איגרא רמה חלק ב טז

ועי"ל דה"פ אימר דאמר ר"י שלא בשעת הלוואתו דהא היתר תשמש עושה ש"ש דהא באמת לא נשתמש עדיין בההיא הנאה אבל היכא דהיתר תשמש אם כבר נשתמש לא הוי רק ש"ש כמ"ש הרשב"א דהא לוה לו מעותיו בודאי היתר תשמש לא הוי אפי' ש"ש וראי' מלאחר זמן השאלה דבשואל הוי שוכר ובשוכר הוי ש"ח ופטור מגניבה ואבידה. והנה לפי סברת משום דאיכא ג"כ פרוטה דרב יוסף הוי בשכר היתר שימש שואל. וא"כ אם נימא דבשעת הלוואתו הוי ג"כ יכול לקדש וא"כ נימא דהוי חייב באונסין ואמאי קתני במתניתין דהוי רק ש"ש ואלא עכצ"ל כפי הך סברת אבעי' דלא הוי שואל כיון דאין השתמש בגוף המשכון. והנה הפ"י הקשה דאמאי הוי משום פרוטה דרב יוסף ש"ש הא לא שייך כלל למשכון וי"ל דהפי' הוא כך דהוי ש"ש בשביל שיכול לקדש אשה וא"ל הא הוא עשה זאת במעותיו הא משתכר פרוטה דרב יוסף

והנה כמ"ש הפ"י דבשביל פרוטה דרב יוסף הוי שוכר בההיא הנאה דתפס אאגראי ה"נ הוי שואל כיון דעכ"פ בשביל דרב יוסף הוא לוה וממילא הוי שואל בשביל שכר שימוש אי אמרינן כפי הך סברת אבעי' דהוי שואל אע"ג דאינו בגוף המשכון. או י"ל דס"ל השתא דהיתר תשמש הוי כאלו כבר שימש וממילא הוי רק משום פרוטה דרב יוסף דהא בלא"ה הי' יכול לעשות כן במעותיו. וא"כ מש"ה הוי רק ש"ש. והנה לפי דמשני במלוה צריך למשכון ה"פ דבאמת כפי הך סברת איבעי' דהוי רק שוכר דלא הוי שואל כיון דאין השימוש בגוף המשכון. אך הא הסמ"ע כתב הטעם דבדמי אבידה הוי בשכר היתר תשמיש כאלו כבר נשתמש משום דאין ירא שיבא ויתבע משא"כ במעות מותרין מתירא שמא יבא ויגבה אך באמת אם עדיין לא הגיע הזמן פרעון הוי כאלו כבר נשתמש אך באמת ז"א הא איתא בסימן ע"ד דקביעות הזמן הוי לטובת הלוה וא"כ שפיר יכול לסלק בתוך זמנו. אך במלוה צריך למשכון וא"כ הוי הקביעות הזמן לטובת המלוה ג"כ ואין יכול לסלק בתוך זמנו וא"כ שפיר הוי כאלו כבר נשתמש והוי שוכר כ' דלא הוי שואל כיון דאינו בתשמש המשכון. אך באמת דהי' יכול לעשות כן במעותיו אך דהא משתכר בפרוטה דר"י ומש"ה שפיר פלוגתא דר"א ור"ע וא"ש דלא משני מתניתין במלוה א"צ למשכון דאל"כ לא הוי כלל ש"ש בשביל פרוטה דר"י דהא לא הוי כאלו כבר נשתמש ואם שימש לא הוי כלל רק ש"ש. והשתא דעדיין לא שימש לא הוי רק ש"ח או דשימש דיכול לקדש או לקנות הוי באמת שואל אך כיון דיכול לעשות כן במעותיו ועיקר הוא משום פרוטה דרב יוסף הוי רק שוכר כמו גבי פרוטה ודלא כסברת הפ"י דמשמע מיני' להיפך או י"ל ע"פ סברת הרשב"א דבשעת הלוואתו אפילו אם ניתן לו רשות להשתמש הוי רק ש"ש וא"כ לפי ה"א הוי ס"ל כמאן דמחייב באונסין וא"כ כאן כיון דהוא בחנם הוי כמו ש"ש. ולפי האמת ס"ל כר"נ אך בצריך למשכון הוי כמו שכבר נשתמש בו. והנה מה שהקשה בספר ת"ח דלפרש"י במלוה צריך למשכון א"כ אמאי אבל הלוה בשטר ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ופרש"י דבוודאי לגוביינא שקלי דלמאי שקלה הא בטוח קשה הא צריך למשכון ומש"ה שקלה. וי"ל משום דהנה הקשה הראב"ד הא בלא"ה הוי שוכר וי"ל משום דהנה התוס' כתבו בשם ר"ח בפ' איזהו נשך דהא דמשכון הבית לא הוי ריבית דהא בלא"ה לא יכול הלוה ליטול דהא המלוה מוחזק בו. והנה הש"ס אמר בב"מ דף צ"ז שאל שתי פרות בש"פ זיל בחר משאיל ושואל איכא ש"פ משא"כ אצל משאיל ליכא ש"פ דהא בלא"ה לא הי' יכול ליטול דהא המלוה מוחזק וכאן לא שייך קושיות התוס' דשם בקרקע שפיר שייך לומר דהפירות יכול ליטול משא"כ כיון דאין יכול לשמש בו ליכא אצל המשאיל ש"פ. והנה זה הי' יכול לומר דמש"ה אם התנה אפי' אח"כ לא מהני להיות שואל במשכון והש"ך הניחו בצ"ע אמאי לא הוי שואל ובאמת א"ש. ובאמת הי' ג"כ באפשר לומר דמכח זה יש לחשבו ש"ש מכח דיכול לקדש בו האשה אך באמת אצל המשאיל ליכא כלל הנאה דבלא"ה כיון דמשכון אצל חבירו בלא"ה אין הלוה יכול לקדש בו אשה כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ב ובפוסקים שם. והנה א"ל דכיון דאם כבר שימש בו לא הוי רק ש"ש דהא שואל לא הוי מכח דאצל המשאיל ליכא הנאה דבלא"ה אינו יכול לקדש בו וא"כ אם כבר שימש לא הוי שואל היתר תשמש לא הוי רק ש"ח משא"כ שלא בשעת הלוואתו דגלוי דאי אפשר לשלם ממקום אחר הוי כמו מעות אבידה והוי כאלו כבר נשתמש והוי שואל. והנה רש"י כתב בדף פ"א בד"ה ר"י אומר כש"ש אע"פ שנותן שכר פעולתו ש"ש הוי דאי לא יהיב אגרא הוי שואל משא"כ אפי' אם לא יהב שכר לא הוי כלל שואל דאצל המפקיד ליכא הנאה כלל אך אמאי הוי שוכר משום דהנפקד הוי נהנה בו כמו דאיתא בההיא הנאה דמגלי תרעא כמ"ש הט"ז בהלכות ריבית וכיון דמשלם מה שנהנה לא הוי כלל שוכר. וא"כ מתורץ קושיות הת"ח דהא ממ"נ הוי שואל אם כבר נשתמש בו דהא ממ"נ הא משמש בו ואלא צ"ל דלא הוי ממונא דמשאיל דבלא"ה הוי מוחזק בעל השטר ואם כן הוי שואל דהא ע"כ לגוביינא נקטי' וממ"נ הוי שואל

דף פב ע"א תוס' ד"ה לא דכ"ע אית להו דשמואל כו' אבל הכא המלוה מחל כל חובו ולכאורה קשה ע"פ מה דאיתא בפרק אעפ"י דאם קיבל אחריות ש"ח להיות כשואל דכיון דאין החיוב מתחיל רק לאחר שנאבד הוי דשלב"ל אך ע"ז מתרצים התוס' דהוי שיעבוד הגוף וכאן לא שייך זאת דהא לא מהני רק משום מחילה אבל נגד שיעבוד הגוף שפיר הוי אסמכתא דמאי דהגוף הוי בעולם ע"ק דאמאי מהני הא דמתנה ש"ח להיות כשואל וכתב הש"ך דהוי כמו התקבלתי וכאן לא מהני שום התקבלתי דהא אם שאל לה חפץ בחנם לא הוי ג"כ דין שואל כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב כיון דאין כל הנאה שלו דהא הוא לוה לו מעות וא"ל דאמרינן כאלו לא לוה לו כלל א"כ לא מהני מטעם אסמכתא והנה לפי מה שמבואר אם יש לו שט"ח אי אפשר למחול עד שיחזיר לו שט"ח וכן במשכון אפי' אם באמת הא נאבד אח"כ המשכון מ"מ דמיא להא דאיבעי לן באמר לה התקדשי לי בפרוטה מיד ובפרוטה לאחר שאגרשך כיון דהוי בנתיים שעה שאין ראוי לחול המחילה ועוד אפשר דלא מהני אם לא מהני מכח מחילה רק דלא הוי בידו ולא הוי אסמכתא א"כ הוי כמו מנה אין כאן משכון אין כאן כיון דאין חל רק אמה שבידו. והנה אם נימא דהוי כאלו א"ל התקבלתי ולא הוי אסמכתא דהוי לי' למלוה פקדון ביד הלוה א"כ קשה הא הו"ל שמיר' בבעלים ולא שייך שמירה דהוי כמו אמר לי' שמור לי ואשמור לך דחשיב שמירה בבעלים וא"ל דהתנה עם חבירו דיהא פטור לגמרי דז"א דלגמרי דיפטור גבי פקדון לא מהני דהוי מתנה עמ"ש בתורה: אך א"ל דבידו שפיר למחול וא"ל דלא מהני גבי משכון מחילה דכיון דלא מהני משום משכון וא"כ למפרע אי אפשר לומר דלא יהא המשכון של המלוה לענין שקידש בו אשה או לקנות בו קנין אך דממילא חייב באחריות כיון דקונה משכון דהא השתא הוי כמו שלא בשעת הלוואתו כיון דאי אפשר לגבות חובו ממקום אחר כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב וגם הא דאיתא בהלכות פדיון הבן דמצי א"ל לדידי שויא הך סידרא כמו דאמר רב כהנא לדידי שויא הך סדרא דמי כל הפדיון ה"נ משו"ה בכאן אף דלא מצי למחול מ"מ מצי א"ל לדידי שויא והוי כאלו שקול דמי פרעון ושפיר מהני מחילה והנה ר"ע ס"ל אדם מקנה דשלב"ל והנה אפשר עוד לומר דמהני אסמכתא גבי מחילה א"כ תו לא אפשר לומר בפקדון אם לא דוקא

בהלוואה והנה א"ל דהפירש אבל נסכא לא ר"ל דמש"ה לא אמרינן גבי נסכא אבד נסכא אבד אלפא זוזי דהנה באמת נסכא נוטל לגוביינא וא"כ מן הדין נגד מעותיו הוי ש"ש וא"כ מה ששוה הוי מן הדין פסידא דמלוה אך מה שחובו מגיע יותר זה מחל לו בחנם וא"כ לפי מה שפסק הרמב"ם דאם אמר יודע אני שיש אונאה לא מהני כיון דאין יודע כמה אונאה והוי מחילה בדבר שאין לו קצבה ולא מהני וא"כ מש"ה לא מהני ג"כ כאן משא"כ גבי קתא כיון דלא שקיל לגוביינא וא"כ הוי כמו שמחל לו כל החוב בחנם אפי' מה ששוה הקתא וא"כ מחל לו דבר קצוב כל החוב ומש"ה מהני מחילה ולפ"ז מיושב קו' התוס' דמאי מקשה ממתניתין דשבועות לשמואל דלמא מתניתין מיירי בנסכא דהא באמת לפמ"ש הוי עיקר מחילה אליבא דשמואל מה דמחל לאחר שב"ל דאל"כ לא מהני דהוי מוחל לה דשלב"ל ומשו"ה שפיר שייך הך סברא שכתבתי דהיכא דשקיל לגוביינא וא"כ זה מה ששוה הקתא נפסד מן הדין והוי דבר שאין קצוב ולא מהני מחילה בטעות דלא ידע דאיכא אונאה כמו דמשני שם הש"ס בב"מ דף כ"ז נראה במתניתין הא טען המלוה ברי דיודע כמה שוה מקשה שפיר אפי' בנסכא אבד נסכא אבד אלפא זוזי ומתירץ קושיות התוס' דמקשה שפיר ממתניתין

דף פב ע"ב תוס' ד"ה במלוה צריך למשכון ואין להקשות אמאי קאמר מתניתין דלא כר"א נוקי מתניתין באין צריך למשכון וי"ל משום דלפי הא' דהוי סבור דפליגי בפרוטה דרב יוסף הוי צ"ל דעיקר פלוגתא קאי משום דב"ח קונה משכון לקנות קרקע אך דלא מרויח מידי דהא היו יכול לעשות זאת במעותיו ומשו"ה פליגי בפרוטה דר"י ומרויח מידי או דהוי ס"ל כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי ושפיר שייך גבי דין שומרין דאל"כ לא שייך דין שומרין כיון דהוי של המלוה כמו לענין חמץ דאין הלוה עובר בב"י וב"י כמ"ש החכם צבי משא"כ למאי דמשני במלוה צריך למשכון א"ל דבאמת לא ס"ל כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי וגם לא אמרינן דבשכר מעותיו יהא כאלו כבר שימוש דנהוי בשביל זה ש"ש דהא כיון דאם לאחר שימוש לא הוי רק ש"ש לא הוי בשביל היתר תשמיש אפי' ש"ש כמו בלאחר זמן בש"ש לא הוי ש"ש. אך הא כתב בספר אסיפת זקנים בפרק השואל דף צ' הא דבעי ר' אבא בר ממל מי אמרינן שאלה לחודה קיימא ולעיל אמרינן בבעי דר"מ בעל שואל הוי או שוכר הוי ואמרינן עלה דאי שוכר נמי הוי אתיא שכירות בבעלים אלמא אמרינן אפילו שכירות ושכירות תרתי מילי נינהו ל"ק מידי כו' והא דאיבעי' לן הכא כגון דא"ל השאילני פרתך חצי היום והשאל לי עמה והשכירה לי לאחר חצי יום ומשך אותה לשאלה ולשכירות ולענין אונסין אע"ג דחדא משיכה לתרווי' וא"כ משו"ה כיון דבאמת הוי ש"ש בזמן שצריך למשכון ולאחר זמן הוי נמי שוכר בשביל פרוטה דרב יוסף מקודם שעבר הזמן כבר התחיל והוי חדא משיכה והוי כמו שנתחייב מיד במשיכה מיד קודם ששימש והשימש משך שייכי במשיכה ראשונה ובמשיכה ראשונה שפיר הוי נתינה כשהוא איש דהא לא הוי עדיין עד השתא בשעת נתינה משכון כלל ומשו"ה חייב משום פרוטה דר"י משא"כ אם לא אמרינן דמלוה צריך למשכון ליכא כלל מצוה עוד וא"כ המצוה הוא לאחר זמן וא"כ הוי הפסק מיד שעבר הזמן שצריך למשכון קודם שהתחיל לשטוח ולניעור ולא הוי חדא משיכה ולא מהני כיון דהוי של המלוה המשכון שלוה עליו וא"כ מתירץ קושיות התוס' דאם אין המלוה צריך למשכון לא