איגרא רמה חלק א עד

לי' מיגו הוה כמו מיגו במקום עדים כו' עכ"ל ולפ"ז הכא שיש סימנים מובהקים כאלו שאמר שמו ושם אביו ושם עירו שנולד בה והיכן הוא סמוך וגם אמר מקום דירתו ומקום סמיכתו ועוד שאר סמנים דודאי לא גרע מסימן מובהק ועוד דהא כתב המהרי"ל דב' סימנים אמצעים הוה כמו סי' מובהק יע"ש וא"כ הוי מיגו במקום עדים ואין להאמינו במה שהחליף שם אשתו ועדותו קיימת בגוף הדבר העולה לנו מכל זה דאתתא שריא להנשא הכ"ד הק' משולם בהרבני מוה' שמשון יצ"ו

מעשה הי' באחד שבא להעיד שבעל אמר שמו ומאיזה עיר ויש לו אשתו שם ואח"כ אמר עוד דברים ואמר שיש לו בת ואמר שמה כך ואח"כ נמצא באמת הכל רק שבתו לא כך שמה והתרתי מפני מאי שכתבו התוס' בפסחים בדף י"ב ע"א ד"ה באיזו יום תימא דכיון דכבר כיוונו יום אחד לחודש למה למשיילנהו באיזה יום אפילו אם לא כוונו באיזה יום ה"ל חוזרין ומגידין ואין יכולין לחזור אחר כדי דיבור וא"כ בכאן דהא מקודם דאמר שמו ושם עירו הע"א ואזי הוי הדין דמותר האשה מעיר זו וא"כ לאחר כדי דיבור שאמר שבתו הנ"ל שמה שם אחר הו"ל הע"א כמו שחוזר ומגיד ואינו נאמן ואפילו הרמב"ם שפליג על התוס' וס"ל דיכולין לחזור כ"ז דלא נחקרה עדותן היינו דוקא בדיני נפשות דבעינן דרישה וחקירה הא במקום שלא בעינן דרישה וחקירה בודאי גם הרמב"ם מודה דאין יכולין לחזור והנה הא בדיני עדות אשה להתיר לבעלה פסקינן דאין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכן אית' בש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"א וא"כ אינו בטל העדות ע"י זה דה"ל כמו חוזר ומגיד ואין יכולין לחזור וכן כתבו התוס' בדף י"א ע"ב בד"ה זה ידע דמן הסתם לא תלינן בטעות והו"ל חוזר ומגיד אע"ג דאפשר דטעו בכה"ג דהא מסתמ' אם לא א"ל מן שם בתה ה"ל מסתמ' הא לא חיישינן על שמו ושם עירו דאיתרמי עוד אחר וא"כ שפיר ה"ל חוזר ומגיד ואין מועיל שיהא ע"י זה בטל העדות ועוד דהא אית' בש"ע אה"ע מאי דלא נצרך לעדות אפילו שינה שם מקום העמידה דכל דבר שאין צריך לכתוב אף אם שינה כשר דלא דייקו על זה והנה עוד אית' בח"מ סי' קנ"ה דדעת הרב ב"י בס' בדק הבית דאפילו בין חטים לקטניות נמי לא ה"ל הכחשה דה"ל מלת' דלא רמי' עלי' דאינשי ולא הוי אדעת' ואפילו לדברי הטור מ"מ לפמ"ש הש"ך שם דהואיל דה"ל הכחשה מדייקי ומשא"כ בכאן וא"כ כיון דאין נ"מ לגוף העדות לא דייקי והנה נידון דכל דבר שאינו צריך אע"ג דשינה כשר מכבר הארכתי בתשובה נידון זה ויצא הדבר בהיתר האשה זו

מה שהשיב להרב מו' פנחס בן הגאון מו' יעקב אבד"ק אייטונגען על אגרש נידון השאלה הנה מה שמעכת"ה כתב ומפלפל בדין אי עמד חוזר והיא אבעי' בש"ס הנה פלפל בחכמה והראה בקיאותו כי יש לו יד בש"ס ופוסקים והנאני ואמרתי ברוך ד' אשר לא השבית גואל מזרע יעקב וכיון שהניח האי צדיק בן כמותו לא נאמר שכיבה וקא אהני לי' זכותי' יקירא דאביו הגאון החסיד המפורסים דיודע לישא וליתן ולפלפל (בחכמה) בדבר חכמה וע"ז נאמר בן חכם ישמח אב ותהי' זאת נחמתי על אביו הגאון הצדיק כי מר לי מאוד עליו ונעצב אני מאוד עליו כי דבוק לי מאוד הי' ונצמד בקירות לבי וביותר צר לי מאוד צרת אמו הצנועה והחסידה היא דודתי אך בקראי אגרת מאמו הצנועה והחסידה וראיתי שמקבלה באהבה וראיתי שקיבלה באהבה מ"ה ואמרתי עלי' כמאמר הילל מובטח אני שאין קול צוחה וכו' כי קיבלה מאהבה ובזה נגלה מעשה של אשה צדקניות ועלי' נאמר ותקם בעוד לילה וכו' אשה יראת ד' היא תתהלל

והנה בגוף הדין באמת בכאן א"צ כלל להך איבעי' דש"ס הפי' דאמר נכסים אלו לצדקה ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ונקנה מיד אך דמסופקין אם כוונתו שיכול לחזור והוי ספיק' דדינ' ומשא"כ בכאן דאמר לשון תתנו לצדקה על דבר טוב והוי רק כמו נדר ובמת אין היורשין צריכין לקיים הנדר וכמו שכתב רמ"א בתשובה סי' מ"ח רק דבא כאן לקנות בתורת מתנת שכ"מ דאין נקנה רק לאחר מיתה כמו כל מתנות שכ"מ ובודאי אם עמד ולא מת מחולי זה לא נקנה ואין כאן ספק ואפילו לדעת הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות מכירה והובא בש"ע ח"מ ס' רי"ב סעיף ז' מ"מ הא כ' הכ"מ הטעם דכיון דיורשין שמעו ושתקו והוי כאלו נדרו הם וכאן גם הם הא מתו היורשין וא"כ לכ"ע לא זכו רק מטעם מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר וגם לפי תירץ הכ"מ עכ"פ הוי מטעם טירוף הדעת ולא עדיף ממתנת שכ"מ דאם עמד חוזר ולא שייך טירוף הדעת ומכח מצוה לקיים דברי המת ל'ש בכאן דיורשין גם הם מתו ומה שפלפל בחכמה מעכת"ה בדין ריבית והנה במ"ל בהלכות הלוואה מביא כמה דעות דאם ליכא עניים מיוחדים ליכא איסור סור ריבית ומביא תשובת מהר"י מטראני דאם הקדיש רק לקרן קיימת כ"ע מודו דלא הוי ריבית ואפילו לפי דברי משנה למלך שפקפק שם מ"מ כאן מודה משום דאין מתנת שכ"מ נגמר רק לאחר מיתה ול"ש דעביד איסורא

והנה י"ל קושי' התוס' במס' ב"מ בדף ע' ע"א בד"ה מעות של יתומים מותר לתלותן כו' המ"ל ת"ל משום לוה דעובר בלא תשיך ונ"ל משום דהנה הט"ז הקשה לפי ס' רש"י דריבית ע"י שליח מותר וא"כ למה היתר דוקא במעות של יתומים רק קרוב לשכר ורחוק מהפסד ואת"ל דב"ד הוי אביהן של יתומים מ"מ למה באפוטרפוס איתא בתשובת הרשב"א דהוי סרסורי' דחטאה ותירץ הש"ך בנקה"כ דאפטרופס הוי ידו כיד הבעלים ובאמת לכאו' אפי' דב"ד הוי ידו כידם דמי ומשמע דהוי רק מדרבנן וכן אפטרופס הוי מדרבנן מדהקשה התוס' בכתובות דף י"א ע"א גבי גר קטן וכתבו התוס' דזכי' גבי קטן הוי מן התורה ומשמע דב"ד לא עדיף משליחות וכן גבי אפטרופוס ומהכי מנשיא א' יליף הפוסקים דהוי מן התורה ואפילו לדברי הר"ן שם כתב דהוי רק גילוי מלתא והוי רק מדרבנן והנה אפי' לפי הנך פוסקי' דס"ל דכל הריבית דרבנן אסור ביתומים דרק קרוב לשכר מ"מ הוי רק מדרבנן ואין מוציאין ממנו ולמה כתב הרשב"א דהוי רק פטור משום דהאכילו ואילו בעין וכו' ומשמע דהוי אסיר מן התורה. אך י"ל משום דהנה אית' במ"ל פרק ג' מהלכות גניבה דין ו' חילוק בין עשה שליח דוקא לשחוט בשבת יע"ש וא"כ בכאן גבי יתומים דכיון דאיכ' עכ"פ איסור דרבנן ובקרוב לשכר ליכא איסור דרבנן והנה אית' בב"י בשם מרדכי והובא בש"ע י"ד ס' ק"ס סעיף י"ט דאם הלוה (נתן לחלקם) נטל לחלקו כ"כ ריוח כמו שהתנה חייב והיינו שנותן להם חצי שכר כן איתא בב"י ובט"ז שם דהוי כאילו התנה וכו' וא"כ בכאן הוי עכ"פ על חצי הלוואתם שליח של היתומים מטעם זכי' והם עשו איסור עכ"פ הוי כאלו לא ציוה על איסור וא"כ ה"י איסור מן התורה בשביל הך חצי וא"כ מ"ה הוי איסור מן התורה (דכמ"ש הד"מ וכן הש"ך היכא דהלוה מעות אצל המלוה אע"ג דריבית שלח ע"י שליח אסור מן התורה) אך אם הוי אמרינן דאיסור דרבנן לא איכפת לי' ביתומים וא"כ אמרינן דאדרבה אין רשאי לכלות מעות יתומים רק בקצץ ולא בקרוב לשכר דיותר הוי זכות דקצץ אפילו לא ירויח כלום וא"כ לא הוי שליח אפילו על חצי וליכא כלל איסור אך דבאמת הוי עכ"פ איסור דרבנן בקצץ והוי זכות ושליחות עכ''פ על חצי והנה הדין דבריבית דרבנן אין הלוה עובר רק המלוה ולא הלוה והובא בש"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף ב' (וא"כ א"ש ומתורץ קו' התוס' הנ"ל) והנה אפילו אם חצי הלוואה וחצי הוי רק פקדון מ"מ הוי כמו דאית' ביו"ד סימן קס"ו בהגהת דרמ"א וכן בש"ע יו"ד סי' קע"ז דאם חוזר הלכה עם בנו וגם נותן לו הוצאה בל"ה אם לוה אצלו מעות דהוי כמו הלויני ודור בחצירי (ואע"ג דבחצר דלא קיימא לאגרא) ולדעת הרמב"ם הוי בחצר אפילו לא קיימי לאגרא הוי ריבית קציצה וא"כ גם בכאן דהוי חצי הלוואה מ"מ אסור כולה והוי כולה ריבית קצוצה וא"כ מ"ה ליכא כלל איסור כלל ולכאורה מן התורה דהא לא הוי זכות שלהם של היתומים בקרוב לשכר ורחוק להפסד רק בקצץ וא"כ לא נעשה שליח אפילו על חצי והוי מותר מן התורה וע"ז אמר דיתמי' וכו' דהוי עכ"פ איסור מדרבנן ליתומים מכח דבדרבנן הוי יד יתומים כיד הב"ד וא"כ כיון דאסור ליתומים מדרבנן הוי זכות שלהם בקרוב לשכר והוי חצי הלואה דנעשה שליח והו' ריבית מה"ת ומתורץ שפיר קו' הנ"ל

והנה שם כתב המ"מ פרק י"ד מהלכות הלואה דאם לא קצץ בשעת מעשה ולא בא בתורת הלואה וקצץ אח"כ דאסור ביתומים אע"ג דהוי רק ריבית דרבנן וביתומים שרי איסור דרבנן אע"ג דמאן דס"ל דכל איסורין דרבנן שרי ביתומים מ"מ הך דמחזי כריבית גמור לח שרי איסור זה דרבנן יע"ש היטב וא"כ בכאן גבי ב"ד ואפטרופס אע"ג דהוי רק מדרבנן ידם כיד היתומים והוי רק איסור דרבנן מ"מ מיחזי כריבית גמור ולכ"ע אסור ביתומים זה וא"כ א"ש מ"ש לעיל אפילו למאן דס"ל דכל איסור דרבנן שרי מ"מ ריבית זה דיד הב"ד או אפטרופס הוי רק כיד ב"ד כיד היתומים לא שרי מדרבנן וא"כ הוי איסורא דאורייתא בחצי הלואה כמ"ש לעיל יע"ש היטב

מעשה באחד שתוציא שטר קנין שמכר לו חבירו בית ועל העבר לדף נכתב הק"ס הנ"ל באם שיתן הלוה סך שלשה מאות זהובים אזי בטל הק"ס והנה נ"ל דלא דמי להא דתשובת הרשב"א שכתב שם על השטר שנכתב באם שיתן לו ויפרע סך מעות שיבטל הקנין שנאמן לומר פרעתי משום דשם הוי הפי' דהוי אסמכתא וכמי שכתב שה הרשב"א את ונוולי אחי דהוי אסמכת' וא"כ השטר לא ניתן לכתוב ונאמן לומר פרעתי ומשא"כ בכאן דבקנין זה נכתב מעכשיו ובמעכשיו ליכא אסמכת' והנה בלא השטר הא הוי הדין דתנאי דקיים המעשה בעי לברר בעדים וכל זמן דלא יברר דקיים המעשה הוי לא קיים התנאי והוי נתקיים המעשה והנה לא הוי כאלו התנה בלתי זמן מוגבל במקום התנאי ולא הוי כלל מכר משום דבאמת בכאן ה"י הדין אע"ג דכתב הרמ"א בח"מ ס' רמ"א סעיף ג' בסג"ה האומר לחבירו שדה נתונה לך ע"מ שתתני לי מאתים זוז לי ולא ליורשי מ"מ אם מת ונתנו בניו הוי נתינה דשאני הכא דלא כיון רק שתתני לי והרי נתנו ומתנה קיימת ונ"ל דה"פ דבשלמא בלי שתתני לי וא"כ לא רצה הנותן רק שיתנו לו ולא ליורשיו אבל במקבל המתנה מה לי מי שיתן לו או הוא בעצמו או היורש דכיון דלא אמר אתה הא אם אמר אתה הוי דוקא קפידא אתה ולא יורשין וכדאי' בב"י בשם הרשב"א והריטב"א נהוי דאחר זכה לו ויתנו בעבורו וא"כ זה בכאן שהתנו שיפרע ומת אזי אין היורשין יכול לסלקו דהוא התנה רק לטובת עצמו (ובכאן הוי אתה) שהוא יכול לסלק ולא לטובת היורשין דהא נכתב באם שיתן הלוה והוי כמו אתה שכתב הרשב"א והריטב"א דאין יורשין יכול לסלק ואך במעכשיו לחוד לא מהני רק במשכנתא מוחזקת וכאן לא ירד המלוה בהקדש ואך אם נימא התם הואיל ועשה לו טובה שהלוה לו אין חילוק אפילו לא ירד והוי ספיקא דדינא וממון היכי דקיימי תיקם

יא מעשה באחר שנתן לחבירו מעות להתעסק בשותפות ואח"כ אמר המתעסק שחזר וקנה האותן דברים לעצמו והיא נטל אותן הדברים