איגרא רמה חלק א סה

ויודיעו אך באמת בכאן לא שייך זאת דממ"נ אם לא עשה כן וחייב כמו בעדים זוממין כיון דבדיבורא אפסיד לחבירו דנאמן וחייב מדין מוסר וא"כ שפיר חייב בהודאתו ושפיר שייך כדי שיודיע וא"כ לפ"ז קשה דהא לכאורה מה פריך לחזקי' דהא הש"ס פריך א"ה מזיד נמי כדי שילך ויודיעו ומתרץ השתא לאזוקי הא מכוון וא"כ בכאן דלא מכוון לאזוקי רק לעשות מלאכה ומ"ה פטיר כדי שיודיעו אך צ"ל דקושיות הש"ס קאי דקתני סתמא פטור אפילו אם כיון להזיק ובזה בודאי ידוע לו ואמאי בכה"ג פטור וא"כ מכאן תיובתא להראב"ד דכתב דמש"ה לא פריך לר"י דאין כוונתי להזיק רק בשביל טובה ולפמש"ל מתורץ מה דהקשה המהרש"א ואמאי לא פריך לר"י דבמזיד חייב לר"י ג"כ וי"ל דממ"נ אם לא עשה רק בשביל מלאכה שלו וא"כ הוי הטעם כדי שילך ויודיע ויהא לא שייך מודה בקנס דכיון דממ"נ חייב וא"ל דכוונתו דק להזיק ע"ז הוי שפיר פטור דהא הוי מודה בקנס דאם ירצה הוי טוען רק דהיזק ועשה מלאכה וממילא הוי משמע לטובה שלו בשלמא בשוגג צריך למטען צריך לומר דוקא שוגג הא אמר סתמא ל"א דהוי שוגג עד שיטעון ומאי דצריך שיטען לא הוי מודה בקנס וכמ"ש המ"ל בפרק י"א מהל' אישות בשם ודע דמוכח מרמב"ן דלא פטור מכח דהוי יכול לטעון כן ובכאן הוי פשיט דהא הוי כטעם דל"א הודאת בע"ד כמאה עדים וא"כ הוי כאילו לא טען הא לאיפוך בדבר שצריך שיטעון פטור שלו ל"א כן ובזה מקשה דוקא לחזקי' ולא לר"י ומשא"כ למסקנא דאמר אביי הכל מודים והוי גורם לגורם ופטור לאביי וא"כ במוסר שחרות פטור וכמ"ש בשם בעת"ה ודלא כרמב"ן ופ' ובדרבנן גם הרמב"ן מודה יע"ש בש"ך וא"כ גם לר"י ע"כ צ"ל דדוקא עדים וצ"ל כפי תירץ הש"ס אליב' דחזקי' ומתורץ קו' התוס' אם נוקי כרבנן הוי אמרינן דלא כאביי והוי אמרינן דהטעם כדי שיודיעו ושם לא שייך כדי שיודיע והש"ס מקשה לקמן אליב' דאביי דס"ל גורם לגורם פטור והנה בפיגול הוי הטעם מכח כדי שיודיע אע"ג דהוי לפני עדים מ"מ הי' יכול לומר לא הוי יודע דהוי חטאת וא"כ הוי עקירה בטעות וכדאי' במנחות דף מ"ט ע"א וא"כ צריך להודיע וקנס לא שייך. אך דעת רש"י כאביי וא"כ בכה"ג באמת יש לפטור מכח קנס דהא אם לא יודה מטעם השתא דאזיק הוי גורם לגורם ואך מפני מה אמרינן דבקנס מהני הודאתו משום דאין אדם משים עצמו רשע וכמ"ש הפ"י בכתובות פ' המדיר בשם לתרץ הראב"ד ע"ש היטב וא"כ ה"פ דהא הוא שחט חטאת לשם שלמ' שיאכל כמו שלמים וכמ"ש רש"י לשון זה בב"ק וא"כ ממ"נ הוי רשע או דהוי שלמים ושחט לכם חטאת וא"כ אינו מרצה והוי עובר בלא יחשב ואזי מהני הודאתו ואו י"ל דהא באמת אין אדם משם עצמו רשע רק דפלגינן דבורי' ובכאן הא אין אחר יכול לאוסרו ולא שייך פלגינן דיבורי' ואלא דאיכ' עדים וא"כ לא שייך כאן כדי שיודיע ואלא דיכול לומר טעיתי וסבור דהיא שלמים וא"כ עדיין אינו מהימן לשויא נפשי' רשע ומ"ה כתב רש"י דשוחט לשם חטאת וא"כ ממ"נ לא הרצה והוו ממ"נ רשע ושפיר מהימן והנה שוגג לא טענינן בלתי טענתו וא"כ מתורץ שפר רש"י ז"ל וא"כ מתורץ הא דלא משני לר"י כדי שיודיע דהא אמרינן אין איסר דבר ש"ש ומוקי בשותפות וא"כ לא שייך פלגינן דיבורי' דהא אחר אין יכול לאומרו וא"כ ע"כ דבאיכא עדים וא"כ מסתמא כל המתניתין איירי אפילו בדאיכא עדים

ע"ב ורמי דר"מ אדר"מ הנוטע בין בשוגג בין במזיד בשבת יקיים ובשביעית יעקור ולכאורה שם בל"ה קשה שביעית אשבת וכמו שמקשה הש"ס באמת אך י"ל דבאמת בל"ה הוי אמרינן דהוי הטעם דע"כ אסור בכדי שיעשה וא"כ בשבת הוי בכדי שיעשה מוצאי שבת וא"צ למיעקר ומשא"כ בשביעית וח"כ חם הוי למוצאי שביעית אזי הוי בשנה רביעית ערלה ולא כרם רבעי וא"כ אסור לאכול בפירות וא"כ יפסיד בשנה רביעית וזה הוי כמו קודש ומ"ה עקרינן אך דפריך מר"מ אדר"מ דמתיר לאוכלו בשבת וא"צ בכדי שיעשה ופריך שפיר ומקשה הש"ס ולטעמך היא גפה תקשי מ"ש שבח ומ"ש שביעית ר"ל דהא משכחת גם בשבת לא הוי בלא בכדי שיעשה דהיינו אם יקלע יום שלשה בשבת וכמו דאמר הש"ס אח"כ וע"ז מתרץ מפני שישראל מונין לשבתות והוי מראית עין בפני הרואים כמו שפירש"י ז''ל יע"ש היטב והנה לכאורה קשה גבי מפגל דהא הוי רק גרם לממון והוי גורם דגורם אך כיון דשחט לכתחלה וא"כ לא קאי סתמא לשחוט לשמה וא"כ הוי מעשה ואך מי יימר דלמא באמת הוא מסופק דהוי בטעות וא"כ הוי רק מחשבה בעלמ' ובזה פטור וא"כ מש"ה אם שחט שלא לשמה באמת פטור דאין מוכח דלמא הוי באמת ס"ל דכן הוא ואו באמת י"ל דעיקר הפטור היא משום דהוי באמת דלמא הוי סבור דהוי באמת שלמים ומשא"כ בחוץ למקומו ומשא"כ בשלא לשמה הוי מעשה גמור דהא דלא בעינן משום דסתמ' לשמה קאי וא"כ תו לא קאי סתמא לשמה ואו דכמו שהקשה גבי מכי שחט פורתא הוי השחיטה אח"כ הוי כמו דקטל וכמו דהקשה מני' בעלמ' ומשא"כ לענין שלא לשמה ואו דהוי ה"פ משום דלשריפה קאי והוי כל העומד לשרוף כשרוף דמי כס' התו'. אך דהוי הטעם דמי יודע זה דהא אינו ניכר דהוי חוץ וכן דהוי טמא ומשא"כ בכאן ואפ"ל דכוונת רש"י כך היא דבאמת כיון דאינו ניכר וא"כ הוי כמי גורם לגורם וא"כ בכאן ממ"נ הא הוי מעשה ועכצ"ל דאינו ניכר משום דלמא סבור כן באמת וא"כ הוי כמו גורם לגורם ע"ל פרש"י דבאמת אם אמר חטאת וישחט לאכול חוץ לזמנו וא"כ ממ"נ הי ניכר דהא הוי עכ"פ לא עלה וא"כ שפיר הוי ניכר וא"ל א"כ הוי מעשה דבאמת לענין שלא לשמה לא הוי מעשה וא"כ ממ"נ הוי לא שייך דהוי גורם לגורם דאינו ניכר אך דבאמת ניכר עכ"פ ההיזק רק דהוי א"צ לשלם לו:

דף נ''ג ע''א מה שהקשה בכאן הראב"ד על הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פ''ז י''ל דהנה לכאורה קשה לפי שיטת הראב"ד דס"ל דמש"ה פטור דהא לא כיון להזיק ומש"ה לא קנסו לפ"ז קשה מאי מקשה על חזק' דהא הש"ס פריך לחזקי' דאמר הטעם כדי שיודיע א"ה מזיד נמי ומשני השתא לאזוקי קא מכוון אודיעו לא מודע לי' וא"כ בכאן כיון דכוונתו למלאכה שפיר יש לפוטרו כדי שיודיע אך י"ל דלכאורה קשה מאי פריך אי הכי מזיד נמי ממ"נ אם הוי הדין דנאמן לומר שוגג הייתי וא"כ למה לנו לתקוני לפטור מזיד כדי שיודיע דהא בלא"ה יודיע ויאמר שוגג הייתי ואלא דאינו נאמן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דפטרו שוגג עדיין לא יודיע דהא לא יהא נאמן והנה הפלוגת' איתא בחו"מ סי' ל"ד סעיף ה' יע"ש בש"ך ס"ק ח' אך י"ל משום דהנה התוס' בחולין דף מ"א ד"ה תא שמע כו' מקשים על הא דמשני דאית לי' שותפות כו' א"כ היינו מדמע אך י"ל דהנה דבאמת רש"י כתב שם בחולין ול"מ אם אגבהה קניא בהגבהה והקשו שם התוס' בד"ה רבוצה דהא גזלן לא מצי להקדיש ולא מקרי שלו והנה לחזקי' כתבו התוס' כאן בגיטין נ"ג ע"ב דהויא כמו ניכר וקניא בשינוי וא"כ באמת ס"ל דמצי למוכרו חוץ מדמי יין נסך שבו וא"כ עכ"פ הוי שינוי מעשה דהא קניא בהגבהה כמו גזלן וא"כ הוי שלו ואזי נאסר כולו דהא אפילו מצי למוכרו חוץ מדמי יין נסך מ"מ מקרי הפסד מעט כמו מדמע וכמ"ש המהרש"א בב"ק דהא אפסד לשתי' יעש"ה והנה הדין דבאמת בשוגג לא אקרי גזלן כיון דאין כוונתו לגזול וכדאי' בחו"מ גבי האומר לשליחו והשליח סבור שהוא של המשלח וכן איתא בספר פ"י בכתובות וא"כ בשוגג לא נאסר רק בשתי' ושרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דהא בשוגג לא חשוב גזלן וא"ל א"כ מנסך בלא"ה בשוגג פטור מכח קים לי' בדרבה מיני' ול"ל לחזקי' תיקון העולם י"ל דנ"מ דלא מהני תפיסה דאין רשאי לחפוס וא"כ פריך שפיר אי הכי מזיד נמי ר"ל גבי מנסך לתקנו רבנן דיהא פטור כי היכי דיודיע דהוי מזיד ויהא אסור בהנאה ג"כ דאם יאמר דשוגג הוא אזי יהי' רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דלא הוי גזלן ובאמת הוא גזלן וע"ז מתרץ הש"ס שפיר וא"כ לא תקשי לר"י אמאי פטור בעשה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת וכו' משום דבאמת לחזקי' מקשה שפיר וא"ל דפטור כדי שיודיע דבאמת בלא"ה דהוי אמר דהוי שוגג כמ"ש לעיל דע"כ לחזקי' נאמן שוגג דאל"כ מה פעולה עשו חכמי' דפטרו שוגג כדי שיודיע דירא להודיע דיחשבו לו דיאמר דהוי מזיד א"ו דנאמן לומר דהוי שוגג וא"כ פריך שפיר לחזקי' משא"כ לר"י דס"ל דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק לק"מ דנוכל לומר דאינו נאמן לומר שוגג הייתי ולא חשו חכמים דלמא באמת הוי שוגג וירא להודיע דכיון דבאמת אינו נאמן ולא שכיח ובמזיד בודאי יודיע כדמשנו הש"ס השת' לאזוקי קא מכוון משא"כ בפרת חטאת ובמי חטאת חטאת דמכוון למלאכה ס''ל לר"י דפטור כי היכי דיודיע וא"כ מתורץ דלא מקשה לר"י וכקו' מהרש"א שם משא"כ לפי המסקנא אין צ"ל ולעשות פלוגתא בין חזקי' לר"י וכדאי' בשבועות דנאמן לומר שכחתי בשבועת העדות יעש"ה ומתורץ שפיר הרמב"ם

ועי"ל הרמב"ם משום דהנה הקשה המהרש"א הנ"ל אמאי לא פריך לר"י דאמאי לא קנסי' במזיד עכ"פ כמו במטמא ומדמע וכו' וי"ל משום דהנה הרמב"ן כתב בדיני דגרמי דלרבה דאמר גבי מטבע אם שף צורה פטור מ"ט דלא מידי חסרי' אמאי חייב במטמא וכו' וי"ל משום דהנה באמת גבי שליחות יד צריכה חסרון כתבו הטעם דאם הגביה לגזלו הוי חסרון דאין לך חסרון גדול מזה דגזל מבעלים יעש"ה והנה גבי חמץ בפסח אמרינן בגמרא האי כיון דמטא זמן איסורי' איאש קא מייאש וא"כ במטמא תרומה דא"כ הוי אסור בהנאה ואין לך יאוש דמהני אפילו הפקר שלא מדעת וכו' וא"כ אין לך חסרון גדול מזה דנאסר מבעלים אך דקשה הא ראוי תרומה טמאה לשריפה אך גבי יין אמר דאין מזלפין דחיישינן לתקלה דהא א"א לרמות בכלי מאוס וא"כ איירי ביין וא"כ אסור לגמרי ושפיר הוי חסרון אך א"כ תקשה הא גבי כלאים חשוב היזק ניכר הואיל דראוי בעירוב משא"כ בטומאה אפי' דחזינן דנגע בי' שרץ מ"מ מי יודע אם הוכשר וא"כ אם איירי ביין הוי א"צ הכשר והוי שפיר היזק ניכר א"ו דמאן דס"ל היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק לא ס"ל כרבה ורבה ס"ל כחזקי' והנה בזה מיושב מאי דלכאורה קשה מאי פריך לרבה מעושה מלאכה בפרת חטאת דוקא הא מצורם אוזן (וע' לעיל בד"ה והנה לפי מה שכתב הש"ך) נמי דבאמת אם היי ניכר הוי בכאן חייב דהא הוי קניא בהגבהה (בשינוי מעשה) וא"כ צריך לשלם כשעת הגזילה בשעה דמוציא מידי הבעלים קודם שנאסר וקמ"ל התנא דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק מ"ה לא חייב (קניא) אך לפמ"ש א"ש דעכצ"ל דס"ל כמ"ד דהיזק שאינו ניכר (לא) שמי' היזק וא"כ תקשי קושיות הש"ס ועכצ"ל כגון שהכניסה לרבקה (ובמי חטאת ששקל כנגדן והוי הפסול בשהי' היסח הדעת וא"כ לא שייך דקניא שהגבהה וכמ"ש לקמן) וא"כ הוי לצורכה ולצרכה לא קניא כדין (גזלן) וא"כ בזה שפיר מיושב קו' התוס' במאי מקשה לחזקי' הא אפילו צורם אוזן יש לפטור י"ל דלחזקי' וא"כ הוי היזק ניכר (וחייב מכח דהוא אצלו וכס' הרא"ש וכמ"ש לעיל בד"ה והנה וכו') ואם כן שפיר יש לשלומי קודם שתירץ כגון שהכניסה ואך לר"י לא קשה דהוא לא ס"ל דהוי ניכר וס"ל כרבה ופטור מכח דלא חסרה ואך הרמב"ם דפסק דלא כרבה והוי דינא דגרמי מן התורה וא"כ אין חילוק בין גורם לגורם וכמ"ש הש"ך משא"כ לר"י א"ל דס"ל כרבה דדבר הגורם פטיר רק כמו במטמא דקנסו ה"נ קנסו גבי ששף אך א"כ בעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת הוי רק ג"כ פטור מכח דהוי גורם לממין מכח דלא חסרו בגוף ועוד דסתם שוורים לאו לגבי מזבח והוי גורם לגורם