איגרא רמה חלק א פ

דכולה חדא שחיטה או דהתירץ מכח דף ל' דהוי ב"מ והוי עולת נדבה וכמ"ש לעיל למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף

דינים מהלכות פסח א טוב לבשל בכלים חדשים: ב כשמבשלין בקדירות בפסח באינו גליזורט צריך לבשל מים קודם יו"ט: ב כשמוכרין כלי מתכות ובדיל צריך לטובלו מחדש ועכ"פ בלא ברכה

ד דבש וחלב שלא ישארו בכלי חמץ במועד דיהי' כבוש במועד דהא הגעלה אין מועלת וא"כ מי יודע דלמא יפליט כל שעה ויפליט בפסח ואין בטל בפסח ובפרט דהא כבוש לא הוי כהגעלה לומר שבודאי יצא הכל קודם פסח: ה צריך למכור התבואה שיש בה חמץ שצמח משום דחוזר וניעור בפסח דהוי יבש ביבש ועוד דהא ניכר האיסור ואינו בטל

צריך למכור החמץ קודם הביטול דבאמת המכירה הוי הערמה ולא מהני אלא מטעם דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי ומזה הטעם אוסר הת"ש למכור הבהמות יע"ש ואם ימכור החמץ אחר הביטול יגלה דעתו דרוצה לקנות וקונה לו חצירו ונשאר רק המכירה לבד והמכירה הוי הערמה בעלמא וכנ"ל לזאת יבטל אחר המכירה

והנה לכאורה במטלטלין אגב מקרקע דהוי רק מדרבנן לפי שיטת התוס' וא"כ אימת יבטל אם יבטל מקודם המכירה כבר כתבתי דלא מהני דהא כיון דהוי בחצירו וא"כ אם מכר אח"כ זכתה לו חצירו ולא מהני ביטול ומש"ה כבר כתבתי דבעינן שיבטל אח"כ אולם אף אם יבטל אח"כ קשה הא מן התודה לא הוי מכירה רק מדרבנן ואיתא בש"ס וניבטלין בשית כיון דאסור מדרבנן כדאורייתא דמיא ול"מ מבטיל לי' והנה הכנה"ג כתב דנפל ספק בין החכמים אם ביטל בשעה ששית דאסור בהנאה מדרבנן אם מועיל הביטול עכ"פ לענין שלא יעבור בב"י ובב"י מה"ת א"ד כיון דמדרבנן לא הוי שלו לא מהני ביטול וממילא הוי כלא ביטל כלל ועובר מה"ת (א"ה אי"ל עיין בשו"ת טור האבן סי' י"ח) וא"כ הכא לא מועיל הביטול אחר המכירה דרבנן והא דמהני כלל מכירה הוי משום דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי כנ"ל והכא הא אין שום כח בביטול אך אם הוי אמרינן כסברת הצמח צדק דמאי דמועיל על כל פנים מדרבנן או מכח מנהג מהני הוי א"ש. אך אם אמרינן הטעם רק משום דבביטול בעלמא סגי ובכאן לא שייך ביטול וא"כ יותר טוב לכתוב בלשון הודאה וא"כ הוי כמו דהודה לו דמכר לו בקנין גמור בהגבהה אך לפ"ז אם אשתו מוכרת ל"ש הודאה וכן ע"י שליח דהמכירה דע"י אשתו או ע"י שלוחו אינם רשאים לכתוב בלשון הודאה קשה כנ"ל ובשלמא היכא דהחמץ אינו בחצירו וברשותו של המוכר שפיר מהני שיבטל מקודם אך היכא דהחמץ בחצרו קשה

רק די''ל עצה שימכור או ישכיר מקודם את הקרקע לנכרי ואח"כ יבטל ואח"כ ימכור המטלטלין אג"ק וקני מאחר דלא בעינן ציבורין אך זה רחוק אך י"ל דכה יעשה דצריך ג"כ לתת כסף ויש דעה דכסף מהני והוי כמו ס"ס ספק דכסף לחוד קנה ספק אם מטלטלין אגב מקרקע הוי מה"ת: ז אם אשתו או שלוחו מוכרים החמץ לא יכתב שטר לשון מכירה רק לשון ראי' ולא לשון הודאה כיון דאין הודאתם מהני במקום שחב לאחרים וא"כ לא מקנין בקנין

ה אם הבעה"ב יצא בעסקיו בדרך ואשתו מוכרת החמץ קשה דלמא הוא ביטל החמץ כדין שכל איש ישראל מחויב לבטל וא"כ תו אין מכירתה כלום דהוי הפקר והיא לא זכתה בו דהא אינו חצירה שלה דיזכה לה וא"כ המכירה אינה מכירה וכבר מבואר בכל הפוסקים דבביטל חמץ ולא מכרו אף דהוי אונס בדבר מ"מ אסור החמץ אחר הפסח אמנם אם החמץ בבית הנמכר יש להתיר דאף דביטל קודם כיון דהחדר מכרה כדין ובעלה נתן לה רשות למכור החדר וא"כ הוי החמץ בביתו של נכרי וכאשר העלה הרמב"ן בפירוש התורה להלכה הובא בט"ז סי' ת"מ עש"ה אבל אם החמץ במקום אחר שנוהגין למכרו. באג"ק אין לאשתו למכור דלמא כבר ביטל הבעל קודם ולכן צריך להקדימו יום אחד ק דם פ"פ שבודאי אזי לא ביטל עדיין הבעל ובלילה שמקודם מכר

השמטות

אורח חיים סיי' תר"ח סעיף ב' במ"א ס"ק ג' והנה מ"ש סע"א משמע דבשאר תעניתים א"צ להתענות. ובאמת הא משמע ואיתא באבן העזר שם לאחר יב"ש שנים אפילו לא בעל דהוי רק ספיקא מדרבנן ואפ"ה חוששין משום דהוי בספק חסרון ידיעה יע"ש בס' ב"ם וא"כ אפילו באבילות צריך להתאבל לאחר י"ב שנים ויום אחד בנקבה ובזכר י"ג שנים ויום אחד ולענין תענית בה"ב ואמר אמן בשעת אמירת השץ אם צריך לכתחלה להתיר לצאת ידי שמים ולאפוקי נפשי' מפלוגתא והנה י"ל אם הדין בבה"ב דהדין דהוי על סעודת מצוה א"צ להשאיל וכמו כדאיתא בהגהת רמ"א באו"ח סי' תקס"ז. והנה אפילו אם יענה אמן בשעת שאמר החזן אפ"ה א"צ להתענות ורשאי לאכול בסעודת מצוה י"ל דאפ"ל לפמ"ש הט"ז לעיל דאמת הא לענין תענית הוי מחשבה בלב מהני ג"כ כמו הקדש אך הא כתב הט"ז דעכ"פ לא מהני רק בשעת תפלות מנחה ואך מעיקרא לא מהני בלב וגם באמירה משום דאין קבלה שלימה דעבידי להתחרט כמו דעבידי דרחוק זמן הוי עבידי להתחרט והנה אם נימא כמ"ש רמ"א ודלא כמ"א וא"כ אם קיבל בנדר בשעת תפלת מנחה אסורה לאכול בסעודת מצוה ועכצ"ל דבזה דקיבל בנדר לא מהני סעודת מצוה דלא מהני רק במה דמתענה והוי נדר דמסתמא על דעת מה שנהגו אנשים ובאנשים נהגו דיאכל בסעודת מצוה ומשא"כ בנדר דכיון דלא התנה לא מהני ולפ"ז אם מכבר נהגו להתענות בה"ב וקיבל בשעת אמירת החזן והיא ענה אמן דבזה שפיר הוי סך קבלה מהני אפילו שלא בתפלת מנחה ול"ל משום דאין קבלה בלב שלם דעבידי להתחרט דהא להתחרט מכל וכל שלא יתענה כלל אי אפשר דשא כבר קיבל במה שהתענה מקודם בשנה העברה וא"כ בודאי אין דעתו להתחרט מכל וכל ואם כן הוי קבלה על כל פנים בלא סעודת מצוה על כל פנים קבלה בלב שלם ואם כן כיון דקבלה בלב שלם ולא התנה וממילא אסורה לאכול אפילו בסעודת מצוה דכיון דהוי לא אפיק אדעתי' באם שיהי' סעודת מצוה לאכול ולא אסיק אדעתו להתנות בזה וקיבל עיקר התענית בלב שלם אך לפמ"ש המ"א דאם קבלו בתפלת המנחה ג"כ ל"מ. ודלא כהרמ"א וא"כ א"צ להתיר אך לכתחלה עכ"פ כל זמן דאפשר להתיר צריך עכ"פ להתיר הנדר כדין על פי שלשה ולצאת כל הדיעות ולצאת ידי שמים

בענין בסיס לדבר איסור בהלכות שבת והנה הא דאיתא דאם הוי בסיס לדבר היתר ג"כ לדבר חשוב (ב"ה) לא הוי בסיס לדבר איסור נ"ל דאם הוי דבר היתר שחישב ליטלו בשבת וא"ב ניחוש להך דעה דס"ל דאם דעתו ליטלו דבר האיסור ע"י נכרי בשבת דלא הוי בסיס לדבר איסור וא"כ ה''נ בהיתר וא"כ הא האיסור לא חשוב ליטלו והיתר חשוב ליטלו וא"כ הוי רק בסים לדבר איסור וא"כ אם חישב ליטלו ע"י נכרי האיסור אזי ממ"נ שרי אפילו בלא הפסד כלל דממ"נ אם נימא דמאי דחשוב ליטלו פ"י נכרי לא מועיל וא"כ חשוב לבסיס לדבר היתר אע"ג דחשוב ליטלו ואם אמרינן מאי דחשוב ליטלו תו לא הוי בסים לדבר היתר וא"כ לא הוי בסים לדבר איסור ג"כ ושרי אפילו שלא במקום הפסד

הרמב"ם פסק אם שלח הגט ע"י פסול בעברה מה"ת ה"ז פסול וי"ל טעם של הרמב"ם דהנה למאי דאמרינן גט שאין בו זמן פסול משום חיפוי הקשי' בתוס' דף י"ז ע"ב ד"ה עד שעח נתינה כו' אמאי כותבין גט לאיש לחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות ותירץ התוס' דלא יקדים פורענותא לנפשה דמסתמא יתן לה מיד אך עדיין קשי' אמאי לא ניחש דלמא ישלח ע"י שליח ותו לא שייך תי' התוס' הנ"ל אך התוס' לשטתם דכתב שם דהעידי מסירה יודעים מתי נמסר לה דכיון דאיכא זמן ורואין זמן הכתיבה קודם שנמסר ויש להעמיס זאת בכוונת התוס' והא תינח אם ימסר לה בפני עדים אך ניחוש דלמא מסר לה בלא עדים ויחפה על ב"א והאיך מצאנו ידינו ורגלינו לשלוח גט ע"י שליח אך באמת בחשש דרבנן ע"א נאמן וע"ז נאמן השליח שמסר לה בפני עדים ומשא"כ היכא דהשליח פסול איך נאמינו על זה ומש"ה אע"ג דבאמת מסר לה בפני עדים פסול כמו דפסול גט שאין בו זמן אפילו אם אתי עדים ואמרו דבזמנו נמסר מכל מקום אמרו רבנן דפסול כיון דיש לבוא לידי פסול ואתי שפיר טעמו של הרמב"ם ז"ל ודו"ק