איגרא רמה חלק א ס

וכן חילקו בין קרקע בהלואה דמהני מעכשיו כן החילוק להרמב"ם דמ"ה אפי' בלא מעכשיו מהני לענין פירות דלא הוי אסמכתא הואיל דבל"ה משועבד

תוס' ד"ה ואי משום גילו דעתא פלוגתא אביי ורבא הייני לפי ס' אביי אבל רבא קאמר לעיל אטו לבטלו גיטא קאבעי וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בכתובו' דאפילו אם הוה אונס עכ"פ אם הוא בלא"ה לא רוצה לקיימו התנאי אפילו אם לא אירע לו אונס וא"כ באמת הוי גט וא"כ דאם התנה אם לא יבוא אי לא אינסבי אי נסב ואירע אונס בתוך הזמן והוא אמר קודם כלות הזמן דעדיין אפשר לעשות הדבר כשיסלק האונס דאין רוצה בלא"ה לבוא או ליכנס הוי גיטא מעליא והנה הא כ"ז דיכול לקיים התנאי הוי הדין דמצי לומר להוי גיטא בלתי תנאי וא"כ לכאורה אפילו האמת דרוצה לקיימו התנאי עכ"פ הא חזינן דלא ניחא לי' בגיטא דאם הוי ניחא לי' אפילו לפי דעתו דהוי מקיים התנאי מ"מ הא עדיין בידו לומר דהוי הגט אלא דאין ניחא לי' הגט דהא בודאי אם רבא אמר דגילו דעת מהני ע"כ הוי עדיין בשעה דאמר קודם הזמן שיש עדיין בידו לבטל הגט וא"כ לא ניחא לי' הגט אך דבאמת הוי הפי' דהוא רוצה לעמוד על דיבורו הראשון דמסתמא אמרינן דרוצה לקיים האמירה הראשונה וכמו דאמרינן בש"ס דניחא לי' לעמוד בדיבורו וא"כ אם הוי סבור דזה קיים התנאי שפיר הא ל"ה לא רצה וא"כ בכאן הא באמת הוי אונס גמור ובאונס אמרינן דכוונתו לא הוי על האונס כך דאם הוי ידע לא ניחא לי' רק דחכמים אפקיענהו משום צניעות ומשום') וא"כ לא שייך דרוצה לעמוד בדיבורו ומשא"כ בפסקה מעברא) וכלל בכלל דיבורו כ"ז דלא התנה: הרמב"ם פרק א' מהל' גירושין הלכה י"ג ומנין שיתנה לה בפני עדי' הרי הוא אומר עפ"י שני עדים או שלשה עדים יקום דבר וא"א שתהא זו היום ערוה והבא עלי' במיתות ב"ד ולמחר תהי' מותרת בלא עדים וי"ל דכוונת הרמב"ם לתרץ דקשה גבי שני יוסף בן שמעון דנותנין לכל א' וא' שני גיטין קשה לפי דכתב הר"ן בגיטין דף מ"ב דכיון דצריכין שני גיטין דהוי אמרי' דלא מהני וא"כ גם בכאן דכיון דעדי מסירה לא ידעו וא"כ רק בהנך שני גיטין וא"כ הוי כמו שם להר"ן וכן קשה דלהרמב"ם לא בעינן מוכח מתוכו לר"מ דמהני עדי חתימה ומוכח כן מקושיות התוס' וקשה דאמאי דהוי נותן הגט הא להרמב"ם הוי כמו עדי מסירה הא לא ידעו רק דהאשה עצמה אח"כ נאמנת אם אומרות גרשתני ואמר דבעלה יוסף בן שמעון גרשה ורק דלא יהא גט מסייע ואמאי מהני וכן כתב גבי מחצה על מחצה ועדים גופא מסופקים אמאי מהני הא העדים לא ידעו אך מתורץ דהנה הפ"י כתב בקדושין דף ס"ג פ"ב דהיכא דבל''ה הוי ספק מהימן ע"א וא"כ זהו כוונת הרמב"ם דדני אהה היכא דהוי חייב מיתה וא"כ כיון דבלא"ה הוי ספק אזי א"צ העדים וא"ש ומתורץ לשון הרמב"ם דלעיל ועוד מוכח כן לקמן דף צ"ה פ"א שם ומתורץ ג"כ קושיא עפ"י סברא זו של הפ"י וכן כוונת הרמב"ם

דף ל"ג הרבה יש לחמוה בסוגיא זו על הרמב"ם ז"ל שפסק בהלכות גירושין פ"ו דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל גבי שליחות אמרינן דבטלה כולה ופסק דבדיעבד מהני ביטול זה שלא בפני זה אבל לכתחילה א"י לבטל זה שלא בפני זה י וקשה עליו טובא חדא מאין הוציא לחלק בין שליחות לעדות ואדרבה מהש"ס מוכח להדיא היפוך דבריו דפרכינן מאמר לשנים דכי כולכם דמי ואעפ"כ א"י לבטל זה שלא בפני זה ומתרצינן הכא במאי עסקינן בעד הולכה הרי להדיא דגם בשליחות אמרי' לרבי דלא בטלה כולה ') (תו דללישנא קמא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה גם בעדות אמרינן בטלה כילה הרי להדי' סתירות דבריו) תו קשה אמאי לא יוכל גם לכתחילה לבטלם זה שלא בפני זה לדבריו דלא אמרינן בטלה כולה לתרץ כל הנ"ל אכתיב מה שעלה על דעתי לפרש בדברי התוס' לעיל ע"א ד"ה ואפקעינהו רבנן לקדושין וז"ל וא"ת א"כ יחפה על ב"א כו' עד אי ידעינן שלכך מתכוון לא מפקעינן ולכאורה תימה דאכתי מנא ידעינן שלכך מתכוון אמנם יבואר זה על נכון דלכאורה בלא"ה לא קשה מידי קושיא הנ"ל דהנה הר"י קורקס פסק במי שעשה שליח להפריש תרומה בעדו דלא אמרינן לכ"ע אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דע"כ צריך להפריש רק דאינו רוצה שהי' יפריש ע"כ אין כח בדיבור האחרון לבטל הראשון וא"כ אזלא תמיהות התוס' דהכא כיון שזינתה ע"כ מוכרח לגרשה וא"כ הוי כמו תרומה דאינו מועיל דיבור האחרון לבטל הראשון אמנם יש בזה שיטות ומשמעות התוס' באם שרוצה לפרוש ממנה בלא גט רשאי (אך הר"ן פליג על זה וס"ל דלא מהני הפרשה רק צריך לגרשה בגט) וא"כ הקשו שפיר אמנם לקמן ק' דאמרינן התם ר"י אשקלי' גיטא לחתני' דר"י ובטלי' כו' עד אמר לסהדי כו' וא"כ התם כיון דסי' מן הכופין אותם לגרש ומאי מועיל ביטולו דהא הוי' ממש כדינו של הר"ק אמנם י"ל דהר"ק לא אמר אלא בתרומה (דהשתא עכ"פ תרומה ומה לי זה יהי' תרומה או זה) דמן הסתם אמרינן דרוצה להפריש מש"ה אין מועיל דיבור האחרון כלום משא"כ הכא מתחילה לא רצה כלל לגרש ') וא"כ בכלל דיבורו שלו לא נכלל כלל אונס דלא שכיח ומשא"כ בפסקא מברא דהוי אונס דשכיח נכלל בכלל דיבורו ורוצה מ"ה לעמוד במה שנכלל בדיבורו הראשון

') ובאמת לא איפשט האיבעי' ואפי' דרבנן סברי לא בטלה כולה גם בשליחות דהא לתירץ קמא ע"כ רבי ס"ל דגם בשליחות לא בטלה מכח ברייתא דאמר לשנים וגם לתירץ דאבעית אימא מנלן דפליגי בזה רק דכפי אותו א"כ גם השתא אמרי' דאינו רוצ' לגרש כלל השתא ושפיר יכול לבטל ולפ"ז גם התוס' מקשים שפיר ואצ"ל למ"ש לעיל ובהיות כן גם תירוצם אתי שפר דכך כוונתם דודאי לא יועיל הביטול כיון דע"כ מוכרח לגרשה וא"ל כמ"ש דיאמר שאעפ"כ אינו רוצה לגרשה ומאי בדעתו שתהי' אשתו הא ודאי לא יוכל להיות דהא אפקיעו רבנן לקדושין אך דיאמר אדרבה זה כוונתו לעקור הקדושין מעיקרא וא"כ שפיר כתבו דאם כן הי' בדעתו לא עקרינן כלל ומתחלה הקשו שפיר האיך רשאים החכמי' כיון דעי"ז יוכל לבוא קלקול וכיון שתירצו היכא שדעתו לכך לא עקרינן א"כ לא יוכל לבטל כלל דאם כה יאמר שבדעתו להיות אשתו עוד אמרינן לי' לא אתי דיבור כו' ואף שאינו רוצה לגרש הא אעפ"כ חכמים עקרו לקדושין ואם כה יאמר (ומ"ה אין בגט כי היכי דנהוי' עקירת הקדושין) דכך הי' כוונתו לעקור הקדושין כל עיקר ") א"כ אינו מועיל כלל וא"ש ובהכי אזלא תמיהות התוס' בסוגיא זו שהקשו למאי דאמרי' דפליגי אי אמרינן מלתא דמתעבדא באפי ב' עשרה. צריכי בי עשרה למשלפה גם מה שהקשו לקמן דקאמרינן אי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ליבדרו איבדורי וכתבו שם ליכא למימר דיבטל כ"א שימצא עד שיבטל כולם תירצו דגם זה ל"מ ולכאורה יפלא כיון דבאופן זה אזלא הגזירה אמאי לא תהני ביטולו ולפמ"ש ניחא דאם תועיל ביטולו א"כ שפיר יוכל לחפות שיבטל בפני זה וא"כ הדין נותן דבטלו כולם ע"כ צ"ל דעקרינן לקדושין מיני' דא"ל כמ"ש דלא אתי דיבור כו' כיון דע"כ מועיל דיבורו אם יבטל אח"כ הנשארים ') וא"כ ע"כ הוצרכו לעקור הקידושין ויוכל לחפות ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשה התוס' לקמן דאמרינן התם ממונא הכא איסורא והקשו גם לעיל האיך מייתינן ראי' דחזר רבי נימא ג"כ התם ממונא וכו' ולפמ"ש נראה דהכי קאמר הכי איסורא פי' דיוכל לבוא ע"י קלקול עי"ז דיחפה על ב"א משא"כ לעיל מוכח שפיר בהאי פסק כרבי ובהאי כרשב"ג דהא רבי גופי' חזר וא"ל דלעולם פסק כרבי והכא לא חזר דהכא איסורא ז"א דא"כ באידך פסק כרשב"ג וקשה קושיות התוס' אמאי לא יועיל כשמבטל אח"כ כולם ע"כ צ"ל כמ"ש וא"כ מוכח להדיא דהשתא לא יוכל לחפות וא"כ אזלא לתירוץ דהכא איסורא דהא לא יוכל לחפות כמ"ש משא"כ ר"נ פוסק בשתיהן כרבי א"כ י"ל שפיר אמרינן דיוכל לחפות וי"ל דלא סובר כמ"ש אמרינן שפיר האי חילוקא והנה לפי הנ"ל מתורץ הרמב"ם ושפיר חילק בין שליחות לעדות דהנה באמת הדין דאינו יוכל להיות שליח ע"י גילו דעת דניחא לי' בשליחותו עד שימנה אותו בפירוש וכמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן בקידושין דף מ"ה ע"ב ופי' ודלמא ארצויי' למהוי שליח והנה לפ"ז חילוק גדול ביניהם דבשליחות הגם שבתחילה עשה כולם גם עתה לא ביטלם מ"מ גזירת הכתוב הוא דבטלו כולם דידעינן דגם השתא ניחא לי' וא"כ יעשו שליחו מחדש ז"א כמ"ש דצריך למנה אותו (ומשא"כ בעדות דאין צריכה שליחו' ומהני גילו דעת דניחא לי' וע' בתוס' בגיטין בדף ע"ב ד"ה קילו לאפוקי) בפירוש ולא סגי במאי דידעינן דעתו וא"כ כך מפרש הרמב"ם בלישנא בתרא אבע"א דכ"ע עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ') פי' דוקא עדות לא שליחות וכמ"ש לחלק ביניהם ולא קשה מידי קושיות התוס' שהקשו להאי לישנא אמאי תקנו חכמים שלא יועיל הביטול גבי אותם שנים עצמם ולפמ"ש ניחא דאל"כ אכתי יוכל לחפות שיבטל הא' וממילא הדין דבטלו כולם רק דמ"מ ידעינן דניחא לי' ומועיל לגבי עדות וא"כ אח"כ יבטל שלא בפניהם וא"ל דלא אתי דיבור ז"א לא הוי דיבור רק גילו דעתא וא"כ שפיר אתי דיבור ומבטל הג"ד ולפ"ז י"ל הפירוש בדברי הגמרא כך דלכאורה עדיין קשה אמאי לא יוכל לפני אחד ואותו העד יהא בטל וא"ל דיחפה ז"א דע"כ לא אתי דיבור וא"ל הא כבר בטל מחמת עדות שבטלה ולא נשאר רק גילו דעת ז"א דמאין ידעינן דהא ע"א אינו נאמן לגבי האחרים וא"כ האחרים בתוקפם עומדים ע"ז קאמר שפיר מילתא דמתעבדא פי' שלא בפניו לא מהני לפני אחד נמצא נשאר לבטל האחד לא חשיב בפניו עד שיבטל כו' דמלתא דמתעבדא באפי עשרה כו' ומטעם שלא בפניו ע"כ בעינן שנים ושנים אינו מועיל דא"כ יחפה כמבואר ובאמת הוציא הרמב"ם לפרש כן ולפסוק כלישנא איבעית אימא מקושיות ה התוס' שהבאתי לעיל דאמאי לא משני גם לעיל התם ממונא ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דהא אזל הטעם דחיפו דא"כ קשה אמאי לא יוכל לבטל כולם כ"א בעצמו עד שיבטל כולם ע"כ צ"ל דא"כ יחפה אבל השתא לא יוכל לחפות וכמבואר כ"ז ניחא ללישנא בתרא שפיר קשה קושיות התוס' דאמאי לא תהני לי' ביטול כ"א בפני עצמו והשאר לא יבטלו דהא איכא גילו דעת דעדיין חפץ בם עכצ"ל כמ"ש משום חיפו א"כ מוכח דהשתא ל"ש חיפו משא"כ ללישנא קמא ל"ק מידי קושיות התוס' שיבטלו כ"א בעצמם די"ל שפיר כתירוצם כיון דאמרי בטלה כולן ל"ש כלל שיהי' הם בטלים והנשארי 'לא וא"ש והנה לפ"ז מתי' נמי אמאי לא התיר הרמב''ם לכחתלה ') ואך האיך שייך דהא ממ"נ לא הוי קדושין האיך מצי לתקן כן א"כ הוי חיפו וע"ז כתבו התוס' דאם אין כוונתו כן לא חיישינן וא"כ שפיר הוי' עקירה וא"כ כיון דמצי לתקן כן תו לא אתי דיבור ומבטל ולא מהני ביטול:

') וא"כ שפיר נ"מ בדיבור דרוצה הוא באמת לבטל כל אחד וא' בפניו וא"כ שפיר אתי דיבור ועקר כיון דנפקא מינה בשיטול וקפיד על זה. ') והפ"י הקשה וכי גרע משלא בפניו ומיושב דה"פ דחוששין שמא אח"כ יבטלו שלא בפניהם השאר ול"ש דלא אתי דיבור ומבטל דהא לא הוי רק גילו מילתא וא"כ חוששין לחופו: