איגרא רמה חלק א סב

לעולם בהם תעבודו אע"ג דג"כ לא חשוב בעידנא אה"נ לפי מה שכתבתי למעלה אין מזה ראי' מ"מ הדברים כנים ומה שתירצו ג"כ דבדידה ליתא מ"מ הוי כמו כהנים דעברי אעשה דהשלמה למען זה שיוכל לקיים פסחו ע"כ המחוור כמ"ש ודו"ק: ש עתה נבוא לתרץ קושיות הרשב"א ז"ל דהאיך ס"ד בח"ע וחב"ח לא תפסי הקדושין א"כ אמאי אמרינן ביבמות בח"ע הבא על א"א הולד ממזר הלא לא תפסי קידושין לא עלי' ולא על אחדים וא"כ אין מן הדין שיהא הולד ממזר ונראה לתרץ כוונת הש"ס על נכון (וא"כ מתורץ החילוק הא דבחצי עבד וחצי ב"ח הוי קדושין רק מספק ובחצי שפחה וחצי ב"ח הוי ודאי מקודשת ולכאורה משמעות הש"ס אינו כן וכן תמה בס' יש"ש וא"ש פסק הרמב"ם כן) דהספק הוא כך בח"ע לא יתפסו הקידושין הואיל דאין מסורין לביאה דהא מן הדין שיבוא האיסור דלא תוהו וידחה הלאו דלא יהי' קדש וא"כ בלא קידושין היא מותרת עליו רק האיסור הוא מחמת הקידושין דאתי צד עבדות ומשתמש בצד א"א וא"כ תו הקדושין גרמי האיסור והוי כמו שאינם או אפשר דאעפ"כ גם בכה"ג פסקינן דהוי קידושין ודלא כהרשב"א שהבאתי למעלה זהו דרך הספק להש"ס והנה הרמב"ן תמה על הש"ס דקאמר נכרי ועבד הבא על א"א אין הולד ממזר ולא גמרינן לה מאשת אב ומ"ט הא אדרבא עבד טובא מגרע גרע שקידושיו בכלל מקום אינם ותירץ הרשב"א דהתורה לא אמרה שיהא הולד ממזר רק היכא דחומר האיסור גרם שלז יהי' הקדושין קידושין משא"כ בעבד לאו חומר האיסור קא גרם דהא ז לא זה קידושין אינם וא"כ לממ"ש גם הכא הטעם שקידושיו הוא הואיל ואין מסורין לביאה והאיסור ביאה הוא ט"י חומר האיסור דא"א הוא ונמצא הקידושין מש"ה לאו קידושין מחמת חומר האיסור ושפיר הוי הולד ממזר והנה להרמב"ם דפסק בעבד ונכרי לית בהו איסור מן התורה א"כ ליתא למ"ש דבלא הקדושין אין כאן איסור מ"מ הלא אית בהו איסור לדבריו דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"ש

והנה עפ''י הנ"ל מתורץ ג"כ מה שקשה על הרמב"ם שפסק בח"ע שמעשה ידיו לחצאין ולהש"ס דהכא למעכב גט שחרור מדמינן לי' וא"כ אין לו עלי' כלום ונראה כך דהנה הפ"י צידד לו דרך לתרץ הקושיא דהאיך כפינן לי' לעבור אלעולם תעבודו ואמר כך דיש כח ביד חכמים להפקיר ממונו וא"כ הפקיעו מתחלה שיעבודו מאלי' ותו ליתא להאי עשה דלעולם תעבודו כמ"ש התוס' הבאתים למעלה וא"כ לדרך זה ודאי דאין למעשה ידיו לרבו חלק עוד אמנם לפמ"ש למעלה הטעם פשוט דדחינן העשה דלעולם תעבודו וא"כ אפשר דיש לו חלק במע"י והנה לפי מה דלא ידעינן השתא מזה דראוי ליטול ואין לו א"כ קשה מאין לו בנים וא"ל דתפסי קדושין ז"א דהא קרא דלא חוסו דחי הלאו דלא יהי' קדש וא"כ אח"כ הקידושין גרמו האיסור ואע"ג דאפשר ע"י כפי' הרמב"ם לא סובר תירוץ הנ"ל. א"כ ע"כ צ"ל כסברת הפנ"י דהפקיעו שיעבודו עלי' וא"כ ע"כ איתא להאי תירוצא מוכרח מזה דאין לו חלק עוד במע"י משא"כ להמסקנא נא דהפשט הוא ראוי ליטול ואין לו א"כ י"ל כמ"ש ובאמת אין לו בנים והפשט הוא כמבואר לעיל דדחי העשה דלעולם תעבודו וא"כ שפיר פסק דיש לו חלק במעשה ידיו ודוק

והנה י"ל הא דאיתא בקידושין דף נ"ב ע"א דפריך ונחשבי' משום דמספקא לי' אי כרבא אי כאביי הוי הפי' הכי אי כרבא דתירץ אליבא דרמי בר חמא מכח כל שאינו בב"א אינו בזא"ז או כאביי דמקשה לרבה על הך הדין דכל שאינו בזא"ז וע"כ צריך לתרץ מכח קידושין שאין מסירין לביאה וכמו שתירץ הרשב"א דכה"ג דלא הוי מכח ספיקא גם אביי מודה דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין ובזה מסופק רב וא"כ מ"ה הוי מספקא לי' לש"ס וכמ"ש לעיל ומ"ה פסק כן הרמב"ם דגבי חצי עבד וחצי ב"ח הוי ספק קידושין ובחצי שפחה הוי ודאי קידושין דל"ש הך טעמא והנה דעת הפרישה דאפילו הרמב"ם דיליף מלא יהי' קדישה דפנוי הבא על הפנוי' לוקה מ"מ ס"ל דבשפחה נמי איכא הל"ת רק דאין לוקין והנה קושיות הב"ש י"ל משום דבפנוי' הוי בלא"ה עשה וכמ"ש הרמב"ם ומ"ה לוקין על לאו הבא בכללות וכמו דאיתא בב"מ דכיון דהוי בלא"ה עשה ע"כ למלקות עשה כן כתב שם בב"מ בס' א"ז וכה"ג כתב המ"מ גבי אין מזהירין מן הדין

דף נ"ג ע"א תנן הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון העילה וא"א היזק שא"נ שמי' וכו' והקשה הרמב"ן וכן בספר פ"י דהא רש"י כתב דהמזיק בהקדש חייב רק מדרבנן ומדאורייתא פטור דכי יאכל פרט למזיק וא"כ שפיר שייך תיקון העולם וכתב בס' פ"י וא"ל דהא לר"ש הוי דבר גורם לממון כממון דמי וא"כ חייב לשלם לבעלים דילמא לא אתיא כר"ש וי"ל משום דהנה הפוסקים מחולקים גבי הא דקנסו שוגג אטו מזיד אם נימא דלא קנסו שוגג ואו' מותר אם מקרי מזיד והביאו ממהרי"ק דהוי מזיד ולכאורה קשה דאיתא במנחות דף מ' ע"א דפריך למ"ד עקירה בטעות לא הוי עקירה מהא דכהנים שפגלו במקדש ומשני באומר מותר אלמא דאומר מותר מקרי שוגג וי"ל משום דהנה התוס' הקשו בזבחים דף י"ד ע"א לר"י דאי"ל דרצפה מקדש וא"כ האיך משכחת הא כל הפסולין אם עלו לא ירדו ומשני התוס' דהוי קודם שקידש דוד הריצפה ועוד דדמים לא נתקדשה והנה לענין דמים לר"י דס"ל דכלי שרת מקדשין הפסול דהוי לא ירד וא"כ לענין גבוה לא איכפת לי' אם ס"ל לברייתא כר' יודא וכר' יוסי דהא הוי עלה ולא ירד ואלא לענין הבעלים שפיר דהוי הפסד דהא אינו מרצה וצריך להביא אחר אך י"ל דבאמת דהוא לא ידע דהוי של אחרים דהוי סבר דהוא שלו וכמו דאיתא בכתובות דזה מקרי שוגג שסבורין שהוא של אביהם וא"כ הוי זה החילוק שבין מזיד דמזיד שיודע שהוא של חבירו אע"ג דאומר מותר מ"מ אומר מותר מקרי מזיד ושוגג דסבר דהוא שלו ומש"ה פטור וא"כ מוכרח דמתניתין אתיא כר"ש דהא לענין הקדש לא שייך לומר דהוי שוגג דסבור דהוא דחולין וא"כ הוי מתעסק ופסול בקדשים דקסבר דהוא חולין פסול בלא"ה בלא מחשבה כלל ואלא עכצ"ל כר"י וכר"י ולא הוי פסידא להקדש וא"כ הוי עיקר מה שנפסד לבעלים ומוכרח כר"ש ס"ל לברייתא דדבר הגורם לממון כממון דמי

והנה הקשה בספר פ"י דאמרינן לימא כתנאי ועוד בתר הכי דהקשה דר"י אדר"י לימא דכ"ע ס"ל קנסי שוגג אטו מזיד אך דהטעם כדי שיודיע לבעלים וכמו שאמר חזקי' וי"ל משום דהנה דעת רש"ל דקנס שקנסי רבנן ג"כ פטור כי מודה בקנס וא"כ בשלמא חזקי' דס"ל היזק שא"נ שמי' היזק לדידיה שפיר שייך כדי שיודיע משא"כ למ"ד דס"ל לא שמי' היזק וא"כ הוי קנס ע"כ צ"ל דאיכא עדים דבלא עדים פטור מטעם מודה בקנס וכיון דאין החיוב רק ביש עדים לא שייך כדי שיודיע דא"צ שהוא יודיע דבלאו הוא העדים יודיעו אך דבס' פנ"י הק' על רש"ל דא"כ כי משני בב"ק גבי שורף שטרותיו של חבירו תהא במאמינו קשה הא הוי קנס וי"ל משום דהנה איתא בח"מ דאם תפס בקנס שלא בעדם לא מהני הודאתו וא"כ י"ל דאיירי גבי שורף דתפס שלא בעדים משא"כ בכאן ממ"נ אם תפס שלא בעדים וע"כ טוען ברי, וא"כ לא שייך כדי שיודיע דהא הוא יודע בעצמו דנטמא או נתפגל וא"כ שפיר ה"י הקו' הנ"ל דהא הוי אומר מותר מזיד ול"ל דהוי הטעם גבי פיגול נמי דכי היכי דיודע דכיון דהוי רק מדרבנן או מטעם היזק שא"נ או מטעם דבהקדש פטור דכיון דהוי רק מדרבנן ובזה מיושב ג"כ הא דלא אמרינן גבי מטמא ומדמע כי היכי דלא אתי לאערומי הוי נמי משים דעכצ"ל דיודעין העדים דהוי מזיד דהיינו דהתרו דלא יעשה כן דא"כ הוי מודה בקנס דמצי לומר שוגג אך א"ל דלמא ס"ל לחזקי' דעקיר' בטעות הוי עקירה ואצ"ל דאימר מותר י"ל דהנה התוס' הקשו בפיגול דהוי דאורייתא אמאי לא קניס שוגג אטו מזיד אך לפמ"ש לעיל אתי שפיר דהוי שוגג דלא ידע שהוא של חבירו רק סבור. שהוא שלו ושוגג כה"ג לכ"ע פטור דהא שוגג במזיק חייב לשלם ושוגג כה"ג דסוברין שהם שלו פטור כדאי' בכתובות כסבורין שהוא של אביהן אך דקשה במנחות ממ"נ דהא צ"ל דאימר מותר דאם הוי מזיד וא"כ עשה במזיד אסיר דאורייתא ובודאי יקנס אם עשה במזיד ופיגל במזיד ואלא דשגג דהוא חטאת וא"כ אמאי פטור ואלא דצ"ל (דאומר מותר) דסבור שהוא שלו וא"כ קשה הא קתני סתמא שוגג פטור וקשה אם הוי שוגג דסבור שהיא של אחרים אך בדבר דהוא חטאת אמאי פטור ועכצ"ל דעקירה בטעות לא הוי עקרה וליכא שוגג אחר רק דסבור שהוא שלו דאל"כ הוי אומר מותר והוי מזיד ואם הוא סבור דחטאת הוי והוי עקירה בטעות ולא הוי פיגול. אך דא"ל דבאמת כקו' הרשב"א דהוי רק הטעם משום דלא אתי לאערומי ולא קתני כלל שוגג אטו מזיד משא"כ לענין חייב לשלם לא מחייב בשביל דאתי לאערומי. אי כפמ"ש לעיל דהא מודה בקנס פטור והוי רק החיוב אם יש עדים דהוי מזיד וא"כ לענין חיוב לא שייך בשביל דאתא לאערומי וא"כ א"צ לומר דעקירה בטעות לא הוי עקירה ודוקא סבור שהיא שלו אך דקו' הש"ס קאי אם יש מוקצה לחצי שבת וא"כ הוי הטעם משום צובע ולא שייך דאתא לאערומי משא"כ למ"ד אין מוקצה לחצי שבת ל"ק אך י"ל אפילו יש מוקצה לחצי שבת משום דא"ל כס' הפ"י דיש חלוק בין קנס דהוי לעולם ובין קנס דהוי רק בו ביום וכפי' הסברא דמוכרחת דסוגיא דחולין ס"ל כן משא"כ אנחנו הסוגיא זאת קאי למ"ד אין מוקצה לחצי שבת וס"ל דאין חילוק בין קנס דלעולם בין קנס בו ביום וא"כ מוכרח ע"כ דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ ליכא שוגג רק סבור שהוא שלו ושוגג כזה ודאי פטור וא"כ ע"כ אתיא כר"ש

ולפ"ז מוכח כהש"ך בהלכות מוסר שפ"ח דפסק דגורם לגורם אם הוי מדאורייתא חייב אפילו בגורם דגורם ואם הוי מדרבנן פטור בדבר הגורם לגורם דהנה קשה אמאי לא אוקי כר"מ דס"ל דיני דגרמי והנה התוס' בב"ק דף ע"ז ס"ל דר"י בדבר הגורם לממון חייב רק מדרבנן ולר"ש מן התורה ונוקי כר"מ ושפיר שייך מפני תיקון העולם דכיון דהוי רק מדרבנן וי"ל משום דהנה בכאן הוי דבר הגורם לגורם דהא הוי מסור ומפגל רק גורם לממון ובהמה גופה דהא הוי אינו שלו רק של הקדש ולבעלים הוי רק גורם לממון וזה אם הוי היזק בידים משא"כ כיון דבמפגל בי' דהוי דיבור בעלמא והוי נמי רק גורם דגורם ונהי נמי דבכה"ג דגורם דמפגל חייב מן התורה ורבנן מודו דבכה"ג חייב דגורם כי האי חייב מן התורה מ"מ מקרי גורם לממון וא"כ הוי גורם דגורם א"ו דאתיא כר"ש וא"כ הו מן התורה גורם לממון ובדבר שהוא מה"ח אפילו גורם דגורם חייב דכיון דתרווי' הוי מה"ח דגורם דמפגל נמי חייב מה"ת וא"כ שפיר חייב אפילו בגורם דגורם ושפיר מוכח כסברת הש"ך והא דהקשה הרב הגאון בן המחבר ספ"י מה פריך גבי כופר מודה בקנס דלמא איירי דתפס שלא בעדים י"ל דבאמת לרבי ישמעאל דס"ל דב"ח הוי וא"כ א"א שתפיס דלא אמרינן גבי קנס דהוי מיגו לפני עדים ולא לפני ב"ד דהא הכל תלוי' דהב"ד יפסוק לו ובקנס הב"ד אין רשאים לפסוק משא"כ אם תפס הבעלים מעות מהני מיגו לפני עדים ומעות לא מהני תפיסה וכס' המשנה למלך דכיון דאין החיוב על המעות וכיון דצריך לוקי כתר תנא כר"ע מוקי דס"ל כופרא כפרה דנמי הלכתא כן

תוס' ד''ה גזלן וממונא מעליא כו' תימא דהיכי מדמה וי"ל דעכצ"ל לחזקי' דהגזלן חייב היכא דלא שייך לומר כדי שיודיע דהנה