איגרא רמה חלק א עו

הפסד ובשנה הראשונה לא ה"ל הפסד והנה נ"ל הדין דהא באמת הט''ז מסופק בחושן משפט היכא דהתנה שלא יהא נאמן בלא עדות (והנה) אם ה"ל מיגו אם הוי כמו עדות וא"כ משמע שם דעיקר דהוי כל תנאי שבממון קיים. והנה ע"כ הוי ה"פ בהטו"ז מנלן דהתנאי הוי שלא יהא נאמן במיגו הוי ה"פ דהא תמיד יש לו מיגו וכמ"ש בתומים והנה באמת ל"ק מהא דנאמנות נאמן במיגו אע"ג דתמיד יש לו מיגו ל"ד לכאן דניהו דכוונתי שלא יהא מועיל מיגו הא באמת אין הנאמנות מועיל שלא להחרים חרם סתם וא"כ שפיר מאי דהוי דהתנה כן מ"מ הא הו"ל מיגו דהוי הכחיש הכל וא"כ שפיר הוי מוכח דאמר אמת ומאי הוי דהתנה כן הא אעפ"כ הוא אמת ומשא"כ בכאן אע"ג דהוא אמת מ"מ חייב לשלם וא"כ (בכאן) (דהא) בשעת מעשה דהתנה לא הו"ל מיגו וא"כ לא מוכח דכוונתו דאינו נאמן במיגו וא"כ י"ל דהא בכאן הו"ל מיגו דהוי אמר גם על שנה הראשונה או לא רוחתי או פרעתי וא"כ כיון דיש לו מיגו שפיר נאמן דהי' לו היזק בקרן ומנכה לו שיעור ריוח בהקרן אם באמת סתם היתר הוי ברב וש"ץ וא"כ לא מועיל דהא מיגו בודאי לא עדיף משתי עדים והוא לא רצה שתי עדים אך באמת אם כתב סתם ובאותו העיר לא ידע הרב או הש"ץ מעסק מ"מ וא"כ אין לומר דכוונתו על כך ועל עיר אחרת (דהיינו רב וש"ץ מעיר אחרת) הוי כמו דבר בטל דהתנאי יבטל דהא לא ידעינן באיזה העיר וע"כ הוי הפי' סתם עדים וא"כ שפיר נאמן במיגו לנכות שיעור דמי הריווח מהקרן דנאמן דהוי עכ"פ כך הפסד בקרן ע"י מינו

יט הנה אם אחד הלוה לחבירו והוא בנה בית על קרקע שלו והוי שבח ע"י זה ויש שרוצה לומר דזה הוי היתר עיסקא דהוי ריוח אותו השבח ובאמת זה אינו דהא אם בונה חרבתו של חבירו צריך לשלם שכר הדירה ואי לאו הוי ריבית ובסי' קע"ג סע' י"ו בהגהת רמ"א ויש מתירין אפילו אחריות הדרך על התגר המביא דכיון דהוי בעד מעותיו וא"כ אמאי חייב שכר דירה או דהשבח הוי רק חשיב מן הקרקע והוי שלו

כ ולענין שאילה דשאילא קדמאי נידון הכתובה שהיא מקוימת כדין דב' עדים מעידין על כל אחד מהחתימות וכעת מוציא הצד שכנגדו גביות עדות מהעדים גופא דהם חתימון על הכתובה דמעידין דלא קבלה ק"ס מעולם רק על ת"ר זהובים מה דינו האם דמי לתרי ותרי והנה באמת ל"ד ודמי למ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ו סע' ו' ס"ק י"ב דהא באמת אפילו אם הוא שקר שלא לוה כלום מ"מ אפשר דחתימת ידו הוא אמת ומעיד שקר דהא באמת עדות אחרים מעידין על כתב ידם וכן על עדות האחר וכמו דכתב תו' בב"ק דף ע"ג ע"א ד"ה א"ב דאסהידו בי תרי לחד ובי תרי לחד והנה עוד ראי' לזה דהא התו' התם כתב דמיגו דאי בעי. תקי אמרינין גבי בי תרי אפילו הכי גבי שתיקה אמרינן דשניהם יסכימו לדבר אחד וא"כ קשה אם אמרי העדים אנוסין מכח נפשות לא מהימן היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר ואמאי לא יהא נאמנים במיגו דאמרי לא לוה כמו דאמרי השתא ג"כ דלא לוה רק דהי' אנוסין והוי שתקי מאנוסין ומשמעות דכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו אם העדות אחרות מעידין רק על חתימתן א"ו דלא מהימן כנ"ל

וגם נידון דשאילא קדמאי נידון החלוקה באמת מה שיש כאן יותר מדמי הכתובה לפי התקנת הקהילות כתב הב"ש דלדעת אחרוני' בתשובותיהם הוא לאב ובאמת כיון שמגיע לו לאב ואצל אב יש יותר מה שנשאר מעזבון בנו ומ"ה לא מצי לכופה שיטול נכסי צאן ברזל דממ"נ מה שישאר יותר הוא לאב ואצל אב יש עדיין יותר וכעת הזאת האשה אינה נוטלת כל הכתובה ולא החצי מן הנכסים לפי הערך שנשאר ביד האב ולענין התקנה הוי ספק תקנה להקל

זאת התשובה כבר נדפסת בדף י"ט ע"ב כמו שנמצא כתוב בשילי היריעה אך לאשר מצאתי' עוד בין התשובות לא מנעתי מלהדפיסה פעם שנית

כא מעשה בשטר שכתב עצה"ע אך הוי כו' של אדם אחר והנה בהשטר שהי' עצה"ע אך הוי כ"י של אדם אחר וא"כ הוי הודאה י"ל דמהני דהא הש"ך כתב בסי' ס"ט דאם כ"י של הלוה אע"ג דלא חתם כלל שם של הלוה מהני והנה בסי' מ"ה סעיף ה' מקום וכו' כ' הש"ך והה"ד לוה המחייב עצמו בכ"י או בממר"ם שכתב פב"פ צוה לחתום או חתם במסירת קולמוס וא"כ מהני והנה באמת לאו דוקא דכתב כן ציום לחתום דמאי מהני כן וכיון דאמת הוא כן דציוה אפילו לא כתב כן דמאי מהני דכתב כן כיון דלא חתם ע"ז עדים דציוה כן ואפ"ה מהני ה"נ בנ"ד מהני כן

כב מעשה הנה הש"ץ שירד במוסף י"ה קודם שגמר הברכה האמצעיות ירד ולאחר שגמר הקרבנות של מוסף וירד הש"ץ השני ולא אמר קרבן מוסף נ"ל שפיר עביד אע"ג דהדין דאם טעה באמצע הברכה דצריך לחזור לראש הברכה (השני') לא מתחילה ולא אמרינן בזה (דלא גרע) דהוי עכ"פ לא גרע משלש ברכות ראשונות או אחרונות דעכ"כ צריך לחזור לראש הברכה ראשונה דכולה כחדא חשיבא ומכ"ש בכאן אך דהא המ"א כ' דאם החליף בשבת של זו בזו דאין חוזר ומשא"כ במוסף וכתב המ"א דאין דומה דא"כ אמרינן דאפילו במוסף אם התפלל של חול במוסף יצא דאמת גם שם הוי הדין דצריך להזכיר דוקא קרבן מוסף אך דבאמת גם שם אם הזכיר הקרבן מוסף באיזו ברכה או ברפאנו או בשומע תפלה או בשאר הברכה או בין ברכה לברכה מהני אך דהזכיר קרבן וא"כ אם הזכיר בין אתה גבור בברכה ראשונה או בין ברכה נמי מהני וא"כ הוי דהזכיר הראשון בשאר ברכם או בין ברכה דמהני וא"כ הוי השאר רק ברכה לחוד ומהני

כג שאלה נשאלה לפנינו מאיש אחד וזה תוכן השאלה בשינוי לשון קצת היות שקודם נסיעתו מביתו עשה שליח למכור חמץ דהיינו י"ש ומאלץ וסמך עליו שיעשה כתיקון וכן הי' שעבר השליח החמץ לערל במטלטלין אג"ק ובמסירת המפתח כד"ת אך שנעשה השליח מהמיסיפין הגורעין שהתנה עם הנכרי בזה"ל שחם לא יתן מעות תיכף אחר הפסח יהא המקח בטל למפרע לגמרי ותיכף בחזרת המשלח לביתו שלח אחר השלים ושאל אותו האיך נהג עם החמץ הנ"ל וענה אותו כדברי הנ"ל התניתי עם הערל הקונה ונסתמרו שערות בשרו ומיד שלח אחר הערל הקינה ומכר לו מכירה בביטול תנאי הנ"ל אך שחזרת ומעשה המשלח הנ"ל הי' אחר זבן איסורו ומה נידון בי'

תשובה דיש להתיר כאן מכמה וכמה צדדים חדא דהנה הרמב"ם פסק בהלכות שגגות ומביאו הש"ע א"ע לפסק הלכה בסי' ק ע"ג סעיף ה' ובסימן ל"ח סעיף ל"ה וז"ל המקדש על תנאי וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי אעפ"י שביטלו בינו לבינו שלא בפני ערים בטל התנאי והרי הוא מקודשת ומגורשת היוצא לנו מזה דיכול לבטל התנאי אפילו אחר כמה ימים ומקודשת ומגורשת למפרע (וצ"ל דבביטול התנאי עכשיו הוי כאלו לא הי' תנאי כלל מקודם א"כ ה"נ תיכף שבא לאח"ז איסורו וביטל התנאי נתקיים המכירה למפרע כמו שם בגט וא"ל דאיך יכול לבטל התנאי עכשיו הא הוי לאח"ז איסורו דהא בלא"ה גם שם גבי גט צ"ע דאיך יכול לקדש או לגרש השתא דנהוי הקידושין או הגירושין חלין למפרע אלא ודאי צ"ל דבביטול התנאי עכשיו הוי כאלו לא הי' תנאי כלל מקודם א"כ ה"נ תיכף שבא לאח"ז איסורו וביטל התנאי נתקיים המכירה למפרע כמו שם בגט) ה"נ הכא בנידון דידן הוי כאלו לא הי' תנאי בשעת מכירה ובאמת המכירה היתה בשעת היתר וע"ש בבית שמואל בסי' קמ"ג בס"ק נ"ז וגם הכא בנידון דידן בודאי שלא לצעורי קא מכוון השליח ולכאורה קשה באיזה אופן ביטול התנאי מועיל וצ"ל דמה שמבטל התנאי עכשיו מזה נראה דעתו שאינו חפן בתנאי הנ"ל והו"ל כאלו לא ה' תנאי כלל בשעת עשיית המעשה ונעקר למפרע התנאי א"כ ה"נ בנידון דידן שתיכף שבא המשלח לביתו לאח"ז איסורו וביטול התנאי נתקיימה המכירה למפרע והרי הוא כמו שלא הי' להם שום תנאי בשעת המכירה דומיא דגיטין וקידושין וא"ל לכאורה האיך יכול לבטל התנאי עכשיו הא הוי לאח"ז איסורו לא קשיא מידי דהא באמת נתקיים המכירה למפרע רק (שהשליח מעל בשליחות והחיל בו תנאי) עכשיו כשביטל התנאי הוחזר המכירה למעמדו הראשון דהא יש כאן קצת עיון לכאורה איך יועיל ביטול התנאי לענין גירושין למפרע שיחולו הגירושין להבא (א"ו שנחשב כאלו) רק שנתחדש עתה בביטול התנאי דאל"כ האיך יעלה הדעת במכירה ובכיוצא בזה שימכר האידנא ויהא המכר למפרע או בגט האיך יכול לגרש עכשיו וכוונתו שיהי' למפרע הגירושין חלין. וה"נ איך יתוקן המעשה שמקודם זמן רב ע"י ביטול התנאי מה שלא הי' המעשה נחשב לכלום עד עתה אם יעבור אח"כ נתבטל למפרע כמו שהדין הוא בפ"פ ונמצא דעכשיו רוצה לעשות שיהא הגירושין חלין למפרע אפילו אם יעבור אח"כ א"ו צ"ל דבביטול התנאי עכשיו חשבינן כאלו לא הי' תנאי כלל מאז ומקדם וכמו שכתב הב"ש בס"ק נ"ז יע"ש ה"נ חשבינן כאלו לא הי' התנאי מאז ומקדם בשעת המכירה והמכירה הי' באמת בשעת היתרא וגם הכא הי' התנאי לא לצעורי

(ועוד יש להתיר ע"פ מ"ש הרא''ד בקידושין דף כ"ג ע"א גבי אם נתן לעבד ומתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו דקני עבד וקני רבו דלא מהני כתב הראב"ד ומביאו הרשב"א בחידושיו דאמאי לא קני רבו מהני והרי הוא כפל התנאי ותי' הראב"ד משים דיד עבד כיד רבו אמרינן לזכות ולא לחוב לו והלכך י"ל לר"מ דכיון דא"ל קנו קני עבד וקני רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר וא"כ ה"נ בנ"ד למכור לו הוי שליח ולא להתנות ומכירה הוי שלוחו של אדם כמותו וקיים המקח בלא תנאי דלענין התנאי הוי כאלו התנה עם אחר דלא הוי לענין התנאי שליח ובזה יש לדחות הראי' שמביאו הפוסקים גבי ע"מ שתחזירו לי דצריך קנין חדש ומביא הרא"ש ראי' מגמרא דסוכה דאמרינן קנו לא לקני אינש יומא קמא לולב לקטן דקטן קני' א"ל מקני' לית לי' ונמצא מוכח מכאן דצריך לחזור ולהקנותו ולפי' הראב"ד לא מוכח מידי דה"פ לענין לזכות יש לו יד ולא לחוב לו דקנין כשלא בפניו דמי נמצא דלא הוי תנאי כלל דהוה כאלו התנה עם אחרים וא"ל גבי עובדא דאתי ולא אתי בב"מ דף ס"ז פ"א וכתבו שם חלמידי רשב"א דאפילו אם השליח שתק דהוי תנאי ואמאי נימא ג"כ דלקנות לו הוי שליח והתנאי הוה עם אינש אחרינא י"ל דהא באמת אפילו השליח שעשה המקבל מתנה אם הנותן אינו רוצה שיהי' שליח לזכות רק כי יבוא לידו בודאי לא הוה שליח)

ועוד יש להתיר ע"פ מ"ש הראב"ד בקידושין דף כ"ג ע"א גבי אם נתן א' מתנה לעבד והתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו דקני עבד וקני רבו הקשה הראב"ד ומביאו הרשב"א בחידושיו דאמאי קני רבו הרי הנותן כפל החתאי שאם יזכה רבו שלא תהי' מתנתו מתנה כלל ולמה לא תהי' מתנתו בטיל' ותי' משום דיד עבד כיד רבו לזכות לאדון אמרינן ולא לחוב לאדון והלכך ס"ל לר"מ דכיון דא"ל קני קני עבד וקני רבו ומשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש ומה שהתנ' עם העבד הוי כאלו התנה עם אחר וא"כ ה"נ בנ"ד לענין מכירת חמץ הוי שליח והוה כאלו הוא עצמו מכר לו ששליחו של אדם כמותו אבל לענין התנאי לא הוה שלוחו והוה כאלו התנה עם אחר ונחקים