איגרא רמה חלק ב יד

קנה כיון שעומד לאיבוד מ"מ א"ש דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד והנה מתו' שהקשה תימא דנעשה כו' ולכאורה דלמא ארי' דהקני' במסירה או ששימש בגוף הפרה נמצא דכיון דעומד באגם לא שייך לומר דהוי כמשיכה אריכתא או דס"ל כמ"ש (הלח"מ) המל"מ דכיון דראוי לקנין משיכה אפי' היו הקנין דבר אחר פ"ב מהלכות מכירה דין ט' ובאמת כן משמע בקידושין מה ששייר גט גומר מיתה א"כ אפי' בעת הגמר שקנין אחר מהני ובעת הוגמר השיור איכא מעות ששילם וממ"נ אם בדין חייב לשלם א"כ מהני סילוק וא"כ ממילא מגיע כפל לשומר מכח דבר הגורם לממון אך היכא שאין חייב לשלם מכח הדין ממילא מכח ממון ששילם נגמר הקנין אך היכא שעדיין לא שילם קשה אי משכח הבהמה במאי נגמר הקנין אך לפ"ז א"כ היכא דשילם שפיר נקנה הגוף במעות ששילם וא"כ כיון דאין משלם קנס שהמפקיד משלם להשומר מכח דבר הגורם אפי' אם נימא דלא מצי למסלק נפשי' מדשלב"ל גבי קנס כמ"ש המל"מ א"כ נקנה גוף הבהמה לשומר ממילא הקנס שלו כיון דקנין פירות כקנין הגוף דמי לכ"ע דהא כתב המל"מ היכא דכל ימיו הפירות אינו יוצאת ברשותו וא"כ הוי לכ"ע קנין פירות כקנין הגוף כיון דהגוף אינו יוצאת מהשומר ובמתניתין ה"פ דאמר דנגנב בפשיעה דנמצא דחייב לשלם וכיון דאין מגיע להמפקיד מגיע לנפקד מכח דבר הגורם לממון כממון דמי ובמתניתין א"ש כיון דיאוש כדי קנה וכבר הוחזר הקרן לבעלים במה ששילם ממילא מגיע לשומר א"נ אי נימא הטעם מכח קנין פירות כקנין הגוף דמי מ"מ במה ששילם אפשר דלדידי' לא הוי דשלב"ל כיון שכבר נגנב וס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ובאמת בעינן תרי מי יימר כמ"ש תוס' בב"ב וא"ל הא עדיין מגיע גיזת וולדות להמפקיד י"ל דבזה שפיר מהני גוף גיזת וולדות בשעת מסירה גוף הפרה או אפשר דלא תליא בהכי מידי כיון דהוא מסלק עצמו מגיזת וולדות נמי והנפקד שלו פירות שימוש אם נימא דיאוש עצמו חשוב כהפקר רק דלא מהני מידי כמ"ש הפ"י דשניהן אין יכולין להקדיש א"כ מיד שסילק עצמו ממילא זכיה הראשון מכח קנין פירות כקנין הגוף דהיינו הנפקד כיון דהוא סילק עצמו מגוף ורבא ס"ל כקנין פירות) דיאוש שלא מדעת הוי יאוש רק דיאוש לחוד לא קנה ואם נימא דיאוש לא הוי מטעם הפקר לא שייך לומר זאת דיאוש לא הוי קנין כלל אך דבאמת בל"ה א"ש דאימת הוי יאוש לאחר הגניבה וא"כ בשעת גניבה הוי של בעלים והא ראי' למאן דס"ל דיאוש קנה ואעפ"כ משלם הגנב כפל אשעת גניבה

דף לד ע"ב וא"א לדר"ה והקשה מהרש"ק דלמא איירי דמינו מצוי בשוק וי"ל משום דהנה שמואל אמר אבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי והנה התוס' כתבו הטעם דלא שייך אסמכתא במחילה ולכאורה קשה דהא בוודאי איירי דלא אמר מעכשיו דהא במעכשיו בוודאי לא שייך אסמכתא וא"כ תקשי קושיות תוס' בפרק אעפ"י האיך יכול למחול לאחר שנאבד הא הוי דשלב"ל וא"ל כתי' תוס' דהוי שיעבוד הגוף הא הגוף בוודאי אינו משיעבוד דהוי אסמכתא רק נגד המעות הוי מחילה:

אך י"ל דהנה איתא בב"מ דף ס"ז ומודה ר"נ דאי שמיט ואכיל דהוי מחילה וא"כ גם בכאן הוי מחילה לאחר שנאבד אך באמת הא כתב הנה הטעם דמאי דאמרינן מחילה בטעות הוי מחילה הוי מטעם הפקר והנה הא כתב הח"צ בהגה דגבי הלוואה לא מהני הפקר אך באמת למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אך דכופין הן שלך צדק וכתב הפ"י היכא דסמכה דעתא דמקבל כמו מתנה מועטת ה"נ סמכה דעתא דמלוה וא"כ בכאן ממ"נ אם הוא מחילה דהמלוה הוה סבור דקנה מקודם דמחיל דשלב"ל וא"כ לא סמכה דעתו דמלוה אם נגנב או נאבד וא"כ אין כופין אך אעפ"כ הא כתב הש"ך דאפי' למאן דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא אבל עכ"פ רבנן רמי לשיעבודא על נכסי כמו שתיקנו שגובין מיורשין. אך באמת הא כתב הח"צ הטעם דלא מהני משום דכבר נתחייב בפרעון מקודם שהפקיר משא"כ בכאן מקודם שנאבד כ"ז דלא החזיר רק אחר שנאבד אם נימא דמחילה לא מהני יהא צריך וא"כ שפיר אפי' מחילה בטעות מהני מטעם הפקר כיון דלא שייך למר דכבר נתחייב בהשבה אך באמת זה לא שייך רק אם אינו מינו מצוי בשוק אבל אם מינו מצוי בשוק לא שייך לומר דהמלוה נתחייב כ"ז דלא החזיר המשכון אינו צריך לשלם לו הלוואה אבל מ"מ לא מחל לו רק דאין צריך להחזיר ובאמת מנה אין כאן משכון אין כאן כיון דלא הוי רק שיעבוד על הלוואה ובאמת הוי שיעבוד בחנם כיון דמינו מצוי בשוק בשלמא אם אינו מינו מצוי בשוק שפיר שייך שיעבוד על הלוואה ולפי הך דעה דפליג שם בקידושין א"ד חיים אם התנה דלא אחזיר לי המשכון עד שתשלים לו המנה אעפ"כ לא מהני כיון דלא תקנה לי' כלום בגוף החפץ ובזה מתורץ קושית מהרש"ק דהא היכא דאין חייב רק מדרבנן והוא מודה בדבר דחיוב אינו רק מדרבנן לא שייך ש"ד כמ"ש הש"ך בסי' שפ"ז גבי מסור אבל באמת כיון דחייב מדרבנן שפיר שייך לומר דאין מעיז כיון דהוא מודה יהי' איך שיהי' כיון דמגיע לו אבל מדאורייתא פטור משבועה כיון דמדאורייתא לא הוה מודה במקצת אע"ג דלא הוי מעיז דהא באמת אין עיקר הטעם דכופר הכל פטור משום דאין אדם מעיז כמ"ש התוס' בב"מ ראי' מיורש דפטור לפי דמעיז וע"ש וא"כ אמאי צריך הלוה לשבע ש"ד יהא נאמן במגו דהוה טען דפירש אם אבד קתא יאבד כולה ומדאורייתא מהני רק מדרבנן לא מהני ואין מגיע לו ש"ד ולא הוי מעיז כיון דעכ"פ חייב מדרבנן וכיון דאין השבועה דאורייתא רק מדרבנן ואמאי אמרינן דנטלו השבועה מלוה ונתן למלוה הא הוי תקנתא לתקנתא ולא עבדינן או איירי דמינו אינו מצוי בשוק וא"כ כל כמה דלא החזיר המשכון ליכא חיוב כלל עד שעת אבידה וא"כ שפיר מהני הפקיר דלא שייך הטעם של הח"צ דכבר נתחייב בהשבה וא"כ כיון דמהני אפי' מדרבנן וא"כ אם יטעון כן פטור אפי' מדרבנן והוי העזה כיון דאינו דאין מודה לו שנתחייב כלל ולא הוי מיגו וא"כ עכ"פ מוכח דאיירי דמינו אינו מצוי בשוק וא"כ פריך שפיר לר"ה וא"א לדרב הונא וא"ל דלמא איירי מתניתין דאיכא עדים דלא אתני כן דז"א דהנה לכאורה קשה אמאי אם המלוה מודה ששוה יותר צריך לשבוע וכתב הפ"י הא דלא מהימן במגו דהוה אמר א"י ולא הוי מגו דהעזה משום דעכ"פ צריך להודות ששוה מעט יותר והנה מתוך שאי"ל משלם. והנה לכאורה קשה נימא מגו דהוה אמר ג"כ נאנסו וא"י אם שוה יותר רק מעט ונמצא דלא הוה מודה במקצת כיון דטען נאנסו ופטור מאונסין וא"ל דהא צריך ש"ד על נאנסו דז"א כיון דרוצה לשלם מה ששוה מעט יותר ועל השאר אין צריך לשבוע כיון דהמלוה טען דאין שוה יותר ולא הוי מודה במקצת וא"ל דאי"ל מגו דהוה טען הלוה דחייב לו עוד יותר (דז"א) והוי מחיוב שבועה ע"י גלגול דז"א דאפשר דהמלוה יטעון א"י ואין מגלגלין בא"י אך דהוה מגו דטען דהתנה בפירוש אף אם יאנסו יהא חייב לשלם וא"ל דהוה טען המלוה אי' ועל אי' דהנתבע דהיינו המלוה אין מגלגלין דהא בכאן הוה חייב דהוה א"י אם פרעתיך וא"כ ממ"נ הוה גלגול שבועה או דצריך שבועה דאינו התנה כן או דאינו יודע וא"ל דאין מגלגלין בא"י דהא הטעם דאין מגלגלין בא"י הוה הטעם דהא הוה מתוך שאיל"מ והנה הפ"י כתב הטעם דאמרינן מתוך שאיל"מ הוא בהצטרפות ברי ושמא וכאן כיון דטען ברי שלא התחייבתי להיות חייב באונסין וא"כ שפיר צריך לשבוע אפי' א"י כמ"ש הש"ך גבי שבועה דרבנן וא"כ ע"כ צ"ל דליכא עדים בשעת הלוואה מה שהותנה ביניהם על המשכון פריך שפיר וא"א להא דרב הונא

ולפ"ז י"ל קו' התוס' בשבועות ד"ה אבל קתא ונסכא לא וקשיא שמואל מודה במידי דבר פרעון וי"ל משום דהנה הרמב"ם פסק בהלכות אישות דאי אפשר למחול החוב מה שעל המשכון אם שלא החזיר לו המשכון והיינו דווקא היכא שלקח בתורת משכון דכיון דב"ח קונה משכון הוי כמו שהוא שלו. והנה הא באמת אין אדם יכול למחול דשלב"ל אם אמר מה שהלויתי לך אח"כ יהא מחיל לא מהני אע"ג דהוי ביד שניהם ללות והנה איתא איבעאי אמר לאשה הרי את מקודשת בפרוטה ובפרוטה לאחר שאגרשך אי אמרינן דמהני הואיל ועכשיו בידו או לא כיון דאח"כ יש שעה שיצא מרשותו וא"כ נ"ל אם בשעת מעשה שיש משכון ח"י אם יאמר לו הרי חוב מחול לך לאחר שיצא דהיינו שנאבד המשכון לא מהני דהוה מחל לו דשלב"ל דהא עכשיו אינו חייב לו כלל כל כמה דלא החזיר לו המשכון וא"כ השתא נמי בשעת הלוואתו לא מהני דהוה איבעי בש"ס וס"ל לר"נ דלא מהני ולנהרדעי ס"ל דמהני כפי שפסק שם הרמב"ם דמקודשת דנפשט א בעי דש"ס במקום אחרינא בכתובות וא"כ עכ"פ הוה הטעם מכח מחילה בטעות וא"כ הוי רק שיעבוד הנכסים דהוי רק מדרבנן פריך שפיר ממתניתין דאיך חייב ע"ז ש"ד כיון דאין מגיע רק מדרבנן א"נ דמקשי לשמואל דס"ל דאפי' מדרבנן לא משעבדי פריך שפיר והנה אם מחל המלוה על המשכון אפי' דהוה רק בשעת הלוואתו לא מהני כמ"ש הש"ך לענין שמיטה דכיון דמחל אם נימא דלא קנה הוי מחילה א"כ הוי מכירה כי היכי דלא לחול המחילה וא"כ כיון דמגיע שעה אחת דלא חל המחילה לא מהני השתא ג"כ כפי איבעי דא בעי לר"נ התקדשי לי בפרוטה מיד ובפרוטה לאחר שאגרשך

והנה לכאורה קשה במתניתין דשבועות האיך מגיע ש"ד לפי פסק הרמב"ן דצריך שיתבעו קודם שיודה וכאן קודם שיודה אין כאן תביעה דלמא באמת נאנסו ופטור רק עיקר החיוב הוא לאחר הודאתו וצ"ל דאעפ"כ הוא תובע לו דהא בוודאי נתן לו ואיכא תביעה והנה לכאורה יכול לכופו שישבע על נאנס' אפי' רוצה לשלם הך פרוטה שבוודאי שוה יותר ועל השאר הא אין יודע מ"מ אם יודה יהא מודה מקצת והוי הדין מתוך שאי"ל משלם והוי כפירת ממון גמור אך באמת ז"א דהא אפילו אם יודה כיון דכבר טען נאנסו ממילא אין כאן טענה כלל דהא אי הלוה יודע אפשר דבאמת נאנסו ואם אח"כ יודה אין כאן מודה במקצת כיון דקדמה ההודאה לטענה אך באמת יש מגו ללוה שיטען דהתנה עמו דחייב באונסין דהא מחנה ש"ח להיות כשואל וא"כ שפיר אם יודה הוי קדמה טענה להודאה וצריך לשבוע ש"ד והוה הדין מתוך שאיל"מ אבל זאת א"ל דהוי טען דזאת יודע בוודאי דלא נאנסו דהא כתב הש"ך אם טען ברי אין צריך לשבוע ש"ד על נאנסו אבל בהך מגו דהתנה להיות חייב באונסין שפיר שייך ש"ד ומתורץ הך קושיא דקשה אמאי צריך המלוה לשבוע ש"ד הא יש לו מיגו דהוה טען נאנסו ואין יודע כמה שוה יותר וא"כ כיון דעיקר התירוץ דמהימן מטעם מגו דהוה טען דהתנה על נאנסו ג"כ יהא חייב וא"כ ע"כ צ"ל [דאיירי דלא הי' בשעת הלוואה עדים דיהא יודעין איך היו המעשה וא"כ שפיר מקשה וא"א לדרב הונא דע"כ צ"ל דליכא מינו מצו בשוק ומתורץ קושית מהרש"ק

ולפי דברי הנ"ל יש לתרץ קושיות התוס' בב"מ דף פ"ב ע"ב ד"ה אימר דאמר ר"י וקשה דבפרק כל שעה פליגי רבנן אר"מ כו' והשתא לרבנן אמאי אינו עובר הא קי"ל כשמואל וי"ל דהא באמת לא מהני מכח