איגרא רמה חלק א עט

ועכצ"ל דמכ"פ חייב אחת בהכיר ולבסוף שכח וא"כ ממילא מוכח דעכ"פ תינוק שנשבה לבין הנכרים פטור והך לימוד וידבר אלה הדברים דהוי מנינא ס"ל לר"י וד"ל לפסק הלכה כו' ומש"ה דחיק ואוקמי' מתני' כפסק הלכה (ומ"ד דע"כ צ"ל כן מדלא חייב אחולדה במקום אב וא"כ לא ס"ל לחלק ולא שייך זאת דאין חייב אחולדה במקום אב ועיין לקמן) (או דבאמת לפמ"ש התוס' הא דאצטריך לחלק הואיל דהוי הך לימוד דמנינא אע"ג דאין הלימוד לדקאי בבת אחת מ"מ כיון) וא"כ תקשי א"ה אמאי חייב על כתיבה ומחיקה שני חטאות אם איתא לסברת הרא"ש ועכצ"ל דס"ל לר"י ור"ל דהעלם זה וזה בידו חייב שני חטאות דחזינן כו' אי משום מלאכות אי משום שבח פירש וכמש"ל או דנוכל לומר דס"ל כאביי דאמר וכגון דטעה בשיעורין וא"כ באמת הוי ידע דחייב על שני אותיות דכתיבה רק רצה לכתוב אות אחת וכתבו שנים ובמחיקה הוי ע"מ לכתוב שני אותיות רק דלא ידע חיוב מחיקה ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן דהעלם זה וזה בידו חייב רק אחת וכפי דמסיק ל"ש ואינו חייב רק אחת וכן טפה בשיעורין פטור וא"כ דליתא לס' הרא"ש הנ"ל וא"כ לא מוכח דמונבז רק דמנינא אתי לאשמועינן דאינו חייב רק אם עשאו לכולן בפ"א ומש"ה פסקינן לפי פסק הלכה דלא כמונבז ומתורץ שפיר קושיות הכ"מ על הרמב"ם הנ"ל

ועוד דע"כ ס"ל למתניתין דמנינא אתי דהא אינו חייב אתולדה במקום אב ולקמן מוכח כן ממנינא דאינו חייב אתולדה במקום ואם לא ס"ל לחלק לא שייך דמנינא אתי שלא לחייב אתולד' במקום אב דכיון דאפילו על אבות שנים נמי אינו חייב שני חטאות

כח פסק הרמב"ם דאם התרו סתם אל תעשה זאת אינו כלום עד שהתרו בו משום לאי זה והראב"ד חולק ע"ז ונ"ל להוכיח כדעת הרמב"ם מגמרא דביצה דף י"ב השוחט כו' דאי ב"ה הא אמר מתוך שהותרה הבערה כו' והקשה בספר פנ"י דאמאי לא אמרינן מכח מפרק ונ"ל דהנה כ' אמרי' כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן ואם זרק הורצה ויקטיר אימורין לערב וקשה היכי מצי להקטיר אימורין לערב הא בפסחים דף נ"ט רמי כתיב לא ילין לבוקר חגי ומשמע הא כל הלילה ילין וכתיב עלי' השלם. ומשני בשנחותרו ופרש"י דכיון דראוי להקטיר קודם תמיד של בין הערביים על תמיד של שחר הוא נשלם וה"נ כיון דאין רשאי להקטיר קודם דשבת הוא ממילא אסור להקריב מכח עלי' השלם וי"ל דהנה במ"ל כ' נסתפקתי היכא דאברין של שבת דהדין אם עלו לא ירדו מה דליקרב בשבת וה"נ הכא כיון דלשם זבח אסור מיפסיל כולה דהיכי מצי למיעבד בלילה אסור להקריב ולמחר נפסל בלינה וממילא נפסל למזבח וממילא הדין כמו חטאת דקי"ל אם עלה לא ירד ומותר להקריב בשבת א"כ שפיר מצי למיעבד דיעלה אותו ע"ג ממזבח והדין אם עלה לא ירד וכיון דהדין דלא ירד א"כ ראוי' להקריב אחר תמיד של שחר דהא כיון דכבר עלו וממילא אין עובר אותו הכהן שעלו דהא באמת מקריבין אותן אחר תמיד של בין הערביים בחול ולא עשה מידי וממילא מתורץ קושיות הפנ"י דליכה למימר מחייב משום מפרק דהא לא עשה מידי דמה תיקנו דכיון דהדין הוא דאסור להקריב ביום משום לכם דעכ"פ איסור פשה איכא כדכתבו תוס' ובלילה אסור משום אחר תמיד של בין הערביים ולמחר נפסל בלינה אך קשה דהנה אמאי לא מוקי כב"ה אך במתוך בעינן שיהא צורך קצת וכתבו תוס' דהוי צורך קצת שלא יהא שולחן רבך ריקם ושולחנך מלא והכא הא אסור להקריב לגבוה משום איסור עשה וי"ל כיון דהי' בדעתו של זה לאכלו חשוב צורך גבי ג"ה וה"נ הכא דכיון שהי' בדעתו של זה להקריב לגבוה ואי מקריב כשר ממילא הוי שולחן רבך טעם מספיק והוי צורך קצת אך קשה ממ"נ אחר שירצה לומר חייב מלקות מכח מפרק ואת"ל דלא תיקן מידי דכיון דהדין הוא דאסור נמצא דלא תיקן עפ"י הדין אעפ"י שלפום סברתו תיקן וא"כ יש לחייב משום שוחט דלא הוי צורך קצת כיון דמן הדין הוא דאסור א"ו מוכח כהרמב"ם וממ"נ משום חד. צריך להתרות לא שייך ממ"נ

כט והנה י"ל הרמב"ם דפסק בפרק ח"י מהל' מעשה קרבנות דאם שחט שני שעירין קודם שיתוודה חייב דראוי לבוא לפנים דהנה קשה מאי משני ביומא דמ"ה לא אמרינן הואיל דראוי לשעיר הנעשה בפנים משום דמחוסר מעשה דהיינו הגרלה קשה הא משמע בזבחים דהוי חייב משום דראוי לפתח אוהל מועד להגריל אך דמעטו הכתוב מלד' וא"כ קרבן לשם חייב משום הגרלה ולא שייך דהוי מחוסר מעשה וי"ל משום דהנה קשה דהא התוס' כתבו בב"ק דלא אמרינן דגזירת הכתוב רק אם אמרינן ישנם לשחיטה מתחלה ועד סוף אך אם אמרינן אין לשחיטה אלא בסוף א"צ לומר דהוי גזירת הכתוב וא"כ קשה בכאן הא שעיר המשתלח א"א להיות ב"מ וא"כ קשה מיד ששחט פורתא אינו ראוי לבוא לפנים אך י"ל דהנה רש"י ס"ל דהגריל הוי רק מצוה וכתבו התוס' דהא הדין דאם מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה דאל"כ יפסיד הקרבן וא"כ ל"ק דאחר שישחוט קצת וא"כ חייב דראוי לבוא השעיר הפנים וא"ל דמחוסר מעשה דהא א"צ תו הגרלה דהא יפסיד וס"ל אע"ג דהגרלה הוי רק מצוה מ"מ מקרי ראוי לבוא לפנים כדאית' בזבחים לפי הא והגם שקשה כן למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהא עיקר גזירת הכתוב הוי רק היכא דאיסור אינו רק משום שחוטי חוץ משא"כ היכא דהפסול הוי בלא"ה בלא שחוטי חוץ אינו חייב וא"כ ג"כ קשה הא דחייב בשעיר המשתלח לח משום שחוט חוץ דהא אפילו אם הוי שחטו בפנים הוי אינו ראוי תו להגריל ולהתנות עליו דהא אינו השעיר המשתלח ראוי להיות ב"מ אך י"ל או כתירוץ הנ"ל או דהא הוי קשה הסוגיא דזבחים דמשמע שם דמצי לאשכוחי אפילו לאחר הגרלה קודם הוידוי וי"ל למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהנה רש"י ס"ל דלא אמרינן אפילו כי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איגלאי מלתא למפרע רק היכא דנתנבלה בשחיטה והתוס' הקשו שם על רש"י דמשמע אפילו פסול אחר דלא נתנבל מ"מ איגלאי מלתא למפרע אמרינן וי"ל משום דהנה באמת אפילו אם אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ הא אמרינן בחולין נימא דלא כר"ש דהא קדשים שחיטה שאינו ראוי' מקרי דכל כמה דלא זריק אינו ראוי ומסקנא אפילו לאח"כ דזריק נראין דהוי שחיטה ראוי' וא"כ בודאי אפילו אם אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ אמרינן דתחלת השחיטה הוי שחיטה שאינה ראוי' דכל כמה דלא גמר השחיטה אינו ראוי' לאכילה אך אם אמרינן כפי המסקנא דשם דלאחר הזריקה מקרי זריקה וא"כ גם בכאן לאחר שיגמר השחיטה מקרי ראוי שחיטה שהוא ראוי' וא"כ אם קלקל לבסוף וא"כ לא נגמרה שחיטה ראוי' מעולם וא"כ א"ש דהא כתב הפ"מ דשחט ונמצאת טריפה לא מקרי לפסק הלכה שחיטה שאינה ראוי' דאין השחיטה גורם הפסול רק בלא"ה הוי טריפה וא"כ גבי שעיר המשתלח ממ"נ קודם שחיטה נמי הוי אינו ראוי' דהא הוי שעיר המשתלח דאסור באכילה ובשאר קדשים הוי שפיר אם שחט בפנים שחיטה ראוי' וא"כ אין השחיטה גורם הפסול ואם כן מתורץ קושיות התוספות דמ"ה שם בזבחים משמע דמספק דלמא הוי שעיר הפנימי ודלמא הוי שעיר המשתלח פטור דממ"נ לשעיר הנעשה בפנים אם הוי פטור דהא אין הגורל קובע אלא דהוי ראוי או לזה או לזה וא"כ אם הוי שעיר הנעשה בפנים הוי שחיטה שאינה ראוי' דהא אין הגורל אא"כ ראוי לזה ולזה וכאן אין ראוי לשעיר המשתלח דהוי בעל מום וא"כ מקרי שחיטה שאינה ראוי' דהא אכילת מזבח הוי שחיטה ראוי' מקרי וא"כ השחיטה גורם הפסול ואלא דשעיר המשתלח ראוי ומקרי שחיטה ראוי' דאין השחיטה גורם הפסול וא"כ שעיר אימעיט מלד' ומתורץ קושיות התוס' וא"כ מתורץ קושיא הנ"ל דאמאי לא אמר משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים ולהגריל משום דבאמת קשה ממ"נ איך יכול להתחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים קשה הא מכי שחט פורתא אין ראוי לבוא לפתח אוהל מועד וא"כ אין ראוי אם נימא דהוי לשעיר הנעשה בפנים וע"כ צ"ל דהקושיא היא דנימא כר"ש דהגרלה לא מעכבא וא"כ ממ"נ לאחר שנפסל ראוי לבוא לפתח אוהל מועד לשעיר הנעשה בפנים בלא הגרלה וא"כ שפיר משני מחוסר מעשה דהגרלה וא"כ בהתחלת השחיטה הוי מחוסר מעשה וא"ל דחייב משום הגרלה דהא מסקינן במסקנא בזבחים דכל דבר דאינו מעכב הכפרה אינו חייב משום שחוטי חוץ וא"כ מתורץ הרמב"ם דהרמב"ם פסק כפי משמעות הסוגיא דחולין דף מ"א ע"ב דמשמע אפילו אם אמרינן שחיטה שאינה ראוי' שמי' שחיטה דשם הוי שחיטה שאינה ראוי' ואפ"ה חייב ואפ"ה מקשה שם הש"ס מכי שחט פורתא וכמו שפרש"י שם ומ"ה מקשה שם מכי שחט פורתא דאמרינן איגלאי מלתא אפילו אם שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ומ"ה מקשה שם ומ"ה דהרמב"ם פסק כמאן דס"ל דהגרלה מעכבא וא"כ לד' על שעיר המשתלח לא צריכה דהא מכי שחוט פורתא נפסל ואיגלאי מלתא למפרע וא"כ ע"כ צ"ל דלד' לרבות וגזרת הכתוב דחייב ובזה מיושב ג"כ הקושיא שהקשו התוס' דהא משמע בכאן דקודם הגרלה חייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ושם משמע דפטור וי"ל דבאמת גם אשעיר הנעשה בחוץ קשה דהא מיד ששחט פורתא תו אינו ראוי להמתין עד לאחר זמן. אך דזה תליא בהך פלוגתא אם שחט בלילה אם עלה אם ירד או לאו ואם דשחט בלילה ירד ג"כ בכאן ירד דנים דאינו מחוסר זמן מ"מ הא הוי פסול הואיל והקדים קודם ועיין מזבחים דף י"ב ע"א אך הסוגיא בכאן ס"ל כמ"ד דאם עלה לא ירד דהוי פסולו בקודש ומ"ם אם הוי מחוסר זמן הוי הדין דירד כמ"ש התוס' בזבחים דף י"ב ומ"ה דלא הוי מחוסר זמן מחיים דאם עלו לא ירד ושם לפי' הא הוי ס"ל כמ"ד דירד הואיל והוי פסול בשחיטה. והנה עי"ל להך מ"ד דס"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף דהא באמת הוי הדין דמותר חטאות ואשמות הוי לנדבה והנה ר"ש ס"ל דחטאות הפנימיות הוי הל"מ דאזלין לנדבת צבור וכמ"ש התוס' והנה בחולין דף ל' ע"א אמרינן א"א אין לשחיטה אלא לבסוף מכי שחיט פורתא אסרה יעש"ה ומשני לדמי קאי והקשו שם בתוס' הא אין פודין הקדשים ומשני דיגמור השחיטה ובכאן הוי י"ה וא"א לגמור השחיטה (כנ"ל) וא"כ לא חל הפדיון משום דאין פודין הקדשים לאכילות וא"כ הוי כנותר וכמ"ש התו' בזבחי' בדי"ב דאם הקדיש חצי' דאזלין היכן דאזלין המותר וכמו דהדין דהיכא דהפריש נקבה לפסחו וא"כ הוי עולה וא"כ כיון דבלילה ראוי להקטיר או דאם זרק הירצה וכמ"ש התוס' לענין השוחט חטאת לע"ז בחוץ והואיל ואם זרק הורצה וא"כ מ"ה חייב ולא קשה מכי שחט פורתא אסרה דראוי לעולת נדבה ואם זרק הירצה אפילו בשבת ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא יכול לשנויי כן דנפסל בתחלת שחיטה וכמו דאי' בחולין דעיקר הקושיא למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף יע"ש או די"ל אפילו למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף מ"מ צריך לומר דיהא ראוי' בהתחלת השחיטה ג"כ וכמו דהדין דאם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וצריך להיות דיהא ראוי לבוא לפתח אוהל מועד בגמר שחיטה ה"נ כ"ש להיפך דבעינן דעכ"פ ג"כ בהתחלת השחיטה יהא ראוי לבוא לפתח ומ"ה אימעט בהתחלת השחיטה מלד' וא"כ אפילו אם ראוי לבוא לפתח אוהל מועד סוף השחיטה מ"מ כיון דאין ראוי לבוא בתחלת שחיטה שפיר אינו חייב כמ"ש התוס' היכא דראוי לבוא בהתחלת השחיטה ע"ע כיון דאין ראוי לבוא בסוף ה"נ כ"ש לאיפך דאין חייב יט דכולה