איגרא רמה חלק א סד

דכבר חלקו ממילא רשאי למישקל דמים דהא אא"א דש"ש לחד דעה משא"כ רב דס"ל אליבא דר"י אין ברירה שפיר מצי לומר דהטעם הוא כדי שיודיעו ולא ס"ל לרב תירץ רנב"י ארומיא דר"י אדר"י וא"כ קשה האיך הוא נאמן וצ"ל כסברת הפ"י דהא הוא חייב לשלם מדאיריי' ומתוך שנאמן להפסיד לעצמו א"כ שפיר אמר היינו מדמע דהא אין נאמן דלא שייך גבי' חנ"נ דהא לא ידע וא"צ לשלם ואפילו על עצמו אין מפסיד והנה באמת לדעת הראב"ד דכתב הוכחה מכאן דנאמן ע"א לאסרו אבל מ"מ הא כתב הש"ך בס' קכ"ו ס"ק כ' בשם הר"ן דהפסול לעדות אין נאמן לאיסור והנה בודאי שוגג ומזיד איירי בחד גוונא וא"כ מזיד דחייב נמי לא איירי דליכא עדים וביבמות לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ובאמת רש"י כתב לקמן דהיזק שאינו ניכר הוי רק עבירה מדרבנן מ"מ עכ"פ מדרבנן פסול לעדות ולא מהמנין לי' אך באמת עכ"פ מדאורייתא מהימן והוי איסור מדאורייתא והנה הא דאין רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ הוי רק מדרבנן דחתיכה נ"נ בש"א הוי רק דרבנן ועוד אפשר דהא לא אמרינן סליק אם לא נפלה בתחלה הוי רק מדרבנן והא ראי' לחד דעה לא אמרינן כן בשאר איסורין רק משום חומר יין נסך (ועוד אם אזלינן בתר בטיל הוי ביי"נ נמי רק מדרבנן הוא פסול לעדות א"ו דאיירי רק לענין הפסד מועט מה שצריך למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ שפיר קשה היינו מדמע והנה אם אמרינן דלא כסברת רש"י רק דהיזק שאינו ניכר הוי אסור מדאורייתא ופסול לעדות מדאורייתא ועוד אפשר כיון דפסול לעדות מדרבנן תו לא מהימן לי' מדאורייתא דהא מ"מ הוא לא סמוך עלי' מ"מ לא שייך גבי' חנ"נ כיון דלא ידע ועוד אפשר דאפילו מדאורייתא אינו נאמן מ"מ שייך למתני גבי' חייב בתשלומין אם רוצה חדא אפשר בכה"ג ל"ש תקנה כדי שלא יהי' כל אחד לא יאמינו לו דהא מותר ואינו נאמן ועוד אפילו אינו נאמן מדאורייתא דהוי איסור דאורייתא לעשות היזק שאינו ניכר מ"מ נאמן הואיל שנאמן על עצמו כמ"ש הפ"י אך כיון דלא שייך גבי' חנ"נ כיון דלא ידע שוב גם על עצמו אינו נאמן

והנה אפילו אם מפסיד מועט מ"מ עכצ"ל או דס"ל כרשב"ג דשרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ או דאיירי בסתם יינם דשרי אפילו לת"ק דרשב"ג דאל''כ אינו נחמן אפילו אם מפסיד מועט משא"כ אם ההפסד אינו רק מועט והוא עצמו אמר וכל ההפסד חל עליו בודאי נאמן מתיך שנאמן על עצמו כסברת הפ"י ולפ"ז מתורץ מה דקשה במה דכתבו התוס' דהמו"ל מנסך היינו שנגע בו ובאמת י"ל דא"כ היינו מדמע בשלמא אשמועינן דקי"ל בדרבה מיני' כמו דאיתא בגיטין אך לפ"ז קשה מאי קאמר מנסך אשמועינן דל"א קלבד"מ ופי' הפ"י לתרץ קו' מהר"י בן לב דה"פ דלא שכיח וא"צ לקנסו ולכאור' קשה דהא מיד שנגע חייב ובאמת א"ש דהנה רב ג''כ הטעם כדי שיודיע א"כ לא נאסר בנגיעה כיון דלאזוקי קא מכוון ועוד דה"פ דלא שכיח וה"א דבשוגג נמי חייב דלא עבדי תקנה לפטור בכה"ג על נגיעה והנה הר"ן כתב דכחשא דלא הדרא אע"ג דהוי ממילא קניא הגזלן בשינוי נמצא דחילק על סברת מהר"ם שיף ובהיזק בו מקצתו דלא קניא כתב הר"ן הטעם דדרך להיות כן והוי כמו היזקא דממיל' והנה אע"ג דאי' השתא לאזוקי קא מכוון אפע"כ נאסר ובאמת היכ' דלצעורי קא מכוין לא נאסר כלל כדאי' בחולין עכצ"ל דלצעורי קא מכוין לאזוקי אבל מ"מ רוצ' לעבוד ע''ז ג"כ וא"כ נאסר והוי רמו דגזל לאזוקי לחברי' לאכול וא"כ ה"נ הכא וקניא לפי הגבהה שיהי' חייב באחריות עי"ל דרב לטעמי' דלא ס"ל הך סברא דרב אשי דרשאי למישקל דמי מהך נכרי דמיקלי קלי וכמו שהקשה הב"י מהא דפסקינן גבי הך דינא דרב דאמר רב הו'. והמנסך שפיר מהימן לרב או דאיירי בשותפות ומתוך שנאמן על שלו נאמן על חבירו או דנאמן מכח סברת הפ"י אפילו בלא שותפות דהא במזיד צריך לשלם ומתוך שנאמן להפסיד נאמן על חבירו ובזה מתורץ הא דלא משני דשמואל לא מוקי כרב משום דלא רצה לאוקמה במומר כקושיות הפנ"י הנ"ל דהא א"כ קושיא ת"ל דחייב מכח דאסיר לפרוע חוב מאיסורי הנאה ז"א דנוקי בשותפות וא"ל דהא באמת אין אסור כלל דשרי למוכרו חוץ מדמי יין נסך אי הוי אמרינן אא"א ולכך שרי למישקל דמי ז"א דבאמת הוי היזק ניכר לענין דיקנה בשינוי מעשה חלק השותפות משא"כ ר"י ס"ל אליבא דר"י יש ברירה וא"ל הא ר"מ ספוקי מספקא לי' ובדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הפ"י כיון דלא ס"ל לחלק בין מתנה בפירש או לא מדס"ל לר"י אליבא דר"י יש ברירה אפי' היכא דלא מתנה י''ל דעת ר"מ ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק ושפיר יכול לאסור של חבירו כסברת ר"ח שמביא רש"י והרא"ש והנה היכא דהדין דבטל ברוב כיון דלא ניכר האיסור אפילו לר"י במין במינו אך דלא נתבטל בששים והנה ששים במין במינו הוא גזירת חכמים אטו מין שאינו מינו מהני אח"כ שיהי' ששים דבאינו מינו בכה"ג מותר כדאי' בש"ך לענין שני פעמים ששים ואפשר דשמואל לא ס"ל דגבי ציר אמרינן מצא מין את מינו וניער ול"א סליק אח מינו כאלו אינו

מה שהקשה הפ"י אמאי לא מוקי רנב"י גם לר"י הטעם כדי שיודיע י"ל משום דא"כ קשה מנסך לא צריך לתקנה ובמומר לא נאסר בנגיעה אך קשה לוקי בשותפות דהדין הוא דרשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ א"כ לא קשה הא פורע חובו מאיסור הנאה דבאמת שרי בהנאה וא"ל דא"כ היינו מדמע דבאמת מנסך ה"א דקי"ל בדרבה מיני' ואי תני מנסך ולא תני מדמע ה"א דמנסך לא קניס משום דהוי דאורייתא ולא קנסו שוגג אטו מזיד כדאי' לקמן ומטעמא כדי שיודיע אבל מדמע דהפסד מועט ת"ה יודיע דהפסד מועט לא חיש לי' כדכתב הפ"י אך י"ל דבאמת נאסר בכלה משום דהוי קנה לחלק אחד ממ"נ או דהוי שלו מקודם או דהוי שינוי מעשה דהוי כמו היזק ניכר או דלא מצי לומר הכי דר' יהודא אליבא דר' יוחנן אית ל' ברירה והנה רב אית לי' אליבא דר' יהודא דאין ברירה א"ש דהא שרי למוכרו חוץ מדמי יי"ל אליבא דכ"ע דלא חל כלל איסור דאורייתא כמ"ש מהרש"ל ביבמות גבי אשת אח ומ"ה אמר רב היינו מדמע דהא לא מהימן כלל דהא דאין רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ הוי רק מדרבנן דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין מדרבנן ועוד דכתב הר"ן בשם י"א דהא דשרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ הוי רק אם כבר בטל ברוב מדאוריית' רק מדרבנן לא בטל וא"כ היי רק איסור מדרבנן ולדבריו הוא פסיל מדרבנן ואינו נאמן ולר"י א"ש אע"ג דלר"מ הוי ספק ואם כבר בטל הוי אמרינן ברירה י"ל דלרב באמת הטעם לר"מ משום היזק שא"נ שמי' היזק ומצי אסר של חבירו ועוד לרב אם הי' מוקי במדמע הוי צ"ל או בסתם יינם (מדרבנן] נתערב אל יין שאסור רק בשתי' ולא בהנאה דאל"ה לא מהימן כלל והנה באמת בגזלן לא שייך דמ"ה אם נאבד אפילו שנאסר בהנאה מקודם ולא הי' שוה כלום מקודם משים דהא חייב על שנאבד השתא וא"ל הא הוי איסורי הנאה וא"כ הוי כמו היזק ניכר כדין הוא גבי שומרין דמפני מה גזלן קונה היכא דהוי היזק ניכר בשינוי מעשה דמעיקר' הוי שלימה והשתא מתה וא"כ כיון דכבר נאסר בהנאה ונפטר ממילא הוי כאדם אחר ול"ש לומר דקניא בשינוי מעשה דהא לא הוי כלל כאלו הוא בבית הגזלן והנה כיון דבשעת מעשה שנולד ההיזק לא קנה מה הוי שא"א לומר שיקנה לו השתא למפרע כיון דבאמת בשעת מעשה לא קנה כלל דהוי היזק שאינו ניכר והנה בלא"ה אין המדמע והמטמא נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע אך דאמרינן פלגינן דיבורא והנה התוס' בסנהדרין ובכתובות כתבו דבדבר דרבנן שפיר אמרינן דלא פלגינן דיבורא וא"כ כיון דהא דאסיר למכור חוץ מדמי יין נסך הוי רק מדרבנן שפיר אמרינן דלא פלגינן דיבורא ושרי ובל"ה אין האוסר נאמן שהוא אוסר דהא אין אדם משים עצמו רשע אך דאמרינן פלגינן דיבורא והנה בדבר דרבנן כתבו התוס' בסנהדרין וכתובות דלא פלגינן דיבורא וא"כ כיון דהא דאסור למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו הוי רק מדרבנן ובזה ל"א פלגינן דיבורא דהא חנ"נ בשאר איסורין הוא רק דרבנן ומש"ה עכצ"ל דאין נאמן רק לאסור בשתי' והוי שפיר הפסד מעט

והנה אם אמרינן דהפסול לעדות אין נאמן לאסור אפשר דלא שייך לומר פלגינן דיבורא דהא הטעם דלא סמוך עליו אך כיון דהקשיא הוא אמאי נאמן מל מזיד ובמזיד חייב לשלם והוי אמר נן מתיך שנאמן להפסיד לעצמו דהא לא שייך לומר דא"א מע"ר דבאמת פלגינן דיבורא והנה אם נימא דבישראל מומר לא שייך לומר פלגינן דיבורא דהא הוי כמו אנוסין דצריך לפרש מה אנוסין ה"נ צריך לפרש מי הוא המנסך ועוד ניהי דבאי דרבנן לא אמרינן פלגינן דיבורא מ"מ נימא מתוך שנאמן על עצמו לחיי נאמן על חבירו וכן בלא"ה צ"ל אם אמרינן גבי מנסך הא דאדם אמר ד''ש הוי רק מדרבנן אך דבאמת הטעם מכח חנ"נ וכאן לא שייך דהא הוי לא נודע ועוד אי אמרינן מכח מיגו נאמן להשים עצמו רשע כמ"ש הפ"י בכתובות בשם כמה מפרשים א"כ שפיר שייך לומר מתיך שנאמן להפסיד לעצמו דהא לשלם א"ל מיגו

והנה הפ"י כתב דמתוך שנאמן על עצמו ולכאורה קשה הא כתב הט"ז היכא דאתחזק היתרא ל"א כן וצ"ל דפליג על סברת הט"ז ונגד סברת הט"ז צריכנא לחלק בין א סיר אישות לשאר איסורין והנה אם נימא באמת הא דאדם אוסר דש"ש במעשה הוי רק מדרבנן א"כ צריכנא לתרץ על קו' התוס' בד"ה לא הוי חטאת תיובתי' תירץ אחר עפ"י סברת הש"ס בחולין סד"א כיון דאם לא שחט רק נחר וזרק דם לא משתרי ועוד ע"פ אבעי' דחולין מי מצרף והנה הלשון דר"נ הלכה למעשה יין ביין אסור משמע דהוי רק חומרא ובלא"ה אם אמרינן דהפסול לעדות אין נאמן נאסור כת' הר"ן וא"כ אם נימא דצריך לאוקמה דוקא בישראל מומר וא"כ הוי פסול לעדות ואינו נאמן וצ"ל מכח מתיך שנאמן להפסיד לעצמו ובכאן לא שייך זאת לומר מתוך דהא במדמע כיון דלא ידע ולא אמרינן חנ"נ וא"כ שרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דהא עיקר הטעם משים חנ"נ אסור למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו והנה ישראל מומר הוי כמו מומר לכל התורה כולה והוי כנכרי דלא מהימן זולת לדעת רש"ל מהימן נכרי לאיסור ונוכל לומר אפילו לפי האמת הא דאדם אוסר דש"ש במעשה הוא מדאוריית' מ"מ לא מצי מקשה לר' יוחנן דס"ל אדם אוסר דש"ש מהמנסך דלמא באמת הוי רק מדרבנן ורבנו תקנו דשוגג פטור כדי שיודיע: הרמב"ם פסק כאן דהעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת חייב בדיני אדם כו' והקשה הראב"ד דהא אליב' דחזקי' מוקי הכי אבל לא אליב' דר"י וי"ל משום דהנה רש"י כאן ובב"ק כתב מפגל דשוחט חטאת לשם שלמים והוי לא עלו לבעלים ובאמת כוונת רש"י לאכול חץ לזמנו אך דהא הוי פסול וי"ל משום דהתוס' מקשים לקמן דר"י בדאוריתא קנים א"כ אמאי מפגל פטור בשוגג וי"ל משום דהנה לכאורה קשה מאי פר ך לקמן על ר"י דר"י אדר"י אמאי לא קניס בכאן דלמא אי"ל ג"כ כדי שיודיעו אך י"ל דלפי שיטת רש"ל וא"כ בקנס במורה פטור וא"כ לר' יוחנן כיון דהי רק קנס ע"כ דאינ' עדים דאל"כ פטור מכח מודה בקנס אך דהוי באמת למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב וא"כ עיקר הפטור הוי כמ"ש הש"ך ביו"ר דהוי הפי' דל"א לא גבי קנס הודאת בע"ד כמאה עדים וכה"ג כתב הפו' גבי אשה נודרנית בשם הראב"ד דהאכילתו שאינו מעושר דלא מהני הודאתו דבקנס ל"א הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ ע"כ דאיכ' עדים ונא שייך דילך ויודיעו