איגרא רמה חלק א עז

ונתקיים המכר בלא תנאי ואפי' אם הנכרי הי' מתנה התנאי לא הוה תנאי כלל כיון שלא התנה עם הבע"ד בעצמם ואפי' רבנן דפליגי עליו דר"מ שם מידו להך סברא שכתב הראב"ד אליבי' דר"מ אך שכתב הראב"ד שם דטעמייהו דרבנן דמעיקרא קני עבד אלא דלכי זכי עבד כו' עיי"ש והלכך הוי כשאר תנאים דעלמא שהתנה עם המקבל מתנה עצמו

ולפ"ז יש לדחות הראי' שמביא הרא"ש גבי נותן מחנה ע"מ להחזיר שצריך המקבל מחנה להקנות בקנין גמור כשמחזיר להנותן ומביא הרא"ש ראי' מגמרא דסוכה דאמרינן יומא קמא לא לקני אינש לולב לקטן לינוקא דקטן קני' אית לי' מקני לית לי' ונמצא מוכח מכאן דצריך לחזור ולהקנותו ולפירוש הראב"ד לא מוכח מידי דה''פ דלענין לזכות לעצמו קטן יש לו יד ולהקנות לאחרים לא מצי קטן דבפניו כשלא בפניו דמי ומשום הכי אין מקבלין עדות על הקטן ונמצא לחוב לקטן הוי כשלא בפניו ומשום הכי לא הוי תנאי כלל דהוה כאלו התנה המוכר עם אחר דלענין התנאי הוה כאלו התנה שלא בפניו

ואין להקשות מגמרא דב"מ דף ס"ז דאיתא שם האי איתתא דאמרה לי' להאי גברא זיל זבין לי ארעא עד אמר לי' את ונוולא אחי כו' וכתבו שם תלמידי הרשב"א דאפילו אם השליח שתק דהוי תנאי ואמאי נימא ג"כ דלענין קני' הוה שליח והוה כמו בע"ד עצמו ולענין התנאי לא הוה שליח והוה כאלו התנה המוכר עם אחר ולפי דעת הרמב"ם שפירש בעובדא דאת ונוולא אחי דלא סמכה דעתי' המקח בטל לגמרי ולא הוה קנין כלום א"כ הוה כמו חזרה אתי שפיר דבודאי יכול לחזור תוך כדי דיבור אפילו שלא בפני בע"ד רק דהתנאי אינו יכול להתנות שלא בפני הבע"ד כיון שרוצה שיתקיים המעשה רק שהתנה התנאי וכמו דבעינן בתנאי ד' דברים כיון שלא חזר מהמעשה לגמרי בתוך כ"ד רק שהתנה התנאי משום הכי בעינן שיהיו בו ד' דברים ה"נ גבי תנאי צריך שיתנה עם הבע"ד עצמו אבל אם חזר לגמרי מהמעשה יכול לחזור בתוך כ"ד אפילו שלא בפני בע"ד ונסתייע בכאן דעת הרמב"ם וא"ל מהרמב"ם דפסק בהלכות אישות אם עשה שליח לקדש והלך השליח וקידש על תנאי הרי זה בטל ואמאי לא נימא דלא הוה תנאי כלל י"ל משום דהוה כאלו אמר השליח שאינו רוצה להיות שליח כי אם על תנאי זה משא"כ בעובדא דנוולא דשם שתק השליח רק המוכר הותנה משום הכי(יש) לומר כדעת הרמב"ם דהוה חזרה דאלו הוה תנאי לא מהני כסברת הראב"ד ובנ"ד אע"ג דהשליח התנה מ"מ כיון דכוונתו הי' לטובת המשלח שהשליח סבר שהוא טובת המשלח ובאמת חוב הוא לו לא שייך לומר שלא נתרצה השליח כי אם בתנאי זה ודמיא להא דאיתא בגיטין דף ס"ג התקבל לי גטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי כו' דמשמע שם אע"פ שאמר השליח שרוצה להיות שליח להולכה לא אמרינן שלא נתרצה להיות שליח לקבלה א"כ ה"נ בנ"ד בודאי נתכוון השליח לטובתו ולאותן הפוסקים החולקים שם על הרמב"ם בדינא דאת ונוולא צ"ל דמש"ה הוי התנאי קיים בעובדא דנוולא דהא באמת אפילו השליח שעשה המקבל מתנה אם הנותן אינו רוצה שיהי' שליח לזכות רק אחר שיבא לידי המקבל לא מצי השליח לזכות מקודם בשבילו וא"כ משום הכי מהני התנאי בעובדא דנוולא דהוה כאלו התנה עם השליח ע"מ זה אני רוצה שתהי' שלוחו ואם לאו איני רוצה שתהי' שלוחו והוה כאלו לא התנה כלל עם הלוקח רק עם השליח משא"כ עם העבד לא שייך לומר כך דיד עבד כיד רבו ובנ"ד לא התנה הערל הלוקח רק השליח ונתבאר בח"מ סי' ר"ז דכל שהתנה המוכר טובת הלוקח לא הוה רק פטומי מילי ואצל השליח לא שייך שלא נתרצה כו' דהא בודאי כוונתו לטובת המשלח כמש"ל ואין להקשות אטעם הראשון שכתבתי דנעקר התנאי למפרע כו' הא לפי פסק הרמב"ם בהלכות אישות אם עשה שליח לקדש והלך השליח וקידש ע"ת ה"ז בטל א"כ ה"נ בנ"ד יהי' בטל לגמרי י"ל דא"כ יהא נאסר החמץ שלו ובודאי אנן סהדי דניחא לי' דנהוי שלוחו וכמו שכתבו הפוסקים הך טעמא דמשום הכי לא שייך ביטול מקח גבי חמץ דאנן סהדי דניחא לי' שיתקיים המקח ולא יאסר החמץ

ועוד יש ראי' להתיר ע"פ סברת מ"ש בסיף ספר מנחת יעקב שאלה ו' ומביאו בספר חק יעקב בסי' תמ"ח ס"ק כ' עי"ש וא"ל רמשמע שם מדבריו שלא היתר רק דוקא אם לא ידע כל ימי הפסח אבל הכא שנתוודע לו לאח"ז איסורו והי' לו לבאר כתקנת חכמים י"ל כיון שהי' מסופק בדין הוה כאלו לא ידע כמ"ש הט"ז ביו"ד גבי אין מבטלין איסור לכתחלה ועוד כיון שעשה שליח למכור כתקנת חכמים בודאי ג"כ ביטול כתקנת חכמים וקודם זמן איסור לא הי' יודע שמכר השליח על תנאי א"כ הוה הביטול ביטול טוב כיון שהי' סובר שמכר כדינו וא"כ מכל הראיות שהבאתי עכ"פ יש להתיר למוכרו לנכרי כמו שהתיר החק יעקב בנידון דידי' וד' אלקים ינחני בדרך אמת: שלום לאהובי א"נ הרבני המופלא והמופלג חריף ושנון כבוד שמו מוהר"ר שמואל נ"י

בד גי"ק הגיעני ומה שמכת"ה כתב דשני דברים אינן ברשותו של אדם הן אמת שכבר מתורץ בכלל דברים שכתבתי כיון דבשעת מעשה הי' היתר ואביא ראי' פשוטה אי אמרינן דעדיו בחתומיו זכין לו ובעינן מטא לידי' ואי מטא לידי' בסוף אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו למפרע ואם מכר אחר החתימת עדים וקודם שמגיע לידי' מ"מ כי מטא לידי' אח"כ זכה למפרע ולא מהני המכירה שמכר לאחר אעפ"י שהשתא אין בידו למכור דהא מכר מקודם לאיש אחר ונימא דעכשיו דמטא לידי' אע"ג שצריך להיות דעתו דעת המוכר או הנותן נימא דלא מהני ונימא דהוי כאיש אחר שנתן השתא ובודאי אפילו בנן לאחר מיתה אין בידו ליתן כו' א''ו דחשבינן דמתחיל מקודם הוה כאלו מכרה מעיקרא שהי' בידו א"ו כיון דמתחיל ע"י עשי' דעכשיו נגמר המעשה מקודם הוה כאלו מכרו מעיקרא דהוה בידו אעפ"י שאין עכשיו בידו ויש כיוצא בזה בחו"מ ראיות עד כי חדל לספור כי אין מספר גם מה שכתב על ראיית הראב"ד דלמא לא נתרצה הנכרי כי אם על תנאי זה ז"א כיון דלא התנה הלוקח תנאי זה ז"א כיון דהוה טובת הלוקח אין הלוקח יכול לבטל בשביל זה המכירה כדאיתא בחו"מ סי' ר"ז דהוי פטומי מילי וכבר דברנו מזה ופשוט הוא ומ"ש להתיר מכח התנאי שלא הי' כתיקנו כבר דברנו מזה אך הא שהרמב"ם פסק דבע"מ אצ"ל ד' דברים כמ"ש שם ומ"ש מכח תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו בודאי לא שמענו מזה דזאת אי אפשר להתקיים בסופו בודאי לא שמענו מזה דלמא יעשיר לאחר הפסח ופשוט הוא ותו לא מידי הק' משולם בהרבני מוהר"ר שמשון ז"ל ומה שכתב על ראיית הראב"ד א' הא שם נותן אין רוצה רק על תנאי זה ומאי איכפת לי' ברבו שרוצה כיון שהנותן אין רוצה רק על זה ליתן והאיך יכול לזכות בע"כ א"ו דלא הוי תנאי כלל כיון שלא התנה עם המקבל מתנה כמו שבעינן בתנאי ד' דברים ה"נ הכא להיפך שהלוקח התנה תנאי אין יכול אך כי תרצנו שם בעובדא דנוולא שפיר לכאורה א"ל כך דהנכרי אינו רוצה והוה כי אינו רוצה בשליחותו אך כבר דברנו שם וגם עם מעכ"ת בהיותו עמד במחיצתי דהא כל שהוא טובת הלוקח ולא התנה הלוקח אין יכול לבטל בשביל זה התנאי כדאיתא בסי' ר"ז דהוי פטומי מילי בעלמא ופשוט מאוד ובמקום אחר הארכתי בחילוקי שכתבתי אלא שכאן אין מקומו להאריך

ולפמ"ש יתו' דעת הרמב"ם דפ' בעובדא דנוולא אחי דה"פ דאין קנין כלום כיון דלא סמכה דעתו ולא הוה קנין כלום והוה כמו חזרה בודאי א"ש דבודאי יכול לחזור תוכ"ד רק דתנאי אין יכול להתנות בלא דעת המקבל כיון שרוצה שיתקיים המעשה רק דהתנה תנאי כמו שבעינן בתנאי ד' דברים ונסתייע מכאן דעת הרמב"ם דאל"כ קשה קושיא בזה לא הוה תנאי כפי סברת הראב"ד וא"ל מרמב"ם דפסק בקידושין אם עשה שליח וקידש ע"ת ה"ז בטל ואמאי הא לא הוה תנאי י"ל דהשליח יאמר אין אני רוצה להיות שליח כ"א ע"ת זה משא"כ בעובדא דנוולא דהשליח שתק רק דהמוכר התנה שפיר לא מהני וא"כ א"ש גבי עובדא דחמץ דהשליח עשה התנאי דסובר דהיא טובה ובאמת אין טובה שלו ולא שייך לומר אין אני רוצה להיות שליח כ"א בדבר זה והיה כמו דומיא דגיטין שהבאתי שם דהא אדרבה הוא רוצה טובה שלו כו' דהיינו השליח רוצה בטובת המשלח ואלו הי' יודע דזה בלא תנאי הי' טובת המשלח יותר בודאי הי' עושה בלא תנאי ואל תשיבני דג"כ נימא הכא נימא דבטל כלל כיון דעשה בתנאי והוא לא רוצה בתנאי יש לומר דאדרבה דניחא לי' דא''כ אסור לגמרי וניחא לי' דהמקח יהא עכ"פ בתנאי וממילא התנאי בטל כסברת הראב"ד הנ"ל

מה שהשוב השואל הח"מ על ענין הנ"ל וכמו שנמצא בין הכתבים הצגתיו

גי"ק הגיעני ושמחתי כמוצא שלל רב מה שכתב מעכ"ת שזה נכלל בכלל הדברים שכתב מכ"ת כיון שבשעת מעשה הי' היתר והביא ראי' אי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו וכו' איני מבין הדמיון דהתם אגיד בי' ואם רצה ליתן לו אזי קנה למפרע משעת חתימה אבל בנידון דידן אינו ברשותו מידי דה ה באומר התקדשי לי על מנת שאתן לך מנה תוך ל' יום וקבלה קידושין מאחר תוך ל' יום מקודשת ואין מקודשת ואם שלמה ל' יום ולא קיים הראשון התנאי אזי פקעו קידושי קמא ואם קיים הראשון תנאו אין צריכה גט משני משום דאגיד בי' ה"נ משעה שחתמו העדים אפילו מטי לידי' אחר זמן המוגבל ממילא בטל המכירה שבנתים אבל הכא החמץ אינו ברשותו שיכול לבטל התנאי גם מה שכתב מעכ"ת. על מה שכתב בתנאי שאפשר להתקיים בסופו דלמא יעשיר בודאי היא אמת אני כתבתי זאת לרווחא דמלתא דהאיך אנו יודעין דהנכרי לא רצה לקיים התנאי דלמא אה הי' תובעין מן הנכרי מעות לאחר פסח הי' נותן לו כי אם שיודע בודאי בשעת מכירה שבלתי אפשרי שיתן לו תיכף אחר פסח מעות ע"ז כתבתי דהוה תנאי שאי אפשר להתקיים לפי דעת המוכר קצרתי במילין ודי לחכם כמותך ברמיזה מנאי הד"ש: שמואל במוהר"ר שלמה זלמן סג"ל: מה שהשיב להשואל עוד ענין הנ"ל

גי"ק הגיעני לקהלתינו ביום ו' רק שלא הייתי אז בביתי וביום א' תיכף שבאתי ראיתי כ"י מה שכתב מעכת"ה על מה שכתבתי שזה נכלל בכלל הדברים שכתבתי כיון כו' דע כן כוונתי כיון דאין יכול לגרש עכשיו דנהוי הגירושין חלין למפרע או למכור דנהוי המכר למפרע אע"ג דברשותו הוא לגרש או למכור השתא מ"מ לענין דנהוי חלין הגירושין למפרע מקרי אינו ברשותו כאלו הוה אינו שלו לענין למפרע דמה תלו לענין למפרע במה שעכשיו הוא ברשותו מ"מ השתא לענין למפרע הוה אינו ברשותו וגם על מה שכתבתי ראי' שני' מב"מ מעדיו בחתימיו זכין לו ג"כ מה שכתב מעכ"ת איני מבין הדמיון דהתם אגיד בי' ואם ירצה ליתן לו אז קנה למפרע משעת חתימה כו' ה"נ משעה שחתמו אפילו מטא לידי' אח"כ קנה המקבל ממילא בטל המכירה שבנתיים פ"כ אבל באמת אי אמרינן כך א"כ בנידון דידן נמי נימא הכי דהא באמת אי חמץ יהא שרי בהנאה בודאי מקרי ברשותו ומשום הכי, הוה