איגרא רמה חלק א סו

לגורם ובגורם לגורם היכא דהוי רק קנס ושף צורה ומטמא הוי קנס ומש"ה פטור בכאן מכח דהוי גורם לגורם משא"כ הרמב"ם דפסק כמ"ד דדאין דינא דגרמי והוי מן התורה וחייב גורם לגורם דכיון דגורם הוי כמו ממון גמור והוי רק דהוי היזק שאינו ניכר וקנסי חכמים ומתורץ שפיר הרמב"ם דפסק דעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת דחייב במזיד

לדעת הסוברים דאדם אוסר דבר שאינו שלו רק מדרבנן יתורץ קושיות התוס' בגיטין נ"ג ע"ב דהקשו שם בתוס' בד"ה מנסך אמאי לא סבר שמואל משעת הגבהה קניא מ"ש מהא דאמרינן באלו נערות כו' ויש לתרץ דהנה בס' פ"י הקשה שם כיון דלא אשכחן מנסך ממש אלא בישראל מומר דאל"כ אא"א דבר שאינו שלו ובודאי שמואל לא רצה לא קמי בישראל מומר דאל"כ אמאי לא אמר מנסך בכה"ג משום דאוסר במגע וכמ"ש התוס' בחולין אע"כ לא רצה לאוקמי במומר א"כ אמאי לא אמר הגמרא מש"ה לא אמר שמואל מנסך ממש משים דאין אדם אוסר דש"ש ובישראל מימר לא רצה לאוקמה כלל כנ"ל ונלע"ד לתרץ דבס' פליחי הקשה דמאי דאמרינן לצעורי קא מכוון אע"ג דהוי ספק שמא לאו לצעורי היינו משום דאמרינן אף דבמעשה אדם אוסר דבר ש"ש היינו מדרבנן ונמצא דהוי ספק דרבנן ולפ"ז הדרא קושיות התוס' בחולין לדוכתה אמאי לא משני דאית לי' שותפות בגוה וא"ל כתירוצם דאע"ג דאית לי' שותפות בגוה אכתי איכא למימר לצעורי קא מכוון קשה הא איכ' ספק שמא כיון לנסך וא"ל דהוי ספק דרבנן דהא באית לי' שותפות בגוה הוי איסור דאוריית' מחמת חלק שלו כו' עכ"ל. ונלע"ד לתרץ דלכאורה יש לומר דלדעת רש"ל דסבר גבי דיני דגרמי מודה בקנס פטור א"כ הסוגיא בגיטין איירי דא כ' עדים וכן מוכח בפ"י אי אמרינן הטעם שלא ילך ומסיק ע"כ בדאיכ' עדים איירי ע"ש לפ''ז לאקשה קושיות הפליתי הא הוי ספק י"ל דקושיות הגמר' אמאי משלם היכי מצי לאפוקי ממון מיני' הא הוי מוחזק ויכול לומר לצעורי קא מכוון וא"כ אעפ"י שאינו אומר לצעורי מ"מ העדים לא מהני מידי ולדעת מהרש"ל והפ"י ע"כ עיקר החיוב מחמת עדים אך דז"א דהא הש"ך כתב בח"מ וביו"ד בסי' ד' ב באר יותר כיון דאסור מספק יכול לומר חתה גרמת היזק וע"כ צריך לשלם ונמצא קו' הפליתי בתוקפה אך דיש לתרץ דהנה בסנהדרין דף ס"א ע"ב משמע שם בתוס' דאם עובד מאהבה ומיראה חייב דומיא דהזורק למרקוליס אע"ג דמכוון לרגומה וכדאמר בזובח להכעיס דחייב והנה אי' בחושן המשפט סי' שצ"ו בש"ך דאם מכך הגזלן כדי לאבדו פטור מאחריות ולפ"ז שפר מקשה הגמר' אמאי חייב וא"ל משים דאומר את גרמת הזק א"כ קשה אמאי חייב הא קלב"מ וא"ל משעת הגבהה קניא דז"א כיון דבאמת כוונתו לצער והחיוב הוא משום את גרמת וא"כ הגבהה הי' כדי לגרום היזק וא"כ הוי כדי לאבדו וח"כ איני חייב באחריות ולא קניא בהגבהה וחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד דאע"ג דאומר דכיון לצער מ"מ חייב מיתה דומיא דזורק למרגימה. ועפ"ז מיושב קושיות הפנ"י הנ"ל דמאי מקשה מ"ד מערב מ"ט ל"א מנסך דלמא ה"ט דשמואל משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל דז"א דלפי ה"א דלא ידעינן דקלב"מ קשה קושיות הפליתי הא אסור מן התורה מכח ספק וא"ל כתירץ הנ"ל דהא אכתי לח ידעינן הך סברא דקלב"מ ולכך משני הגמ' תירוץ הזה אמר לך מנסך קלבד"מ ואידך כדרב ירמי' מדאגבהה קנית וכו'. והשתא דגילה לן הגמ' דאי אפשר למדחי קלב"מ רק מכח דר"י מדאגבהה קניא ממיל' גם שמואל מצי סבר הך דר' ירמי' מדאגבהה קניא ומ"מ לא קשה אליבי' מ"ט לא אמר מנסך ממש ד"ל קושיות הפנ"י הנ"ל לתירוץ דהא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובמומר לא רצה לאוקמי וכנ"ל (מכח הוכחה דאל"כ הא מומר אוסר בנגיעה) וא"ל דבלא אוקמת' דמימר אכ' לאשכוחי ביש לו שותפות בגווה וכקשיות הפילתי הנ"ל ומטעם דעכ"פ חסור בספק דז"א דמ"מ אמאי חייב וא"ל מכח אתה גרמת כנ"ל ז"א דהדר יקשה לימא קלבד"מ וא"ל מדאגבה קניא כנ"ל דא"כ הוי כמו מגבי' ע"מ לאבדו כנ"ל ושפר מתורץ קושיות התוס' הנ"ל דהא לפי דברינו גם שמואל מצי סבר הא דר' ירמי' ואך כיון דא"א לומר מנסך ממש רק אליב' דר"י דהיינו מדאגבה קניא ממיל' הא א"א לאשכוחי דחיסר דבר שאינו שלו רק בישראל מימר ובמומר בלא"ה לא רצה לא קמי וכקושיות הפנ"י הנ"ל ודו"ק היטב

אמנם אם אמרינן דאדם אוסר דבר שאנו שלו מדאוריית' במעשה לא שייך תירוץ הנ"ל וצריכין לתרץ באופן אחר ומקודם נתרץ קושיות הפנ"י בגיטין בכאן על ר"נ בר יצחק דנהי דלא רצה לומר דכ"ע היזק שאינו ניכר שמי' היזק וטעמ' דר"י דבשוגג פטור כדי שיודיע משום דהלכת' דלח שמ' ה היזק וכמ"ש המהרש"א שם יעוש"ה מ"מ הא מצי לומר דכ"ע לא שמי' היזק ומ"מ לא פליגי בקנסו שוגג א"מ רק בכדי שיודיעו דהיינו דר"מ סובר מטעם כדי שלא יהא או"א הולך ומטמ' טהרותיו של חבירו בין בשוגג בין במזיד חייב ור"י סובר דרק במזיד חייב אבל בשוגג לא קנסינן ליי כדי שיודיעו והיינו דר"י תרתי אית לי' כדי שלא יהי' כאו"א הולך כו' לחיובא וכדי שיודיע לפטורא:

ונראה ליישב דהנה למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"כ הא דתני בתוספת' המטמא והמדמע והמנסך כו' מפני תיקון עולם ע"כ האי מפני תיקון העולם קאי אמנסך נמי אמזיד דומיא דאינך והנה לכאורה קשה למ"ד מנסך ממש הא אי' במג"א בהל' פסח אמאי יכול לו' באיסורי הנאה הרי שלך לפניך הא מתהני מאיסורי הנאה ותירץ מהר"ם שפץ שם בהגהה דאלא מאי דנפסוק דמשלם ממון א"כ זה הכנגדו יתהני מתים רי תנאה ע"כ יעוש"ה בחו''ח סי' ת"מ במג"א ס"ק אין וא"כ לכאורה קשה לע"ד מנסך ממש ל"ל מפני תיקון העולם תיפוק לי' דבלא"ה חייב לשלם ממון דהא מחוייב להחזיר חמץ חבירו והרי שלך לפניך אינו יכל לומר דהא מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כתי' מהרי''ץ הנ"ל דאם ישלם ממון זה שכנגדו מתהני מאיסורי הנאה דז"א דהא אי' ביו''ד סי' קל"ב ס"א דעכו"ם שניסך יין שלנו אעפ"י שאסר בהנאה מ"מ מאותו עכו"ם שניסך מותר ליקח דמיו וביאר שם בש"ך הטעם דלאו דמי מכירם לוקח רק דמי הזיקו והוא נובע מדברי הגמ' ע"ז דף נ"ט ומיבא בדברי התוספות בסוגיא דידן חולין מ"א ע"א תוס' ד"ה לאו כל כמונך כו' יעש"ה וכתב שם הש"ך דאפילו אם אין העכו"ם רוצה ליתן המעות עד שיתן הישראל היין שרי כ"כ בשם הר"ן ובס"ק ב' כתב שם דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו עכו"ם שהזיקו כ"כ בשם הרשב"א יעש"ה ולפ"ז לא שייך תירץ מהר"ץ הנ"ל דהא זה שכנגדו מותר ליקח דמיו דדמי היזקו קא קשקיל וא"כ האיך אפשר לומר לו הרי שלך לפניך הא צריך לשלם ממון להזיק כדי שלא להיות מתהני באיסורי הנאה וח"כ קשה ל"ל מפני תיקין העולם ויש ליישב דהנה אית' בב"ק דף ק"ה ע"א ותנא תונא גזל חמץ אומר לו הרי שלך לפניך טעמ' דאית' בעינ' אבל לית' אע"ג דהשת' לאו ממונ' כיון דמעיקר' בעי לשלמי והתחייב בהשבה חייב לשלם ולפ"ז כיון דבאמת מוקי הגמ' בחולין בישראל מומר ח"כ מד שנגע נאסר כדין מגע נכרי וא"כ מעולם לא הוי ממון דלשלם דהא תיכף שנגע נאסר ולא נתחייב מן הדין לשלם ואפילו נאבד נמי פט ר ולא מחויב רק משים תיקון עולם ולכך שפיר קאמר בתוספת' דחייב רק משים תיקון עולם ולפ"ז לא קשה קושיות הפ"י הנ"ל דליכ' למימר דלכך בשוגג פטור אליב' דר"י כדי שיודיעו דא"כ יקשה מזיד נמי כדמקשה הגמ' על חזקי' ואין לומר כתירוץ הגמ' השתא לאזוקי קא מכוון ופרש"י דאי לאו לצעורי ולקנוטי קא מכוון למה לי' דעביד הא א"כ תקשה קוש' הנ"ל למה צריך למזיד מפני תיקון עולם הא מן הדין צריך לשלם כדי שלא לתהני מאיסורי הנאה וא"ל כתי' הנ"ל דבהגבהה נאסר מיד דהא אית' ביו"ד סי' קנ"ד סעיף כ"ז עכו"ם שנגע ביינו של ישראל להכעיס אפילו ליכא רק אומדנ' דמוכח מיתר אפי' בשתי' יעש"ה וא"כ לא נאסר היין ביגיעה כיון דכוונתו רק להקניטו ולצערו ולא נאסר עד הניסוך ממש וא"כ חייב בתשלומין ולא מצי אמר הש"ל כדי שלא ליהנות מאיסורי הנאה ולמה אצטריך מפני תיקון עולם בשלמ' לחזקי' קאי התיקון עולם אשוגג כיון דס"ל היזק שאינו ניכר שמ' היזק אבל הכא כיון דרצה לשנוי אליב' דהלכת' דהיינו כר' יוחנן דכ"ע דלא שמי' היזק וע"כ במטמ' ומדמע קאי תיקון עולם אמזיד וע"כ גבי מנסך קאי נמי ת"ה אמזיד דומיא דאינך יהא קשה דמן הדין לא מצי לומר הש"ל וחייב לשלם ולמה אצטריך מפני תיקון העולם אלא ע"כ דלא ס"ל להך בריית' הטעם דכדי שיודיעו וטעמ' דר"י דבשוגג פטור דלא קנסו שוגג אטו מזיד וטעמ' דר"מ דקנס שא"מ ומתורץ קושיות הפ"י הנ"ל ובזה מתירוץ הרמב"ם בפ''ז מהל' ח בל ומזינן שכתב בזה"ל המזיק ממון לחבירו כו' כיצד הרי כט עא כו' או עוירב לו טפת יי"נ ביין של חבירו כו' וכן כל כיוצ' בזה דמקשה עליו הרמב"ן מפני מה כתב וכן כל כיוצ' בזה ה קי"ל כשמואל בדיני ושמואל ע"ב ס"ל דקנסא מקנס' לא ילפינן כמבואר בגמ' בסוגין ובהנ"ל מתורץ דהא עכצ"ל דרב נחמן בר יצחק ס"ל מנסך ממש דאל"כ מנ"ל לומר דקנסו שוגג א"מ קמפלגי דלמא בכדי שיודיעו הוא דפליגי כקושיות הפ"י הנ"ל ותי' הנ"ל ל"ש רק אם מנסך מנסך ממש אבל אם מנסך היא מערב הא נסתר תירץ הנ"ל וכיון שרנב'י ס"ל מנסך ממש ע"כ משם דמפרב היינו מדמע וקנסא מקנס' ילפינן ופסק הרמב"ם כרנב"י שהוא בתרא ודו"ק ולפי דברינו הנ"ל יש לתרץ קושיות הפנ"י הנ"ל דמקשה למה ה צרך לומר אליב' דשליאל מנסך קלבד"מ למא דטעמי' משם דאת"א דבר שאינו שלו כיון דליכ' לאשכוחי רק בישראל ממר והוא בלח"ה לא רצה לאוקמי במימר מר כדכתבו התוס' הנ"ל

ולפי דברינו מתורץ דהנה הראב"ד פסק דע"א נאמן באיסורין מדאמרינן מפני תיקון עולם כדי שיודיעו הא אין ע"א נאמן באיסורין אע"כ דנאמן והנה יש להקשות הא א"א מע"ר וי ל דפלגינן דיבורי' והנה התוס' בתמורה כתבו וז"ל יש להקשות דהכא משמע דאיסור מעורב בהיתר נוטל איסור וסומכין על ברירה כו' א"כ בכל א סיר נימא הכי ואימר מירי הרמ"ר כלל גדול בדין זה כל דבר שהוברר אסורו לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסר אבל היכא שהתערובות הי' בהיתר אמרינן ברירה והנה הר"ן כ' כשמוכר חוץ מדמי יי"נ אינו חסר אלא מדרבנן והנה קי"ל רבא סיר דאוריית' ל"א בר רה ובא סיר דרבנן אמרינן ברירה ולפ"ז קשה אמאי משלם הא הכא לא נאסר אלא משים שמעורב חלק חבירו בשלו כמ"ש התוס' בחולין וא"כ יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו ונמצא לא הוי רק איסור דרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה ויכול למכיר חלקו אבל ז"א דכשמוכר חלקו נמצא דאינו מוכר חץ מדמי יין נסך שבו נמצא הוי דאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן ברירה ודלמא לא הוי חלקי אלא של חבירו והנה זה לא שייר אלא כשמוכר חלקו אבל לענין לחייב לחבירו לשלם שפיר שייך תירץ הנ"ל הא ניתן לו כל היין חלקו וחלק חבירו נמצא נותן לו חוץ מדמי יין נסך והוי מדרבנן ושפר אמרינן ברירה מדרבנן והנה אם אמרינן דשוגג פטיר כדי שיודיעו שפיר יש לתרץ התוספות' דתני בה מפני תיקון עולם דקאי אש גג דהיינו דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ולא הוצרכו למזיד ת"ה כלל רק לפטור בשוגג תיקון העולם כ"ש אבל מתניתין דלא קתני כלל מפני תיקון עילם יש לומר דמזיד חייב מדינא כדברינו הנ"ל כיון דעכ"פ צריך להחזיר חפץ חבירו והש"ל לא מצי לומר דהוי מתהני מאיסורי הנאה ושוגג פטר כדי שיודיעו אך אם אמרינן הח"א דבר ש"ש קשה כיון דליכא עדים הא