצתה בטלה מקצתה בטלה כולה) דנמצ' א' מהן קרוב או פסול אך הא הגאון רב האי גאון פסק כר"ל דל"א עדות שבטלה מקצתה וא"כ שפיר לשבועה בטלה ומש"ה נ"ק מסנהדרין דאיכ' לתרוצי וכמ"ש לעיל ומש"ה מקשה מבה"ג הרא"ש דשם אית' להדיא ואם לא שבק רווח' לא מהני לשבועה כלל וח"כ שפיר תקשי מסנהדרין אלא עכצ"ל כשיטת הרא"ש דאין מועיל מה שמכר קודם שבא לידו החתימה השטר ומקשה שפיר ומתורץ קו' המע"מ הנ"ל וא"ל מאי מקשה ונמצ' מה יעשה שני אחין הא שם הפי' דהוי רק שלשה כן פי' רש"י להדיא אדרבה דייק לשון רש"י דכתב דכוונתו כמ"ש מעיקרא כתב רש"י שאר העדות ואחר כך נקט רק בשלישי וכן הר"ן והוא כמ"ש דוקא שלשה אבל ד' וכשרים:

אך מהרמב"ם לכאורה סותר דכתב דרואה כל העולם וא"כ לא הוי כמו שכתבתי אך י"ל דהנה באמת עיקר הטעם דבע"א לא נתבטל לענין שבועה משום דלא שייך צירוף וכמ"ש הרי"ף דהיכ' דלא ידעי בפסול לא ירצו הכשרים להצרפו ופסולין וכן כתב הש"ך לענין דלח ראו כאחת מאי מהני כוונו להעיד וכ"מ בסנהדרין בדף ט' בתוס' ד"ה בזמן. דהוי הפי' דכוונו להעיד עם הכשרים דכתבו וז"ל כיון דבשעת רא' יחד ומתכוין להעיד אפילו וכו' דנתכוונו להעיד עם הכשרים וא"כ אם לא כיוונו ואין צריך לכוין וא"כ באמת גם ע"א פסול וכפי הלשון שכתב הש"ך מאי מהני כיוונו וא"כ שפיר כתב הרמב"ם אם הוי אמרינן דאין צריך כיוונו להעיד אבל באמת לפי המסקנ' ולפי פסק הלכה אין פוסל ע"א היכי דמהני ע"א ובמה שכתבתי לעיל מתורץ ג"כ קושיות המהרש"א דהקשה לעיל בתוס' בדף ו' ע"א בד"ה שמואל אמר הלכה כר"י ואפילו אירע לאחר כדי דיבור מ"מ עדותן בטילה משום דמקשינן שלש' לשנים וכו' והקשה המהרש"א מנלן לתוס' לפי המסקנ' דמתרץ הש"ס במקיימין דבר אפשר דבעינן תוכ"ד. וי"ל דהנה באמת האיך אמר ומה יעשו שני אחין והקשה התוס' לא יעידו בב"ד ותי' התוס' דזימנין דלא ידעו ויעידו שלא ידע דכבר העיד. ועיין לקמן בדף כ' ע"א בד"ה והנה מ"ש לעיל וכו' ודף כ"ב ע"א והנה אם נימ' תוכ"ד בעינן וא"כ לא שייך דלא ידעו דהעיד אך הוי אפשר הפי' משום דהוי מאה דהעידו תוכ"ד וא"כ לא ידע מה דהעיד מכבר מקודם אך לפ"ז וא"כ הוי הפי' מה יעשו שני אחין דהוי באמת עדים יותר משנים ולפמ"ש לעיל לא פסול כן דכיון דאין צריך לצירוף אך באמת דכיון דפי' במקיימי דבר דצריך לילך לב"ד ויקיימו הדבר שיחד הכשירין והפסולין ומש"ה בעינן דוקא תוכ"ד ולא הוי הפי' במקיימי הדבר ולא בעשו דבר וכמ"ש הש"ך בסימן ל"ו יעו"ש וכמו כן הוא בהרא"ש במקימי הדבר אא"כ באו בב"ד עם האחרים ומש"ה שפיר דס"ל הרא"ש במקיימי הדבר אא"כ באו לב"ד עם האחרים וא"כ מש"ה בעינן תוכ"ד ולפ"ז כיון דבעינן במקיימי הדבר וא"כ ע"א או שנים עם ע"א דאי אפשר למצוא דלא הוי שנים בלאו הכי זאת לא הוי במקיימי הדבר לפני ב"ד זאת לא פסול וא"כ האיך שייך מה יעשו שני אחין ועכצ"ל דליכ' רק שלשה וא"כ לא שייך דלא ידע כיון דבעינן תוכ"ד דוקא או דאין צריך תוכ"ד ומתורץ שפיר קושיות המהרש"א הנ"ל וא"ש דברי התוס' הנ"ל וא"כ א"ש מ"ש לעיל לדברי הרי"ף דבעינן שיכיר הכשר בהפסול מ"מ אם לא ידע דכבר חתמו וא"כ אם לא כיונו להעיד ואפילו אם נימא דזה הוי ג"כ פסול במאי דנצרף עם הפסול ומקרי גם זה נמצא אחד מהן קרוב או פסול אך לענין זה הא לא ידעו דכיונו להעיד וא"כ לא ידע דהוי פסול ובשלמ' בשאר פסולין אע"ג דלא ידעי דכוונו להעיד אך מ"מ ידע דהוי פסול אך לענין כיונו דהוי רק פסול מחמת כוונו להעיד וא"כ אם לא כוונו להעיד לא הוי פסול כלל ולא ידע דהוי פסול כלל רק אחד הוי ידע דהא פסול ואינו ראוי להצרף רק עם אחר וכל אחד ואחד כשר באמת וא"ש הכל

והנה יש עוד ראי' כפי הסבר' הנ"ל משום דהרמב"ם בפירוש המשניות שלו להרמב"ם כתב דבעינן דוקא שיהיו כולן רואין זה את זה ולכאורה קשה לפמ"ש הפרישה דאם הוי אחד קרוב או פסול לא הוי עדות שיכול להזמה משום דאין הזמה עד שיזומו כולם אלמ' דכיון דאין בהם דין הזמה אע"ג דמזים כולן לא הוי הזימה אפילו באותן שש להם הזמה וא"כ מפני מה לא מהני אם ראו רק מקצתן וא"כ בזה שראו אותו מקצת לא הו דין הזמה דיהא בטלה כולה ולא הוי בנשאר דין הזמה כיון שבו אין דין הזמה ואלא דנ"מ דיהא דבטלה כולה ת"ל דהוי בטלה כולה מכח נמצ' קרוב או פסול וכמו שהקשו התוס' בסנהדרין בדף ל"א וכן קשה במה שכתב התוס' בד"ה אמר רבא דאם העד מכאן והעד מכאן רואין המתרה או המתרה רואה אותן מצטרפין להיות עדות אחת וכל דהמתרה מצרפן כמו מקצתן רואין אלו את אלו דמתניתין וא"כ האיך ראי' מייתי דשם הוי דזה פסול משום דמצרפו א"ו דבשביל זה לא הוי דין נמצא קרוב או פסול וכן בד"ה הוא והן נהרגין דהמתרה מצרפן כדקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו ומאי ראי' מייתי דשם הוי דזה הוי פסול ומשא"כ במתרה דהוי אפילו מפי עצמו ולא שייך דהוי פסול א"ו דלא הוי כדין הנ"ל דזה הוי מקרי קרוב או פסול וכי יש עוד ראי' דאל"כ קשה לשיטת הראב"ד דס"ל בטלה מקצתה בטלה כולה רק דהוי בתורת בע"ד ואמרינן פלגינן דיבור' דהוי במקיימי דבר ולא בתורת בע"ד וא"כ עדיין יכול לפוסלו דיעיד עכ"פ דנרבע לרצונו ופלגינין דיבורא או דרבע הפלוני סתם באותו זמן עם אותן העדים הללו ראו ונמצ' קרוב בטל כולם והנה הוי בטלה לאחרים להעיד לפלוני משום דהוי רשע ונמצא קרוב בטל כולם וא"כ נפסל כל העדים אחרים על פלוני וא"כ ממילא בטלה ג"כ עלי' דהוי עדות שבטלה מקצתה בטלה מקצתה בטלה כולה א"ו דכיון דלא בטלה רק מכח נמצא קרוב לא הוי כמו עדות פסולין דנתבטל כל העדות

והנה בכאן י"ל דמהני שיזכה לה הגט דהא עיקר החשש הוי משום דטב למיתב טן דו וא"כ בכאן שנשאת מכבר ויש לה בעל אחר בוודאי הוי זכות ומאי דמסופק הרש"ל מכח ס' הרי"ף כבר גם כן בס' ש"י כתב דזה פשוט להתיר ומכ"ש בכאן. ונידון בעדות פסולין דרבנן ליכא ספיק' דבזה לא אמרינן דהוי אי ניסת לא תצא והא ראי' מתשובת הרשב"א דהוי בטל לגמרי נימא דהא הוי הדין נמי נשאת בגט שאין בו זמן וא"כ בוודאי לא בטלה לגמרי או דהו חילוק יע"ש היטב דאמאי לא אמרינן ג' גיטין פסולין דהוי בטלה אלא ע"כ דהכי תיקנו רבנן דיהא לא תצא דשם במס' גיטין הכי הוי תקנה ובעודם פסולים לא או דיש חילוק בין אין בו זמן ואי כתב בכת"י דהוי בגט לעידי פסול מדרבנן ויע"ש היטב בתשובת הרשב"א סימן אלף קס"ו ועש"ה והנה ז"ל בתומים סימן ל"ו דכתב אם לא הכיר וגם לא העיד בב"ד בוודאי לא בטלה אך זהו בדיני ממונות או בדיני איסור ובפרט לגודל חומר א"א אי אפשר לסמוך עליו

והנה בתשובות ב"י סימן יוד איתא בהדיא וז"ל ואף אנו נאמר דטעמ' דכל העדות בטלה משום שנתייחד עמהם קרוב או פסול ונתכוון עמהם לכל דבריהם אלמא דוק' היכא דבעי להעיד ביחד ומשא"כ בע"א וזה דוקא אם אמרינן דבעי כוונה וא"כ א"ש הרמב"ם הנ"ל דמה יעשו שני אחין והנה מ"ש בתומים דאין הפ"י בב"י בפסולי דרבנן לא אמרינן נמצ' א' מהן קרוב או פסול דבטילה כל העדות יע"ש היטב אך באמת מן הך ספק דמספקינן בנוטל שכר להעיד משמע דבשאר פסולי דרבנן שפיר בטלה והנה בתשובת הב"י מבואר כן גבי דהיכא דמכחיש אהדדי לא שייך לומר נמצ' אחד מהן קא"פ וז"ל דפשיטא דקרא במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא במכחישי דבר אלמא דהוי הפי' במקיימי הדבר ר"ל דהכשרים עם הפסולין יהא מקימי הדבר וא"כ הוי כמש"ל א"ש דהיכא דאין צריך לצירוף לא הוי הם מקיימין הדבר ביחד דאין צריך במקום דמועיל עד אחד וכן א"ש מ"ש לעיל אפילו לפי שיטת הרא"ש דבעינן תרוויי' ראי' והגדה משום דהא בעינן דיהא אצל מסירה משום דשטר חשוב הגדה וכמ"ש הש"ך והוי כאלו העידו דהוי אצל מסירה הוי ראי' והגדה כאחת

והנה מ"ש בתומים דלא איתא בס' ב"י כמ"ש הכנה"ג דפסול דרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהן קא"פ רק מטעם הכרזה. בסוף התשובה איירי מטעם הכרזה ומעיקרא אמר זאת בפסולי האב לשיטת הרמב"ם וכ בתשובת על הרב הגדול מוהר"ר אברהם בר נחמי' יעש"ה והנה אפי' לפ' פסק הראב"ד דאמרינן דלא פלגינין דיבורא היכא דלא הוי בעי י"ל משום דעכ"פ הגיד כאחד ומשא"כ היכא דאין צריך כלל וכלל לצרף ואינו מועיל צירוף והנה במה דהוזמו מקצת והם אמרו דראו וא"כ הוי שקר י"ל כמ"ש המהרש"א לענין מתרה דראו ולא ידע מי ראה יעש"ה המהרש"א

והנה התוס' במסכת מכות בדף ו' ע"ב בד"ה הרי אלו עדות אחת שם איתא להדיא דהזמה הוי כנמצא א' מהן קא"פ ומש"ה בטלה כל העדות

והנה עוד יש היתר משום דלדעת הרמב"ם והרי"ף דס"ל דחתימה גופא מהני ועידי מסירה ג"כ מהני והנה הדין בנמצא קרוב או פסול עדותן בטילה והנה הש"ס אמר במקיימי דבר הכתוב מדבר והוי הפי' משום דראו להעיד עדותן בפה וא"כ הנך עדים הקרובים ממ"נ אם לא הו"ל קרובים ה"ל בלא"ה אין ראוי לקיים הדבר עפ"י עדותן דמעידין על המסירה הא בלא"ה הוי העידו מכבר בב"ד דהוי עוד חתימה ובלא"ה לא הוי מקיימי הדבר ואלא משום דהוי פסולין וא"כ לא מהני עידי חתימתן שלהם וא"כ לא מהני השתא נמי דהא הוי קרובים ובשלמא בלא"ה שייך שפיר מקיימי דבר דהא אי לאו קורבה שלהן דאי דלא הוי קרובים או פסולין או דהתורה לא הוי פסלה לקרובים ולפסולין ומשא"כ בכאן ממ"נ אם לא הוי קרובים או דהתורה לא הוי פסלי לקרובים ולפסולין וא"כ לא הוי בלא"ה במקיימי הדבר דהא מכבר העידו בב"ד בחתימתן וא"צ לעדות שלהן השתא במסירתן וא"כ לא פסול עי"ז אך באמת הא הוי במקיימי הדבר דנ"מ אם לא יהא הגט בפנינו והנה בלא"ה האשה נאמנת לומר גרשתני אך דנ"מ שלא בפני בעלה ובעל בלא"ה יהא נאמן לומר גרשתי את אשתי חדא דמשמע בס' שב יעקב דאין השתא נ"מ אע"ג דנ"מ לכשיכפור הבעל דאמר גבי קידושין דהוי הדין דאם שניהם מודים מהני ע"א אע"ג דאם יכפור צריך לשני עדים אמרינן דאין מועיל עדותן אע"ג דבשאר ע"א פסול לשבועה משום דנ"מ לממון אך לענין קידושין דכיון דמודים הוי השתא ליכא נ"מ אמ"ג דנ"מ אם יקדש עוד לאחרים ויע"ש היטב והנה עדיין נוכל לומר לפמ"ש בס' הב"ש