איגרא רמה חלק א סג

דהנה על הך קושיא דקא מתהני מאיסורי הנאה י"ל מכח שותפות נאסר ובדרבנן אמרינן יש ברירה וא"ל א"כ הא קא מתהני מאיסורי הנאה דאם הי' נאבד הך חלקו שנפל הוי צריך לשלם כדי דלא יתהני מאיסור הנאה מ"מ כיון דהוי ספק אם יש ברירה ובדרבנן אמרינן ברירה וא"כ כיון דהוי איסור דרבנן ה שאינו רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו אמרינן דלמא יש ברירה וא"כ בלא"ה הוי שרי אע"ג דאעפ"כ הי' צריך לשלם מ"מ אם באמת הוא חלקו של חבירו ואין נאסר אפילו צריך לשלם מ"מ לא שייך הא קא מתהני מאיסורי הנאה דמי גרע מהיזק ושרי ליטול אע"ג דהיא נותן בעד יי"נ מ"מ כיון דהוא גורם להיזק ומאבד ממן אע"ג דבדין אין יכול לכוף לשלם לא מקרי מתהני מאיסורי הנאה כיון דמזיק לו מכ"ש אם באמת הוא חלקו של חבירו שאין נאסר אע"ג דהוא צריך לשלם מ"מ כיון דבאמת הוא פטור רשאי לשלם באיסורי הנאה ובזה מיושב קושיות תוס' בגיטןין דמה משני רב מדאגבהה קניא כו' הא על הגבהה יכול לומר הש"ל ועל הניסוך הא קלבד"מ ובאמת י"ל דממ"נ היכי מוקמינן לר"י לק' דהא הטעם כדי שילך ויודיע א"כ במזיד דליכא הך טעמא בודאי חייב דהא לאזוקי מכוין ובודאי מודיע ולהך שנויא דשותפות פשיטא דא"ש דהא הטעם אפילו אם הוי צריך לשלם מ"מ לא מקרי קא מתהני דהא אעפי"כ הוא חלקו וא"כ הא גבי קלבד"מ הא כתב הש"ך בס' כ"ח דבאמת ה א חייב בדין אך דבתרי קטלא לא קטלינן לי' ולא מצינן למיפסק א"כ כיון דבאמת אם תפס לא מפקינן מיני' וא"כ שאם מן הדין הי' חייב לשלם כי נאבד החצי ובאמת מן הדין הי' חי ב רק דבחדי קטלא לא מחייבינן לי' וא"כ שהי' פוסקין הב"ד מחייבין לשלם בודאי קא מתהני מאיסורי הנאה ולהך תי' דבישראל מומר א"ש כפשוטו כמ"ש ספ"י דבהגבהה מיד נאסר והוי כאלו מקלי קלא אבל לחזקי' קשה דכיון דאם נימא דס"ל דהמתניתין איירי בשותפות וא"כ הא לחזקי' צ"ל כדי שילך ויודיעו וא"כ הא אי אמרת דאין נאסר רק באית לי' שותפות וא"כ לא שייך לומר דפלגינן דיבורא דהא אחר אינו מצי לאסור והיכא שצריך לפרש לא אמרינן פלגינן דיבורא ואי מיירי בישראל מומר הא אם מתכוון להיזק לא נחסר בהגבהה ומשמע בע"א דחזקי' לא אסר במעשה של חבירו רק אלא לגבוה אם נימא דלא חילוק שכתבו התו' בין מעשה בגוף הבהמה אם לאו עכצ"ל לחזקי' דס"ל דלא אמרינן בגזלן הרי שלך לפניך ופריך שפיר ומתורץ ק' התו' וא"ל אם הפ' של רב היינו מדמע דוקא כיון דהוא מדרבנן שרי למוכרו דאמרי' בזה בדרבנן לא פלגינן דיבורי' ורב ס"ל דבשוגג הטעם כדי שיודיע ח"כ לפי הא דמוקמינן בשותפות קשה כיון דרב ס"ל כדי ש שיודיע קשה הא בדרבנן לא אמרינן פלג נן דיבורא וא"כ שרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ וא"כ קשה היינו מדמע י"ל דבאמת חצי קנין ממ"נ או דהוי שלו או כיון דנאסר הויא כאלו היא היזק וקניא בשינוי מעשה ונאסר ג"כ חלק חברו ומתורץ קו' התוס' דלא הוי שנטע באמת אפילו אם טען שוגג אני אין מהימן דאין אדם משם עצמו רשע בדבר דעביד למטעי אבל א"נ לומר שוגג וסבור הייתי דרשאי לחתום א''כ גם במנסך בשוגג שייך לומר א"ח משים עצמו רשע

והנה למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ מיד בהתחלת השחיטה נתקדש ונפסל ביוצא וא"כ שפיר קשה ויהני פדיון דהוי כב"מ וא"צ כל מלתא דאמר רחמנ' ל"ת נגד איסור יוצא שפיר אמר נן דלא גרע מיצת ממיל' ובאמת נוכל לומר לפי סברת הכו"פ דהא דחסר דש"ש במעשה הוי רק דרבנן ובדרבנן ל"א שחיטה שאינה ראוי' כדאית' בב"ק וא"כ מ"ה לא נוכל לומר לר"י דמ"ם קתני חטאת כיון דקניא לכפרה הוי שחיטה ראוי' דבלא"ה נמי הוי שחיטה ראי כיון דנוכל לפדות ולא שייך לומר אם עלו לא ירד כיון דסוף השחיטה ה א בפסול איגלאי גלאי מלתא למפרע דהוי מעיקרא בפסול והוי כמו אירע פסול קודם השחיטה דאם עלה ירד והפסול הוא משים אימורין דיצא דפסול לכ"ע ולא הוי פסולו בקידש ואין מצותו בשריפה וכיון דאם הי' פודה והוי שרי א"כ ל"ש לומר כל מלתא כיון דיש תקנה בפדיון כמ"ש השיך גב שבועה כיון דיש היתר בשאלה ואפילו אם הוי התחלת השחיטה ג"כ בחץ לא שייך לומר כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת דהא כמ"ש הסמ"ע דהא לא שייך רק היכא דאין יכול לעשות רק באיסור משא"כ הכא דאפילו אם עשה בהיתר ששחט ההתחלה בפנים רק אח"כ הוציאו ג"כ ראו לפדות וח"כ לא שייך כל מלתא דחמר רחמנא לא תעבד

והנה על קושיות התוס' ד"ה לא הוי חטאת תי בח' דמה מעשה רבה י"ל משים דהנה קשה דהא אמרינן כל העשה על דעת ראשונה הוא עושה וא"כ אם אמרינן מעשה רבה וא"כ אין ראוי לפנים דממ"נ אם ישחוט אחר פסול משום תזבחיהו מדרבנן כדכתבו התוס' ביומא ואלא דשחט הוא עצמו נפסל משום מחשבת ע"א ומש"ה נקט חטאת עוף ובחטאת עוף בודאי שרי לאחר לשחוט דלא גרע מחצי קנה פגים והנה הא דאין לומר באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אפשר דהוי רק מדרבנן משום רוצה בקיומו וא"כ כיון דאינו רק מדרבנן וא"כ לחזקי' שפיר קשה דחיהו לא מצי לאוקמי בישראל מימר וא"כ אינו נאמן לומר נתנסך יינך כיון דלחזקי' איירי דליכא עדים. וא"כ עכצ"ל כמ"ש הפ"י מתוך שנאמין על עצמו דחייב לשלם ובשוגג פטור וצ"ל דמן התירה חייב לשלם וח"כ ל"ל משום קח מתהני מאיסורי הנאה (ועי"ל דהא גבי שוגג באמת פטור מנח קלבד"מ וא"ל מכי אגבהה קשה קו' התוס' הא אי אחר הוי) והשותפות לח מצי לאוקמי ג"כ ובמומר ובשותפות דבשותפות אפשר דס"ל כיון דחסר מדינא לא מצי למשקל ועוד י"ל כיון דאסיר מדאו' באית לי' שותפות לח מצי חכמים לתקנו שט ל בשלמא בדרבנן הם אמרו והם אמרו וכיון דלחזקי' חייב לשלם מדאורייתא גם בשוגג וא"כ בודאי הוי של גזלן וא"כ שפיר אסור מדאורייתא ולא שייך לרבנן לתקנו וכיון שמדרבנן אסור יקנס לו מדאורייתא א"ו דלא ס"ל דרב אשי בע"א וא"כ קשה קו' התוס' א"ו דגזלן לא מצי אמר הרי שלך לפניך (זה שייך לקמן

) והנה לפמ''ש הש"ך וא"כ גם גבי מטבע השף צורה אם הוי גזלן מקודם חייב וא"כ לכאורה מה פריך הש"ס מעושה מלאכה בפרת חטאת ובעי חטאת דילמא איירי דהגביה מקודם וכמו גבי מנסך דאוקי הש"ס בהכי אך לפמ"ש א"ש דהא ע"כ רבה ס"ל כמ"ד דהיכי דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק וא"כ עכצ"ל דשקל כנגדן ואם חי דעתי' מניה וא"כ בעת הגבהה ממ"נ דכיון דעדיין לא אסח דעת' ואזי לא מקרי גזלן והנה י"ל דמהכי יליף הרמב"ם דין שלו דלפי המסקנא גם לר"י צריך לאוקמי כן ומ"ה ל"ק דילמא איירי בהגביה מקודם כמו דתרצתי לעיל לחזקי' והנה לעיל דאוקי גבי מומר בשותף ל''ק דהוי שואל שלח מדעת דכיון דהוי שותף בו והשאיל להשתמש ועין בנדרים וכאן נמי ל"ק דהוי שואל שלא מדעת דכיון דהוי תשמישו דאינו מחסרו כלל ויע"ש בשיטה מקובצת בב"מ דף מ"א ע"א והנה לא שייך לומר גבי מטמא עמ"ש לעיל דלמא איירי דנגע אוכל טמא והוי היזק שאינו ניכר דלמא הוי טהור וכן א"ש דלמא הוי טהור דבאמת הא אם נמצא אוכל ונאבד הוי מספק טהור ויע"ש בחולין גבי דתליין אדם טמא וכן כי נאבד הקורדים בפסחים דף י' ע"ב ועכ"פ הרמב"ם יליף מכאן כמ"ש בתירץ הראשין דגם לר"י צריך לאוקמי דהוי הפסול רק משום היסח סח הדעת וא"כ מאי פריך לרבה והן אמת דלפי הך דהת' תירץ בב"ק ד"ה דהקו' בגיטין הוי מאי רבותא דכיון דהיזק שאינו ניכר הוי כמו ניכר משא"כ לר"י א"ש הוי רבותא דלא חשוב היזק שאינו ניכר כמו ניכר והרמב"ם הא פסק דדינא דגרמי חייב ומתורץ שפיר ועיקר לתרץ קושיות התוס' עפ"י קושיתו לפי מה דס"ל להרא"ש וכנ"ל והנה לפי מה דס"ל להרח"ש דאם דר בחצר דלא קיימא לאגרא והוא גברא דלא עביד למיגר וניהו דהוא לא נהנה מ"מ כיון דהוא אכל לחסרון של חבירו חייב וא"כ מה פריך מעשה מלאכה במי חטאת דבזה שפיר יש לחייבו אך לפמ"ש לעיל א"ש וח"כ שפיר מתרץ קושיות התוס' דהא דמקשה לפי ה"א דלא ידע דהכניסה לרבקה מקשה שפיר דלבתר דמשני כגון שהכניסה לרבקה וא"כ הפסול הוי רק מכח היסח הדעת ח"ש דהא בשביל זה בה סח הדעת לא נהנה ורק הנאתו ע"י המלאכה משא כ לפי ה"א דלא ידע בלא"ה ל"ק קושיות התוס' דבאמת לא שייך בכאן דינא דגרמי:

כללא דמילתא שלפי שיטת הרמב"ם כיון דהוי עיקר הפטור מכח דהוי רק גרמי וחם כן בכאן דהוא עושה בה מלאכה דהוי כמו שאכל חסרון של חבירו וא"כ הא הנאתו לא הוי כמו פס דא שלו ר"ל דהוי מצי לעשו' מלאכ' בפרה ולא אדומה ואלא דשם ג"כ הא הוא גברא דלא עביד למיגר ואעפ"כ היא חייב וא"כ ה"נ וכמ"ש לעיל יע"ש היטב ומדמע לק"מ דהוי כמו זרק לים הגד ל וח"ח לשקלה דזרק בין פירות לטמאים והנה לא מהימן מן דהוי שגג במגו דלא אמר טמא י"ל דבאמת הוא רוצה להזיק דוקא ומ"ם מודיעו ועוד דלא חשיד דיאכיל באיסור אחרים

והנה י"ל הרמב"ם דפסק בפסח שנשחט לשם חולין דפסול דתו לא קאי סתמה לשמו דהא צריך למנויי על פסח אחר וא"כ דכיון דהם ימשכו מפשח זו והי כאלו שחט שלא למנויו בסוף השחיטה דתו לא קאי להני מנויו וח"כ הוי אינו סתמא לשמו וכדהקשה הש"ס דמאי לשמו ושלא הא לשמו וסתמא וא כ כי שחט לשם חולין הוי תו לא קאי סתמא לשמי לשם מנויו ומש"ה פסול ומה שת רץ בס' עומר מן קשה דאם הפסול הוי משום לאחר תמיד של בין הערבים קשה אמאי לא הוי פסח אטו אם חטאת נשחט לשם חולין א"ב ארבע מתנות על ארבע קרנות ואך צ"ל דמקרי חטאת אך דלא עלו לשם חובה ולפמ"ש התו' ח"ש דבאמת חילין לא מקרי עקירה וכמו דאמרינן שלא לשם בעלים לא מקרי עקירה ועוד דממ"נ אם הוי עקירה הוי פסול שפיר מכח נשחט לאחר תמיד של בין הערביים והנה אפילו אם חישב בסוף השחיטה מ''מ הא אמרינן יוכיח ס פי על תחייתו והוי כאלו חישב בתחילת השחיטה וכמו דאמרינן בזבח ם דף צ"ב וא"ל אם שחט בתחלת השחיטה בפרש לשמם ובשם בעלים מזה לא דיבר הרמב"ם כלל וא"ש ומתורץ הרמב"ם

והנה ח''ל דלמה לתקוני שפט ר בשוגג כדי שיודיעו ת"ל דיוכל לומר דאחרים עשאו יטמאו י"ל חדא דלמא לא הי' בביתו רק הוא ולא שים אדם אחר בעולם או י"ל דלמ"ד דאא"א דאמרינן בשותפות וא"כ אי אפשר לאדם אחר לאשור רק השותף או י"ל דנ"מ לשומר דהוי הדין דאם הוי ניכר דחייב אפילו אם אדם אחר אסרו וא"ש הנ"ל ע"כ מערב היינו מדמע מה שהקשו על פירש"י בב"ק דכתב דל"ל מערב דהא מצי למוכרו חץ מדמי יי"נ שבו ופירשו דא"כ היינו מדמע ומקשים הא רב גופא ס"ל דאסיר למוכרו חוץ מיינ"ש גבי יין ביין י"ל דהנה בחמת מ"ה לא רצה רנב"י לומר דכ"ע קנסו שא"מ רק טעמא דר"י בשוגג כדי שיודיעו כקושיות הפ"י אך דצריך לאוקמי במומר משום קושיא דהוי פירע חובו מאיסורי הנאה והאידך שרי למישקל מהמזיק דמקלי' קלי' לי' אך י"ל דהטעם דשרי למשקל משום דאיכא דעה דאינו יכול לאסור ר כלל של חבירו משא''כ כי מוקי בשותפות בלא"ה אסיר משום מדמע ואסיר בהנאה וא"ל אע"ג דס"ל לר"י דשרי גם יין ביין חץ מדמי יי"נ המתני' ר"י לא ס"ל כן רר כת"ק דאין רשאי למוכרו חוץ מדמי יינ"ש והא דהא ר"י ס"ל דמב"מ לא בטיל ובודאי הוי חנ"נ והנה גם ר"י ס"ל דלא סליק היכא דנפל בתחלה מ"מ הא ר"י ס"ל אליבא דר"י דיש ברירה וא"כ שפיר מצי לחלוק ויש ברירה יא"כ כיון דכבר