איגרא רמה חלק א סט

מקרי משום קודם התערובות הוי מין במינו דהוי בשאלה וכדלעיל ומ"ה לא בטל רק במינו ולא באינו מינו דכיון דלטעם שאתה אוכל באיסור מוטב יהא אוכל בהיתר צ"ל דכמו דהוי השתא ולא כדמעיקרא וא"כ הוי אמינא דבשאר דשיל"מ אפילו באינו מינו (חוץ נדר) (חוץ נדר בזה דלא הוי רק כמו שנתערב הכל) (דמכח טעם זה לא בטל גם באינו מינו) (דמכח זה לחוד שאת אוכלו באיסור תאכל בהיתר) וע"ז אמר הרמב"ם דיראה לי דכמו חמץ בפסח דהוי רק במינו ושם הא הוי עדיין מצי להפריש אם יש לו פרנסה ממקום אחר וכמה וכמו דאית' במתניתין דחלה חילוק אם יש לפרנסה ממקום אחר אלמא דגם דאם הוי לי' פרנסה ממקום אחר או דרק טעם של הר"ן וא"כ הוי רק אין בטל רק במינו והנה לפמ"ש לעיל וא"כ תקשי אם אין לו פרנסה ממקום אחר וביבש ביבש הוי תקשי שפיר וכדלעיל נימא כל דפריש מרובא פריש דהא הוי רק הטעם דעד שאת אוכלו באיסור וא"כ כיון דהוי לו טרחא דאין לו תבואה וי"ל דלשיטת הר"ן הוי הכי דלענין הטעם דהוי נחשב כמו מין במינו שפיר הוי החילוק אם אין לו דאזי לא הוי דשיל"מ וחשוב אינו מינו דהא ע"י זה נחשב למינו ומשא"כ לענין דפריש מרובא על זה דעד שאתה תאכלנו באיסור ומ"ה דנהי דנהוי לו טירחא ואפ"ה לא יאכלנו באיסור והנה יש ראי' להתוס' דחילוק דמכח דהוי כהיתרא כך איסורא דהא אית' במתניתין אם אין לו פרוסה ממקום אחר אזי מפריש חלה לפי הכל וא"כ נפסד ואיך דנפסד לא אמרינן דשיל"מ ולפמ"ש לעיל א"ש (דעכ"פ מקודם הוי דשיל"מ והוי מקודם מינו וכס' ר' משולם במרדכי וכדלעיל) דכיון דאין לו פרנסה ממקום אחר רק מינה בי' ונפסדתי והנה לפמ"ש לעיל דרב אשי ס"ל דעכ"פ לענין ספיקא איך חילוק דכיון דהטעם דעד שאתה רוצה לאכלו באיסור תאכלנו בהיתר אין חילוק אפילו הוי טירחא ומוכח כן מיבש ביבש דאין בטל אע"ג דל"ל ממקום אחר וא"כ מכח דמין במינו לא בטלה דהוי מין במינו קודם התערובות אך עכ"פ נימא כל דפריש וא"ל דהוי עד שתאכל באיסור תאכל בהיתר והוי כדין ספק אע"ג דאין לו פרנסה ממקום אחר וצריך להדר ולטרוח אלמא דמהך טעם אין חילוק בין יש לו טירחא או לא וא"ש הכל כדלעיל ומתרץ קושיות הט"א על הא דאמרינן במנחות לך וקח מן השוק ואמרינן דהוי דשיל"מ אע"ג דאין לו ואו י"ל דבאמת לשיטת (ר"ת) (והתו') הוי מ"ה צריך לומר כהיתרא כך איסורא בשביל זה דעכ"פ נימא כל דפריש מרובא פריש דכיון דהוי בטירחא והוי ספיק' לקול' ומ"ה אמר כהיתרא כך איסורא דכי היכי דהיכא דאין לו (פירות) תבואה בביתו והוי עכ"פ השתא איכא טירחא ואמרינן כל דפריש דכיון (כעלו א"י ת"ז) בעינן דהוי כדהשתא דהוי לחומר' דעד שאתה תאכלנו באיסור וע"ז שפיר דכיון דאיכ' טירחא לא הוי ספיקא לחומרא ומ"ה אמר כהיתרא כך איסורא וא"כ גבי ר"ש שזורי רוצה (לבשל) (לבטל) בב"א ומ"ה הוי שפיר דבר שיש לו מתירין ואינו רשאי לאכול על ידי ביטול ומה שאין כן כנ"ל. (והנה לפי דאיתא באסיפת זקנים למסכת ב"מ דהא דאמרינן כהיתרא כך איסורא הוי למאן דפליג על הא דשיל"מ בנדרים וא"כ לא הוי קשה על הרמב"ם אך דאין הלשון מ"ט לא משמע דהוה שלא כהלכתא)

שאלות ותשובות הגאון רבינו משלם א מעשה שהתנה מקודם שרוצה לגרש ע"ת ואח"כ בשעת נתינת הגט אמר ה"ז גיטך והפיל הגט קודם שאמר התנאי א בהקדם דברי המרדכי בגיטין פר' מי שאחזו על קו' דהאיך מצאנו ידינו ורגלינו מטעם ברירה וכתב בדבר שסופו לברר אמרינן יש ברירה והפ"י בגיטין פ' מ"ש כתב דאף להני דפליגו אהרמב"ם וס"ל דיכול להזכירו התנאי קודם הכתיבה מכ''מ התנאי דאין בידו לקיים או דאין רוצה לקיים מידו דאין להזכיר קודם הכתיבה כדמוכח מהא דאמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש בו דפסול בגיטין וידוע מחלוקת דמהריב"ל ומהרי"ט דמהריב"ל בשו"ת ח"א צ"ד דבעינן דוקא בפני ע"ח אזי פסול אבל כשהתנאי הי' בפני עדים אחרים אינו פסול ומהרי"ט בשו"ת סי' י' כתב דאף כשהי' בפני עדים אחרים מהני התנאי לפסלו דתלי' בדעת הבעל דכיון דגילה דעתו דאינו מגרש רק ע"ת שוב לא הוי כתיבה לשמה וא"כ בנ"ד לדעת מהרי"ט דמהני תנאי בפני עדים אחרים הרי כאן הגט פסול וא"ל דלא הי' בפני הרב ועדים לא הוי תנאי כפול ז"א דכיון דהכתיבה הוי מטעם שליחות והתנאי הי' קודם הכתיבה הא כתב הב"י בשם הר"ן בסי' ל"ח דבגט הניתן ע"י שליח א"צ תנאי כפול הגם שבכנה"ג חולק עליו מ"מ ס' הב"י והר"ן ניחא לפמ"ש הפ"י בגיטין דהא דבעינן כפילת התנאי הוא משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וא"כ נגד השליח דהוי רק דיבר ואתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ לשום תנאי וא"כ בנ"ד דנתבטל התנאי ודאי דהגט פסול אפילו אי יש ברירה דהרי הוברר הדבר דהגט אינו גט דנתבטל התנאי הב דהרשב"א והרא"ש כתבו דאם עשו תנאי בפני עדים ואח"כ גירש בפניהם דאמרינן דע"ד הראשון נתן וא"כ בכאן שאמר שרוצה לגרש ע"ת והם היו בשעת גרושין אמרינן דעל תנאי הראשון נתן ואף דהתנאי לא הי' כפול מ"מ הא איתא בב"י סי' ל"ח באומר בתנאי ב"ג וב"ר הוי והוי כאילו כפלו ומינה נראה דאם אמר כתיקון חז"ל נמי מהני וכן איתא בתשובת מהרי"ט וכיון שאמר שאהי' רשאי לישאנה משמע כדין ומשמע כאלו אמר כתיקון חז"ל והגם שהח"מ כתב דבתנאי קודם למעשה לא מהני זה ומשמע אפילו בדיבור הקודם מעשה לתנאי לא מהני הוא מטעם שכתב שם בהא דחזינן דלא הוי כתנאי ב"ג וב"ר דהא אמר ה"ז גיטך ה"ז כבר מעשה משא"כ כאן דלא אמר גיטך רק אני רוצה לגרש אין כאן מעשה כלל דנימא דהוי מעשה קודם לתנאי הג אף אם נימא דלשון רשאי לישא לא מהני מ"מ הא כתב הרמ"א בסי' ל"ה סע' ט' גבי שליח שקידש לעצמו דנאמן לומר שטעה מטעם חזקה שליח עושה שליחותו וכאן נמי איכא חזקה דע"ד ראשון הוא עושה ונותן ונאמן לומר שטעה שרצה לפרש ולכפול בשעת נתינה ומכ"ש לפי מ"ש הב"י בחו"מ סי ר"ט רנ"ו בש"מ שתבעו והודה דש"מ נאמן לומר שטעה דשכיח שיטעה ויוצא בקולר כש"מ דמיא אך קשה לשיטת שאר פוסקים דבעינן באמירה שיקדים התנאי לאמירת מעשה וכאן הוי להיפך וע"ז לא הוי טעות רק בדין זה לא הוי טעות [אך באמת לפמ"ש המל"מ בהלכות אשות פ"ו דאם אמר ה"ז גיטך קודם התנאי כיון דאמר לאחר (י"ל כיון לאחר) התנאי ה"ז גיטך הוי תנאי מעליא וכמ"ש הב"י וכ"פ המל"מ בשם מהר"י באסאן יע"ש] הר דהגם דקי"ל דתכ"ד במגרש לא הוי כדיבור מכ"מ לפרש דבריו מהני וכמ"ש הפ"י בב"ק ע"ג וכאן הוי כמפרש דבריו דדוקא בענין תנאי לא מהני תכ"ד מטעם שגזירת הכתוב משא"כ בכאן שטעה לגמרי שמפרש דבריו שטעה לגמרי מהני ול"ד לשאר תכ"ד דאומר שלא טעה ואמירה הראשונה הי' בכיוון משא"כ כאן שאמר שאמירה הראשונה הי' בטעות ועי' נזיד דף י' ע"א ואף בנידן דידן לא הוי רק תוכ"ד למחאתן מ"מ יש לצרף דעת הב"י ביו"ד סי' ר"י דמהני תוכ"ד למחאת אחרים דכיון דקיבל לדבריהם:

הה דכאן נראה דאפשר דכ"ע מודי דכיון שבדעתו לומר הי' לומר עוד והוי כמו קודם שהשלים דבריו דיכול לחזור ומכ"ש לומר שטעה ואף דכאן גדע דבנתינה השני עדיין באמירה הקדים מעשה לתנאי ולאו כלום הוא לדעת הרבה פוסקים מ"מ כיון שבין נתינה לנתינה אמר שאין רוצה לגרש רק ע"ת הוי קדם התנאי לדיבור המעשה שאח"כ דבודאי א"צ שיאמר בדיבור אחד וההפסק אינו מזיק כלום הו עפ"י מה דאיתא בגיטין גיטו כמתנתו וא"כ להרמב"ם ולפו' דבתנאי שאין בידו לכ"ע פסול קודם כתיבה ולר"ה צ"ל דס"ל יש ברירה ולדידי' מכ"מ מכח אפקיענהו אין לפסלו מכהונה לפוסלו מכח אפקיענהו לקידושין אך דכיון דרבנן תקנו דלא מהני תנאי והוא לא התנה הוי כאלו אמר בפירוש בלתי תנאי וכן צ"ל בכ"מ דאמרי אפקיענהו בכתובות וכ"מ ובכאן הוא נאמן לומר שטעה וכמ"ש לעיל וא"כ לא שייך סך סברא דמרוצה בלתי תנאי אך בכאן ל"ש לכאורה אומדנא דאין גבול זמן מה מתי לבוא ול"ד לש"מ שתלי' מחולי זה ובכאן הא הותנה בשביל כן ונתן הגט דלמא לא יבוא לעולם אך דכיון דכבר גילה מקודם גילה שלש שנים ומהני אומדנא ועכ"פ שרי לכהן ובהיתר השביעי דנפלה הגט רק שמרפה את ידו עדיין לא כתבתי בלתי שיפרש לי היטב

ב על אשר שלח יד לשאול ע"ד האשה אשר סגר ד' בעדה זה כעשר שנים ולא ילדה ועתה היא נמצאת מעוברת ואיש אחד מאנשי בליעל הוציא עלי' קול שממנו פרי' נמצא והיא אז בדבריו הכחישתו וגם הבעל לא שם אל לבו לח האמין לדבריו אולם אח"כ בחליתה את חלי' נתנה תודה לד' אשר כדבר האיש כן הוא עשתה הנבלה ועתה עקב רוח אחרת עמה כי לא כן דברה מחתה פי' ואמרה לא פעלתי און ועד אחד אשר הי' שם בעת התודה את עונה יענה בפני' כחשה ע"כ שאל כדת מה לעשות אסורה היא או מותרת ובעיני מאד יפלא על אשר לא שם אל לבו השב ידו מלהודיעני איך דבר הבליעל הזה דבריו ההוא אמר דבריו בפני ב"ד כי מה יועיל עדותו אם חץ לב"ד הגידו וגם עוד יותר מזה דעת ר"ת דצריך דרישה וחקירה בעדות אשה וגם עוד יותר דצריך להעיד בפני בעל ועתה נאמר לברר אם באמת כן הוא בפני ב"ד הגידו דהוי עדות מטעם פלגינין דיבורא וכאן יש עוד ע"א אשר בפניו הודת דבר זה אי מהני במחלוקת שנוי' דבש"ע הלכות סוטה סע' ט' כתב דאם בא עד אחד שזינתה והיא שותקת אם הבעל מאמין לדבריו כו' ומשמע אבל אינו מאמין אינה אסורה אף דשתיקה כהודאה דמיא וגם איכא עוד ע"א שזינתה ובב"ש סי' קט"ו סע' ו' הביא בשם רש"ל דפליג בזה וס"ל כיון דשותקת ואיכא עד אחד דשתיקה כהודאה דמיא אסירה אף אם אינו מאמינו יע"ש ונראה לי להביא ראי' לדעת מהרש"ל דאסורה בכה"ג מהא דאיתא במסכת גיטין דף פ' במתניתין נתן גט לאיש ושובר לאשה וקאמר ר"א אם לאלתר יצא אינו גט לאחר זמן הרי הוא גט ומפרש רב אדא בר אהבה דבריו בגמרא לאלתר קודם שניסת לאחר זמן אחר שניסת והקשו התוס' ד' פ"א ד"ה לא כל הימנו דלראב"א לאחר שניסת אמאי הרי זה גט מאי קנוניא איכא הא אסורה לו ע"ש ולכאורה דבר זה מאד יפלא אף אם אסורה לו ואין כאן קנוניא זו אמאי נאמר (דלא) דהוי גט ונאמן הא הבעל לא הוי אלא עד אחד והאשה אף שהודה אמאי מהימנינין לה נימא עיני' נתנה באחר ונותנה ממון לבעל כדי להחליף כדי שתהא אסורה על הבעל הזה ופי' במהר"ם שיף אלא ודאי כדברי הרש"ל כן הוא דכיון שיש כאן ע"א דהוא הבעל וגם היא הודח נאמנת ומהני הודאתה ולא אמרינן עיני' נתנה באחר ואסורה אי לאו דחיישינין שהבעל עשה קנוניא ומשקר כדי שישאנה וא"ש ואף לפי מה שהבאתי עתם לפרש סוגיא דגיטין מיושב בזה נמי הא דאי' בירושלמי דס"ל לחד מ"ד דלרב אב"א דיקא מן הנשואין אן אינו