איגרא רמה חלק א עה

הדברים בהקפה נ"ל אעפ''י אע"ג דפועל יכול לחזור מ"מ בכאן אינו מועיל חזרה חדא דהא הדין דאם שותף אחד לוה אצל האחד נתחייב השותף דהוי כמו שלוה לצורך שניהם (וכמו שכתב הסמ"ע בסי' ע"ז ס"ק י"ז כיון דידע דהוי שותפין והוי כשלוחין זה לזה הנ"ב) וא"כ בכאן דכיון דהמוכר ידע דהם שותפות ומסתמא מכר לשניהם וכמ"ש שם הש"ך דהיכא (דמכר בהסכמת השותף) דמברר דבהסכמת השותף הלך זה ולוה אזי נתחייב חבירו מטעם ערב ועוד כמ"ש הש"ך בסי' קי"ב דבדבר אחד אי אפשר לחזור דלמא יאמר השותף השני אני אין רוצה להיות בחצי שותף ולא בכולה בס"ק ב' וז"ל דכיון דחזר הרי הוא חוזר מכל המכר וכו' אלמא לא מצי חזר רק בכולה חוזר ועוד דבשטר נכתב ובחיוב ליתן ריוח הגוף ושפיר נתחייב הגוף ליתן רווח

יב מעשה (באחד) ששכר בעל מלאכה פועל אצלו לעשות לו מלאכה וג"כ ללמוד לו שיוכל לעשות המלאכה אם אותו הפועל יכול לחזור נ"ל דאין אותו הפועל יכול לחזור אע"ג דהדין דפועל יכול לחזור בחצי היום משום דלי בני ישראל עבדים ולא עבדים כו' הא השתא הוי הדין כמו שותפין דשתפין שניהם אין יכולין לחזור והוי הטעם דאע"ג דמקבל עיסקא יכול לחזור מ"מ שותפין דהא כמו דזה משועבד לזה לעשות מלאכה ה"נ מחויב השותף השני אצלו לעשות מלאכה ה"נ בכאן כמו דמשועבד הוא לעשות אצל הבעה"ב המלאכה ה"נ משועבד הבעה"ב ללמוד לו המלאכה והוי הוא נמי כמו מלמד דמיקרי פועל והוי פועלין לאהדדי והוי כמו שותפין דאין יכולין לחזור ואע"ג דהדין דגם בשותפין יש דיעות דיכולין לחזור בדבר שלב"ל משום דהמעות שלו וכמו דאיתא שם

שוב מצאתי במהרי"ק סי' קפ"א ועוד נראה דאפילו בלא הני טעמי דלעיל דמאחר שהדברים מוכחים שבתחלה הי' נהנה מחברת אנשי' הנכבדים אשר נשתתפו עמו כאשר לפי הנראה עדיין לא יצא לו שם בגבורי חכמת הרפואה עדיין ולא אתמחי גברא ועל ידי השותפות יצא לו שם כדאמרו וכו' וגם למד ממעשה החכמים ממ"נ ה"ה הרופאים המומחים כאשר הלך עמהם והולך את חכמים יחכם ומסתמא כו' לא סי' משתתפים עמו אם לא שהבינו אחריתו ואמרו בלבבם שאם בתחלה נעשה תלמיד שמא לבסוף יעשה חבירם ויהנו משותפות באחרית הימים וטובה להם אחרית דבר מראשיתו א"כ הוא פשיט' דאפילו רבינו משה יודה בזה דלאו כל כמיני' שיהנה משותפותו בתחלת השותפות אשר כמעט כל הנאה שלו כדפי' והם לא יהנו ממנו בזמן הזה אשר כוונו דפשיטא דכל כה"ג משתעבד מדין ערב עכ"ל מהרי"ק שם. וא"כ בכה"ג שהפועל קיבל המלאכה שוב אינו יכול לחזור לכ"ע וכו'

יג מעשה הי' בכבד מיד שהניח על האש לצלות ונשפך עליו מים רותחין והנה באמת הדין כך אם אמרינן דאין בקיאין בין שליקה לבישול מ"מ הא הדין הוא גבי חתיכה שלא נמלחה דאיתא בש"ע עצמו במחבר דהוי מותר אפילו אותו חתיכה אה יש ס' וא"כ ע"כ צ"ל דיוצאת לחוץ אפילו בבישול ונתבטל ואפילו לרמ"א דאוסר כתב הט"ז הטעם דהוי מכח איסור דבוק דלמא פעם אחת נשאר בלא כו' יעש"ה ואפילו למ"ש הש"ך הוי הטעם רק מחמת דהוי בקדירה ואמרינן דנתבלבל בחתיכה דהוי כמו כלי שאינו מנוקב הא זה מוכח דעכ"פ בישול לחוד לא אמרינן דגורם דלא פרש רק שיוצא לחוץ וא"כ מפני מה יש לאסור בכאן מ"מ מה דיוצא אזי נורא משאב שאיב ואין הנאסר יכול לילך אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך לשם וא"כ לא עצי סמים לאסור דכיון דדם לא מצי לאסור לאסור דנורא משא שאיב ודם משרק שריק אך יש לאסור דהא כתב הש"ך בסי' ע"ז ס"ק ב' דאינו אסור אא"כ נמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דאזי אסור שאזי בולע הפנימי קודם היצ"ל"י דהיינו ע''י מליחה וא"כ בכאן יש לאסור דלמא קודם הצלי' נבלע ע"י עורו ומה שנאסר מקודם אינו יוצא ע"י צלי' וא"כ ממ"נ לא נאסר רק כדי קליפה דממ"נ אם כבר נתחמם אזי לא בלע כלל ואלא דעדיין לא נתחממה והוי תתאה צונן ועכ"פ לא גרע משני נוגעין זה בזה דלא הוי תתאה לא לכאן ולא לכאן לא נאסר רק כדי קליפה וא"ל דתתאי היינו התנור נתחמם לעליון וא"כ הוי כמו צלי' וא"כ ממ"נ סגי בקליפה לחוד ואך עדיין י"ל לפי הך דעה דס"ל דאם בכלי שני והוי מלח עדיין נאסר אפילו בכלי שני וא"כ עדיין קשה דלמא נאסר מקודם שנצלה מכח מליחה וכלי שני אך הא האחרונים מחולקין בזה שם וכאן הא בכבד רש"ל מוחלק וא"כ בכאן בודאי מותר ובשאר בשר צריך לעיין ומותר מסתבר להנ"ל

יד אם נשחטה בהמה ולא נמצא בה שום ריעותא רק כשפותחין אותם נמצא בהלב מסמר אחד והמסמר הי' ראש אחד חד וראש אחד כב ובהמסמר לא הי' שום חלודה ושום רושם ואנו מסופקין אם נתחב לאחר השחיטה ואו הן נתחב מחיים וניקב מה דינו תשובה הנה דעת הצ''ל להתיר אך בספר תב"ש חלק עליו והנה כתבתי להקל דהא התב"ש כתב ז"ל הנה מ"ש ספק דרך הוושט יש לתמוה כיון דבשיטת רש"י קאי ובאמת רוב הפוסקים וכן הטור והש"ע פסקו כן א"ב אין זה ספק דהא כתב רש"י דרוב הנכנסין דרך הוושט והו' וא"כ בכאן שבמסמר הזה הוי ראש א' חד וראש א' פב והנה מוזכר בש"ע יו"ד דאם עב בראש הקנה לא חיישינין דבקיאין בבדיקה כן הוא הלשון ברא"ש דאם עב בקיאין בבדיקה דאין בקיאין בבדיקה רק אם הוא דק וא"כ אם נכנס דרך הוושט וניקב וא"כ גם העב נכנס דרך הוושט וע"ז בקיאין בבדיקה וע"כ צריך לומר שמא דהבריא וא"כ כיון דע"כ צ"ל דהבריא וא"כ דלמא באמת בא דרך דפנות והבריא שם ומה לי אם הבריא בשם או דהבריא בכאן וא"כ לא שייך דרוב דרך הוושט ואין לומר דהוי ס"ס לאיסורא סורא דלמא הוי דרך וושט והבריא ואם תמצא לומר דרך דפנות דלמא ניקב (וושט א"י חיבה זו) והבריא דאין זה דנימא חרי הבריא דפנות הבריא וושט ג"כ הבריא. זה לא אמרינן אך בהספק השני כתב ג"כ התבואות שור אבל הכא (דנכתבה נ"ל דצ"ל דנחתכה) רחוק מאוד לומר שע"י משמוש כן נעשה ומכש"כ כאן דלא הוי מחט שרש בצ"ע (ופה נרשום א"י תיבה זאת) רק מסמר וא"כ הוי ספק רחוק אך דעת הפ"י בסוגיא דפ"פ דאפילו אם ספק אחד רחוק וספק אחד הוי ספק השקול הוי שפיר ס"ס מעליא דכתב בכתובות דף ט' ע"א וז"ל בד"ה ואב"א מיהו עדיין יש לי מקום עיון בדברי התוס' דמשמע מיהו דפשיטא להו דאי הוי רוב דרצון רוב גמור תו לא הוי ס"ס ולא ידעתי למה וכו' וא"כ היכא דספק אחד הוא שקול הוי פלגא ופלגא שפיר הוי אידך ס"ס דאע"ג דאונס הוי מיעוטא אפ"ה מצרף רובא אפלגא והו"ל רובא להתירא וא"כ יש להתיר אך באמת דעת התוס' שם אינו כן וכן דעת רוב הפוסקים אינו כן דהשיב שם בנקה"כ על הטורי זהב דספק דלמא הוי נתהוה אחר מכן בזמן מיעוט ודלמא נטרף דאסרו הפוסקים דהואיל דהספק הזה דלמא הוי אח"כ נתהוה הוי לא שכיחי אפילו הי' האחד הוי ספק השקול אך בכאן הואיל דלא ראינו שום חלודה ושום רושם דנעשה מחיים ורחוק מאוד מכל אדם דנהוי מחיים ומשום הכי יש להקל אך דוקא לאחר בדיקה שיבדוק קודם בכל האיברים שאין נקב הא אם ליתא לקמן לבדוק יש להטריף כפי התבואות שור והכי הוי הדין הזה

טו מעשה באווזה הלעטה שמצא קורט דם מצאו קורט דם בוושט ולא תחוב כלל יש להטריף משים דהנה איתא לקמן דתולין בדבר המצוי ולא חשוב אם מצוא לאיסור וכן איתא גבי ספק קניא ספק דרוסה דתלינן אם לא שכיח ההיתר ותלינן לאיסורא אע"ג דהוי שם ס"ס דהא דרוסה מהני בדיקה אם הוי מצי לבדוק וכן כתב הש"ך להדיא בדיני ס"ס. והנה הש"ך הביא בשם חשובה דיותר שכיח בהלעטה (מבדיקת א"י תיבה זו) הריאה והנה הט"ז הקשה ואמאי תלינן בדבר אם ספק אם הוי מחיתוך לחיתוך דתלינן בכשרות אע"ג דשכיח ותי' הטו"ז דשכיח סרכות אבל לא סרכות המטרפות. והנה בכאן צ"ל דשכיח דעכ"פ דיהא תחוב בוושט מדמצרכינן בדיקה דאם הוי רק דיהא ולא תחוב הוי מקילין דכל הני חיוי ברייתא אכלה קוצים א"ו דשכיח דיהא תחוב וא"כ תלינן הך קורט דם מדבר המצוי דבשביל הלעטה וא"כ אם הוי תחוב והוי קורט דם בצד השני טריפה וא"כ בכאן דהוי קורט דם בין עור לעור בושט וא"כ הוי כאילו ניקב הא העור הפנימי עכ"פ מכח קוץ דטריפה לפסק הלכה דטריפה והא דיש מכשירין אם תחוב הא וושט אין לו בדיקה וכמ"ש הש"ך או דנ"מ דאם עור הפנימי לא ניקב לגמרי או כמ"ש הש"ך דעליהם סמכו אבל לא כן דעת הרמ"א או דכמש"כ הש"ך אם תחוב קוץ הוי עדיף טפי וא"כ בכאן טריפה ומכש"כ פשיטא לדעת הט"ז דמהני קורט דם בפנים אם מונח יעו"ש היטב ע' בסי' ל"ג

טז הנה מ''ש בספר פ"מ להכשיר את החצי השני דדבוק בו בחתיכה וחצי השני מן הדבוק ולהלאה כ' שם דכשר ממ"נ ואין כן דחוששין דהא עבידי דמתהפך וכמ"ש הוא עצמו וא"כ חוששין דלמא הוי פעם חדא (עד מ') עד יותר מחצי והוי נאסר יותר מחצי ואח"כ הוי פחות מחצי או יותר מחצי בצד השני מה שכבר נאסר והשתא כאשר מזה דהא הוי חנ"נ אך באמת זה אינו דהא צריך לחלק דלמטה למענה שפיר אזל וכמשמע בסימן ק"ה דאמרינן דכבוש כמבושל עכ"פ במבושל כ"ע מודו דמהני וא"כ שפיר כשרה וצ"ע

יז מעשה בא' שמצא חתיכה מעט בשר בכלי שני שמערבין קאווע עם חלב והוי כשירה והנה בלח בלח י"ל דלכ"ע לא שייך דהוי ספק בדאוריית' דהא ליכא תו כאן כלל איסור מן התורה דהא הוי רק תערובות חד ודמיא למ"ש הש"ך ביו"ד גבי קדירה דכיון דהוי רק בתערובות וכמ"ש (הש"ך) לחלק בין יבש ללח בלח בדיני ס"ס ומכש"כ בכאן דלא הוי כלל תו יבש רק דהוי הכל שרי והוי כמו דליכא רק ביצה חד דהא לא הוי כלל השתא דאורייתא והנה מש"כ המנחת יעקב לחלק דנולד בתערובות וא"כ אם נתערב חד בחד מעיקרא וא"כ הוי הספק מקודם וכמ"ש הפר"ח אע"ג דנתערב מעיקרא ודלא כמ"ש הש"ך לחלק אם נתערב וכמו דמשמע ממתני' דתרומות ע"כ לחלק בין קדירה וכמ"ש הש"ך ועוד דכאן הוי נמי ס"ס ספק אחד דלמא מן הקדירה שמערבין יחד קאווע וחלב ודלמא מעיקרא בא מן הקאווע ואו דמעיקרא מן החלב ועוד דהוי כאן נמצא כאן הי' ודלמא בכאן בכלי שני נפל ומשא"כ בדגים ובביצה לא שייך זה

יח מעשה שנמצא בריאה נקב ומורנא מתה לא נמצא באותו צד שהי' הנקב כי אם באיפוך בצד הריאה השני' נ"ל דהוי טריפה והוא משום דהא מן הלשון שמביא הש"ך (בסי' ל"ו ס"ק י"ח) מוהר"ם מלובלין כתב וז"ל וא"צ לדקדק שיהי' התולעים נמצאים דוקא על הנקב בסמוך לו ממש כי מי יכול לצמצם בזה הא אפשר בצד השני ועוד באמת הא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן וכיון דנמצא השתא מתה דהוי אמרינן דהוי גם כן מקודם מתה זמן מרובה וא"כ אמרינן דמסתמא הוי מתה מקודם וא"כ כיון דהוי מקודם שחיטה מתה ע"כ הוי בחיים הנקב בהריאה או דהך תולע ניקב או דהוי התולע ממקום אחר והוי בלא"ה ניקב ועוד דכמה דעות דמחמירין דס"ל דהוי בתוך נקר ממש ולכן יש להטריף

יט מעשה הי' באחד שהלוה לחבירו מעות עצה"ע כתיקון ד"מ על שנה ואח"כ לא פרע בזמן ונשאר אצלו ואח"כ לאחר השנה סי' לו הפסד