איגרא רמה חלק א עג

דהוי שעת הדחק וכמו דאיתא בס' א"ז וא"כ בהצטרפות עשינו מעשה וחולצין אעפ"י שאין מכירין

ז על דבר השאלה באם שע"א מעיד על איש א' שמת ואמר שמו ושם אביו ושם עירו ועוד סימנין אחרים מקום עירו היכן הוא סמוך ונראה ועוד הוסיף ואמר שם בתו ושם אשתו אך שהי' שינוי בשם אשתו כאשר מבואר הכל בג"ע שת"י מוכ"ז ונראה לענ"ד ברור שהאשה מותרת להנשא וראי' לזה מהא דאיתא בגיטין פ' המגרש דף פ' ע"א בתוס' ד"ה ושם עירו כו' דפסקו שם ר"י ור"ת דאם שינה דבר שאין צריך לכתוב דאין הגט נפסל בכך והביאו ראי' מהא דאיתא בכתובות בסוגיא דאין מעלין משטרות ליוחסין דעדים לאו אכולה מלתא קא מסהדי ונהי דהכא בנידון דידן אין לסתור מכח זה דבשלמא התם ידעינין בודאי שזה הוא הבעל שגירש את אשתו אלא שאפשר לפוסלו מכח שינה שם העיר לזה הוכיחו שם דאין השינוי פוסל בדבר שאין צריך אבל הכא כיון דאיכא שינוי בשם אשתו יש לחוש שאין זה בעלה. דזה אינו דנראה ברור דע"כ אין זה חשש כלל דהנה כתבו התוס' בגיטין דף כ' ד''ה הא בעינן כו' דבלא כתבו כלל לר"מ פסול מדאוריית' דבעינן שיהי' מוכח מתוכו ע"ש

א [וא''כ לכאורה תקשי קושיות התוס' דשם גם אשינה שם עירו דשם ליכא לשנויי כמ"ש התוס' דלאו בשינוי ממש איירי דהא הש"ס פריך אהא דכ' במזרח והי' במערב היינו שם עירו אלמא דגם בשינוי ממש איירי דשינוי שם עירו ממש והתוס' ג"כ כתבו דאמאי לא מוקי גם בשינוי מקום עמידתו והא כתב במזרח בשינוי ממש איירי והא דכתבו תוס' דשינוי שם עירו לא שינו ממש זה כתבו תוס' דלהוי דומיא דשינו שמו] וא"כ לפ"ז בשינה מקום הלידה אמאי כשר נהי דהוי דבר שאין צריך מ"מ אם יבוא גט זה לפנינו אינו מוכח מן הגט אם זה הוא הבעל כיון דבאמת שם מקום הלידה של זה הבעל אינו כך כמו שכתוב בגט ניחוש שמא אחר הוא ונהי דנתברר אח"כ עפ"י עדים או עפ"י הבעל שאין זה אחר מ"מ כיון שאינו מוכח מתוכו הי' לנו לפסול

ב [ועוד דהא ר"ת שם מביא ראיה מהא דר"ה ור"ח דאין מעלין משטרות ליוחסין דגם בשטרות הוא כן ע"ש ור"ה הא ס"ל בגיטין דף פ"ו פ"ב דהלכה כר"מ בשטרות דבעינן מוכח מתוכו וא"כ אמאי הוי השטר כשר אלא ע"כ צ"ל כדאמרין] אלא ע"כ כיון דלא מוחזק לן אחר ששמו כן אפילו בלא אגדת עדים אמרינין דזה הוא הבעל בעצמו שגירש

ואפילו החולקין על ר"ת ור"י וס"ל דאינו פסול רק מדרבנן ולפי הנ"ל הי' לנו לפסול לר"מ מדאורייתא א''ו כדאמרין כנ"ל כדאיתא בגיטין דף י"ז ע"ב ברש"י ד"ה אהני דלכתחילה לא תנשא וא"כ לא יחתמו עדים ע"ז ע"כ ע"ש] וא"כ בנידון דידן נמי כיון דלא ידעינין איש אחר בסימנין כאלו בשמות שמו ושם אביו ושם עירו ודאי דמותרת להנשא וזה ברור דאין לאוסרה מחמת שהעד מוכחש מעצמו כיון דאין ההכחשה אלא בדבר שאין צריך לגופה של עדות והוי כמו הכחשה בבדיקות דלאו אורחא למידק בהכי

ואין להקשות לפמ"ש לעיל א"כ בשינה מקום דירה דנראה מדברי ר"ת ור"י והרא"ש דאין פסול רק מדרבנן וכן להחולקים על סברת ר"ת בשינה מקום לידה וס"ל דפסול היינו רק משום לעז ואם נשאת לא תצא וקשה אמאי הא כיון דהוי צורך הגט דהא אם שינה פס ל וא"כ אכולה מלתא קא מסהדי ואין זה מוכח מתוכו וא"כ לר"מ יש לו לפסול מדאוריית' כקושיות התוס' דף כ' דזה אינו דהנה הרשד"ם חלק אה"ע סי' י"ז נסתפק עדות שאינו מעלה ולא מוריד באותו שעה אי מקרי עדות ועפ"ז אתי שפיר דכיון דמדאוריי' בשינוי מקום אינו מעלה ולא מוריד א"כ הוי שפיר מוכח מתוכו דלענין זה מה ששינו המקום לא הוי הגדה כלל ועפ"י דברינו נתיישב קושיות הפ"י בגיטין בסוגיא דשוירי שהקשה לפי הפוסקים שחלקו בין נכתב שם העיר בגט דאין לחוש לשיירות מצויות כו' והובא בהגהת רמ"א סי' קל"ב ע"ש ח"כ הא דדמי אהדדי מתני' דב"ב ומתני' דגיטין ה"מ לשנויי הא דהוזכר שם העיר כו' ע"ש דהנה בכתובות בסוגיא המ"ל הקשה התוס' ד"ה אמנה שבשטר כו' וא"ת ואי לאו אכולה מלחא קא מסהדי א"כ הא דתנן ב' יב"ש כו' יכתבו כהן ומה מועיל כו' וי"ל דהיכא דהוחזקו ודאי אכולה מלתא קא מסהדי כו' עכ"ל והשתא א"ש דסנה ע"כ קושית הפ"י היינו בלא הוחזקו וא"כ מועיל שהוזכר שם העיר הא בלא הוחזקו לא הוי סימן כלל כמו סימן כהן דלא הוי סימן בלא הוחזקו כיון דאין צריכין לידע לאו אכולה מלתא קא מסהדי כקושיות התוס' וה"ה בסימן העיד דאינו מועיל אלא דלכאורה תקשי הא באמת אם שינה המקום פסול מדרבנן א"כ הוי צורך הגט ודאי דקדקו לידע אבל יש לומר דהסוגיא דגיטין ס"ל דהחשש דב' יב"ש אפילו בלא הוחזקו הוי מדאוריית' והיינו בנפל דבלא נפל ע"כ דלא חיישינן דאל"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו וכמו שכתב ר"י בגיטין דף כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה בעידי מסירה כו' ואור"י דדוקא בנמצא כו' ע"ש והשתא לפ"ז תו לא הוי סימן כלל מה שהוזכר בתוך הגט שם המקום דהא בשעת הכתיבה לא הי' הגדה שלהם בענין המקום לא מעלה ולא מוריד דלענין חשש ב' יב"ש לא הוי חיישינן כלל בלא הוחזקו ולענין שינוי נמי ליכא פסול מדאוריית' וא"כ הגדה שלהם בענין זה אינו מועיל כלל וא"כ השתא דנפל דנולד החשש של ב' יב"ש מדאוריית' ודאי דפסול מדאוריית' וא"ש רומיא דגמרא אה דדי אבל הפוסקים הנ"ל דחילקו בין הוזכר שם העיר דאין לחוש כו' היינו לפי האמת דס"ל דהחשש ב' יב"ש אינו אלא מדרבנן כרבא בשלהי יבמות

ד [וכמ"ש הפ''י דלכאורה רב אשי פליג עליו וס"ל דהחשש הוי דאור' ונהי דמתרץ הפ"י אליבא דרב אשי היינו שלא תקשה אליב' דהלכתא משא"כ סוגיא דגיטין י"ל דס"ל דהוי דאוריית' וא"כ לדידן דס"ל דהחשש הוי רק מדרבנן שפיר הוי מקום סימן] וא"כ שפיר הוי מקום סימן כיון דגם בשעת הכתיבה הי' מועיל הגדה שלהם מדרבנן דהא אם שינה פסול מדרבנן וא"כ שפיר השתא דנפל דנתחדש חשש דב' יב"ש מ"מ כיון דהחשש אינו אלא מדרבנן והגדה שלהם הואיל מדרבנן הוי סימן

ובזה נתיישב קושיות הש"ך בח"מ סי' מ"ט ס"ק ט"ו שהקשה לדברי התוס' שפירשו דלאו אכולה מלתא קא מסהדי היינו דהעדים לא דקדקו לראות כו' א"כ אמאי לא איבעיא לי' להגמ' אי מעלין משטרות לתרומה כו' ע"ש ועפ"י מ"ש לק"מ דמצינא למימר דזה ודאי לא אמרינן דהעדים לא דקדקו כלל לכתוב כהן ולא הי' כוונתם לכתוב כהן אלא דהכי קא מבעיא לי' אי נימא אכולה מלתא קא מסהדי וא"כ מועיל הגדה שלהם בשעת מעשה והוי שפיר עדות לענין יוחסין או דלמא אמנה שבשטר לחוד קא מסהדי וא"כ הא דכתבו כהן לא הועיל הגדה שלהם כלל דהא לא הוחזקו ב' יב"ש וא"כ לענין ההלואה אינו מעלה ואינו מוריד וממילא לא הוי הגדה כלל בזה שכתבו שהוא כהן ומש"ה לא הוי עדות כלל לענין יוחסין משא"כ בהוחזקו וכל זה היינו לענין יוחסין דצריך עדות נסתפק לי' להש"ס שפיר משא"כ לענין תרומה דאין צריך לעדות כלל דהא אפילו מסל"ת מהני ודאי דמעלין משטרות לתרומה

ובזה יש ליישב ג"כ קושיות הב"ש סי' קל"ב שהקשה על הגהת רמ"א שהביא בשם תשובת הרא"ש דלא חיישינן לשני שיורי אף בשיירות מצויות כו' ולדידן דקי"ל דאף בחדא לריעות' חיישינן נמי לשני שיורי ע"ש ולענ"ד אתי שפיר דהנה הטעם דחיישינן לב' יב"ש באיסורא טפי מבממונא היינו משום דהוי חזקת איסור וע"ש בפ"י (והנה התוס' הקשו בב"מ דף י"ט ע"ב דהא אנן קי"ל דהולכין באיסור אחר הרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב והנה אית' בתוס' דהיכ' דאיכ' סמוך מיעוט' לחזקה שפיר חיישינן למיעוט' עיין בתוס' דבכורות וא"כ שפיר חיישינן הכא היכא דאתחזק איסור' דחיישינן לב' יב"ש) והנה לפ"ז הי' נראה לי לומר (דאצ"ל) דא"צ כלל עדות בענין שם המקום אלא אפילו ע"א מהימן דאף דא ן ע"א נאמן היכא דאיתחזק איסור' מ"מ הכא דעיקר הספק נתחדש לנו מחמת חזקת א"א ובלא החזקה לא הי' לנו שום ספק כלל וא"כ הוי כמו ס' השקול דלא איתחזק לא איסור' ולא היתר' דע"א נאמן וא"כ אע"ג דלא הוי הגדה לא גרע מע"א דאפילו קרוב נאמן כמ"ש לעיל גב' תרומה ועפ"י הוצעה זו נראה דבשלמא לפי סוגיות הש"ס שפיר חיישינן לשני שוירי דהנה עיקר הטעם דלא הוי לן למיחש לשני שוירי היינו משום דהוי כעין ס"ס דניחוש לב' שיירי ולב' יב"ש והוי כמו רובא. והנה כבר כתבנו לעיל כיון דבשעת מעשה לא הי' מעלה ולא מוריד לא הוי הגדה כלל ואמרינן דלמא לעולם לא נכתב כלל בשיורי אלא דאפשר להאמינו מטעם ע"א משום דהוי ס' השקול וא"כ הס' השני נולד מחמת ס' הראשון ולא הוי רק ס' אחד ומ"ה חיישינן לב' שוירי מה שאין כן לדידן דסביר' לן דחשש דב' יב"ש הוי מדרבנן כמ"ש לעיל ומדרבנן חשיבא הגדה דהא שינה פסול וא"כ אפילו בלא ס' הראשון מהימנינן לי' דניכתב שוירי והוי שפיר כעין ס"ס ולא חיישינן לב' שוירי ויש לי בזה ת"ל אריכות דברים אלא שלא רציתי להאריך

עוד אוסיף ידי בראי' ברורה לנדון דידן בהיתרא דהאי אתתא כיון שידוע שהמנוח זה הי' בבית ר' משה משמאנדי שהעיד לפנינו והי' בביתו איזה זמן בודאי תלינן בדבר דשכיח ורגיל שאי אפשר שימלט שלא ידע בעצמו שמו ושם אביו ע"י קריאתו לתורה ושאר ענינים וכבר ידוע מ"ש מוהריב"ל בתשובה הובא באחרונים ובק"ע דהבע"ד בעצמו לא עדיף מעד דעלמא. והנה אף דקי"ל דהיכ' דבא עד השני והכחיש העד הראשון קודם שהתירוה להנשא דמועיל הכחשתו היינו באופן שמכחיש כל עדותו אבל הכא כיון דהבע"ד לא הכחיש את העד בשמו ושם אביו א"כ נאמנת דהעד שריר וקים דהא עד א' נאמן כשנים להתיר אבל לא לאסור ואף דלהכחיש נאמן מ"מ במה שאינו מכחישו הוי העד המתיר כב' דוגמא לזה מצאנו בסוגי' דנסכא דר' אבא דמשום דאינו יכול לשבע להכחישו הוי העד כשנים אף שהוא טוען טענה אחרת ועל אותם טענה יכול לשבע אינו יכול לגרע כח העד וזה מבואר בכמה מקומות בסוגיות הש"ס ופוסקים וע' ביו"ד סס"י מ"ח בט"ז ס"ק י"ט שכ' שם דעד א' אינו נאמן לאסור ע"ש אף דהשוחט לא הוי אלא כעד א' ודו"ק

ונראה דאף אי נימא דהעד לא ידע מעצמו שמו ושם אביו רק מחמת הבע"ד מ"מ כיון דהבע"ד לא עדיף מעד אינו נאמן בזה שישנו הכחשה בשם אשתו דהנה הרב המגיד משנה כ' פי"ב מה' גירושין גבי האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דנאמנת מטעם מיגו והקשה שם למה לי לטעם מיגו הא בלא"ה בתוך כ"ד יכולה לחזור ותירץ דודאי היכא שמהפך דבריו לגמרי הוא דמהני תוכ"ד אבל היכא שעומדת בדיבורה אלא שבאתה מצד אחר ואומרת גרושה אני אינה נאמנת אלא מטעם מיגו ע"ש וכן מצינו בסוגי' דאנוסים היינו אין נאמנים אלא מטעם מיגו נמצא בנידון דידן אלו הי' כאן עד אחר שהכחיש בשם אשתו ודאי דלא הי' מועיל אלא דאנו רוצין להאמינו מטעם מיגו וכאן לא מהני מיגו דהנה כתבו התוס' בב"מ דף ע' ע"א ד"ה אתא מרי' כו' וז"ל ואפילו לא הי' עדים בדבר הי' נאמן אי הוה סימנא מפליא כיון שהנפקד כו' אלא מודה שהפקיד לו אלא שאומר כו' ואע''ג דאית לי'