איגרא רמה חלק א סח

ולכאורה קשה דלישנא דגמר' לא מוכח כן דא"כ הוי להש"ס לומר כן כיון דלישראל אסור לא הוי דשיל"מ אך קאמרי לכהן משרי שרי דמשמע כיון דלכהן לא הי' אסור מעולם לא הוי דשיל"מ וי"ל דה"פ לכהן משרי שרי מעולם א"כ אי נימא דהך חשוב דשיל"מ אע"ג דאסור לישראל א"כ יקשה קושיות התוס' מתרומה אמאי בטל וא"ל דלא הוי יוכל להפריש דלא הוי שירי' ניכרין ואין שירי' ניכרין ובעינן (דיהי' ניכרין) קשה דמ"ה אעפ"כ עד שאתה אוכל באיסור תאכלנה בהיתר ויהי' שירי' ניכרין כיון דאי בעי שרי לאכול ע"י ביטול אבל מש"ה כיון דשפיר מתוקן יהא נאכל הכהן ולא ישראל כיון דמצי לאוכלו בהיתר אך צ"ל א"כ אין נקרא על שם האיסור כיון דצריך לומר דבטל זאת הוא אם אמרינן דדוק' דשיל"מ אינו בטל רק במינו אבל אי אמרינן דבטל אפי' במין בשאינו מינו א"צ שיהא נקרא על שם האיסור ג"כ והנה הר"ן כתב לדעת הרי"ף כיון דהיתר הוא מיד לא בטל אפילו מין בשאינו מינו וא"צ לחיות נקרא על שם האיסור א"כ קשה מתרומה ועוד דהא קשה דהא אפשר שיהי' תרומה על מקום אחר וא"ל א"כ סאה השלישית יהי' בטל ברוב אם יאמר אם זו תרומה יהי' סאה שני' תרומה על מקום אחר ואם לאו יהי' סאה ראשונה תרומה על מקום אחר יפרשו על תבואה שנתחייב בתרומה דרבנן וא"ל א"כ אפילו כן יאכל באיסור דאוריית' שיבטל מ"מ כיון דדשיל"מ הוא רק מדרבנן אך אעפ"כ הוא איסור בטל וא"כ כיון דצ"ל דבטל שוב אין נקרא על שם איסור א"כ זה דוקא אם נאמר דמין בשאינו מינו בטל אבל אם נאמר דמבשא"מ לא בטל ג"כ א"כ תרומה לא יהא בטל א"כ ה"פ דלכהנים משרי שרי מיד ולא הי' אסור לעולם א"כ א"צ שיהא נקרא על שם איסור א"ו דתרומה לא הוי דשיל"מ הואיל ולישראל אסור א"כ ה"נ בחטאת הואיל ולישראל אסור לא הוי דשיל"מ ועלו דברי הרי"ף כהוגן וא"ל דכך יתרום דיאמר סאה אחד שאינה תרומה יהא בתוכה תרומה על מקום אחר ולא יטול כלל מן הסאה י"ל לא מבעי' למ"ד אין ברירה לא הוי בודאי תרומה אלא אפילו למ"ד יש ברירה מ"מ בודאי זאת אי לא הוברר לבסוף לא הוי תרומה דהא משמע אם נתבקע הנוד מעיקר' כיון דלא בירר לבסוף לא הוי תרומה אע"ג דאמר דיהא תרומה מה ששייר לאחר שתי' מ"מ לא הוי תרומה אלמא דטעמ' דלא חיישינן לבקיעת הנוד והמהרש"א כתב בגיטין דף ע"ג ע"ב דכיון דמחול' זה א"א להתברר אע"ג דבאמת כבר הוברר אך מפני שאין אנו יודעין לא הוי בירור ה"ל הכא אפילו אם יפרש אח"כ צריך להפריש שני סאה ואכל סאה אנן מספקינן דלמא הוא שכבר הי' תרומה קודם התערובות ובזה לא שייך ברירה כמ"ש התוס' בתמורה דף ל"א ע"ב בשם הרמ"ר כלל גדול היכא דהוי קודם ל"ש ברירה וכיון שלא יתברר לבסוף בודאי ל"ש ברירה כלל ולא הוי תרומה

ובזה נתיישב קושיות תוס' בגיטין דף מ"ז ע"ב על רש"י דהא לכאורה קשה בב"ב דף פ"א ע"ב מה משני דמפריש א"כ עכ"פ אינו ניכרין שירי' דהא ביכורים נמי תרומה מקרי וצ"ל דהא התם לר"מ ניחא דאיהו ל"ל טעמ' דרבא גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לא ס"ל דבעינן שיהי' שירי' ניכרין וא"ל דהביכורים יהא תרומה על מקום אחר ואם אינו תרומה דהן ביכורים יהא באותן פירות תרומה דזה אינו א"כ אותו סאה אחרת דיש עליו ספק תרומה זאת אינו יוצאת מתורת טבל דהא אין שירי' ניכרין וא"כ כיון שאין יוצאת מתורת טבל תו לא חייל עליו שם תרומה דהא בעינן שיהא נתינה לכהן וכיון שאין ראי' לכלום מכח ספק לא ראוי לכהן כלום ועוד דלכתחלה אסור להפריש תרומה דמביא לבית הפסול כדאי' בזבחים ולא הוי תרומה כמ"ש התוס' בפסחים דף ל"ב ע"א כיון שאין חל שם תרומה עליו אין רשאי לאוכלו השאר תבואה וא"כ לא חל על הך ביכורים שם תרומה אפי' אם אינו ביכורים דהא אין שירי' ניכרים לישראל שיהי' רשאין לאוכלו א"ו הך סוגי' דב"ב צ"ל דס"ל גם ת"ק דר"מ להא מלח' כר"מ דלא בעינן שירי' ניכרין ועוד כמו דאית' בזבחים דאסור להבי' תרומה לבית הפסול ה"נ כיון דאין רשאי לאכול תרומה הזאת הוי מביא קדשים לבית הפסול בדף ע"ה ע"ב שביעית אין לוקחין בדמי' תרומה ועוד דהוי כמו שאין תורמין מן הרע על היפה כיון דאין רשאי הכהן לאוכלו וא"כ איכ' איסור' דאוריית' ובאמת כתבו תוס' בגיטין חילוק דהיכ' דאפשר דלא יבוא לידי בירור לעולם לא אמרינן בדירה א"כ עכ"פ נגד החצי שפיר אמרינן ברירה דממ"נ אם לא יבוא לידי בירור עכ"פ החצי הוא שלו וא"כ לכאורה מה פריך רב יוסף האיך מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד הא החצי בודאי שפיר מביא ביכורים דאין חייבין ועל החצי שני מקדיש כקושיות התוס' וצ"ל דה"פ דהא ר"י אינו מחלק בין תולה בדעת עצמו ובין תולה בדעת אחרים לענין ברירה כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה ולכי מיית הוי גיטא אלא ע"כ ס"ל כרבא דהטעם דר"י ור"ש ור"מ והלכה כמותם שהם רבים דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין וא"כ לא מצא ידו ורגליו משא"כ הרמב"ם ס"ל לחלק בין חולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ולא ס"ל הטעם ששירי' ניכרין ועוד דפסקינן כמסקנ' דעירובין דהטעם הוא שמא יבקע הנוד ומ"ה א"ש דמבי' ביכורים אפילו קנין הפירות לאו כקנין הגוף

הלכה י''ב פרק חמשה עשר הלכות מאכלות אסורות יראה לי שאפי' דבר שיש לו מתירין והראב"ד הקשה דהוי מתירין בנדרי' ועמ"ש הרב הכ"מ וי"ל דה"פ דהנה הר"ן כתב מטעם מכח דהוי מין במינו במסכת נדרים בדף נ"ב והקשה הפ"י לפ"ז איך מדמה דאמר רב אשי על הך דהוי ספיק' דרבנן משום דשיל"מ באלף לא בטיל ואיך תליא ספיק' בזה וי"ל דהנה ר"ח כתב דגם לר"י דס"ל מין במינו לא בטלה מ"מ רק בלח בלח ולא ביבש ביבש דהא גם לר"י במין במינו ובתרומה ובאגוזים בטלה והנה לפ"ז לא הוי טעם של הר"ן מספיק על יבש ביבש אך י"ל דבאמת הא הפר"ח כ' דהיכ' דאין ניכר ל"ש קבוע רק בחתיכה (בר ין א"י תיבה זו) נתנו חכמים עליו קבוע ולפ"ז ה"פ דבאמת אם אמרינן דהוי בטל והוי שרי לאוכלו אפי' בב"א (כמ"ש הרא"ש ז"ל) דהוי היתר וא"כ לא הוי שייך עד שאתה אוכלו באיסור דזה לא הוי איסור דהתורה שרי אך דה"פ דבאמת גם ביבש ביבש אין חילוק דאין בטלה לר"י רק עכ"פ דין קבוע לא הוי וכי לא מצינו דהוי דין קבוע וכה"ג מקשה בש' פליתי על הב"ח וממיל' שרי מכח כל דפריש ורשאי ליטלו ונימא דהוי כמו דנוטל הוי מן הרוב זה לא הוי מטעם ביטול זה שרי ביבש ביבש והוי שפיר חילוק בין לח ליבש אך על זה שפיר שייך זאת שאתה אוכלו באיסור דהא עכ"פ שרי דתלינן דהוי (איסור) היתרא ומ"ה לא בטלה גם ביבש וזה הפי' ברב אשי מיבש ביבש וא"ל דכתב הר"ן גבי ביצה דאזלינן בתר רובא דילדה בי"ט ואע"ג דשיל"מ וכיון דלא איתחזק איסורי הוי ג"כ פ' בהר"ן מיבש ביבש והנה רוב' עדיף מחזקה ועכ"פ לא גרע וא"כ היכא דליכ' לא חזקה להיתר' ולא רוב' מייתי רב אשי שפיר ראי' דספיק' אסורה ונמצ' דלשיטת הדין שפיר יש חילוק בין מינו לשאינו מינו אך להך טעם הוי החילוק לא מדויק כמו להר"ן וא"כ לפ"ז י"ל אפ' דבאמת אין חילוק רק דהנה בס' ט"א הקשה לפי מ"ש הר"ת ומביאו בס' א"ז (והנה מ"ש התוס' בשם ר"ת דאין הבעלים בביתו קשה ודאי אם יש לו רשות לאכלו יש לו רשות לתרום וכדאי' במתני' (דמ"ה אמרינן גבי טבל הך הטעם כהיתר' כך איסור' ולא מכח דשיל"מ היכ' דאין לו רק צרך ללקחו והקשה א"כ לר"ש שזורי דא"ל צא ולוקח מן השוק וא"כ תקשי דבכה"ג לא הוי דשיל"מ אך י"ל דבאמת לשיטת הר"ן וא"כ הוי הכל תליא קודם שנתערב וכמו דאמרינן בע"א דאם נפל יין לתוך חומץ אם אמרינן ריחי' חלא וטעמי' חמרא הוי חלא וא"כ קודם דבא לתוך החומץ הוי חלא ולא בטל ומשא"כ אם לא אמרינן כן בטל אע"ג דאח"כ הוי הכל טעמא וריחא אלמא דהכל תליא במקודם וכן לפי דכתב ר' משולם במרדכי (וגבי ענבים בגיגית לא ניכר היין אך עכ"פ (חסר) ענבים דהוי אינו מינו הוי (חסר) פלוגת' בין הפוסקים בזה) ומביאו הרב בהג"ה דכיון דמקודם לא הוי בעולם ולא בטל וא"כ קודם שנתערב הוי שפיר יכול לתרום מינה (ובי') (והוי מין בעינו ותו אפילו אח"כ אין יכול אעפ"כ לא בטל) וא"כ רק (דרוצה) דאח"כ אין יכול ולא מהני ביטול אע"ג דלית' (השתא טבל לפירי אחר) רק דהא דאמרו כהיתרא כך איסורא י"ל (עב"י וע' לקמן בד"ה והנה לכאורה) דנ"מ אם יש לו רק מעט טבל ויש לו תערובות תבואה דהיינו דהוי חצי' של נכרי וחצי' של ישראל או דנתערב טבל וחולין בשוה בשוה ויש לו מעט טבל לתקן רק תרומה וכשיעור וא"כ לא שייך דהוי היתר וכגון דעבר והפריש מכבר מעשר מקודם דהוי רק חייב בתרומה וכאן מתחיל) והנה לכאורה תקשי לפי דעת (רש"ל א"י חיבה זו) דבעי דוקא מצוה היכא דהוי מעשה ורק בטבל צריך להפריש ומי יודע דלמא יפריש (זה לתרומה על תבואה אחרת) ונהוי תרומה זה על תבואה אחרת זה הנתערב יהא אח"כ תרומה וא"כ הוי שם תרומה דהוי אסורה לכהן והוי אינו מינו וכמ"ש הר"ן וא"כ לא הוי היתרא (וזה ממש דמיא להא דאית' דאם נפל ליין לתוך חומץ אם ריחא חלא הוי יין דבטל) אך י"ל הכי דתליא בזה אם אמרינן דמה דבעינן מצוה דלא אמרינן מידי דתליא במעשה רק מה דהוי מצוה ומוכרח כן הא לא הוי מי ימר דהוא מעשה רק דלמא לא הוי כן. וא"כ לפ"ז הוי קשה אדרבה אם יש לו פרנסה ממקום אחר לא הוי דשיל"מ דלמא תעשה זאת תרומה לאחרת וא"כ אסורה לכהן וא"כ מ"ה צ"ל כהיתרא כך איסורא וא"כ מתורץ קו' הט"א דשם הוי לאיפוך דלא ה"ל כלל ועוד דשם הוי רק למעשר ואח"כ יתרום תרומת מעשר ול"ש דכולה כהוי תרומה ואך אם אמרינן דמ"ה הוי הטעם דכיון דתליא במעשה וטירחא ולא אמרינן דהוי כמו היתר דלמא לא יעשה (כן) (רק) וא"כ בכאן כיון דצריך עכ"פ לעשות מעשה הדר ה"ל כאלו לא הוי מעשה וזאת לא ס"ל לר"י ומ"ה אמר כהיתרא כך איסורא והנה לפסק הלכה דפסקינן כרבנן דחומץ ויין הוי מין א' לתרומה והנה בע"א אית' דחומץ ויין הוי שני מינים (וכן שבולת שועל ושעורים וכוסמין ושיפון אך זה לא מצינו בהדיא בש"ס דחשוב לענין ביטול אינו מינו) לענין ביטול איסורא וא"כ הא טבל ושאר דברים לא יהא שוין דהא אם נימא כהיתרא כך איסורא ופרש"י והוי רק במינו משום דרק מינו תורמין ומשא"כ אם חומץ ויין נמי רשאי לתרום מן היין על החומץ לכתחלה וא"כ ליתא להך טעם וא"כ לא שוין בשאר דברים דחשוב הקדש (ופ' א"י תיבה זו) ועוד דהא אמרינן במסכת ב"מ דעיקר תליא בטרחא דאמרינן דאם הוי בקרוב לירושלים מקרי היתרא אע"ג דהוי איסורא אלמא דרק הטעם משום טרחא וא"כ כיון דרין כך ובין כך צריך להפריש שפיר הוי דשיל"מ וא"כ לא צריך כלל להך טעם דהוי כהיתרא כך איסורא ומ"ה א"ש דהשמיטה הרמב"ם לפסק הלכה בטל הך טעם כהיתרא כך איסורא וכתב רק הטעם הנ"ל מכח דשיל"מ ומתורץ קו' הלח"מ שם ולפ"ז א"כ בנדר אם נימא דהוי שיל"מ ע"י שאלה ונימא הך הטעם דעד שאת אוכלו באיסור תאכל בהיתר וגם על אינו מינו יהא זה הטעם אך לבתר דנתערב ולא אסור רק בדבר אחד (ודבר זה שנתערב הכל בהיתרא) וא"כ מן התורה הוי ליתא בשאלה דהא הוי כאילו כבר אכלה וליתא בשאלה וגם מלקות ליכא ואפילו לאמימר ליתא עכ"פ מן התורה בשאלה השתא וא"כ כמ"ש מפוסקים אם הוי עוד איסור דליתא בהיתר שפיר בטל (וא"כ גם בכאן דעכ"פ לאיסור תורם צריך ביטול) וא"כ עכ"פ מן התורם יהא עיקר ההיתר מטעם ביטול ורק עכ"פ מין במינו מקרי