איגרא רמה חלק א נו

ניקנית לאשה והנה יש ראי' דהא היכא דשוה לו חמשה סלעים אע"ג דלא שוה אזי א"צ לומר דקבלה בחמשה סלעים הכהן בפדיון הבן ויע"ש ביו"ד ובט"ז והנה לפי זאת הסברא דהוי בדיבור אחת והוי כמו קני את וחמור וא"כ לא קדשה החצי דהא כיון דלא מצי להוי לחצאין ולקדשה החצי שני' וא"כ לא הוי קדושין אפילו החצי כלל ולא שייך דפשטה הקדושין בכולה

ועל קושיות הב"ש ממעשר שני דמשמע אפילו אינו שוה בכאן שוה פרוטה מקודשת והנה אם נימא אפילו אם יש לו דרך לשם נמי אינו מקודשת קשה וי"ל משום דבאמת הא כיון דאית לי' דרך לאותו מקום וא"כ הוי ש"פ אך דזה לא מקרי הנאה דהא יכול לקנות בכאן בעד פחות מש"פ משא"כ במעשר שני לא שייך זאת דהא א"א לקנות בפחות מש"פ דהא צריך ליתן המעות והמעות יהא כדין מעשר שני ואזי בודאי יצרך ליתן לו ש"פ כמו בירושלים והנה זה הוי הפי' בהרא''ש ג"כ דמייתי ראי' דאין להקדש אלא מקומו ושעתו בערוכין ושם א"ש דהא באמת גבי ראוי מקרי שכר פעולה או שכירות דאין משתלמת אלא לבסוף ואזי אין ב"ח נוטל כלום וכן אין הקדש כלום משכירות כן חיתא בערוכין דף ח"י ע"א וע' בש"ך לקמן גבי מעמד שלשתן ועיקר הא דמחוב נוטל ב"ח הוי מכח שיעבודא דר"נ משא"כ בשכר פעולה וא"כ עיקר ראי' דמייתי הרא"ש דאין להקדש אלא מקומו ושעתו דלא אמרינן הואיל דשויא במקום אחר ש"פ כהוי מקרי כסף פרוטה ושפיר מייתי ראי' אך מכ"מ דלמא הוי הטעם דעכ"פ הא ראוי להוליך עד שם וא"כ מ"ה אינו נוטל דהא מקרי ראוי דבודאי גרע מחוב שעדיין לא הגיע זמנו ומשכר פעולה ומ"ה אין להקדש אלא מקומו ושעתו משא"כ בקידושי אשה דהא יכול לקדש בשט"ח דאחרים אע"ג דמקרי ראוי רק דממילא כיון דאיכא ראי' דלא אמרינן הואיל וש"פ במקום אחר מקרי כסף בכאן ועל זה לא מקרי דנימא דהא מקרי גורם לממון מאי דיכול להוליך למקום אחר דהא יכול לקנות בכאן בעד פחות מש"פ משא"כ במעשר דאינו יכול לקנות בפחות מש"פ ואתי שפיר לשון הרא"ש ומתורץ קשיות הב"ש הנ"ל

וכן איתא בפסחים בדף כ"ט דאם הוי לאחר זמן מקרי רק גורם לממון וכן ה"נ כי שויא במדי צריך להוליכן למקום פלוני והוי אין הזמן מיד וגרע משכירות דהוי דאין החיוב מיד וה"נ אין הזמן מיד שצריך להוליכן על הזמן למקום אחר היוצא לנו מזה שעכ"פ אם יש לו דרך למקום המדי דשם ש"פ וכאן א"א למצוא הך דבר לקנות אע"ג דאין רוצה ליתן לו ש"פ בעד זו מקודשת ואפשר דבאמת דבזה כ"ע מודו והנה י"ל קושיות הפ"י על שיטת הרמב"ם דהקשה הא קתני ב"ש בשוה דינר וא"כ ליכא נ"מ רק אם קיבלה קדושין מאחר וא"כ הוי ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואמאי קתני לה בעדיית וי"ל משום דהנה מה שהקשה הב"ש על שיטת הרא"ש דהא איתא בש"ס אומר אדם לבתו קטנה צאי וקיבלה קידושין מאחר אך י"ל משום דהנה קשה לפמ"ש הרא"ש הוי כמו דיש שליחות לקטנה קשה הא גבי קדושי כסף הא לא הוי חזרה שליחות אצל הבעל אך י"ל דבאמת הוי הטעם מכח ערב אך דקשה דהא לא דיבר עמו וכקשיות התוס' והרא"ש וא"כ לפ"ז לא קשה דהא כיון דנעשה שליח של אביו לצות ליתן לה ואזי שפיר הוי דין ערב דהא כתב הט"ז דאם אמר חן מנה לפלוני וכו' ואם המקדש אמר כשאני נותן לפלוני הרי את מקודשת לי מקודשת מדין ערב אעפ"י שלא אמר אח"כ לאחר שנתן הרי את מקודשת לי וח"כ הוי תו א"צ להיות שליח רק שיצוה להיות מקודשת ואח"כ לא נעשה שליח בשעה שזכה לעצמו וכיון דאמרה הן קודם הנתינה הוי נעשה האשה שליח ליתן לה ואח"כ בשעה שנתן לה לא הוי כלל שליח רק שצוה לזרוק לאדם אחר אך לסברת תוס' רי"ד שסובר דבעי לאמר בשעת מעשה והרי את מקודשת לי וא"כ צ"ל דהוי בשעת מעשה ג"כ האשה שליח וא"כ שפיר קשה הא לא ניתן שליחות לחזרה ומ"ה צ"ל דאין הטעם משום שליחות רק דהוי כמו דבשעת מעשה שמכרה דיבור לקדושין כי יש בשעת מעשה עדיין ש"פ ומ"ם פסק כן דהסוגיא קאי למ"ד לא בעינן שליחות שיחזור שליחות משא"כ לפי מה דפסקינן כמ"ד דבעינן שליחות שיחזור לבעל ובפרט דבזה דמעולם לא הוי ראוי שיחזור וכדאיתא בגיטין בסי' קמ"א וא"כ לפ"ז דהוי הטעם מטעם ערב וא"כ גבי פדיון דאמה העברי' דאם הוי פחות מש"פ אך דהוי ש"פ במקום אחר וא"כ אם הוי שני ש"פ במקום אחד ורוצה ליתן האמה העברי' ולגרע וליתן מה שש"פ במקום אחר ובכאן הוי פחות מש"פ וא"כ ראוי לגרע מפדיונה. אך באמת כיון דהוי רק מטעס ערב וא"כ הא איתא בב"ק דף ע' ע"ב והא כי אתי לקמן לדינא וא"כ לא מצי לקנות וא"כ בכאן הא פטור מלשלם כמו ששוה במקום אחר רק כמ"ש הפ"י דגזרת הכתוב לענין קנין דמהני נמי מקרי שוה פרוטה במקום אחר ועכ"פ לשלם א"צ מדין ערבות וא"כ הא בעינן דיהא חזי' ליעוד בהך גירעון וא"כ זהו טעמא דב"ש דס"ל דמועד מה דשוה בסוף ונשתייר ש"פ וא"כ שפיר מתורץ קושיות הפנ"י

והנה מה דמספקא לי' אם עשה שליח במטלטלין למכור והשליח מכר במטלטלין אגב מקרקע והמקרקע הוי קרקע של השליח אם מהני דכיון דאין המשלח מצי למכור אגב אלו המקרקע דאין המשלח מצי למכור בעד קרקעות אלו דאינו שלו' ולכאורה איכא למיפשט מהא דהא קתני או' אדם לבתו וא"כ הא האשה זכתה לעצמה אך מטעם ערב א"ש והנה הא דאיתא בסי' ע"ו דאם שותף לוה דהוא חייב דל"ש בערב כיון דלא דיבר עמהם והוא שיטת התוס' והרא"ש ואפילו לפי ס' הראב"ד (מ"מ הוי כמו דאמר מה שיתן להאשה)

והנה אפילו בלא הך סברא דחזרה שליחות אצל הבעל מ"מ מכח הך סברא צ"ל דהוי מכח ערב דהא כיון דהמעות הוי באמת של האשה וא"כ אם לא הוי הדין מטעם ערב ואם האב הוי רצה להתקדש בתה ויהא המעות של הבתה ליתן לבתה לא הוי מקודשת רק מטעם ערב הא ל"ה דמיא למטלטלין אגב מקרקע של השליח וכמ"ש לעיל דא"ל דאינו מקודשת יע"ש היטב

והנה לאב אין מגיע הנאה בהך פדיון דמקדש דהא מעשה ידי' הוי של בעל קודם נשואין וכמו דהביא הרשב"א בשם הירושלמי ומ"ה לא נקט הש"ס נ"מ לענין מעשה ידי' יע"ש היטב

והנה על תי' הפ"י ק"ק דהא כיון דבית שמאי צ"ל דנ"מ בדבר דיהא נפסד למדי וא"כ נתרץ ג"כ ברב"ה דכיון דע"כ בב"ש צ"ל כך ומסתמא איירי בדין אחד והנה לשיטת ר"י למי י"ל קו' הפ"י דבאמת אטו לא נוכל לומר כן דהיינו דא"ל מקודם דמקדש בחצי דינר וא"כ אינו רוצה להתקדש רק בחצי דינר אך אם אמרי' דאפ''ה הוי מקודשת דכיון דאצלה שוה דינר דהא המתנה הוי (ינח א"י תיבה זאת) בשביל זה הקדושין והוי כמו סברת המל"מ גבי איסורי הנאה מ"מ הא מוקי לב"ש דקידשה בלילה וא"כ לא ידעת האשה להערים כלל ולא הוי מקודשת אך דבאמת דלשון קשי' לי' דמשמע דוקא שוה כסף הא אפילו לא יהא ש"פ דכיון דהוא לא אמר דמקדש בש"פ משא"כ נ"מ שפיר הוי כן וא"כ הוי ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ואו י"ל דלב"ש א"ש דהוי הפי' דמקפיד בפחות מדינר וא"כ ע"כ הוי הפי' בלילה או ע"י שליח וא"כ בודאי אינו מקודשת במאי דשוה במקום אחר דהא אעפ"כ מקפיד האשה על השליח או אם קדשה בלילה

והנה מ"ש בס' פ"י להקשות דלמא אין צר כין בכאן כסף רק במאי דשוה במקום אחר וי"ל משום דהא איתא בב"ק בדף ע' ע"ב וכיון דאי אתא לקמן לדינא לא מחייבינן וא"כ לא הוי קנין וא"כ גם בכאן דהא קידושי אשה יליף משדה וכו' וא"כ אינו נקנה דהא איתא לקמן לדינא הוי פחות מש"פ ואינו יוצא בדיינים והנה אפילו לפי תי' רבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ופרש"י דדוקא בכאן דבאמת חייב רק דאין הב"ה יכול לכופו. וכתב רש"י בב"מ דף צ"א וכיון דרמי תשלומין עלי' משא"כ בחצי שיעור פחות מש"פ דלא רמיא תשלומין אך באמת לפמ"ש לעיל דיש לו דרך וא"כ הוי כמו מבטל כיסו של חבירו דהוי רק גרמי אך אפילו למאן דדאין דינא דגרמי יש לחלק כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"א ע"ב דרק גבי ש"ח כיון דראוי למכור משא"כ בשאר דיני דגרמי ומה דהוי דרבנן יש לחלק בין דבר דשכיח או לא אך באמת הא הוי הדין כר"ש דדבר הגורם לממון וזה מקרי גורם לממון וכמו דאיתא בפסחים דף כ"ט ע"א דכיון דאין זמנו לאלתר ומכ"ש בכאן דהא הוי הזמן עד שיגיע למקום פלוני אך באמת הא הש"ס חילק עוד בין דבר שעיקרו ממון או לאו בזה לא הוי עיקרו ממון דכיון דאינו שוה בכאן פרוטה משא"כ במעשר דהוי באמת ש"פ רק דאינו ש"פ בכאן הואיל דאסור ושפיר דמיא להא דר"ש דהוי עיקרו ממון רק דהקדש או חמץ בפסח וא"ש (והנה הא דבאמת מקודשת בשטר דאחרים הוי הפירוש דהוי הנאה דמצי למוכרו וכמו שאדבר לשלטון משא"כ היכא דלא א"י) (והנה כמו שכתב הפ"י דספק אם האשה מקודשת בקרקע כן ספק אם האשה מתקדשת בשטר דהוי הכל חדא)

והנה עי"ל דהו' חילוק בין תי' ר"פ ובין תירץ רבא או דאם אמרינן דדינא דגרמי הוי רק מדרבנן (והנה הא דמקודשת בשטר הוי שיכול למוכרה משא"כ בכאן דאינו שוה פרוטה בכאן אין מקודשת דאין עיקרו ממון) ומ"ה לא הוי מקודשת רק מדרבנן אך בזה פליגי אם מאי דאינו שוה רק מדרבנן דהוי קנין מדרבנן אם מקודשת גם מן התורה יע"ש באהע"ז באר היטב

והנה ע' בחה"ר בקדושין בדף נ"ו ע"ב בד"ה אר"י וז"ל ואי משום שעובר לפני עור לא תתן מכשול הא אסיקנא בפ"ק דמסכת וכו' כל שבידו לעשות אינו עובר בסייעו וכו' ומזה משמע דלא כשיטת התוספות דבישראל מומר אפילו מצי למיעבד בלא"ה אעפ"כ אסור והביאו הש"ך ביו"ד בהלכות ע"א ונמצא דהוי פלוגתא בזה

דף נ"ט ע"ב ביטל עד שלא תרם וכו' והקשה הפ"י אפילו לר"י אמאי מהני הא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וי"ל משום דבאמת דבתנאי שבידו לבטלו שפיר מהני לדעת העיטור הביאו בא"ע סי' קמ"ג דיבטל הגט וא"כ בכאן הוי כמו שמתנה ע"מ מה שיפרש השליח יהא תרומה וא"כ הוי תנאי וא"כ נהוי דהוי כמסירה להדיוט אבל עכ"פ לא עדיף ממסירה להדיוט ובמסירה גופא בכה"ג יכול לבטל המעשה והוי ג"כ תנאי שבידו לבטל דהיינו שיתרום דהוי הדין דלא מהני תרומת השליח אח"כ וא"ל ע"ז גופא אמאי מהני תרומה מקודם שיתרום הבעה"ב מקודם תרומת השליחות. הא אמירה לגבוה הוי כמסירה להדיוט וי"ל משום דהנה בידו לתרום ממקום אחר וא"כ ממילא לא מהני תרומת השליח אח"כ דהא בעינן שיהא שירי' ניכרין לישראל אזי קרי' שם תרומה עליו וכאן הא לא הוי שירי' ניכרין לישראל דבלא"ה נמי מותר לאכול תבואה דהא כ"ז דלא חרם השליח הוי תרומת הבעה"ב תרומה ורשאי לאכול ולאחר אכילה תו א"א לתרום השליח תרומה והוי תרומת הבעה"ב תרומה וא"כ כיון דהוי בעה"ב לבטלו ושפיר מהני לבטל התנאי לדעת בעל העיטור ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דלא מצי הבעל לבטל הגט דהיינו המעשה בתנאי מעכשיו מ"מ כאן הוי כמו תנאי מאם לדעת הרמב"ם כיון דבאמת הוי רק תרומה משעה שקרא עליו שם תרומה דבאמת אנן פסקינן דאין ברירה אך כמ"ש בספר שאגת ארי' דלענין