איגרא רמה חלק א נט

וא"כ לא יוכל אז לחייב עצמו גם מקודם לא מהני ע"כ הוצרכו לתקן פרוזבול והנה באמת פסקינן דמעמש"ב תנאו קיים גם היכא דודאי עקר וא"כ ליתא למ"ש אמנם קי"ל בדרבנן עשו חיזוק יותר ולא מהני היכא דודאי עקר לפ"ז שפיר פריך מי איכא דמדאורייתא משמט פירוש וא"כ מועיל תנאי כמ"ש ע"כ משום דרבנן הוא ועשו חיזוק יותר ולא מהני היכא דודאי עקר ולפמ"ש מתורצים נמי דברי הרי"ף ז"ל דלכאורה קשה קושיות התוס' על ר"ת דהא ע"כ לדרי עלמא תיקן אמנם לפמ"ש א"ש כמ"ש לעיל דמועיל גם לדרי' דידי' בהלוה לעשר שנים כמבואר משא"כ הרי"ף ז"ל דהוכיח בהלוה לעשר שנים לא מהני פרוזבול כמ"ש א"כ על כרחך א"א לפרש כן ומה גם דהוא לא מפליג גם בדרבנן אם ודאי עקר ואעפ"כ מועיל התנאי וממ"נ אם ודאי עקר לא מהני א"כ ל"ש לעשר שנים בשום גוונא (כמ"ש לעיל דלא שייך כגבוי) ואם ודאי עקר נמי מועיל תנאי א"כ פרוזבול לא צריך ע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דלדורות הבאים אחריו תיקן ולענין קושיא דיתנה צ"ל כתירוצם ושל המפרשי' ז"ל ושפיר מוכח לדרי ענמא תיקן

והנה לפמ"ש יתורץ נמי קושיות הראב"ד על הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהל' שמיטה שאמר שם וז"ל שחט את הפרה וחלקו ע"ד שהיום ראש השנה של מוצאי שביעית ונתעברה אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית אבדו הדמים וכו' וכתב עליו הראב"ד ז"ל א"א אשתמיטתי' מה דאמר בירושלמי וכו' והוא בעצמו פסק דהקפת חנות אינו משמט ונראה לתרץ דהנה הרמב"ם נתן טעם על הקפת חנות דאינו משמט וכתב שסתם הקפתם לזמן ארוך הוא ולא קרינא בי' לא יגוש והנה לכאורה קשה הא הוא בעצמו כתב הבאתי דבריו לעיל היכא שהתנה שלא יגוש בו אעפ"כ משמט וא"כ ה"נ דכותי' דודאי גם בהקפת חנות מהני חפיסה וא"כ אמאי לא משמט אך נראה דכך כיונתי הואיל והדרך להקיף על זמן ארוך והוי אומדנא דמוכח שאינו רוצה שתשמיטנו שביעית דלענין מה הלוה לו הוי לי' ליתן במתנה) וא"ל דהיכא מוכח דהא י"ל דיהי' בדעתו שיכתוב פרוזבול י"ל הא כתבו המפרשים הטעם באין לו קרקע דאין כותבין פרוזבול (ועוד י"ל דהוי כמאן דגבו ו"ע ל''ש כמאן דגבוי דמיא) הואיל דלא שכיח להלות למי שאין לו קרקע לא חשו רבנן לתיקון העולם וא"כ ה"נ כיון דבלא חקנתם אומדנא דמוכח הוא שאינו רוצה שישמיטנו שביעית וא"כ אדרבא לא רצו חכמים לתקן כדי שיהי' אומדנא דמוכח ולא יהי' נעילת דלת והנה לפ"ז מתורצים דברי הרמב"ם ז"ל דהנה פסקינן בש"ע הירא דאמר יודע אני שיש בו אונאה אבל א"י כמה לא הוי מחילה והטעה דלא ידע כמה מחל והנה עתה נבין כאן דהי' סוברים דכבר כלה שנת השמיטה וא"כ הלוה דנתרצה שלא ישמיטנו שביעית היינו אם יהי' בידו שבעה שנים עד שביעית הבא וא"כ הוי כהאי דחנן כיצד שמין אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' אלף זוז בידו בין מכאן ועד ל' יום או מכאן ועד עשר שנים וא"כ כאן נתרצה לו הלוה לשלם לו אחר שבעה שנים דאינו שוה כל כך והשתא שיהא תיכף שמיטה דשוה יותר ע''ז לא נתרצה ואינו מועיל אף דעכ"פ כל דהוא מחל לו הואיל ולא ידע כמה וכמ"ש לענין אונאה וכן הוא לענין דיני אסמכתא וא"ש (והואיל שעסוק אני באותו ענין אכתוב ג"כ מה שקשה לי על הסמ"ע דפי' הטעם באונאה הואיל ולא ידע הוי דבר שאין לו קצבה וז"א דהא הרמב"ם פסק במזונות אשתו מהני תנאה והתם ודאי הוי דבר שאין לו קצבה)

והשתא נבוא לתרץ דברי הרמב"ם שכתב ג"כ דפרוזבול לא מהני רק בשביעית בזמן הזה ולא בשביעית מדאורייתא ונ"ל לפרש טעמו כך דלכאורה קשה אמאי תקנו פרוזבול הלא יוכל ביום האחרון דשביעית למחול לו שלא לתבעו מקדם וא"כ לא קרינא בי' לא יגוש. אמנם י"ל מ"מ במה יתרצה לו זה וא"כ לא יועיל מחילה ואע"ג דפסקינן מחילה א"צ קנין מ"מ י"ל הטעם הוא כמ"ש התוס' בקדושין גבי עבד עברי דאמרינן התם אי ס"ד אין גופו קנוי לו לימא לי' באפי בי תרי כו' וכתבו שם התוס' להוכיח מזה דמחילה א"צ קנין ודחו די"ל הכא והעבד מוחזק בעצמו א"כ זוכה בגופו כו' אמנם להר"ת נראה דגם בהלואה שייך זה דלדבריו בהלואה עיקר שיעבידו הוא על גוף הלוה כו' וא"כ כשמוחל לו זוכה הלוה בגופו ומהני שפיר אך לפ"ז ל"ש לומר כאן דימחול לו דהוא לא ירצה לזכות בגופו ע"כ תקנו פרוזבול אמנם עדיין אינו מספיק (דהא בלא הך סברא דצריך להחזיק בעצמו בודאי מהני מחילה אע"ג דלא מרוצה הלוה וכמ"ש הרשב"א אך לפי ס' התוס' דמחילה אינו מועיל רק במה שמחזיק בגופו) דהנה הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה הא בגט נמי כתב ונתן והעיקר אצלינו דמגורשת בע"כ אלמא דנתינה בע"כ שמי' נתינה ותירץ דהתם ל"ש נתינ' בע"כ דהא הבעל אינו משועב'לה (צ"ל אך היא) משועבדת לו וא"כ יכול הוא לגרשה מעליו אם אינו רוצה ומהיכי תיתי לא יוכל להשליך מעליו שיעבוד גופה אשר לו עלי' משא"כ בחוב וכה"ג דלוה משועבד למלוה לא יוכל לסלק שיעבוד שיש לחבירו עליו בע"כ של חבירו והנה לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא אמאי תקנו פרוזבול הלא יוכל למחול יום אחד קודם סוף שנת השמיטה וא"ל דזה לא יתרצה הא גם בכאן אין המלוה משועבד ללוה להלוה רק הוא משועבד לו ויכול לסלק שיעבודו ע"כ(לקמן והנה באמת שייך כאן) אמנם נראה דלא קשה מידי דהנה פסקינן בש"ע היכא דמקדשה בכסף הקנוי לו דרבנן לא הוי רק קדושין דרבנן הואיל ומן התורה לא קנה והנה באמת כאן בל"ז לא קשה דאע"פ דהלוה אין לו על המלוה שיעבוד כלל מ"מ אם אינו רוצה הלוה לקנות בגופו מ"מ אינו קונה וא"כ תו גם מחילה צריכה קנין אך דמ"מ הקושיא במקומה עומדת דהא אמרינן בש"ס גבי עבד כנעני בכסף ע"י אחר פי' אם אחרים נותנים כסף בשבילו יצא לחירות אע"ג דהוא אינו רוצה לקנות בעצמה מ"מ כל שקבלת רבו גרמה לו פי' הואיל דהוא קבל הכסף יצא לחירות וא"כ ה"נ דכבר הוכחתי מש"ס דקדושין דגם שטר שכותב על דמיו כסף מקרי כמר דאמרינן החם אי לימא דכתב שטר על דמיו היינו כסף וא"כ ה"נ דכוותי' דהא מכיון שמוחל לו א"כ ע"כ בעי לשלם לו אחר שביעית ולא ישמיטנו שביעית וא"כ הוי כמי כסף כיון דיוכל לגבות שטרו אמנם לפמ"ש לא קשה דהא מדאורייתא אין השביעית משמט וא"כ לא קנה הלוה דאוריית' דהא אין להמלוה כסף דשביעית בל"ז אינן משמט רק מדרבנן קנה ואע"ג דיש לו כסף דרבנן מ"מ לא קנה מן התורה כמו לענין קידושי אשה שהבאתי וא"כ לא קנה רק דרבנן וא"כ מ"מ יועיל תפיסה] והיכא דמהני תפיסה כתבתי לעיל בשם הרמב"ם דקרינא בי' לא יגוש ומשמט] דהא לענין תפיסה לא תקנו רבנן דהא מדאו' לא קנה כלל רק דרבנן ורבנן לא תקנו רק שלא יצטרך לשלם לו משא"כ בתפס כיון דהוי קום ועשה אי אמרינן שהלוה תו יפקיע ממנו מה שתפס ואע"ג דקנה מדרבנן בתפס לא מהני הקנין משא"כ אי אמרינן שמיטה דאוריית' א"כ הוי כסף מן התורה ולא הוצרכו לתקן פרוזבול כלל וההתא אתרץ ג"כ מה שמקשים על ר"ת ז"ל שהבאתי לעיל דלכאורה קשה כמ"ש לעיל דהא מצי למחול לו וכמבואר אמנם באמת פסקינן בש"ע היכא דיש לו שטר על חבירו לא מהני מחילה בלא קנין והטעם דכל העומד לגבות כגבוי דמי והנה זה דרבנן דשיעבודא לאו דאורייתא רק דרבנן ושפיר מהני פרוזבול וא"ש ולפ"ז מתורץ נמי הרמב"ם דלעיל בהקפת חנות ושפיר פסק דשביעית משמטתו דלכאורה קשה על הטעם שכתבתי לעיל דאומדנא דמוכח הוא מנ"ל דכך הי' דעתו דילמא הי' בדעת כאשר יבוא יומו האחרון ימחול לו אמנם נראה דמ"מ איני משמט דהנה פסקינין בש"ע ח"מ סי' ר"ט היכא שאמר לחבירו שדבר זה יקנה עבור ואח"כ קנה חבירו דאמרינן כאשר הבטיחו עשה וקנה עבורו וא"כ ה"נ אם נאמר דהי' בדעתו שימחול לו אמרינן נמי דמסתמא מחל לו ושפיר אינו משמט משא"כ כאן הואיל ולא ידע כלל שהיום עדיין שביעית א"כ לא חשב כלל למחול לו ושפיר משמט ואתי הכל שפיר ודו"ק

והנה כללא דמילתא דהא יכול להתנות שלא תשמיטנו שביעית רק בדאו' מהני תנאי ובדרבנן לא מהני תנאי ואין מועיל פרוזבל ומתורץ קושיא על הרמב"ם דמ"ה כתב אם הוי רח מדרבנן מהני

דף לז ע"א תוס' ד"ה שאני משכון דקני לה מדר"י וא"ת והא ר"י לא אמר רק במשכון שלא בשעת הלואתו כו' ונ"ל וראשונה אתן טעם החילוק שכתב הש"ך בסי' ע"ב) בין משכנו בשעת הלואתו בין משכנו שלא בשעת הלואתו והוא דבשלמא במשכנו שלא בשעת הלואתו כבר ידעינן דאין לו להיפרע רק מאותו משכון משא"כ משכנו בשעת הלואתו עדיין לא ידעינן דלמא יסלק לו ממקום אחר. והנה לכאורה קשה לי מאי משוי הש"ס משום דתפס הא אמרינן בגמ' מב"מ ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבה דמי תו לא הוי רק תביעת ממון וחשוב להוציא וא"כ ה"נ מאי מועיל תפיסתו הא ע"כ צריך להחזיר לו וא"כ לא הוי רק ת"מ והוי להוציא דהנה התוס' דף ע"ה הקשו בבתי ערי חומה דהוי כפרעון החוב פשיטא דהוי פרעון וי"ל דוקא בעלמא הוי פרעון בע"כ מה שאן כן דמפסיד ע"י הפרעון אמרינן נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וא"כ לפ"ז י"ל שפיר תפס וא"ל דהא ע"כ צריך להחזיר וליקח המעות ז"א דהא יוכל לומר איני רוצה לקבל הפרעון דע"י זה יבוא חוב לידי דהא יהא צריך לומר משמט אני וא"כ כיון שהוא לחובתו אינו מועיל חזרה בע"כ אמנם ז"א דהא עכ"פ לא יוכל למכור המשכון [גם לא לגבות המינו כמ"ש הש"ך סי' ס"ה וסי' ע"ב דזה מקרי להוצי'] וא"כ תו (מהני) גם עתה ולא הוי לחובתו במה שפורע לו אמנם י"ל כיון דעכ"פ י"ש' א'ר ל"ו (א"י תיבות הללו) כאשר הי'. והנה כמו שלא בשעת הלואתו אע"ג דאין רשאי להשתמש מקרי קנין וא"כ מצינו במקום דא"צ לחזור מקרי קנין וכה"ג כתב בס' פ"י דוה מקרי מוחזק ולא להוציא כמ"ש הש"ך סי' ס"ה וסי' ע"ב וא"כ יוכל לבוא לב"ד ויפסקו לו דשפיר יחזיק בו וא"כ הוי שלא בשעת הלואתי וכיון דעכ"פ אינו צריך להחזירו תו לא שייך לו' ארעא כיון דלגוביינא דהא א"צ להחזיר והוי משכון שלא בשעת הלואתו וא"ש משא"כ בהלוהו ודר בחצירו דפי' הרשב"א דלא אכל פרות בשביל הלואה וא"כ מש"ה כיון דאין יכול לגבותו וא"כ לא הוי פסידא וצריך ממ"נ לסלק ממנו וא"כ באמת אם אמרינן דדוקא משכון שלא בשעת הלואתו ס"ל דבאמת במשכנתא בנכייתא לא משמט וכמ"ש הרשב"א ומהלוהו ודר בחצירו ל"ק כדלעיל ובזה מיושב שפיר חירץ הרשב"א דבאמת הוי ספק אם דוקא שלא בשעת הלואתו או בשעת הלואתו ג"כ ורק מהלוהו ודר בחצירו ל"ק ואו י"ל משום דבאמת דהא דנתן הלוה למלוה פירוש כ"ז דלא יסלק לו מעות הוי אסמכתא וכמו דהדין אם אמר אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהא הקרקע כולה שלך דהוי אסמכתא אך באמת הא מעכשיו מסלק אסמכתא וא"כ דמעכשיו מקני לי' פירות ולא הוי אסמכתא אך הא הוי הטעם דמ"ה מסלק באמירה מעכשיו דין אסמכתא במשכנותא אע"ג דלא מהני בעלמא משום דבלא"ה משועבד לו וא"כ הך פירות דהוי לבתר שמיטה זה לא הוי משועבד לו דהא מפקיע שמיטה ולא הוי משועבד וא"כ לא מהני משום דהוי אסמכתא וא"כ מ"ה לא נקנה פירות למלוה וא"כ תו לא מצי למיגבי מהפירות ועל הקרקע א"א לגבות מינה דהוי להוציא ולא יגבה לא מהני למלוה ולא הוי הפסד למלוה וא"כ מ"ה משמט ומשא"כ במשכון מטלטלי ומתורץ שפיר קושיות התוס' הנ"ל (והנה כמ"ש הפוסקים לחלק בין משכון מטלטלין דכיון דהוי בלא"ה משועבד, וכן