איגרא רמה חלק א סז

אין אדם מע"ר ואין לומר דפלגינן דיבורי' ז"א דע"כ צ"ל דאחר עשה זאת ואחר לא מצי לאסור דאא"א דש"ש דהא האחר אין לו בה שתפות וכבר כתב הט"ז דל"א מיגו דנאמן על עצמו נאמן על חבירו ואני הוכחתי במקום אחר דאף להפוסקים דאמרינן מיגו היכא דאין אדם מע"ר ודאי ל"א מיגו וא"ל דמומר עשה זאת ז"א דבאופן זה היכא שצריך לומר פירוש לדבריו ל"א פ"ד כמו גבי אנוסים היינו דפירשו תוס' כיון דלא ידעינן אם מחמת ממון אם מחמת נפשות לא אמרינן פלגינן דיבורי' ה"נ כיון דצריך לפרש מי עשה ישראל או נכרי לא אמרינן פלגינן דיבורי' אכן למאי דמשני הגמר' בשותפות בלא"ה ל"ק קושיא דמתהני מאיסורי הנאה כמש"ל וא"כ מתורץ קושיות התוס' לשני דאיירי בשותפות דלא קשה דאי אמרינן דאדם אוסר דבר שאינו שלו שפיר אמרינן בשוגג פטור כדי שיודיעו וכן אי אדם אוסר דש"ש רק בשותפות נמי לא קשה אמאי כטור שוגג יש לומר דלכך פטור שוגג מטעם הנ"ל כיון דמשלם חוץ מדמי יין נסך לא הוי רק מדרבנן ואמרינן ברירה משא"כ במסקנ' אמרינן אדם אוסר דבר שאינו שלו רק לצעורי קא מכוון קשה קושיא הנ"ל הא מתכוין מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כדי שיודיעו הא אין אדם משים עצמו רשע וא"ל פלגינן דיבורי' קשה הא אין אחר יכול לאסור רק הוא מחמת לצעורי וא"ל דפטור מלשלם מטעם כיון דמשלם חוץ מדמי יין נסך שבו נמצא דהוי דרבנן ואמרינן ברירה ז"א דהא השתא ס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו נמצא בשותפות אוסר גם חלק חבירו ונמצא הוי דאוריית' ולא שייך ברירה דהא כל היין אסור בהנאה וא"כ פטור מלשלם הא מתהני ועל זה משני הגמרא בישראל מומר דמיד בהגבהה נאסר ונמצא לא הוי ממון כלל ולא נתחייב בהשבה ולא מתהני

ולפ''ז מתורץ מה שהקשה הש''ך בחו"מ וביו"ד דביו"ד מביא דיעה א' דבשותפות אינו אוסר ובחו"מ גבי יי"נ כתב סתמא דבשותפות חייב לשלם ולפי הנ"ל שפיר נוכל לומר תירוץ הסמ"ע דמנסך בלא"ה אינו מוכח מכח מה שכתבתי אלא דתוס' הוכיחו שפיר מאינך דקתני ה"ז זבחי מתים ובזה שפיר נוכל לומר תירוץ הסמ"ע ובזה מתורץ קושיות הפנ"י הנ"ל דלא מצי משני דה"ט דשמואל דלא אמר מנסך ממש משום דאא"א דבר האינו שלו משום דהא יקשה נהי דבמומר לא רצה לאוקמי לוקי בשותפות וא"ל הא מתהני מאיסורי הנאה ז"א דהא השתא לא ידעינן עדיין דבהגבהה קניא ונמצא לא מתהני מאיסורי הנאה ומשני הגמ' דקלב"מ וצריך לומר מדאגבה קניא דבהגבהה קונה וקשה כיון דקני בהגבהה הא מתהני מאיסורי הנאה וצריך לומר בישראל מומר ובמומר לא רצה שמואל לאוקמי וממיל' מתורץ ג"כ קושיות התוס' בד"ה מנסך כו' דלפי דברינו גם שמואל שפיר מצי סבר הך דר"י מדאגבהה קניא ודו"ק כי עמוק הוא מאוד ועפ"י דברינו הנ"ל יתורץ קושיות הפליתי הנ"ל דמה פריך הגמ' הא אא"א דש"ש מחמת לצעורי דהא הוי ספיק' דאוריית' ביש לו בה שותפות בגווה כנ"ל יש לומר דהכי פריך הגמ' דהנה רש"י כתב בב"ק דליכ' למימר שזרק יין נסך ביין כשר דהא שרי למוכרו חוץ מדמי נסך שבו ופירש הפנ"י דא"כ היינו מדמע והנה לפ"ז הכי פריך דהא הר"ן כתב דהא דאסור למוכרה היינו מדרבנן ובדרבנן אמרינן דספיק' לקול' דשמא לצעורי ושמא לאו לצעורי' ונמצא דרשאי למוכרו וא"כ קשה היינו מדמע אך ז"א דהא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוא אומר דלא כיון לצעורי ונמצא דאסור למוכרו אך י"ל דשפיר מקשה הגמ' דהנה לכאורה יש לתרץ קושיא הנ"ל שהקשיתי אמאי פטור הא מתהני מאיסורי הנאה דפנה אית' בב"ק גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והא כי מטא זמן איסורין איאש קא מייאש ומשני כי קאמינא זה מייאש וזה רוצה לקנות אבל זה אינו רוצה לקנות והנה המשנה למלך כתב גבי ככר של הפקר היכא דבידו לקנות שפיר יוכל להקדיש והנה התוס' כתבו הטעם דיכולין ליטול דמיו מאותו עכו"ם שנגע ביין משום דבאמת אין אוסר לחד דעה ואפי' למאן דאוסר לא אסרו חכמים כל כך דלא יטול מהך דמקלי קלי והנה לפ"ז בכאן אם הי' הגזלן רוצה לקנות הי' יכול לקנות ביאוש (וא"ל דהוי יאוש שלא מדעת דז"א לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' שנ"ח ס"ק א' דעיקר יאוש שלא מדעת שלא מהני הטעם דאם הי' יודע היכן הוא לא הי' מייאש משא"כ כאן דל"ש זה) ונמצא דיכול לאסור א"כ כיון דאסור הוא מדינא כאלו הי' שלו נמצא שאינו רשאי ליטול מאותו נכרי דמים משום דמתהני מאיסורי הנאה כסברת מהרי"ץ הנ"ל ולפ"ז פריך הגמ' שפיר אמאי במזיד משלם מפני תיקון העולם הא מדאוריית' צריך לשלם כדי שלא לתהני וא"ל כתירוץ מוהרי"ץ הנ"ל קשה הא הוא צריך לשלם מכח הודאת בע"ד וא"ל דאסור לקבל כסברת מהרי"ץ הא הוא יכול לומר איני מאמינך דאסרת רק לצעורי כוונת וא"כ אף שהאמת אתך דלאו לצעורי כוונת מ"מ אני לא אייאשתי בזה שסברתי שאוכל לומר איני מאמינך דלצעורי קא מכוונת וא"כ מן הדין לא היית יכול לקנות ביאוש ולא אסור מדינ' כאלו הי' שלו ונמצא דמותר לו לקבל הדמים וא"כ מדינא הוא חייב לשלם דמתהני מאיסורי הנאה ולמה קתני מפני תיקון העולם ומשני בישראל מומר דלא שייך לצעורי וא"כ בודאי מייאש ונמצא דאסור לו לקבל הדמים ושפיר קתני מפני תיקון העולם ומתורץ בזה קושיות הפנ"י וקושיות התוס' ד"ה מנסך כמש"ל והואיל דאתא לידן דברי רש"י דב"ק דפירש דליכא למימר שזרק יי"נ ביין כשר דהא רשאי למוכרה חוץ מדמי נסך איסור שבו ופירשו המפרשים דא"כ היינו מדמע נבוא לתרץ קושיות בעל שלטי הגבורים שהקשה עליו דהא באמת רב סבר דיין ביין אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו. ולענ''ד נראה לתרץ דהנה המנחת יעקב הקשה על הברטנורא דפירש דגם הת"ק מודה דרשאי למכור סתם יינם רק יי"נ גמור אסור למכור והקשה א"כ רב דאמר במסכת ע"ז כח"ק ע"כ נמי הכי הוא סובר דסתם יינם רשאי למכור חוץ מדמי יי"נ שבו והנה בדף ע"א ע"ב מקשה הגמ' כמאן דלא כרשב"ג ומשני מידי טעמ' אלא לרב הא אמר רב הלכה כרשב"ג חביות בחביות אבל לא יין ביין וא"כ מה משני הגמ' הא סתם יינם מודה רב דרשאי למוכרה. ונראה לתרץ קושיתו דהנה יש לומר הטעם דסתם יינם רשאי למכור ולא יין נך גמור דהנה אי' במסכת בכורות דף כ"ג איתבי' ואי אמרת טומאה כמאן דאית' דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו ליטמא לפ"ז חזינן דאף דהטומאה בטילה מ"מ כיון דנושא אותם הכל ביחד מטמאו במשא לפ"ז יש לומר דהוא הדין בהיתר שבטל באיסור ונעשה כולן איסור כדאי' במנחות דף כ"ג דשחיטה בטילה בנבילה ואם נגעה אחת מן החתיכות בתרומה נשרפת עליו אבל מ"מ דכמו התם בנבילה שבטילה בשחיטה אפ"ה מטמא במשא כיון דעכ"פ נושא אותה ה"ה נמי בהיתר שבטל באיסור מ"מ יכול למכור כולו חוץ מדמי איסור שבו דהא עכ"פ אינו נהנה אלא מהיתר בכל מקום שהוא והוי דומיא דהיפך מנבילה שבטילה בשחיטה והנה ר"ת כתב הטעם דטעם כעיקר מדאוריית' היינו משום דהיתר נהפך לאיסור כו' א"כ ה"ה היכא דיש רוב איסור אף אי נימא דטע"כ לאו דאוריית' אבל באיכ' רוב איסור נהפך ההיתר להיות איסור וכ"ז תלוי הכל באם אמרינן חוזר וניער דמטמ' במשא כדאית' בבכורות שם ע"ש א"כ ה"ה נמי אם אמרינן חוזר וניער גבי היתר וכמ"ש והנה לפ"ז יש לומר כך הטעם דבשלמ' בסתם יינם דפסקינן דבטל בס' שפיר רשאי למוכרה חוץ מדמי יי"נ שבו כיון דבטל א"כ ההיתר הוא בעולם ויכול להיות חוזר וניער ושפיר יכול למוכרה כמו התם גבי משא כיון דאיסור הוא בעולם לכך מטמא וה"נ כיון דההיתר הוא בעולם לכך שפיר יכול למוכרה חוץ מדמי יי"נ שבו כיון דאינו מוכר רק ההיתר אבל יי נגמור דאסור במשהו ונמצא ההיתר אינו בעולם כלל ואינו יכול להיות חוזר וניער כלל ולכך אינו רשאי למכור אפילו ההיתר וא"ל דנ"מ אם יפול שם אינו מינו ואמרינן סליק נמצא דההיתר הוא בעולם דז"א די"ל דהת"ק וגם ר"נ סוברים דל"א כלל רואין או כמו שפסק הרמב"ם דהכא ל"א רואין כיון שנפל תחלה האיסור שם עש"ה א"כ עולה יפה טעם הברטנורא דמחלק בין יי"נ לסתם יינם אמנם רב דפסק דאף בשאר איסורין מב"מ לא בטיל וא"כ אפילו סתם יינם לא בטיל וא"כ אפי' סתם יינם אסור למכור חוץ מדמי איסור ושפיר משני הגמ' מידי הוא טעמא אלא לרב כו' ול"ק קושיות המנחת יעקב

ולפ"ז מתורץ קושיות השלטי גבורים הנ"ל דהא המתניתין דהכא ע"כ אתיא כר' יהודא דמחלק בין שוגג למזיד ור"י סבר בחולין סליק את מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו נמצא אף ביי"נ גמור ההיתר הוא בעולם דאם יפול שם אינו מינו יתבטל ולא יצטרך לבטל גם מינו דהיתר וא"כ רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו כמו בסתם יינם ושפיר פרש"י על מתני' דאתי' אליב' דר' יהודא דהא יכול למכור חוץ מדמי יי"נ שבו אבל אם אמרינן כהרמב"ם דהכא לכ"ע לא אמרינן רואין וכמ"ש א"כ תירוץ הנ"ל אבל מ"מ אתי שפיר דהא בבריית' קתני גם בדברי ר"מ המטמ' והמדמע והמנסך ור"מ סבר דמב"מ בטל וא"כ גבי יי"נ רשאי למוכרה חוץ מדמי איסור שבו דהא רב סבר דמאן דס"ל מב"מ בטיל אפילו ביי"נ בטיל דהא בלא"ה יש דעה דגם ביי"נ בטיל וא"כ קשה לר"מ היינו מדמע ואתא שפיר דברי רש"י ועפי"ז מיושב קושיות התוס' בחולין ד"ה ת"ש שהקשו למה דמשני באית לי' שותפות קשה היינו מדמע ולפי הנ"ל א"ש דהנה המשנה למלך בהל' אבות הטומאה פ"א כתב דהיכ' דבשעת התחלת הטומאה הי' מעורב לא בטיל ברוב ע"ש והנה לפ"ז אף דמב"מ בטל מ"מ הכא לא בטיל דהא תיכף כשאיסור בא לעולם הי' מעורב ואף אם יפול עוד אח"כ מ"מ יהי' צריך לבטל גם מינו דהיתר דהא לא אמרינן סליק כדעת הרמב"ם וא"כ אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו וכמש"ל וא"כ נמצא תו לא קשה היינו מדמע וכמש"ל

ולפ''ז נתיישב לי קושיא אחת דלפי מה שתרצתי לעיל קושיות הפנ"י דלהכי לא קאמר הגמ' דשמואל לא רצה לומר מנסך משום דאא"א דבר שאינו שלו משום דקודם דמתרץ הגמ' דקלבד"מ יכול לאוקמה בשותפות ע"ש וא"כ תקשי קושיות התוס' היינו מדמע ותירוץ התוס' דצריכה משום דמנסך הוי הפסד מרובה לא שייך אליב' דשמואל דס"ל מותר למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ הוי הפסד מועט ועפ"י הנ"ל א"ש די"ל הטעם דסבר שמואל דמותר למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו היינו משום דאזיל בתר בטל ובמשקה לכי מסרחי אין שם משקה עלי' וכמו שכתבו התוס' במנחות דף כ"ב ע"ב בד"ה מכאן ע"ש לכך ס"ל לשמואל דבמשקין אף מין במינו בטל ולכך יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וכנ"ל משא"כ הכא דבודאי אינו בטל הואיל ולא היכר האיסור מתחלה וכמ"ש המ"ל הנ"ל א"כ גם שמואל מודה דאין יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו

מסכת נדרים דף נ"ב ע''א כתב הר''ן עוד ראיתי שהקשו עליו מדאמרינן סוף פרק הערל אלמא לא מקרי דשיל"מ כו' ותי' הר"ן דהתם הכי קאמרי כיון דלישראל אסור לא הוי דשיל"מ מה דשרי לכהנים. ולכאורה