איגרא רמה חלק א נז

דלענין מאותו זמן שיהי' חל ע"ז בודאי אמרינן ברירה מכאן ולהבא וא"כ כיון דחל רק מאותו זמן בודאי הוי רק כמו אם דלשיטת הרמב"ם בא מתחיל ג"כ קצת מקודם ימ"ש

והנה אם אמרינן כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ג דהתנאי שיתנו מאתי' זוז לא מקרי בידו לקיים התנאי דלמא ל"ל ויאבד כל אשר לו. וא"כ גם בתבואה דלמא לא יהי' לו תבואה ממקום אחר ולענין אותו תבואה שפיר מקרי שירי' ניכרין לענין אותו דקריא בע"ה עליו שם תרומה והשתא כשהשליח יקרא על אחר בם תרומה וא"כ יתיר לאכול לישראל אותו שקרא הבעה"ב מקודם שם התרומה עליו וא"כ שפיר הוי אותו התבואה שקרא עליו בעה"ב שם תרומה שירי' ניכרין לישראל אך מצי להפריש ממקום אחר וא"כ מתורץ קו' הפ"י

דף ס' והנה מה דהקשה הר"ן על לשון הרמב"ם דאם הוי מסופק דילמא כר"י דהוי מעכשיו שיורי אמאי נקט דוקא כסדר הזה הוי מקודשת מספק אפילו אם א' מקדש לאחר זמן הראשון וי"ל דה"פ דכיון דנקט הרמב"ם דא' מעכשיו ולאחר ל' וא' אמר מעכשיו ולאחר עשרים אזי השאר ע"כ הוי דוקא כסדר הזה לאח"כ משום דאיתא בגיטין דאם קידש ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקידש חוץ מראובן לא הוי אשת שני מתים דמשום דקידושין דשמעון לא מהני מידי והנה בכאן כתב הרשב"א דעיקר הטעם לר"י דשייר רק דנתפוס עוד קידושי אחרים ורק לקידושי שיור הא באמת אסור לשניהם וא"כ בשלמא אם קידש עוד אחר בתוך הזמן ולגמור מקודם כלות הזמן של הקודם הוי פעולה דא"א לאחר לקדש רק עד אותו יום שיגמור קידושי שלו ד"מ דקידש לאחר עשרה ימים יהא נגמר וא"כ אי לאו הקידושי שלו הוי מצי לכ"ע לקדש עד עשרים יום ואיהו מהני קידושי שלו דא"א לאחר לקדש רק עד עשרה ימים וכן הוא ועל סדר הזה דנגמר הזמן שלו מקודם ומשא"כ אם הוי עד לאחר זה וא"כ מאי מהני דהא בלא"ה א"א אחר אותו זמנו בלא"ה לקדש מכח קידושי קוד' על הראשון בלא"ה מכח קידושי שנים אסורה זא"ז ולקידושי אין מועיל ומ"ה נקט דוקא על סדר הזה

דף עט והנה י"ל הרמב"ם דפסק כרבנן גבי מקוה דכל הטהרות שנעשין ע"ג למפרע שורפין בין בר"ה בין ברה"י ופסק גבי חביות של יין דמכאן ולהלן לאחר ג' ימים הוי ספק והכ"מ הק' עליו דהא אמרינן מאן תנא חביות ר"ש דפליג גבי מקוה וי"ל דהנה התוס' כתבו בנדה דף ב' ע"ב בד"ה הי' בודק את החביות וכו' דאפילו לרבנן דס"ל דהוי יין וחומץ מין אחד מ"מ כאן הוי הפרשה בטעות וכו' ועי' בד' ה' ע"א בד"ה והנם אפילו וכו' ובדף ט"ו ע"ב ד"ה והנה הרשב''ם כתב וכו' ולכאורה קשה דהא כתב הט"ז בי"ד סי' רל"ב דאם קיבל התענית למחר דס"ל דהוי יום ה' ולאח"כ נודע דלא הוי כן מ"מ הוי נדר משום דזה הוי דברים שבלב דהא אינו מוכרח דדוקא ביום ה' נדר דלפעמים נודרין אף בשאר ימים וא"כ לפ"ז קשה בכאן מה הוי דהוא סובר דהוי יין מ"מ הא חומץ מפרישין אך דבכאן א"ש משום דהא באמת אסור לכתחילה דאין תורמין מן הרע על היפה וא"כ בודאי הוי כמו דהוכר דהוי אביו דאין צריך התרה דבודאי לא אסר על אביו ועי' לקמן ד"ה והנה ע"ש אך דהא איתא בחו"מ סי' ש' גבי הטבח שקלקל דפטור מלשלם אם נמצא פגום אע"ג דהוי הא רעותא לפניך דסכין פגומה והוי ג"כ חזקת איסור מ"מ אין מוציאין ממון אע"ג דהוי חדא במקום תרתי ואמרינן דבמפרקת איפגם אע"ג דאנחנו פסקינין כרב הונ' לא הוי ודאי במפרקת נגד עור יע"ש בהרשב"א בחידושיו וכן לא ס"ל לר"ה הך חילוק דחסר אחא יעש'"ה בס' תב"ש והנה הב"י כתב ביו"ד סי' של"א דנ"ל דבזמן הזה דכיון דאזלי לאיבוד א"צ להפריש מן היפה וא"כ הא הוי הדין גבי טבח דא"צ לשלם לענין חזקת ממון ה"נ א"צ ליתן לו היפה דהא הוי ספק דלמא הוי הך יין באמת יפה וא"כ א"צ ליתן לו מה שתרם מחדש השתא היפה וא"כ כיון דאין נ"מ לכהן כלל השתא אפילו אם יחשוב אם הוי חומץ לא יהא תרומה מ"מ הכהן לא יטול רק רע וא"כ תו ליכא חיסור במאי דחישב דאפילו אם הוי חומץ יהא ג"כ תרומה דכיון דליכא נ"מ לכהן והוי כמו דאזלי לאיבוד אך דהא אם יראה השתא להך דמפריש ויהא חומץ וא"כ להך דעה הוי ג"כ ג' ימים מעיקרא חומץ דס"ל דריחי' חלא והוי חלא וא"כ לא הוי תרומה דהא יודע דהוי חומץ וצריך ליתן לכהן מחדש יין תרומה אך באמת השתא דלא בדק מיד וא"כ שפיר הוי תרומה אפילו אי הוי חומץ אך דזה תליא בהברירה דאם אמרינן דאם הוי השתא דלא בדק מיד אמרינן דהוברר הדבר דעומד לכך שלא יבדוק אך אם נימא דאין ברירה וא"כ אמרינן דבשעת תרומה לא הוי הפרשה תרומה דלמא יראו שהוא חומץ מיד ואזי צריך ליתן לכהן והוי כמו דהפרשה הוי ע"ת דוק ותשכח אך דהא בדאוריית' אמרינן אין ברירה דהוי ספיקא וכדפסקינן וא"כ זהו הוי הפי' דהוי ספק א"א ברירה או לא ומאי פריך הש"ס מחביות על מקוה וצ"ל דעיקר קו' הש"ס הוי רק למ"ד ג' ימים ראשונים הוי וודאי והכל ספק אפילו ג' ימים אחרונים וא"כ עכצ"ל דמתניתא כרבי דחומץ ויין הוי שני מינים דאל"כ ליכא ספיקא דברירה כלל דהא אפילו אם ימצא מיד חומץ אמרינן השתא הוא דאחמוץ וא"צ ליתן התרומ' מחדש לכהן וא"כ הוי וודאי תרומה ואמאי צריך להפריש כלל מחדש א"ו כרבי דהוי חומץ ויין שני מינים ופריך שפיר

ולפ"ז שפיר מתורץ מה דקשה למאן דפליג על הרשב"א וס"ל דאם הוגלד פי המכה אסורה אפילו קודם ג' ימים דכיון דיצא מכבר מחזקה שלה וא"כ קשה להך דעה דס"ל דג' ימים אחרונים הוי ודאי חומץ וא"כ בלא"ה ליכא חזקה לפי שיטת הרשב"א והוי ספק בלא הך חזקה דטבל דאוקמי אחזקה ראשונה וכמו דהדין בטריפה לשי' אותן החולקין על שי' הרשב"א וא"כ בהך חזקה הוי ודאי דהא אוקמינן על הך חזקה דהא חזקה דאורייתא אך לפמ"ש לעיל מתורץ שפיר דבאמת להך מ"ד הוי הספק מכח אין ברירה ואתיא כרבנן דחומץ ויין הוי מין אחד אך דעיקר הקושיא הוי למאן דס"ל דגם דג' ימים אחרונים הוי רק ספק ולהך מ"ד דהוי בג' ימים ודאי בלא"ה ל"ק כלום ולפ"ז מתורץ שפיר קושיות הפ"י דהא דמקשה על שמואל מהא דרמינן מחביות על מקוה ומשני רב חנינא מסורא הא מני ר"ש אבל לרבנן הוי ודאי ומקשה הפ"י אטו גברא אגברא קא רמית וכו' וי"ל משום דהנה מהרי"ט בחידושיו לכתובות כתב דגבי מעוברת לא שייך לומר דאוקמה אחזקה בשלמא בחי דלמא יהא זמן רב ויחי' משא"כ במעוברת דהא בין היום ובין מחר סופו לילד ותי' מהרי"ט דל"ק דהא לשמואל ס"ל דאפילו באותו יום עצמו דסופו לבוא היום לא אמרינן אוקי אחזקה ונמצא א"ל דאפילו למאן דפליג וס"ל דג' ימים אחרונים הוי ג"כ ספק דטעון חמרא מ"מ קשה דהא כיון דבהנך תלתא יומא הוי ודאי ריחי' חלא וא"כ לא הוי חזקה דהא בודאי בג' יום יהי' חלא בטעמא ג"כ ולא מקרי חזקה דכיון דבודאי ישתנה ודמיא לחזקת מעוברת וא"כ כיון דליכא חזקה דגופא רק חזקה דכאן נמצא וכאן הי' וחזקת טבל ואזי שפיר מוציאה ממון אך לשמואל יקשה שפיר דהא ס"ל לשמואל דאפילו באותו יום לא אמרינן הרי חסר לפניך והנה אם אמרינן דבאמת חזקה עדיפא מרובא ואפילו לשמואל אזלינן בתר חזקה אם לא איתרע או דהיכא דלא טעון ברי וכס' הפ"י דהיכא דלא טען ברי (לא) אזלינן בתר חזקה וא"כ בהך יומא עכ"פ לא מקרי חזקה דבודאי בהך יומא גופא ישתנה דכיון דהוי הך יומא יום ג' והרי חסר לפניך ומקרי ג"כ חזקה וכמ"ש הפלתי וא"כ באמת אם יראו דהוי בהך יומא חומץ אזי בודאי צריך לכהן התרומה מחדש וא"כ שפיר תליא ביש ברירה ומש"ה הוי ספק ולא הוי קשה אלא דע"כ הקושיא קאי רק לשמואל דס"ל דלא מקרי הרי חסר לפניך לחוד ולא חזקה דנערות בהך יומא וא"כ א"צ ליתן לכהן רק אפ"ה מקרי ודאי טבל לענין זה דשרי לאכול החומץ מה שכבר נתרם וא"כ הוי דוקא לשמואל ומקשה שפיר ומתורץ שפיר קושיות הפ"י הנ"ל

ולפ"ז שפיר מתורץ הרמב"ם הנ"ל וכן הסמ"ג דכתב מתניתא דלאחר ג' ימים ספק דהנה לכאורה הקשה הרשב"א ומביאו המ"ל דמאי מקשה דחביות אמקוה דשם הוי טומאה ועשאו ספק כודאי אפילו בר"ה יע"ש היטב אך י"ל דהנה קשה לפי הך סברא דהחולקים על הרשב"א דאפילו יותר מג' ימים הוי טריפה דכיון דיצאו מחזקתה ומביאו ראי' מכתמים יע"ש היטב בהנך חביות דיצאו מכבר ג' ימים עכ"פ אך די"ל דחזקת טבל לא מקרי חזקה דהא יצאה עכ"פ קודם מחזקה דהוי חשבינן דמתקן הוא וכס' התוס' בכתובות וכסברת הט"ז בחו"מ סי' ע"ה גבי א"י אם פרעתיך דנמצא מטבע מזיופת כן ס' ר"י בר ברוך דכיון דיצאה מחזקת לא מקרי חזקת א"א והיא בכתובות יע"ש היטב אך דעכ"פ גבי מקוה נמי קשה דהא מכבר חשבינן דהוי טהור א"ו דאין זה ס' דיצאה וא"כ מקש' אך הרמב"ם דפסק ג' ימים ראשונים הוי ודאי ואח"כ אי ספק אפילו בג' ימים אחרונים וא"כ לא יצאה מחזקת עד השתא וא"כ ל"ק קו' הנ"ל ממקוה דהוי רק גבי טומאה עשאו ספק כודאי ומתרץ שפיר הרמב"ם

ולפ"ז א"ש הסמ"ג וגם הסוגיא דבב"ב דלמ"ד דבג' ימים הראשונים הוי ודאי ואח"כ הוי ספק בג' ימים אחרונים ג"כ וא"כ ל"ק ממקוה דהוי טומאה ועשאו ספק כודאי ולמ"ד בג' ימים אחרונים הוי ודאי ל"ק דהוי הטעם מכח ברירה וזה הוי הטעם של הסמ"ג דכתב להך מתניתא ומביאו פלוגתא דר"ת ורשב"ם ולכל חד כדאית לי' למאן דפסק כרי"ב והיא לר"ת לשטתי' דס"ל דספק בברירה ורשב"ם ס"ל דאין ברירה ולא ספק א"ו דס"ל דלא כתי' תה"ר ויכול להוציא ממון היכא דהוי תרתי לריעות' והוי רק הטעם דיש חילוק בין טומאה לחביות ור"ת הא קשה דהוי יצאה מחזקתו מקודם אך ר"ת ס"ל דהוי ספק אם יש ברורה וכש' התה"ר ומתורץ שפיר

או י"ל שיטת הסמ"ג וכן הרא"ש דמייתי להך ברייתא ולא כתב דהוי שלא אליבא דהלכתא והוא לא פליג על הרשב"א גבי ג' יום וי"ל משום דלכאורה קשה הא איתא בפסחים דאמרינן גבי תרומה לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י ובב"י משום דטו"ה אינו ממון וא"כ קשה לפי שיטת רש"י ותוס' דהוי הפי' בכאן נמצא וכאן הי' הואיל ויצאה מרשות הבע"ה וא"כ בכאן דיצאה לרשות הכהנים וא"כ ליכא ריעותא דהרי חסר לפניך ומאי פריך מחביות על מקוה א"ו מכאן מוכח דלא אזלינן בחר רשותו רק בשל מי נמצא אם הוי בבית אחרת וא"כ מכאן מוכח כרי"ף ורמב"ם ומביאו בחו"מ סי' רל"ב וא"כ מיושב הרא"ש והסמ"ג דהסוגיא אזלי שלא אליבא דשמואל דאזלינן בתר דהוי רשותו משא"כ לפי פסק הלכה דאתי רמי ואמר לא תצייתינהו ואזלינן בתר רשותו ודלא כהרי"ף והסוגיא אזלי לרבי יהודה ומתורץ שפיר דאתי רמי ואמר לא תצייתינהו להנהו כללי והוי אזלינן לפי שיטת רש"י ותוס' לא במאן דהוי בביתו רק מאן דהוי ברשותו וא"כ ל"ק מחביות אמקוה

והנה מתורץ לפי מ"ש לעיל קושיות הת"ח בב"ב דף צ"ז ע"א דהקשה דאמרינן כמאן פשוט רמי ור"ז חד אמר כר"י וחד אמר כריב"ל וא"כ לא הוי פשיטות כלל ומאי פשוט ר"י לאביי דכיון דלא ידע ועוד הקשה לפי מאי דמיתנו דרימאי מר"י בן לוי וא"כ מאי דיחקי' לאוקמי בחלא ספיקתא לאוקמי דדוקא ימים ראשוני' וכר"י וי"ל משום דהנה באמת בזה פליגי דבאמת כי א"ל ברייתא דוחק לומר דהוי כר"ש ודלא כהלכתא וכמו שהקשה א"ו