איגרא רמה חלק א ח

אינו ברשותו. ולפ"ז שפיר הוי גזה"כ אפי' בפעם הראשון. וא"כ ליכא לחלק כנ"ל וממילא אמרינן דעובר בכל שעה בב"י נפכטי' דברא.) וכיון שזכינו לזה מתורץ קוש' הפ"י הנ"ל דמקשה להא דקאמר הש"ס חזר ר"י ודנו דין אחר וכו'. דהא עכ"פ באמת חמץ חמור. וא"כ עדיין קשה תשובת החכמים דאין מן הראוי לעשות בו קולא. דלפי דברינו לק"מ. דכיון דכל החומר דחמץ הוי שעובר בכל שעה משא"כ בנותר. הא מלתא לאו בפירוש אתמר בתורה. די"ל דס"ל לר' יודא. דאינו עובר אלא בשעה ראשונה. אבל כיון שעובר בפעם אחת. א"כ שפיר נלמוד מנותר וממילא דאפרו אסור. וכיון דאפרו אסור אינו ברשותו כלל והדין נותן שיהיו כחמץ של הפקר שאינו עובר וכדפרישית לעיל באר היטב: כלומר דאף למסקנא דילפינן במ"מ. מ"מ בכל שעה עובר בב"י ולפ"ז מתורץ נמי קושיות תוס' שם בד"ה אמרו לו אשם תלוי יוכיח דמקשה. דדרבנן דלית להו יוכיח. למה לא למדו הם מנותר פ"ש די"ל רבנן לטעמייהו דס"ל כל הנקברין אפרן אסר. א"כ הא דעובר בפעם ראשון נמי גזה"כ היא. וכיון שכן תו לית לן לחלק בין פעם הראשון ובין בכל שעה. ובוודאי יש לן לומר דעובר בכל שעה בב"י נפשטא דקרח. וכיון דע"כ חמץ חמור הוא אינו מן הדין לעשות בו קולא כמו שהשיבו לר"י. וכקושיות הפ"י. משא"כ באשם תלוי דלא מצינו בו חומר א"כ לא איכפת לן אם יהיו סופו להקל ודו"ק וכיון שזכינו לכל זה מתורץ קושיות ספ"י בשמעתין דשפיר מוכיח רבא דע"כ ס"ל לר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה דכיון דאמר ר"ע בפירוש דאסור להשבית חמץ בי"ט יהיה טעמו מה שיהיה. דל"ל הואיל ול"ל מתוך עכ"פ ידעינן דאסור להשבית בי"ט א"כ ע"כ ס"ל אב"ח א"ש. דלדידי' איכא למילף מק"ו מנותר. ואין לומר כתשובת חכמים דסופו להקל אם לא מצא עצים לשורפו דקשה קושיות הירושלמי דעכ"פ נלמוד החומרא בדאית ליה עצים. ואין לומר כמ"ש דסופו להקל בי"ט. דהא לדידי' אידי ואידי יושב ובטל בי"ט אף אם השבתתו בכל דבר. וא"ל דס"ל בזה כר"י דאשם תלוי בקבורה וא"כ אשם תלוי יוכיח זה אינו דאשם תלוי אינו יוכיח אלא על הלימוד דבמה מצינו אבל על הק"ו אינו יוכיח. דאיכא למימר דאשם תלוי אינו חמור כל כך כמו חמץ וא"ל כמ"ש תוס' לרבנן דלא ילפי מנותר משום דכתוב הנותר בשריפה וכו'. דלפי דברינו לעיל בל"ה מתורץ קושיות התוס' לרבנן ואינו צריך לדרש זו. וכיון שכן י"ל דרבא נמי לא דרש (ההאי) הס"א ודו"ק: והוי יודע דכל מה שכתבנו היינו לדעת רש"י לעיל דף ד' ע"א בד"ה בין לר"מ ובין לר"י וכו' דס"ל דעובר על בל יראה משש שעות ולמעלה וכמ"ש החן יעקב משמו והבן]

באופן אחר נראה לי לתרץ קושיו' פני יהושע ז"ל לשיטת רש"י בביצה דרחמנא אחשבי' מנ"ל לרבא דס"ל לר"ע אב"ח אלא שריפה והיא דהנה העולם מקשים לרבא בשבח דף כ"ד דלא מתרץ כרב אשי די"ט עשה ולא תעשה הוא וא"כ ע"כ מוכח דפליג עליו וס"ל די"ט ל"ת גרידא הוא. א"כ קשה אעפ"י שהבערה אב מלאכה. למה לא ידחה העשה דתשביתו לזו הלאו דלא תעשה כ"מ ונראה לי דהנה יש לדקדק בדשמעתין למה מדייק ר' עקיבא ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. דהא אעפ"י שלא יהיו אב מלאכה אלא ל"ח גרידא מ"מ אם ר ביו"ט. ובתוס' בשם ריב"א כתבו באמת דכל שאינו אב מלאכה מותר בי"ט אבל לשיטת רש"י וסייעתי' קשה ונ"ל דקושיא חדא מת רץ באידך. ונקדים לתרץ קושיו' תו"ס בביצה דף ח' ע"ב בד"ה סף סוף י"ט פשה ול"ת הוא אלא אמר רבא וכו' מקשים דבשבת דף הנ"ל משמע דל"ל לרבא די"ט עשה ול"ת היא ובסוגיא משמע דס"ל די"ט עשה ול"ת היא וע"ש (כתירוצם דחוק) ונ"ל דלק"מ דהרשב"א כתב ביבמות בסוגיא דעליה דעשה דשבת שבתון אינו אלא באב מלאכה. אבל כל כאינו אב מלאכה כגון לאו דמחמר אינו אלא ל"ת גרידא. ולפ"ז יש לומר ג"כ הכי בי"ט וא"כ מתורץ קושי' תוס' הנ"ל די"ל דרבא ס"ל לנפשי' כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת. ואע"פ דקאמר בשמעתין ש"מ מדר"ע הבערה לחלק מ"מ לדידי' לא פ"ל. וכיון שכן שפר צריך רבא בשבת לתרץ שריפת קדשים שאינו דוחה י"ט בתירוץ אחר. דאין כאן עשה, כיון שאינו אב מלאכה [ומה שצריך לתרץ מילה משום הק"ו כמ"ש תוס'] אבל התם (כתוס') בביצה דקאי הסוגיא בחפירת הקרקע לכסות דם חי' ועוף. ושריפה בוודאי אב מלאכה היא. א"כ רבא נמי מודה די"ט חש ב' ל"ת ועשה וכיון שזכינו לזה מתורץ קוש' העולם הנ"ל דר"ע לטעמי' דס"ל הבערה אב מלאכה וכיון שכן וודאי עשה ול"ת אפילו לרבא וממילא מתורץ דקדוק הנ"ל דצריך ר"ע לדייק מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וק"ל. אמנם הפני יהושע כתב דאפי' למ"ד די"ט ל"ת גרידא היא. אפ"ה לא דחי עשה דחשביתו משום דהוי באפשר לקיים שניהם כיון דיכול להשביחו קודם י"ט. ע"ש. ולפ"ז הדרא קושיא הנ"ל למה מדייק ר"ע ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה לדוכתה, אבל לדידי נראה דלא הוי באפשר לקיים שניהם דהנה בכתובת דף מ' איתא בתוס' ד"ה כגון מילה וכו' וא"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית צמר חוטין של צמר. ואומר ר"י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משים דאפשר בשל צמר. דאין זה חשיב אפשר ע"כ. ולהבין דברי תוס' כוונתי לדעת הפ"י והוא דהנה הבית יוסף בא"ח סי' י"ג מביא בשם מרדכי שכתב בשם הר"ר שלמה מדריוש שאם לבש בשבת טלית שנפסקה עובר בעשה דציצית והשיב ר"י בעל התוס' דליתא דלא אשכחן דאמר רחמנא לא תלבש בגד בלא ציצית. אלא דמצות עשה היא לעשות ציצית הינא דאפשר והיכא דלא אפש' אינו עובר בלבישתו ולפ"ז נראין הדברים ק"ו בההיא דהכא. דהא וודאי אין לנו לאסור ללבוש סדין של פשתן. והתורה התירה בפירוש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וסתם בגדים בתירה היינו צמר ופשתן. אלא שאנו רוצין לומר דנילף מהכא דעשה דוחה ל"ת אפי' היכא דאפשר לקיים שניהם מדצוה התורה לעשות ציצית בטלית של פשתן ולפ"ז לא שיך לומר כלל מדהיתרה התירה ללבוש טלית של פשתן. דמה איסור יש בלבישה. שאם לא נאמרה מצות ציצית בשל פשתן היו מותר ללבושו בלא ציצית ולענין עשיות הציצת וודאי מקרי לא אפשר כנ"ל נכון ע"כ

ואני הוספתי ראי' לזה ע"פ מ"ש הפ"י בראיות דאע"פ דבטלו דמהני מטעם הפקר שלא יעבור בבל יראה מ"מ אכתי חל עליו מצות עשה דתשביתו והא דאינו עובר בתשביתו על חמצו של נכרי משום דהנכרי מעכב ע"י עי"ש אבל עדיין קשה איך מותר לו לקבל חמצו של נכרי אפילו בלתי אחריות דהא יחול עליו מצות עשה דתשביתו ולא יכול לקיים. אלא וודאי צריך לומר דמצות עשה דתשביתו אינו אלא למי (דאפשר) שאפשר. אבל אין חובה עליו למנוע המעשה שבעבירו יתעכב מלעשות המצוה. כמו דאינו אסור ללבוש טלית של פשתן אף למה דס"ד דאין עשה דוחש ל"ת וכמ"ש. ועוד ראי' אחרת ממה דאיתא בפסחים דף מ"ו ע"א כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם וכו' ר' יהושע אומר לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה וכו' אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ע"כ וכתב הפ"י דהא עכ"פ עובר במצות עשה דתשביתו ותירץ כיון דלא אפשר שאני ע"ש ועדיין קשה דהא אפשר שלא יקרא שם אע"כ כמ"ש שאין חובה עליו למנוע המעשה שיתעכב עבורו לקיים המצוה וכיון שזכינו לזה נסתר דברי הפ"י הנ"ל דאם י"ט ל"ת גרידא היא שפיר דחאו מצות עשה דתשביתו ולא הוי כאפשר לקיים שניהם. כמ"ש הפ"י דאפשר להשבית מעי"ט. זה אינו כיון דהמצוה נאמרה בי"ט לפי אותו ס"ד. אין חובה עליו להשבית מערב יו"ט כיון דאי אפשר לקיים המצוה בי"ט דהמצוה לא נאמרה אלא באפשר. ואין דנין אי אפשר מאפשר. וכמו דמותר ללב ש טלית בלתי ציצית בשבת כיון דלא אפשר וכמ"ש לעיל. מיהו עדיין קשה לשיטת רש"י לקמן דף כ"ז ע"ב בד"ה שאם לא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל. אע"ג דאף לדר"י בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר גבי פלוגתייהו מיהו קולא הוא במי שהוא רוצה לצאת בשיירא בתוך שלשים דאמרינן זקוק לבער כשאין עצים לשרפו יהא יושב ובטל ע"כ ועיין בפ"י א"כ לדעת רש"י דהמצוה חל עליו מקודם זמן איסורו א"כ הדר' דברי הפ"י הנ"ל לדוכתי' דהוי אפשר לקיים המצוה מערב יום טוב. ואינו דומה למצות ציצית שאינו חל אלא אם כבר לבש הטלית בד' כנפות אמנם הפני יהושע סותר דברי רש"י והוא דלר"י דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה. וכוונת רחמנא במלח תשביתו היינו שריפה. א"כ איך אפשר לומר דמצוה זו נאמרה קודם זמן איסורו. הא אזי מותר אפילו באכילה עיי"ש. ונ"ל דלרבנן דס"ל השבתתו בכל דבר יש לקיים שיטת רש"י. דהנה הבעל המאור ס"ל דלר"ש דלא דריש ל"ת עליו חמץ ללפני זמנו. ואין כאן אלא מצות עשה דתשביתו מותר לאכלו דבר תורה לפני זמנו דזהו נמי השבתה היא אבל חלוקין עליו כל הראשונים ואנקוט בידי סברתי' לנד"ד דיש לומר לרבנן דס"ל השבתתו בכל דבר כדעת רש"י דהמצות עשה דתשביתו נאמרה אפילו לפני זמנו של איסור ובאמת השבבתו אף באכילה

וכיון שזכינו לזה מתורץ קושיות הפני יהושע בשמעתין דשפיר הוכיח רבא דע"כ ס"ל לר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה מדאמר מצינו להבערה שהיא אב מלאכה. וקשה מה לי אם אב מלאכה היא או לאו אלא ודאי כמ"ש דאל"ה יבא עבה וידחה ל"ת די"ט אבל אם היא אב מלאכה הוי י"ט ל"ת ועשה. ועדיין קשה דאף אם היא ל"ת גרידא מ"מ לא דחה העשה דהא אפשר לקיימה מעי"ט וע"כ נ"ל דס"ל שאין המצוה חל אלא ביום טוב והיכא דאפשר מקיימן. אבל אינו צריך לדאוג קודם י"ט שלא ימנע ממנו קיום המצוה בי"ט כמ"ש אמנם עדיין קשה לשיטת רש"י הנ"ל אע"פ דנאמרה המצוה בי"ט בזמנו מכל מקום מדכאלין בה"פ למ"ד יום המצוה חל עליו מקודם אע"כ דס"ל אין ביעור חמץ אלא שרפה וא"כ אי אפשר לומר כדעת רש"י מטעמא דפרישית ודו"ק

באופן אחר נראה לתרץ קושיות הפני יהושע הנ"ל ויהיה מוכח שפיר מר"ע דס"ל א"ב חמץ אלא שריפה ואגב נבאר שיטת רש"י דס"ל דלא בשעת ביעורו דר"י דהוי בשריפה היינו קודם זמן אסורו. ומקשה הפ"י משמעתין דר"ע אומר ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. וכא בי"ט דזמן איסורו הוא אינו בשריפה אלא השבבתו בכל דבר