איגרא רמה חלק א נה

לעצמו וממילא פטור משא"כ ביורשין דאיכא שיעבוד הגוף ליורשין וא"כ ליכא שמלוה שיעבוד הגוף (אך אם אמרינן כסברת התומים דכיון דכבר נשתעבד הגוף נשתעבד כבר הנכסים ולא מהני מחילות הגוף רק דהטעם דהוי מכירות שטרות מדרבנן וא"כ לכאורה שפיר מהני מכירה שיעבוד הנכסים) והנה הראב"ד דס"ל דלא מהני לענין ירושה קנין דכיון דהוי לאחר מיתה של האשה כי א' אפשר לאשה לקנות לאחר מיתה בשלמא מה שקנה לאשה תוכל להוריש לבניו משא"כ אם לא יזכה כלל וא"כ בכאן לכאורה לא שייך דנ"מ מה שקנה באחר מיתה דהא לא שייך לזכות לאחר מיתה ומחיים ליכא נ"מ וא"ל דנ"מ לענין מכר הא שיעבוד הגוף לא שייך רק שיעבוד נכסים והנכסים שקנה לא מהני רק מכח שיעבוד הגוף וא"כ מעולם לא נשתעבד הנכסים וא"כ כיון דליכא שיעבוד' הגוף ליכא שיעבוד הנכסים והנכסים מעולם לא נשתעבד למלוה בחיים וא"כ מ"ה לא מצי לגבות משא"כ לר"נ שפיר איכא שיעבוד הגוף דהא הוי הדין דזה גובה וזה גובה) כללא דמילתא לפי סברת הראב"ד וא"כ לח מהני מאי דנ"מ לאחר מיתה דהא אי אפשר לזכות ומחיים לענין לקוחות ליכא נ"מ דהא עיקר הטעם הואיל וכתב בו בשטר קנין ויכול להיטיב לעצמו בזה והנה אם אמרינן קנה על מנת להקנות לא קנה ואם כן בכאן הוי קנה על מנת להקנות וכאן הא נימא דבאמת הא אי אפשר לקנות בקנה לך כל שיעבודא דאית בי' אם לא דבזה השטר נמי מצי לקנות וכדאית' במהר"ם וא"כ בכאן אם הי' רצה לקנות בזה השטר א''א לקנות בו משום דהא ליכא נ"מ רק אם ימכור לאחרים והוה קנה ע"מ להקנות ולא קנה והנה ע"כ מוכרח דאיירי דהמלוה השני מת והראשון חי דאל"כ דהמלוה הראשון לא שייך דכולן צריכין שבועה וכמ"ש לעיל וכיון דמלוה השני מת ולמלוה השני לא נשתעבד כלל למכור להלוקח כיון דא"א להקנות בזה וא"ל דיקנה במעמד שלשתן הא הר"ן כתב דכתובה לא נקנה במעמד שלשתן כן ה"נ דכיון דהוא לא יכול להוציא שכתבו התוס' בב"ק דף ע' דכיון דאינו יכול לגבות וא"כ בכאן לא נקנה במעמד שלשתן וא"כ לא שייך קנין וא"כ שפיר אמרינן כיון דתפס דממ"נ אם תקשה אם מת המלוה הראשון ושפיר נשתעבד מקודם שלוה וע"ז הא א"צ שבועה וא"כ כיון דא"צ שבועה ותפס ג"כ ולא יכול לסלקו אזי פטור והנה באמת לפי אם אמרינן שיעבודא לאו דאוריית' וא"כ קשה מדאוריית' מה חילוק יש בין דכתב שיעבודא דר"נ בל"ה הא הוי הפוכי מטרתא ומה שתי' דנ"מ לענין בינונית קשה כיון דס"ל שיעבודא ל"ד וא"כ לא שייך לא סברת הרשב"א ולא סברת הש"ך א"ו דבאמת הוי הטעם משום דכולן צריכין שבועה והוי רק מדרבנן ומן התורה אפילו במטלטלין משא"כ אם ס"ל שעבודא דאוריית' ולא הוי הטעם משום שבועה ובזה שפיר אמר רבא דוקא מקרקע אי פקח משום דס"ל שיעבודא דאוריית' ור"ש ע"כ ס"ל שיעבודא לאו דאוריית' או מכח הוכחה דכתב התומים או מכח הוכחה מ"ש לעיל ע"ש היטב וא"כ א"ש לפ"ז פסק הלכה דפסקינן שיעבודא דאוריית' וג"כ פסקינן דקנה ע"מ להקנות קנה או דבאמת הא לר"נ שפיר הוי ג"כ בלא"ה נ"מ מחיים לענין בינונית וזיבורית וא"כ שפיר מתורץ דחילוק בין תפיסה מחיים לאחר מיתה ואו י"ל לפמ"ש הפ"י דקנס מ"ה אין יכול להורישו לבניו משום דהוה דשלב"ל דכיון דיכול להודות ולפטור וא"כ בכאן אם קנה אח"כ בודאי אין יכול להוריש בשלמא אם הוי בשעת מיתה הוי מיד דשב"ל משא"כ אם קנה אח"כ אך לר"נ א"ש משום דנ"מ לענין בינונית וזיבורית ונ"מ ג"כ מחיים ולא הוי מתחיל החיוב השתא רק מחיים דהא יכול למכור

והנה מ"ש לעיל ליישב הא דאי אפשר למכור לא הוי תירוץ רק אם אמרינן דשיעבודא דר"נ לא שייך אין טורפין משועבדים בנ"ח והנה אם נימא לאיפוך דעיקר תירץ דרמי בר חמא הי' דמת מלוה הראשון משום דאם מת מלוה השני לכ"ע מודו דהוי שעבודא דר"נ אפילו במטלטלין משים דהוי מעיקרא פקדון ואח"כ הוי הלואה או מכח הוכחת התומים דמשמע דפליגי על אדמון יע"ש היטב אך אפ"ל דזה לא חשוב מיגו משום דא"כ צ"ל דפרע אח"כ משום דאל"כ אמאי סמוך והוא רוצה לומר דעדיף ליטעון דפרע מקודם כי היכי דסבור דיהא הוכחה אך באמת א"ל דהי' לו שובר ואח"כ שהי' לו ש"ח ופרע לו אזי לא שמר השובר והנה א"ל דלא הוי זילי נכסי' די"ל דהא יש לו ש"ח וא"ל דלמא נתן לו שובר די"ל דבכה"ג הוי תקנת השוק וכמ"ש הש"ך בסי' נ' דכיון דעי"ז קנה נכסים והוי שכיח

והנה מה שהקשיתי לפי שכתבתי דעיקר הטעם דמ"ה אין יכול למחול משום דא"א לסלק משא"כ במכירה אך דזה קשה אמאי כי מכר המלוה השט"ח והלוה גופא הי' לו ש"ח על המלוה אמאי מהני דהא שייך דלא מצי לסלוקי דהא יעכב בעד חובו די"ל דיכול לסלקו שפיר משום דמצי א"ל מהדרנא שטרי' למרי' (נכסי' ר"ל שימכור נכסי) וא"כ שפיר מצי לסלק אך דא"כ קשה גבי מוחל נמי נימא אהדרא (שטרא) נכסי' למרא אך צ"ל דלא אמרינן כן אך י"ל דמ"ה הוי הדין כן

והנה י''ל קו' הר"ן מ"ש מכח שיעבודא דר"נ י"ל דהנה לפמ"ש לעיל דהוי הפי' דאין ראוי לסלקו והנה ר"מ ס"ל דמיני' דידי' הוי אפילו מטלטלין וא"כ שפיר נ"מ בנזקין יכול לסלקו אפילו בקרקע והוי שפיר נ"מ דהוי שלו דיכול לסלקו בקרקע דיותר מדינו שפיר יכול לומר כאלו אהדרה וזהו דוקא בנזקין משא"כ בשאר חוב שפיר שייך שיעבודא דר"נ והנה לפ"ז מתורץ הרא"ש דלא סתרי אהדדי ובזה מיושב דלא סתרי הרא"ש להדדי דפסק הרא"ש בתשובה כתב דאע"פ שיש לו על בעל שטר נדוניא אין יכולה למוכרו בטובת הנאה ובפסקיו כתב דל"ל נכסי צאן ברזל גבי פגיעתן וכו' וי"ל דהנה הר"ן הקשה הא איכא שיעבודא דר"נ וי"ל משום דהנה הוי כמו שכירות דכיון דהוי מתנה ול"ש שייעבודא דר"נ אך בנכסי צאן ברזל שפיר קשה ומ"ה שפיר כתב הרא"ש דל"ל נכסי צאן ברזל אך דבאמת לכאורה אם ירצה לגבות מטלטלין בל"ה לא שייך שיעבודא דר"נ וכקושיות התומים אך לפמ"ש (אני) לתרץ לעיל לפי שאין יכול לסלקו דלא שייך גבי לוה עצמי סילוק מ"ה גם מטלטלין שפיר משועבד אך אם אמרינן דאמרינן אהדרי נכסי' למרי' אפילו שלא כדינו כפמ"ש המאור דהוי דינו דבלוקח כמו גבי יתמי דהוי הדין בזיבורית וא"כ שפיר נ"מ במחילה דאל"ה הוי צריך ליתן לו בינונית אך גבי נזיקין הוי בעדיית וא"כ לא הוי נ"מ והוי וא"כ לא הוי נ"מ לסלוקי דהא צריך ליתן לו דוקא עדיית דלא תקנו בלקוחות בזיבורית וא"כ שפיר שקיל בזיבורית דכיון דלא שייך העמידו על דין תורה וא"כ רק בנזיקין הוי שפיר שייך שיעבוד' דר"נ ולא בשאר חייב וא"כ שפיר מתורץ תשובת הרא"ש עם פסקיו

והנה מ"ש לעיל ליישב הא דכתב הבע"ת דלא מהני מכירה הא חזינן דביתמי הוי דינא הכי דה תומים גובים והיתומים פטורין מלשלם כן הקשה בס' התומים וכתבתי משום דלא שייך שיעבוד הגוף ומ"ה לא נ"מ רק לענין מת א' מהן ושפיר פריך דוקא ולגבינהו וכו' ואו י"ל דמ"ה לא חל המכר דהא איתא בב"ק הרי שראה אנס כנגדו דהוי הדין דאינו יכול להקדיש אע"ג דעדיין לא גזל הוי כמו אינו ברשותי דכיון דהגזלן סופו ליטלו וא"כ ה"נ כיון דסופו דיכול לגבותו דהוי הפוכי מטרתא והוי כמו אינו ברשותו ואינו יכול למוכרו מ"ה משא"כ בירושה שפיר יכול להורישו דבר שאינו ברשותו

והנה הא דכתבתי דאם לוה זה השני הוי חזרה וא"כ הוי מעיקרא בטל הלואה וא"כ בכאן נמי מ"ה מהני תפיסה דצריך ליתן מעדיית דנ"מ במאי דחזר אם הוי חשוב לפרעון ונתן לו לפרעון לא הוי גבי מיני' קרקעי וליתן לו קרקע אחרת אינו חפץ בו

מסכת קידושין

דף ז' ע"ב ומאי דפסק הרמב"ם דאם אמר חציך בפרוטה וחציך בפרוטה דמהני וכן חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה דמהני והוי קידושין ובשני חציך בפרוטה הוי ספיקא ולכאורה קשה אמאי לא והנה באמת הנה התוס' גבי חציך בפרוטה וחציך בפרוטה אמאי לח אמרינן תפס קידושין בכולה כיון דגם האשה רוצה ל"ש דעת אחרת ותי' התוס' לחלק בין לשון והפ"י כתב דבאמת אין חילוק דאיזה לשון הוי כמו קונמות אך י"ל דתליא בהך אבע' דגבי גירושין חוץ מהפרת נדרים או חוץ מתרומה יע"ש היטב והנה קידושין דמיא לגירושין ויצאה והיתה וא"כ ע"ז לא שייך לענין תרומה או לענין הפרת נדרים (דעי"ז לא שייך קונמות דבשלמא לענין איסור לעלמא הוי לשון הקדש וקונמות) וא"כ הוי חוץ מהפרת נדרים או תרומה ומש"ה לא מהני (דדבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה ויע"ש בס' פ"י דחצי' עבד וחצי' ב"ח אינו אוכל בתרומה יע"ש בגמ' היטב) והנה על חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה לא הוי שייך חפיסה דהא בחצי פרוטה אין דין קידושין והנה מהרי"ט תי' דהא האשה ג"כ מרוצה רק על חצי. והנה אם נימא דלא כס' מהרי"ט דבאמת הוא אמר אבל אצל האשה כיון דהיא לא התנה וליכא קפידא והוי כמו בתנאי אמרינן דמי דהתנה יכול לבטל וכן הוי הדין כמה פעמים דכיון דהוא לא אמרה כוונתו שיהא בלשון המועיל וכן במתנה או בשאלה לקדש יע"ש היטב בהרא"ש רק דלא יזכיר לשון שאלה וא"כ הא האשה לא הזכירה לשון חצי' והנה הא הדין בשטר חוב דשמין את הנייר אם יש בו ש"פ אע"ג דלא אמר בהשטר וא"כ בכאן שפיר יכול לתפוס הקדושין דהא אם הוי קדושין על חצי בחצי פרוטה וחצי השני עכ"פ אתי בתורת טעות דסבר דיכול לתפוס על חצי וא"כ הא חצי פרוטה אינו בתורת השבה והנה היכא דהוי מחילה בטעות איתא בב"מ דהוי כמו יאוש והיכא דהוי יאוש כתבו התוס' בב"מ גבי עבר על עשה דליכא לאו רק העשה וא"כ בחצי פרוטה לא אית בי' עשה וכן כתב הפ"י דגבי מחילה בטעות הוי רק מ"ע להחזיר כן הוא בב"מ דף ס"ז גבי פירות דקל דבעי למתיב מאונאה וכו' יע"ש היטב אך אם לא מקודשת עכ"פ על חצי' אזי הוא פרוטה שלם והוי בחזרה כל הפרוטה וא"כ שפיר מקודש ולא גרע מאם קדשה באיסורי הנאה והאשה הוי חולה שיש בה סכנה אך אם אמר שני חציך בפרוטה דכיון דהוי בדיבור אחד והויא דמיא לקני את וחמור דלא קנה אפילו הך חצי פרוטה ואזי שפיר צריך לחזור ולא מהני מאי דאשה רוצה עכ"פ דליתפוס כולה והוי אפילו חצי אינה שלה ולא קני' כלל עכ"פ בתורת קנין ומ"ש לעיל דהוי כמו חוץ מהפרת נדרים וחוץ מתרומה י"ל דא"כ מקודשת מכח ס"ס חדא או (בר"ע א"י תיבה זאת) דשכא הואיל ואעפ"כ מקודשת כולה ועוד איכא בגיטין דחוץ מתרומה וחוץ מהפרת נדרים

והנה אם מה דהוי בדיבור אחד הויא דמיא לקני את וחמור וא"כ א"ש דאפילו חצי אינו מקודש כלל דכיון דאינו מקודש לחצאין על חצי השני ועוד דהא באמת אפילו אם א"צ להחזיר הש"פ מ"מ לא קנה וא"כ הוי כמו גזל נכרי דליכא איסור אבל מ"מ לא מקרי שלו ונ"מ אם הוא רוצה לתפסו חצי פרוטה יכול לתופסו מיד האשה וא"כ גם הך חצי פרוטה אינו ניקנית