איגרא רמה חלק ב יב

לזכות בחצר השכורה חפץ מהאדם איחר ולא מן המשכיר דהא דפ' הרמב"ם חצר השכורה אינו קונה מן המשכיר דיד המשכיר הוי בחצר יותר זכי' משא"כ נגד אחר וכאן הוי נגד אחר דהא מכבר הפקר ואין הזכי' רק נגד לוי אחר ולא נגד המשכיר ושפיר מהני חצר לזכות להשוכר ומתורץ שפיר הרמב"ם. ומכאן יש ראי' להרמב"ם כמ"ש הב"י ביו"ד דלא קנסו ליתן מעשר ראשון לכהן רק בדורו של עזרא ולא אח"כ דהא היה ראב"ע בספינה ודו"ק

דף יג משום דקשיא לי' לאביי ת"ל פרעון כו' נ"ל דהנה לקמן אמר שמואל מוקי באין חייב מודה אלא טוען מזויף ונ"ל הפי' עפמ"ש הש"ך בסימן מ"ו גבי מצאו שטר קידושין דלא אמרי' כמי שנחקרה עדותן בב"ד רק היכא שמצאו ביד ב"ד דאמרי' דלא חשיד לזיופי אבל היכא דלא ידעינין מי הב"ד לא אמרי' כן א"כ הכא א"ל דקימי' בהך קיום דסמכי' דדבר תורה כמי שנחקרה כו' וכיון דנפל ולרב אסי דחשדי' דמלוה נפל והמלוה אמר דמידו נפל נמצא דחשדי' דרוצה ליטול בטענת שקר ומשמע לקמן דפשיט רבה כ"ז ממתני' דכל מעשה ב"ד יחזיר דגם בשטרות חיישי' שמא שטר זה אינו שלו א"כ הכא חיישי' אע"ג דלא הוחזקו שני יוסף ב"ש דלמא מזויף והמלוה לא ידע דהא באמת לא מידו נפל וא"כ י"ל דגם אביי דמוקי בחייב מודה אפשר דס"ל דלא חיישי' לפרעון דא"א דפרע מיקרע הוי קרע רק הכא נאמן במיגו דהוי טעין מזויף ופריך הש"ס ולשמואל דלא ס"ל הך מיגו דא"כ שטר הקנאה אמאי יחזיר יהא נאמן במיגו דמזויף משו"ה צריך אביי לומר עבחז"ל דאל"כ בוודאי מזויף דהמלוה בעצמו ידע דלאו מיני' נפל ומיד הלוה בוודאי לא נפל דהא אין כותבין ואיקרי וכתב לא חיישי' ובוודאי מזויף ולא חשיד ב"ד לתבוע בשטר זו מזויף א"ו עדיו בחז"ל. אך קשה אפילו כשחייב מודה אמאי יחזיר לאביי דלמא מזויף וכשיחזרו לו יקיים כהך קיומא דסמכי אהך דד"ת כו' וא"ל דלא חשיד הלוה דאפשר דאמר בדדמי דידע דיש לו שט"ח כדכתבו התוס' בגיטין גבי גט ובאמת לאו הך היא ועדיין לא מטא שט"ח לידי' ובמאי יתחייב השתא א"ו דלא טענינין ללקוחות מזויף וא"ש

העתק כתבי קודש הקדשים מח"ז גאון הגאונים ופאר הקדושים מוהר"מ זצללה"ה

בדף ל"ד ע"א הרמב"ם בהלכות שאלה ופקדון פרק ס' דין א' חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעלים ויש להביא ראי' להרמב"ם דה"פ בש"ס פרה לכפילא דהנה הש"ס דפריך ר"ז א"ה גיזותי' וולדותי' נמי ותי' דנעשה כמו דאמר חוץ מגיזותי' וולדותי' ופריך מאי פסקאי ולכאורה קשה לפי מה דאיתא במסכת בבא בתרא דף ס"ג ע"א דאמר חוץ ממעשר ופריך הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ופי' רשב"ם וכו' וא"כ אין משייר (והנה לשיטת הרא"ש דהוי הטעם דמ"ה לא הוי תנאי משום דהוו מתנה עמ"ש בחורה ל"ק דבכאן הוי תנאי דע"מ) (אך לשיטת הרמב"ן דלא הוי תנאי אפילו אמר ע"מ קשה א"ו כהרמב"ם) ג"כ והנה הרמב"ן כתב שם אע"ג דאמר ע"מ שתהא המעשר שלי ואפ"ה לא אמרי' דהוי בטל המכירה דכיון דהוי רק מקצת דבר מזה והוי שיור (ועוד דכאן לא שייך לומר ע"מ שתחזור לי גיזות וולדות דלפעמים נשאר בבית הגנב ואין טרחא מוטלת עליו כלל) וא"כ דלמא באמת משייר גם הכפל אך בשלמא לענין גיזות וולדות מהני שיור דהא שייר לעצמו מקום דהיינו פרה לוולדות וגיזות ושפיר מהני שיור ומשא"כ לכפילא כתבו התוס' דאפילו פרה לכפילא לא מהני וא"כ לא מהני שיור (ולא אמרי' תנאי כמו להרמב"ן בב"ב אלמא דלא אמרי' אומדנא או דהוי תנאי ומאי פריך) או דה"פ כהרמב"ם (ועיין לקמן בד"ה ועי"ל דראיית הרמב"ם וכו' דפי' דרק פרה לכפילא ומעיקרא הוי סבר דרק הכפל מקנה לו בשעת משיכה וא"כ מקשה שפיר דמאי פסקה דהא גוף הבהמה הוי שלו והקנין הוי ע"י דמתחייב עצמו באחריות וא"ל דמעות אין קינה י"ל דלא שייך נשרפה חיטך בעלי' ומ"ה קונה ועוד היכי דלא שייך משיכה לכפל לבד לכ"פ קונה מפות ואפ"ל דבכאן גם הרשב"א מודה דמהני דבשלמא שס בנתן ש"ח כ"ז דלא הלוה לו לא חייב הלוה כלל דלא גרע מאם הוי פרע לו דפטור (דהא הוי קביעת הזמן לטובה וכן בשואל יכול לחזור) ומכ"ש דעדיין לא נטל מעות אך בכאן דכיון דנטל הפקדון וחייב עצמו בשמירה לשמור וא"ה (דאר"ז דמשמע רק לפי התירוץ של רבא קשה הכי) הוי ה"פ דאל"ה הוי אמרי' סמוך לגניבתה רק דכיון דרבא אמר משעת גניבה ומה לי שבח דגיזות וולדות או דכפל וא"כ לשיטת הרמב"ם הוי בכאן עדיף דלכ"ע אמרי' דכאן מהני פרה לכפילא אע"ג דאיבעי' גבי עבד ודלא כתוס' שכתבו לאיפוך בכאן הוי לא שכיח טפי

ובזה א"ש דאר"ז אלא דנעשה כמו שאמר וקשה מה לשון אלא דהא לא חזר כלל ממעיקרא מן תירוץ דלעיל (ועיין לקמן בד"ה וע"ל דראיית הרמב"ם וכו') וא"ל דפי' דמעיקרא הוי גוף הבהמה ולא פרה לכפילא וקו' ר"ז הוי אי הכי אפילו גיזות וולדות מא"ל ואלא ע"כ צ"ל דהוי חוץ וא"כ שפיר מצי לומר פרה לכפילא דכיון דהוי שיור ול"ק מאי פסקא וכפי התורץ

והנה הרמב"ם. בדין ה' כתב וז"ל או שלא הספיק לתובעו וכו' וכתב הרב המגיד דבנוסחא אחרת בעי' אחרת שילם לבנים וכו' ויש להביא ראי' דהנה התוס' הקשו בד"ה א"נ דקיימא באגם ותימא וכו' משום דהנה אם נימא דסתם גניבה יאוש בעלים והנה איתא במסכת ב"ב דלמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ופי' רשב"ם שם דכיון דהו"ל לראשון קנין פירות וגם סילק הנותן עצמו מגוף ומ"ה יחזיר ליורשי הראשון בשלמא היכי דמכר רק פירות לא קנה קנין הגוף דהוי כמו לאחר זמן שיור לעצמו הגוף והפירות ומשא"כ בכאן דסילק עצמו ומ"ה כיון דאייאש בסתם גניבה וא"כ דאמרי' איגלאי מלתא למפרע דכי גנב הוי שלו למפרע וא"כ אייאש עצמו והוי סילוק וא"כ ממ"נ לא הוי הגוף שלו דהא רק כשיגנוב והוי יאוש עצמו והוי סילוק וא"כ מעולם לא זכה בגוף ואך דלא ידע ורבא ס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש אך קנין פירות לאו כקנין הגוף הוא. ואך אם יכול בעל הפירות למוכרו והוי בוודאי כקנין הגוף דכמו באחריך דמקרי כקנין הגוף דמי יעו"ש היטב וא"כ אם הוי מעכשיו וא"כ הוי הדין דאם מכרה והוי השני ג"כ קונה וכמו דהדין בקידושי אשה דהוי הגמר אח"כ והו"ל ג"כ הגוף דכיון דאם מכר לכמה בני אדם יהא כולן שוין וא"כ שפיר תקשי א"ו דלא איירי במעכשיו ומשא"כ לפסק הלכה דפסקי' דיאוש שלא מדעת לא מהני כאביי וא"כ שפיר אמרי' במעכשיו ואך דאכתי הא יכול למוכרו דהא אם הוי ספק בשלימו לבנים ה"נ אם מכר לאחר אע"ג דישלמו ללוקח לא עדיף מיתומים וא"כ דכיון דאם מכרו מכור והו"ל קנין הגוף ועדיין תיקשי דהא הוי יאוש א"ו כהרמב"ם דלא גרס הך איבעי' בשלימו לבנים וא"כ לא מצי למוכרה והו"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף ועי"ל דראיית הרמב"ם דקשה לי' מאי שייך אלא בר"ז דרק ר"ז מוסיף ולא שייך אלא רק היכא דחזר ממה דמתרץ מעיקרא אך באמת לכאורה למה לי' לתרץ כגון דהקנה לבהמה ניהו דס"ל כס' התוס' דהוי בכאן דשלב"ל ולא מהני גוף לפירותי' נהוי תנאי דהקנה לו בהמה והתנה ע"מ שתחזיר לי גוף דהבהמה [ותליא באם דנימא כתירוץ הרמב"ן בב"ב וא"כ הוי לא שייך שיור רק דמסתמא לא אמרי' תנאי אע"ג דשם בב"ב איכא ג"כ אומדנא טפי מכאן ואפ"ה לא הוי תנאי ולהרא"ש שם הוי תנאי] והנה הא דכתב הרא"ש דצריך דוקא לחזור ולקנות במתנה פ"מ לחזור ומביא ראי' מהא דאמרי' במסכת סוכה יומא קמא לא ליקני' לקטן דקנין אי"ל מקנה לי"ל וא"ל דשם ה"פ כמ"ש הראב"ד לתרץ הקושיא גבי עבד כנעני דלא מהני תנאי והקשה אמאי לא מהני תנאי ותי' דמ"ה צריך להתנות עם הבע"ד וכאן לזכות הוי יד עבד כיד רבו ולא לחובה והוי כמו דהתנה שלא בפני בע"ד וכן י"ל בקטן דלא מהני תנאי דקטן לחוב הוי שלא בפניו. והנה אפילו אם י"ל כהרא"ש מ"מ כשחוזר לו הבהמה הוי כמו דמקנה לו דאין צ"ל בפירוש רק דמסתמא הוא כן י"ל לשיטת הרמב"ם רק דהוי קשה לי' דא"כ הי' צריך לומר דיחזור לו לבתר הכי וא"כ הוי קשה א"כ כל הגיזות וולדות שהי' עד שאתו הוי דידי' דהא אין צריך לחזור רק לבתר הכי וע"ז מקשה א"ה גיזות וולדות וע"כ צ"ל חוץ מגיזות וולדות וא"כ לא קשה ושפיר הוי אלא ור"ז גופא אמר ומאי פסקא אלא שבחא דאתא ממילא וא"כ שפיר יכול לומר דע"מ שתחזיר לו דלא הוי מעלמא והתנה ע"מ שתחזיר לי הבהמה דמהני

והנה לפמש"ל ע"כ הקושיא דמקשה ומאי. והנה לפמ"ש לעיל מכח הקושיא דמאי פריך מאי פסקא דהא הוי שיור וע"כ צ"ל דהקושיא הוי אם אמרי' דמהני פרה לכפילא וקשה אם אמרי' דמהני אין צ"ל דמקנה פרה לגמרי רק לכפילא אלא ע"כ צ"ל דאפ"ה תיקשי דכיון דמקנה לו פרה לכפילא אמרי' דמקנה לו לשבחא דעתידא ליהוי ודילמא לגיזת וולדות ג"כ עתיד לבוא וא"כ אלמא אפילו אמרי' פרה לכפילא קשה א"ה גיזות וולדות נמי דמקנה לי' שבחא וצ"ל חוץ מגיזות וולדות ומקשה מאי פסקא והיינו כשיטת הרמב"ם ומתורץ מה דהקשה שם המגי' סביב רב אלפס יעש"ה וא"כ ה"פ דר"ז אמר זה דהא קשה א"ה גיזות וולדות נמי וע"כ צ"ל דאלא דאמר חוץ מגיזות וולדות וקשה ומאי פסקא אלא ע"כ דדוקא שבחא דאתא מעלמא ומכ"ש דאין רוצה להקנות הפרה ורק הפרה לכפילא אם אמרי' דמהני כמו דקל לפירותיו ואם לא מהני אמרי' דהתנה ע"מ שתחזור לי' וכדלעיל ושפיר אמר אלא דעכ"פ אין הדין כרבא דקונה הגוף ושפיר הוי כמו פסק הרמב"ם וכדלעיל יע"ש היטב

דף ל"ד ע"א ומאי פסקא לכאורה קשה הא איתא במסכת ב"ב דף ס"ג ע"מ שמעשר שלי ואמאי הא אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דאמר ע"מ שיורי שייר למקום המעשר א"כ באמת י"ל ששייר גם לגיזת וולדות וגם לכפל רק אעפ"י ששייר גוף לכפל לא מהני כמ"ש תוס' משא"כ לגבי גיזות וולדות מהני קנין פרה לגיזת וולדות וי"ל משום דהנה תוס' בד"ה כגון פירות דקל וקשה דבפרק השולח וכו' והכא פשיטא לי' דלא מהני פרה לכפילא וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בב"ק דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה והלא פדי' מתרת דאין משלם דו"ה כיון שהוחזר הקרן קודם שאפשר להעמידו בדין. והנה לרב ששת ס"ל דעיקר החיוב דמכירה הוא לאחר יאוש דוקא משום דקניא ביאוש ושינוי רשות א"כ אי אמרי' דאיירי דא"ל קנה גוף לפירות ולכפל א"כ אי אפשר להעמיד בדין דא"ל לאו בעל דברים דידי את רק משום דא"ל קנה גוף לפירות א"כ קודם ששילם אי אפשר להעמידו בדין משום דהא אם יהי' העדים דהא אי אפשר להעמידו בדין אלא ע"י עדים וכיון דאיכא עדים שחייב קודם התשלומין בוודאי לא מקנה כפילא ואלא