איגרא רמה חלק ב יג

שחייב אלא שתבע לו אחר תשלומין א"כ כבר הוחזר הקרן לבעלים כיון דבוודאי כבר הוחזר התשלומין לבעלים דהיינו קרן ואין מתחייב להחזיר הבהמה שכבר קנה הלוקח אם כן אמאי חייב דו"ה והיקנה ואין יכול להקנות כי יאמר לאו בעל דברים דידי נינהו וא"ל הא מיקנ' באמירה בעלמא י"ל לרבא ה"פ הוא במתניתין אם כשנשבע אח"כ רוצה לשלם ושילם מהני א"כ כיון ששילם בוודאי הוחזר הקרן לבעלים אך אעפ"כ הא אם הי' רוצה הי' אמר לכתחלה שרוצה לשלם ואח"כ הי' תובע נמצא אפשר להעמידו בדין

אבל לפמ"ש הס' אבן עוזר בב"ק בדף ק"ז ע"ב הואיל שחייב בקרן קודם שגנב פטור מכפל דלא מיקרי גנב אע"ג דהאמת גוף הגניבה נ"ז במה שגנב א"כ ה"נ אפי' מכפל יש לפטור כיון דכבר הוחזר הדמים לבעלים א"כ פריך שפיר מכח שואל שדווקא שילם ושם בוודאי הוחזר הקרן לבעלים אבל הרמב"ם פסק דלא כר' חייא בר אבא דאם שלח יד פטור כיון דגוף הבהמה אינו שלו א"כ שפיר מהני פרה לכפילא ומ"ה פסק דלא קנה הבהמה אבל הסוגיא דהכא אזלא כר' חייא בר אבא דשם דאם שלח יד פטור ומ"ה א"ל לאו בעל דברים דידי את אבל אם אמרינין דקנה דשלב"ל א"כ אימת קנה לאחר שמטי' לידו המעות והי' תובעו המפקיד רק לאחר שזכה המפקיד זוכה הנפקד משא"כ גוף הפרה זוכה הנפקד ובאמת אין אדם מקנה דשלב"ל רק מכח גוף הפרה פריך שפיר לא אפשר להעמיד בדין משא"כ אם מקנה דשל ב"ל וגם אי אפשר להחזיר גבי דשלב"ל אם אמר מעכשיו כמו שכתב הפ"י בשם הריטב"א בקידושין א"נ אם נימא דזה גוף הפרה לענין כפל מחשוב ג"כ דשלב"ל וא"כ לא קנה רק לאחר שבא לידו פריך שפיר הא אין (אדם) מקנה דשלב"ל דאם הי' מקנה דשלב"ל הוי א"ש דזוכה המפקיד ומתירץ הרמב"ם דהנה לכאורה קשה חדא דלישנא חוץ מגיזות וולדות משמע דמקנה גוף הבהמה ועוד לפי שפירש הש"ך בסימן רצ"ה ס"ק ס' דקשיות הש"ס א"ה קאי דליקני גוף הגיזות וולדות אם משלם משמע עכ"פ דגוף הבהמה קנה אם משלם וצ"ל דפסק הרמב"ם הוא דשלח יד חייב בכפל אבל הסוגיא דשלח יד פטור מכפל ואתי שפיר: אבל

דף לד ע"א תוס' ד"ה א"נ דקיימא באגם תימא דנעשה כאמר כו' וי"ל משום דהנה קשה כי משני נעשה כאלו אמר סמוך לגניבתה ע"פ מ"ש תוס' במסכת ב"מ דף כ"ו ע"א דשתיך דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצא לעולם וע"פ מה דאיתא במסכת ב"ק דף קט"ו ע"ב כיון דסופו לבוא לידי אנס א"כ אמאי קנה כאן ולפי פי' מהרש"א א"ש דפי' כאלו אמר שעה אחת סמוך לגניבה באותו שעה אמר כך ובוודאי באותו שעה אמר כך בלי שום תנאי רק כי מיגלא מילתא דגנב לבסוף אמרינן שאמר כך קודם גניבתה בהמה תהא שלך וא"כ באמת אם הי' אמר סתם תהא קנוי' לך בוודאי בוודאי הוי מועיל דהא אפשר דאיגנב אבל אי אמרינן דאמר ע"ת קשה וכי בכל רגע חשבינן כאלו אמר כך אלא אמרינן איגלאי מלתא למפרע וא"כ מיושב קושיות התוס' דאי אמרינן דהוה כאלו אמר פרתי קנוי' מעכשיו סמוך לגניבתה א"כ לבסוף אין ראי' לקנין כלל מכח דאין קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצא לעולם וגם במעכשיו בעינין שיהא ראוי עכ"פ לקנין וכן כתבו תוס' בכתובות בדף פ"ב ע"א ד"ה הא דאמר במעכשיו דבעינן שיהא עומד במקום הראוי לקנין ושם בהתוס' בב"מ בדף כ"ג ד"ה דשתיך משמע דלאו דוקא בחצר חצר לא קנה הואיל שיכול להיות שלא ימצא לעולם אלא בכל הקנינים נמי דינא הכי דהא התוס' מביא שם ראי' מתגר ובתגר משמע אפי' אם היו בידו ואפשר לומר דדווקא בחצר כתבו תוס' כן ובתגר נמי עיקר קושיות תוס' מרשותו דליקני דהיינו חצר וכן משמע לשון תוס' שם

עי"ל דבאמת הפי' הוא נעשה כאלו אומר כשתרצה ותשלם תהא הפרה קני' סמוך לגניבתה דהפי' הוא כיון דסליק עצמו המפקיד מגוף ממילא קנ פירות כקנין הגוף וקנה מכח קנין פירות וא"ל מאי קאמר עומדת באגם איכא בינייהו ה"פ דהא הרא"ש כתב דמיד שסילק דהא מיד שסילק הנותן הכלי לשומר אפי' עדיין לא בא ליד השומר יתחייב בשמירתו מדין ערב ובאמת לענין דיקנה השומר שאין יכול המפקיד לחזור שלא יהא משתמש השואל או השוכר בכלי בוודאי בעינן משיכה כדאמר רב חסדא כדרך שתיקנו משיכה כו' אך דבאם רוצה השואל לחזור תו בוודאי אין חייב בשמירתו אך כ"ז דלא חזר המשאיל חייב השואל בשמירתו מיד שסילקו הבעלים משמירתו א"כ וודאי בדיבורא לא מקני כפילא דהא כל הנאה שלו דאם רוצה משתמש השואל וא"ל הא בידו לחזור דממ"נ אם חוזר אין בו דין שומרין כלל אך קנין פירות כקנין הגוף לא שייך לומר דהא אין לו כלל לשואל עדיין קנין פירות דהא יכול השואל לחזור שלא להשתמש וזה הפי' איכא ביניהו דעומדת באגם ולא נכנס כלל מעולם לרשות שואל דלא מהני כיון דלא שייך לומר קנין פירות והא דמהני ללישנא קמא י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן סי' ל"ט דאם נשתעבדו נכסים למלוה צריך המלוה להלוות ללוה והרשב"א והש"ך הקשו מקידושין גבי שואל קורדם ומיישב הפ"י דכיון דנכסים עיקר שיעבוד מתחיל רק משעת אונסין וא"כ עכ"פ גוף הפרה ניקנית לו מכח מה ששיעבד לשלם משעת גניבה או משעת מציאת הגנב ומחזיר הפרה ואינו יכול להחזיר וא"כ כיון שגוף שלו בוודאי קנין פירות כקנין הגוף וא"ל הא עדיין יש למשאיל פירות דהיינו גיזת וולדות ז"א דנגד זה שפיר מהני גוף הפרה משעת מסירה לענין גיזת וולדות משעת גניבה וא"ל איך שייך לומר דהא הגוף קנוי' לו מכח מה ששיעבד הנכסים הא יכול ליתן פרה כזה אחרת כמ"ש הש"ך גבי קרדום דיכול ליתן קרדום אחרת י"ל משום באמת כיון דהדין הוא דכל זמן דאין נותן קרדום אחרת מותר להשתמש באותו קרדום וא"כ הא פסק הרמב"ם אם קידש אשה על תנאי כו'

דף לד ע"א באמת בכאן לא שייך לומר הואיל אי בעי אמר משלם לימא דמכח זה חשיב (כאלו) לומר דראו לעמוד בדין קודם שיחזור הקרן לבעלים (ז"א) כל כמה דלא אמר אני רוצה לשלם רק לבסוף כשנשבע שילם איגלי מלחא למפרע דחשיב למפרע שלו כאלו ידעינן דנשבע ושילם אח"כ נמצא אי הוה שייך לומר קודם שאומר ונשבע דיהא ראו לעמוד בדין ואח"כ כשישלם יהא שלו למפרע הוי א"ש ונמצא דנוכל לומר דאסוגיא שלנו אזלי כרב ששת דבעינן יאוש מקודם כי היכי דליקני הלוקח משא"כ הרמב"ם לא פסק כן

עי"ל ע"פ מ"ש תוס' בב"ק דף ס"ה בד"ה מה לי קטלה כולה כו' דאזלינן כפי מה שהיו שוה קודם בעת התחלה הטביחה א"כ נגד מה שמכחיש מכח הטביחה היא רק חיוב דמיה וא"כ נגד הכחשה הטביחה שפיר הוי רק חיוב דמים וכבר שלם הקרן דהיינו הכחשה וא"כ פטור וכיון דפטור מהכחשה דדו"ה וא"כ ממילא פטור מכולה דלא תשלומי חצאי דו"ה ולכאורה לפמ"ש המל"מ בהלכות אישות דאם נותן לחבירו מתנה ע"מ שלא תתנו לאחר ואם נתן לאחר לא הוי מתנה קיימת מה שניתן לאחר והמקח הראשון קיים דאם נאמר דהמקח קיים נמצא דהוא לא הוי בע"ד ולא הוי שלו והמקח השני בטל ה"נ הכא הא איתא בב"ק דף דבעינן הודאה בפני בע"ד וא"כ אי אמרי' דהודאה מועלת א"כ אמרינן דחשיב כמו מעכשיו ונמצא דאם הוי הודאה לא נגמר המקח בשעת גמר וממילא בטל המקח ולא הוי בע"ד והמקח קיים והודאה בטילא דלא הוי בע"ד

דף לד ע"א נעשה כאומר לו סמוך לגניבתה ולכאורה קשה על פ"י ב"ק דף קט"ו ע"ב כל העומד לאיבוד כאיבוד דפי' שם הפ"י כיון דעומד לגזול הוי כאלו אינו ברשותו ולא מצי למחלל עליו כמה שאמר ר"י שניהן אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו א"כ הא איתא בב"ק דף ס"ט ע"ב ור"מ ור"י סתמא אחרינא אשכחא אין הגונב אחר הגנב כו'. אלא לבעלים נשלם אלא ש"מ לפי שאינו ברשותו וא"כ ה"נ הכא אמאי משלם כפל לשומר הא אין ברשותו ממ"נ אם לא יגנב אינו מקנה לו אלא דמקנה לו דוקא אם יגנב נמצא דהוי אינו ברשותו וי"ל משום דפי' הוא דסמוך לגניבתה מקנה לו מעכשיו ולכשימצא ונמצא דגוף שלו וקנין פירות כקנין הגוף דמי וממילא כפל שלו א"נ דאמר כשיגנב תהא נגמר הקנין בשעה ששילם וכצניעין דס"ל דלא כר"י אך א"כ ל"ק מעיקרא כיון דלא ס"ל כר"י ובמאי הוא גמר הקנין אם נימא לכשימצא במעות ובשואל בל"ה א"ש מכח דבר הגורם לממון כממון דמי וסילק מהני

ואם נימא לתרץ קושיות תוס' מכח דלא מהני משיכה הואיל ואינו ברשותו א"כ לכאורה קשה דל"ל סמוך לגניבתה נימא דבאמת משעת מסירה וא"כ אפי' עומדת באגם נמי קנה וא"ל דאין יכול לגמור סמוך לגניבתה נימא דבאמת נגמר כשימצא וא"ל דבמאי יקנה בשעת גמר י"ל דנגמר בכסף קשה זאת ניחא כששילם (ואפשר כלפי תי' של תוס' א"כ כי נגמר לבסוף ממילא גם קנה הכפל למפרע) וא"כ כיון דנקנה למפרע הגוף ממילא קנין פירות כקנין הגוף דמי אך הא תינח בשואל אבל בש"ח קשה י"ל ע"פ פרה לכפילא דשפיר מהני בשאר שומרין וא"ל א"כ לא יקנה גוף הפרה דשפיר קנה גוף הפרה במה ששילם אך אם אמר ששילם לא מקנה גוף הפרה וא"כ זהו הפי' בגמרא א"נ דקיימא באגם דלא קנה עכ"פ גוף הפרה בש"ח דבמאי יקנה

דף לד ע"א תוס' ד"ה א"נ דקיימא באגם תימא כו' וי"ל משום דהא בעינן דיהא עומדת באגם מקום שראוי לקנין לבסוף שנגמר הקנין והנה משיכה הוא דווקא במשיכה וכתב הרשב"א דף ע"ז בב"ב (דף ע"ו ע"ב) דכיון דאין מ"ש שם רבים הוי כמו שהוא ברשותו כיון דיש רשות לאדם לשבת הרי הוא ברשות כל מי שעומד שם לקנות במשיכה כאלו הוא רשותו וכתבו תוס' בקידושין בשם הרשב"ם שאין משיכה אלא כשמושך ברשותו וכן כתב הרשב"ם עיקר משיכה לרשותו גבי רבנן סבר קפידא ומראה מקום כו' ובאמת פשוט כן בכ"מ דמשיכה הוא שמושך מרשות לרשות שלו וכן הרא"ש מביא לשון הרשב"ם דאין משיכה אלא כשמושך לרשותו וא"כ מכח האי סברא דב"ק גבי כל העומד לאיבוד כאיבוד דמי כתב שם הפ"י ה"נ לענין דאין יכול להקדישו דהוי כאלו אינו ברשותו וא"כ האיך יכול להקנותו סמוך לגניבתה דהא לא שייך משיכה דהא הי כאלו אינו ברשותו והא ראי' דהא גזלן גופי' קניא במשיכה דיהא חייב באחריתו אם משך לסימטא אלמא דחשוב רשותו של הגזלן וא"כ אי אפשר לגמור הקנין במשיכה דהא ע"כ צ"ל דכיון דגזל ממילא כי עומדת בסימטא יצאה מרשות הנגזל ויצא' לרשות הגזלן אבל חצירו קונה אפי' מגיע אחריו ואינו מגיע במתנה הואיל ודעת אחרת מקנה אותו כפי דאיתא בב"מ דף י"ב ע"א ותוס' כתבו בקידושין דמ"ה לא קנה מסירא בסימטא משום דמוכר בא ראשון והוי הסימטא רשות שלו משא"כ משיכה עקר מקומו ראשון והוי של הלוקח ואפי' אם נימא דגם בחצירו לא