איגרא רמה חלק א נח

א"ו דפשוט לי' כר"י בן לוי וא"כ הוי מתניתין כרבנן והוי הטעם דהוי ספק והוי ספק אם יש ברירה וכס' התה"ד דאין מוציאין ממון ומאן דס"ל כר"י הוי השי' דבאמת ס"ל דלא יליף חביות מטומאה רק דקפה כמו שהקשיתי לעיל על שיטת למאן דפליג על הרשב"א וא"כ כיון דיצא למפרע מחזקה הוי בלא"ה בלאו חזקה דטבל הוי הספק וא"כ מכח חזקת הטבל הוי ודאי א"ו דפשוט לי' כר"י וא"כ לא אזיל למפרע מחזקה ודרומאי ס"ל כר"י אך דיליף טומאת חביות ממקוה וא"כ קשה ומש"ה אוקי בחלא ספיקתנו וא"כ הוי שפיר תליא בברירה דהא לאחר ג' ימים ראשונים אם לאחר ששה ימים יהא חלא יהא מוכרח דנתחמץ לאחר ג' ימים ראשונים אך באמת הא לא בדק מיד לאחר ו' ימים וא"כ שפיר תליא בברירה וא"ש כרבנן הנה הסוגיא דנדה דמקשה רומיא חביות אמקוה הוי להך שיטה דס"ל דג' ימים ראשונים וג' ימים אחרונים הוי ודאי וא"כ יצא מחזקה למפרע וס"ל דאזלינן בממונא ג"כ בתר חזקה וא"כ שפיר נ"מ לכהן ביפה דצריך לתרום מחדש דצריך ליתן לכהן אך לפסק הלכה א"ש הרמב"ם והנה לפי הך דעה דס"ל דג' ימים אחרונים הוי ודאי והקשיתי לאותן דפליגי על הרשב"א ומטרפי' למפרע הוי יותר קשה לפי שיטת הת"ח דכתב דלאחר ג' ימים דהוי ריחי' חלא אפשר להתחמץ ואפשר ביותר ג"כ וא"כ אפילו אם הוי נתחמץ רק השתא מ"מ בג' ימים בודאי יצא וא"כ באפשר ביותר ג"כ והנה לא שייך לומר דלא ירצה המפרש להפריש ג"כ אם יהא חומץ דהא צריך עכ"פ להפריש מחדש ויאסר תרווי"ל ישראל לאכול י"ל חדא אפשר דניחא לי' בזה מליתן להכהן היפה וא"כ לא ידעינן מאי כוונתו ולא אזלינן בתר מחשבתו וכדינא דט"ז ביו"ד סי' רל"ב וכמ"ש לעיל יע"ש היטב ועוד דבלא"ה אסור כיון דיש בו בשעה שבדק והפריש ויש בו תרומה ונאסר מכח שני לוגין דנתערב בו תרומה ואתי שפיר הכל

מסכת גיטין

דף ל"ו סוגיא דפרוסבול פסקא הלל התקין פרוסבול תנן התם פרוסבול אינו משמט וכו' עד סוף הסוגיא והנה המפרשים ז"ל הקשו על הרי"ף שפסק לדרי עלמא תיקון ובאמת דבר זה אבעי' דלא אפשטא ומנ"ל להרי"ף לפסוק בפשיטות לדרי עלמא התקין תו הקשו התוס' ז"ל דאמאי לא תירץ רבא דהפקר ב"ד הפקר תיכף לעיל כי מקשה הש"ס מי איכא מידי דמדאורייתא משמט כו' תו מקשים על שיטת ר"ת ז"ל שאמר דתקנת הלל הי' דלאחר חורבן ותמהו עליו כולם כאחד דמה הי' לו להלל לחוש לדורות הבאים אחריו הם יחושו לעצמן תו מקשים עליו ניהו דמצינו דידעו שבה"מ יחרב מ"מ האיך ידעו שאח"כ יתקנו רבנן דאעפ"כ תשמט שביעית אשר ע"כ תיקן פרוסבול והנה קושיא באמת לא קשה דכבר ידע מחורבן בית ראשון אשר ג"כ נהג אח"כ שמיטה מדבריהם אמנם הראשונות צריכות לפני' ונ"ל כל הנ"ל וראשונה אתרץ מה שמקשה הב"ז (ברכת זבח או ב"י) על הרי"ף ז"ל פ"ק דמכות דהב"י רצה לומר לפי דעת הרי"ף במלוה את חבירו לעשר שנים דשביעית משמטת והוכיח הוא מדבריו ז"ל דאין דעתו כן דהא הביא המתניתין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד ל' וכו' והנה הש"ס מקשה התם מזה למ"ד דמכאן ועד עשר שנים משמט כולהו נמי בעי שלומי לי' ומתרץ התם במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לב"ד והרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה ואם הי' בדעתו לפסוק כמ"ד מכאן ועד עשר שנים משמט הי' לו ג"כ לפרש דמתניתין איירי דוקא במוסר שטרותיו להב"ד ע"כ דסובר דמכאן ועד עשר אינו משמט ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה דאמאי צריך לאוקמה במוסר שטרותיו הא אמרינן לעיל באומרין מעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו ולא נתן וכו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' ואע"ג דאח"כ ע"כ או מת הוא או היא וא"כ ע"כ או כולה בעי להפסידו או לא כלום רצו להפסידו אעפ"כ אמרינן ישלמו טובת הנאה. דהא רשעת מעשה הי' שוה לו כך וא"כ ה"נ הלא יש ביד המלוה למסור שטרותיו וא"כ גם כשירצה למכרו יתן לו הלוקח כל דמי שטרו דהא גם בידו הוא למסרם לב"ד ולתרץ זה נ"ל כך דהנה התוס' כתבו דמוסר שטרותיו ופרוזבול תרי מילי נינהו ומוקי הכא הש"ס במוסר שטרותיו לא בפרוזבול והנה באמת קשה דאמאי לא מוקי הש"ס בפרוזבול אמנם נראה דע"כ לא מצי לאוקמה בפרוזבול דהא אמרינן בש"ס דפרוזבול לא כתבינן אלא ע"ג קרקע והנה התוס' פירש הטעם דע"כ מש"ה כתבינן דאמרינן כל העומד לגבות כגבוי דמי משא"כ הינא דלית כאן קרקע לא שייך זה וא"כ היכא דהלוה לעשר שנים ע"כ ג"כ לא שייך טעם הנ"ל דהא קודם עשר לאו זמנו הוא ואח"כ כבר השמיטתו שביעית ולא שייך לומר כגבוי ע"כ לא מהני פרוזבול. ע"כ מוקי הכא במוסר שטרותיו לב"ד ובהיות כן קשה לי דהא פסקינן בש"ע ס' מ"ג היכא שהוציא שטר על חבירו ואין כחוב בו זמן הפרעון וטען המלוה שכבר הגיע זה"פ והלוה טוען שיש לו עוד זמן המלוה נאמן (ובמשכון ל"ק דאיירי דאיכא עדי מסירב ועידי ראי' דלא מהימן להמלוה) וא"כ הכא כיון דיש להמלוה שטר א"כ גם בלא העדים נאמן הוא שהגיע זמנו להיתפרע ומאי בעי העדי' להפסידו ע"כ מיירי הכא דהשטר אינו מקוים ויש לו מיגו דמזויף והנה הר"י מטראני הקשה בתשובת שאלה אמאי פסקינן בש"ע ח"מ היכא דמחולקין בזמן הלוה נשבע שבועת היסת אמאי לא יתחייב שבועה דאורייתא דהא שוה הרבה במי שירצה ליקח על זמן יותר שיפרע אח"כ ותירץ מה שתירץ עכ''פ יוצא לנו מזה דמה שמודה לו שחייב ליתן לו אחר זמן הודאה מחשב הואיל גם עתה שוה הוא למכור בשוק ולפ"ז מה מיגו יש לו כאן דאם יטעון מזויף הוא א"כ לא ישלם כלום והתוס' כתבו דמודה מקצת לכופר הכל גם בממון לא חשוב מיגו (לזכרון כי א"י מקום הג"ה זו) (ואפי' לו קרקע דאינו חייב ש"ד מ"מ לא הוי העזה) וא"כ הוי מיגו דהעזה כאן וא"ל דאמר דאעפ"כ חייב לו בלא שטר ז"א דבלא שטר וא"כ ודאי ישמטנו שביעית דפרוזבול לא מהני כמ"ש ושטר אין לו למסרו לב"ד וא"כ ג"כ הו' כופר הכל והוי מיגו דהעזה (ואם יתן לו שטר השתא מ"מ הוי מיד כופר קידם שמגיע השטר ביד המלוה ומי יודע אם ירצה המלוה ליטול ואי דלא ניחא לי' דליפשו שטרא דלמא יקיים השטר חוב הראשון וכמו גבי שכירות גבי עדים דלמא ימצא המערער עדים ואם יודה דמחויב ליתן לו שטר הא פטור דכיון דבע"ד טוען דכבר נתן לו שטר וא"כ פטו' תו מליתן לו ש"ח והוי כמו דהודה בחיטין והודה בשעורין דפטור שעורין דהודה התובע) (והלוה אינו רוצה רק לשלם לזמן עשר שנים ובזה חפץ יותר וכמ"ש התוס' בכה"ג בב"מ) אמנם נראה שכתוב בשטר זמן הפרעון י"ב שנה וטען המלוה שכבר עבר כל הזמן ולא נשאר רק שלשים יום והלוה טוען עדיין לא עבר רק ג' שנים ובכי האי גוונא המלוה אינו נאמן דכאן לא שייך לומר סתם הלואה שלשים יום כיון דידעינן הזמן ואינם מחולקין רק במה שעבר וכן משמע מהט"ז דלא כהש"ך וא"כ לפ"ז קשה דהא לפי דברי המלוה כבר שמטתו שביעית שעברה וא"כ כך קושיות הגמרא דאם מיירי במלוה ע"פ א"כ שביעית תשמיטנו וכולה בעי שלומי ואי מיירי בשטר והטעם הואיל ובידו למסרו א"כ קשה מ"ש לעיל דהא המלוה נאמן וכמבואר ע"כ מטעם מיגו ג"כ ליתא כמ"ש וא"כ ע"כ מיירי כמ"ש ומחולקים במה שעבר וא"כ לדבריה מלוה כבר שמטתו שביעית וע"ז משני במוסר פירוש בשביעית העבר מסרם לב"ד וא"ש

והנה לכאורה קשה דהא אמרינן היכא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל דאומדנא דמוכח הוא ומהני גם במטלטלין למקצת פוסקים וא"כ בהלוה את חבירו לעשר שנים ודאי אומדנא דמוכח הוא שהי' בדעתו שלא תשמיטנו שביעית והוי כהתנה ע"מ שלא תשמיטנו שביעית דאינו משמט ואמאי אמרינן כאן דמשמט אמנם נראה דלא קשה היכא דידע שיש בו אונאה לא אמרינן כיון דידע מחיל כיון דמ"מ המקח קיים אמרינן דסמך ע"ז שיחזיר לו אונאה ודוקא ביתר על שתות דהויא ביטול מקח שייך לומר הואיל ד דע נתרצה אבל באונאה הוי כמ"ש וא"כ לפ"ז ה"ל ל"ש לומר דאומדנא דמוכח הוא שאינו רוצה שישמיטנו שביעית די"ל דבדעתו אם ירצה ששביעית ישמטנו לא ילוה לו על זמן ארוך רק ע"ד שיפרע לו קודם שמטה וא"כ אח"כ יועיל גם פרוזבול אמנם לפ"ז קשה הא י"ל דאיירי במלוה ע"פ או במלוה בשטר ושפר אית לי' מיגו דא"ל כמ"ש דאם יכחיש השטר ישמיטנו שביעית ז"א דהא ממ"נ יועיל אח"כ פרוזבול או דהויא כתנאי שלא תשמיטנו או שיפרע לו מקודם והוי שפיר כגבוי ומהני פרוסבול והדרא קושיא לדוכתא כמ"ש אך ז"א דהא הש"ס אזל אליבא דשמואל ובעי לאוקמי' כר"מ דמתנה על מיש בתורה ח"ב רק דהכא לא ודאי מיעקר דהא אפשר שישלם קודם שביעית משא"כ לפמ"ש הוי התנאי או שאינו מאריך הזמן כ"כ או שלא תשמיטנו שביעית וא"כ התנאי על המעשה והוי ודאי עקר ולא מהני התנאי משא"כ הרי"ף זצ"ל בדבר שבממון תנאו קיים ולית לי' האי חילוקא בין ודאי עקר או לא תו לא צריך לאוקמי במוסר שטרותיו רק כמ"ש במלוה ע"פ וכמבואר או במלוה בשטר ג"כ הואיל ובידו לכתוב פרוזבול ולפ"ז מתורץ ג"כ קושיות התוס' הכא דאמאי לא אמר רבא תירוצו תיכף לעיל גם שמקשים על ר"ת שהבאתי לעיל דהנה הרמב''ן הקשה מאי צריכא התקנה דפרוזבול הלא יוכל להתנות שלא תשמיטנו שביעית והנה לפמ"ש י"ל דהוצרכו משום מלוה לעשר שנים דודאי עקר כמ"ש לעיל דאלית"ו התנאי על גוף המעשה הוא והוי מתנה על מש"ב מש"ה הוצרך לתקן פרוזבול ולפ"ז תיקן בזה ג"כ לדרי דידי' דלפ"ז יועיל ג"כ תנאי וא"ל דודאי עקר ז"א דדילמא יחרב המקדש ויועיל אח"כ פרוזבול (או דעכ"פ יגלו הישראל ולא ישאר רק בירושלים ולא יגלו כל יושב' ואין משמט שביעית) וא"כ לא הוי ודאי עקר ומהני תנאה ושפיר הואיל לדרי' ומתורץ קושיית התוס' דשפיר בעא הש"ס אם לדרי' תיקן או לדרי עלמא ולפ"ז מתורץ נמי קושיות התוס' על רבא דלא משני תיכף לעיל ואתרץ נמי קושיות הרמב"ן ז"ל דאמאי לא תקנו שיתנה די"ל כך דהנה פסקינן דגם לענין דאקני אחריות ט"ס הוא והטעם דלא שדי אינש זוזי בכדי היוצא מזה דלענין דאקני נמי שייך ממנעי להלות והנה התוס' כתבו דלדידן דאנקי לא עדיף מדשב"ל לר"מ לענין מכירה (ולענין חזרה קודם שב"ל גם לר"מ כתב הריטב"א דאין יכול במעכשיו לחזור (מי) ואעפ"כ צריך שיהי' בשעת מעשה ראוי לקנין) והנה הש"ס מקשה לר"מ יכיר ל"ל פירוש כיון דיכול ליתן מתנה אע"ג דלא בא לעולם עדיין וא"כ תמיד יוכל ליתן במתנה למי שירצה ומתרצינין בנפלו לו כשהוא גוסס וכתבו התוס' הטעם דלר"מ לא מצי מקנה רק היכא שאחר שיבוא הדבר לעולם יוכל להקנות משא"כ בנפלו כשהוא גוסס כיון דאז לא יוכל להקנות גם מקודם אינו מועיל הקנאה לפ"ז הוצרכו לתקן פרוזבול על הנכסים שיקנה בשביעית דהרא"ש פסק דכל שביעית אע"ג דאינו משמט רק בסוף מ"מ אינו רשאי לתבעו רק דאם נותן לו א"צ לומר משמט אני והרמב"ם פסק גם היכא שהתנה עמו שלא יגוש בו אעפ"כ שביעית משמטתו אע"ג דלא קרינא בי' לא יגוש אעפ"כ אם תפס מהני ושפיר קרינא בי' לא יגוש הרי דגם על הנכסים קרינא לא יגיש לפ"ז הנכסים שיקנה בשביעי' לא יועיל התנאי דהא דאקני הוא ואז בשביעית ודאי דלא מהני דאז ודאי עקר וא"כ