איגרא רמה חלק א סא

לכתחלה לבטלם זה שלא בפני זה הגם שפסק לא בטלו כולם הטעם הואיל (ידעינן עכ"פ דעתו דרוצה עדיין כמ"ש לעיל ממ"נ אם יגלה דעתו אח"כ שאינו רוצה ואף דגילו דעתא בגיטא לאו מלתא עכ"פ יבטל גילו דעתו שרוצה (דהוי לא ידעינן דכבר ביטלו מקצתה) ע"כ א"י לבטלם זה שלא בפני זה אמנם דיעבד פסק כרבי בשתיהן ולפמ"ש יבואר על נכון מאי דקאמר הש"ס לקמן הלכתא כנחמן והלכתא כנחמן והלכתא כנחמני דמאי נקט להדדי פלוגתא דגילו דעתא וביטול שלא בפניו או לזה שלא בפני זה ולפמ"ש יבואר דלכאורה י"ל דפלוגתא זו היינו ממש פלוגתתן לעיל והיינו טעמא דרבי לשיטתו דסובר לעיל בטלו מבוטל וא"כ שפיר אמרינן דעכ"פ אותם שביטל בטלום הם וא"ל דא"כ יחפה כמ"ש לעיל ז"א דהא לרבי אם אח"כ יבטל באמת יהא בטל ולא אפקעינן כלל והנה התוס' הקשו ג"כ דנימא רבי לשיטתו אזיל אמנם זה לא קשה דא"כ מאי קתני זה שלא בפני זה נתני יכול לבטל שלא בפניהם אמנם התוס' תירצו דלכתחלה אמאי יהא מותר אמנם לפמ"ש גם לכתחלה ניחא דליכא חששא דחפו דהא אם יבטל אח"כ לא יפקעו הקדושין אמנם לפי מאי דפסק והלכתא כנחמני דגילו דעתא לאו מלתא א"כ לכתחלה ודאי אינו רשאי דאל"כ אכתי יגלה דעתו אח"כ ויסברו דלא מהני ובאמת תהני לבטל גילו דעת הראשון כמ"ש לעיל ואתי לידי קלקול ע"כ צ"ל לענין דיעבד א"כ הדרא קושיא לדוכת' אמאי קתני זה שלא בפני זה ליתני שלא בפניהם ע"כ צ"ל דפלוגתתן אם מבטל בפני אחד ופליגי גי אם צריכי' בי' עשרה למשלפה ובפני א' לרבי מהני דלא יוכל לבוא קלקול ע"י אחד כלל כמ"ש לעיל וא"ש דע"י דפסקינן והלכתא כנחמני מוכח להדיא דפלוגתתן לא שייכי להדדי כמבואר ועפ''ז יש ליישב מה דקשה לי על הגמרא לקמן מאי דפריך קפריך ואי ס"ד כרבי כו' איטמורי מאי הוה הא הקשה הפ"י לקמן דאמר להו איתיבו קרי באודניכו אמאי לא כפו אותו ולפסול כל העדות על ביטול הגט ותירץ דזה לא מהני רק שלא בפניהם אבל בפניהם מאי מהני מה שפוסל העדות הא הם יודעים האמת ולפ"ז מאי פריך הגמרא הא הוי כאן דכפו אותו לבטל ולפסול כל העדים וא"כ תו לא יוכל לבטל שלא בפניהם מש"ה הוצרכו ג"כ לטמורי אמנם באמת לא קשה מידי קושיות הפ"י דמאי נימא לבטל כל העדים מ"מ יוכל אח"כ לומר אינו חפץ בהם דהא באמת קשה מאי מהני מאי דכופין אותו אך דאמרי' דמסתמא ניחא לי' לקיים מצות ח"ז וגמר בדעתו לגרשה אמנם עכ"פ האיך נוכל לכפותו לגרשה ע"י זה יאמר שרוצה לגרשה האמנם לא ע"י זה אך לכאורה קשה דא"כ לא אהני חכמים מידי דהא יוכל להשמט עצמו זה אינו רוצה וזה אינו רוצה ואין לדבר סוף אמנם החם ניחא דהא יש לזה תקנה כמו שאמר באמת איתובי קרי וכו' או דלא יטמירו כמו שעשה רבי יאשי' ולפ"ז הכי קאמר אס"ד כרבי א"כ אין תקנה באטמורי וא"כ לא הוה למעבד רק לבטל ולפסול העדים על ביטול זה כקושיות הפ"י ומה שתירצו ל''ש כאן כיון דיכול לבטל (ואין תקנה לדבר ויכול לכופו) לבטל שלא בפניהם וא"ש

אמנם דפמ''ש לעיל הדרא קושיא לדוכתא יבטל את העדים על ביטול זה וא"ל דיוכל לומר מי מכריחנו ליתנו ע"י זה ז"א א"כ כיון שעכ"פ צריך ליתן גט א"כ לא אחי דיבור ומבטל דיבור אמנם באמת עדיין ספק אצלי דינו של הר"י קורקס אם שייך גם בפניו אם לא אמנם דבר זה תלוי בשתי הלשונות דללישנא קמא אמרינן דפליגי אם בטלה מקצתה וקשה קושיות התוס' אמאי לא יבטלו עכ"פ אותן העדים שביטל בפניהם אמנם לפי מה שכתבתי לעיל לא קשה מידי דאם יבטלו העדים א"כ יחפה על ב"א דהא הדיבור הועיל לגבי אותן העדים וא"כ ממילא בטלו האחרים וא"ש משא"כ עתה לא אתי דיבור ומבטל דיבור הרי גם בפניו דין הר"ק אמנם ללישנא בתרא ניחא דכשיבטל בפני שנים וא"כ אמרינן דהם יבטלו תו יגלה דעתו כמ"ש לעיל וא"ל בפניו ל"ש דין הר''ק אמנם כיון דצריך עשרה חשוב שלא בפניו והנה לפ"ז מתורץ גם מה שהקשיתי דמאי פריך הגמרא ליבדור וכו' הלא יוכל לעשות כך דהיינו שיבוא לכ"א ויוסיף על תנאי ויאמר שלא לכתוב רק אם יכתבו האחרים ול"ש למגזר כלל דהא אמר שהם לא יעשו בלתי האחרים וא"כ האחרי' יהי' רשאים לכתוב וא"כ יוכל לבטל כן עד שיבטל כולם אמנם לפי הנ''ל יבואר דהכי דקפריך ללישנא קמא ע"כ מוכח גם בפניו שיך דין הר"ק וא"כ קשה למה איטמורי יבטל כל העדים בביטול זה וא"ל כמ"ש דיאמר לא ניחא לי בהני ז"א דא"כ לא אתי דיבור וכו' ע"כ כלישנא בתרא וא"כ לא שייך לומר שיבטל כ"א כמ"ש כיון דצריך בי' עשרה א"כ חשוב שלא בפניו גם לגבי הנייתו לא אתי דיבור ומבטל כיון דע"כ רוצה לגרשה כדין הר"ק וא"ש ודו"ק

דף מ"א סוגיא דחצי' ערד וחצי' ב"ח. הנה הרשב"א רצה להוכיח מכח קושיות התוס' דהאיך אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך דבח"ע וחב"ח ליתא להאי עשה דלעולם בהם תעבודו והנה רבים תמהו עליו מסוגיא דלעיל בח"ש וחב"ח דנשמע משם דגם בכה"ג שייך העשה דלעולם בהם תעבירו ונ"ל לתרץ דהנה המשנה למלך כתב דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו ונדחה מפני העשה והנה לפי דבריו קשה אמאי אמרינן בפסחים דף נ"ט לר"י מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה הא גם שם לא הוי רק כי אם לאו הבא מכלל עשה והדין שתדחה מפני העשה ונ"ל עפ"י דברי התוס' שם דהקשו בשם הריב"א דהאיך דחינן עשה דהשלמה מפני העשה דאכילת פסח הא בעינן בעידנא דמעקר לאו וכו' ותירצו שם שני תירוצים הא' דמיירי שכבר שחטו עליו וכו' תו תירצו דדוקא בלא תעשה דחמור אמרינן כן אבל פשה דחמור שפיר דמי וכו' לפ"ז שפיר מקשה התם הא בעינן בעידנא וא"כ קשה מאי אולמא וא"ל דלא עדיף מלאו ונדחה מפני העשה ז"א כיון דתו לא הוי עשה רק לאו א"כ בעינן בעידנא וממ"נ קא מקשה ולפ"ז יתורץ כל הנ"ל דהנה קשה על הרשב"א לכאורה מאי קא מקשה הלא זה ודאי דאינו חייב לעשות עם עבדו יומם ולילה ולא ינוח לו כלל זה ודאי דבר שאין הדעת סובל אמנם האיסור הוא שלא לשחררו דאז גורם שלא יהי' בידו תו לעבוד בו בכל עת שירצה וא"כ לא הוי נמי רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ שפיר נדחית מפני העשה דפרו ורבו אמנם נראה דממ"נ קא מקשה הא בעינן בעידנא וא"ל דזה ליתא רק בלאו דהא גם כאן לאו הוא ושפיר קא מקשה אמנם לפ"ז גם תירוצו עולה יפה והכי קאמר דהא ח"פ וחב"ח בידו השתא להניח לו ולעבוד לרבו אחר שנה כפי שישוה בין שניהם וא"כ שפיר נדחת כיון דליתא רק לאו הבא כו' וא"ל הא בעינן בעידנא ז"א דהא השתא לא עקר מידי דהא אין בידו לשעבד בו השתא') אימת קא עביד לאחר זמן כשיבוא לידו אם יבוא גם לידי פ"ו והוי שפיר בעידנא וכיון שכן דעיקר טעם הרשב"א ז"ל מחמת מצוה דפ"ו תו לא קשה מח"ש וחב"ח כלל ודו"ק. (ואמר הכותב זה נראה כמו הג"ה ושייך לרשומת ג' נקודות אצל תיבת השתא) והתוס' כתבו דהיכא דאין בידו להשתעבד בו לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו) והנה כמו דאמרינן בעשה דהשלמה דכהנים עברו משום זה שיוכל לקיים פסחו ה"נ דכוותי' אמרינן לי' שיעבור העשה דלעולם בהם תעבודו משום פ"ו דעבדו

עתה נבוא לתרץ קושיות המהרש"א על התוס' לקמן דף מ"א ד"ה יום של רבו שכתבו וז"ל ומיהו נ"מ גם למשנה אחרונה ביתומים קטנים כו' והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ גם לקמן היכי בעי למיפשט מהא מתני' דמעוכב ג"ש יש לו קנס דלמא איירי ג"כ ביתומים קטנים דלאו בני כפי' נינהו ונ"ל דהנה התוס' מקשים במתניתין ד"ה לישא שפחה א"י וז"ל וא"ת וליתי עשה דפרו ורבו וידחה העשה דלא יהי' קדש ותירצו הואיל ואפשר לקיים שניהם ע"י כפי' כו' והנה לכאורה לא קשה מידי קושיות התוס' דהא הם בעצמם כתבו לקמן דאע"ג דבנו מן הפנוי' בנו הוי מ"מ היכא דליתא בתורת קידושין בשום מקום בנו לא חייס אחריו והנה כאן ע"כ קושיתם דישא ב"ח בלא קדושין דע"י קדושין א"א כמו שכתבו בעצמם לקמן דיבוא צד עבדות וישתמש באשת איש ע"כ כוונתם דישא בלא קדושין וא"כ לא משכחת לה כלל שיוכל לקדש ח"ע וחב"ח לפ"ז דהא הוי קידושין שאין מסורין לביאה והרשב"א כתב בכה"ג כ"ע לא פליגי דאינם קדושין ודוקא היכא דהאיסור ביאה מחמת ספק כמו בשתי אחיות משא"כ הכא דקדושין ודאי גרמי איסור כ"ע מודים) בל"ז ליתא לזה כיון שאין הקדושין גורמין האיסור דבלא הקדושין נמי אסור לבוא עלי' משום צד עבדות שבו. אמנם לאחר דנאמר דיבוא העשה וידחה הל"ת דלא יהי' קדש א"כ בלא קדושין לית כאן איסור עבדות נמצא שהקדישון גרמי האיסור והוי קדושין (נ"ל שצ"ל שאין) מסורין לביאה ולא קשה מידי (ואו י"ל דא"כ הוי ממזר דכיון דלא תפסי קדושין ולא שייך ס' הרמב"ן גבי עבד דכיון דהוי דומה לחמור דהא צד בן חורין וא"כ אין תקנה להרבות ממזרים וכמ"ש התוס' בתר הכי וממ"נ אם אין קדושין תופסין בחצי עבד וא"כ לא מייחס אחרי' ולא קיים פרי' ורבי' ואם נימא דמצי למצוא בקדושין בעקרה וזקנה עכ"פ בממ"נ הוי ממזר לפמ"ש בס' ש"י לא תפסי קידושין בעקרה ג"כ דהוי מצוה ממש דהוי כמו סירוס וכן כתבו בכוונת הר"ש) אמנם אם נאמר דגם קרא דלא תוהו יוכל לדחותו הלא תעשה א"כ ע"כ פ' הא יקוים שבת כל דהו וקשה קושיות התוס' ע"כ צ"ל כתירוצם דאפשר ע"י כפי' נמצא לפ"ז ניחא מה דנקט המשנה קרא דלא תוהו ולא פ"ו ודו"ק וכמ"ש לקמן

ולפ"ז מתורץ קושיות המהרש"א דהא כאן אכתי לא אסיק אדעתי' מאי דמסקינן ראוי ליטול ואין לו וא"כ קשה יורשים מנ"ל וא"ל דתפסי בי' קדושין ז"א דהא העשה דלא תוהו דוחה הלאו וא"כ הקדושין גומרים (נל"ה דכצ"ל גורמים) האיסור ביאה ול"ש בי' תורת קדושין כלל פ"כ צ"ל דאפשר ע"י כפי' וא"כ צ"ל דאיירי בראוי לכפי' ודו"ק (משא"כ קטנים אע"ג דלכי גדלו אח"כ כפינין להו וא"כ אפשר לקיים ע"י כפי' והוי שפיר מסירין לביאה מ"מ הוי כמו דאמרינן לקמן בגירש חוץ מקידושי קטן דלפי גרסת ר"ח שם קאי בתיקו ואמרינן דלא הוי שיור הואיל ועתה לא ב"ק הוא ה"נ דכוותי' הואיל ולל"ע לאו בני כפי' הם)

והנה המהרש"א הקשה אמאי לא נאמר דאתי עשה דלעולם תעבודו וידחה הל"ת דלא יהי' קדש אמנם השאגת ארי' הביא טעם דאמרה תורה עשה דחי ל"ת והוא שקום ועשה חשוב מאוד ע"כ דחי שו"ת והנה לפ"ז כאן אם ישתחרר יקיום העשה דפ"ו וידחה לעולם בהם תעבודו ע"י קום ועשה א"כ שפיר ניחא לומר כופין וא"כ הק' מתניתין בשלמא העשה דפ"ו ליתא כמ''ש לעיל דא"כ לא יהי' בתורת קידושין ואין זרעו מיוחס אחריו כמבואר (או דאין תקנה להרבות ממזרים ובשביל לא תוהו יכול לדחות הלאו לישא שפחה) אמנם ע"י לא תוהו הי' ראוי לדחות כמ"ש לעיל ע"כ אמרינן שפיר הא ע"י כופי' מקיים הלא יהי' קדש והוי מעשה נמי ולא מצי העשה דלעולם תעבודו דחי לי' דהשתא נמי קום ועשה ודו"ק (והוי מ"ע דפרו ורבו דלא מצי לקיים ול"ת דקדש (א"י איזה הג"ה קודם)

(ובזה מיושב הא דאמרינן לישא שפחה י"ל אי לאו דאין רשאי שפחה ולא הוי נדחה ל"ת ולא הוי נדחה עשה דלעולם תעבודו דמאי אולמי' האי עשה דפרו מהאי פשה ומיושב קושיות תוס' וא"כ ואפי' יכול וכו')

(והנה שני תירוצי התוס' לא נהירין לי תירוצם הב' שתירצו הואיל דכי מעקרי לא מקיים עשה וכו' ליתא דזה דוקא בעשה הקל משא"כ עשה דרבים החמור וזה נמי כעשה דרבים דמצוה רבם הוא רא' דדחי לעולם