איגרא רמה חלק א נב

חייב לו וא"כ יכול לגבות מן אותו מטלטלין ששיעבודו עליו א"נ כדעת רב האי גאון שפסק שם כלישנא בתרא דנתינה בע"כ שמי' נתינה אפי' היכא דמפסיד ובזה נתיישב הרמב"ם דהנה לכאורה לפי פירש התוס' ל"ל למימר דפלוגתא דר"ש ורבנן הוא אם בושת ופגם תבע וכו' לוקי דפלוגתא דר"ש ורבנן בעמד בדין ולא בגרה ולר"ש באמת אם בגרה נמי פטור אך לדבריהם דרבנן קאמר לדידי אפילו עמד ברין ובגרה כו' נמי פטור אלא לדידכי אודי אודי לי מיהת בעמד בדין ולא בגרה שאם מודה מיפטר ורבנן ס"ל אם עמד בדין אפילו בלא בגרה נמי אם מודה חייב ולפי דברינו נתיישב דהא כיון דיחד כלי במשיכה שפיר קניא משכון ואי מודה לא מופטר בעמד בדין אפילו לא בגרה כו' בשלמא לאביי לא הוי קשה לנפשי' דלר"ש באמת מעות קניא לכ"ע א"כ נוכל לומר דלר"ש אי הוי קנא בהגבהה באמת כיון דאי מודה לא מופטר לא פטור מקרבן שבועה רק השתא דמשני לדבריהם דרבנן קאמר ולרבנן לר"ש אין הקנין רק במשיכה וא"כ אי מודה לא מיפטר דהא קניא משכון אפילו עמד בדין בלא בגרה מש"ה צריך לאוקמי' פלוגתיהו בלא עמד בדין ובזה מיושב דהנה הסוגיא דהכא אזלו אליבא לישנא קמא דרבא דס"ל דנתינה בע"כ לא הוי נתינה היכא דמפסיד א"כ אינו צריך לקנין יחוד הכלי כמו שהקשיתי לעיל ולא שייך תירוצא הנ"ל ואליבא לישנא בתרא דרבא נוכל לומר כמש"ל דאיירי דיחד הכלי במשיכה קודם העמדה בדין דלא שייך קני' על המשכון דלא הוי עדיין חייב לו או כמש"ל דבהא כ"ע מודו דקמא במעות כיון דאי אפשר בענין אחר וא"כ נוכל לאוקמי פלוגתייהו בעמד בדין בלא בגרה ולדבריהם דרבנן קאמר ר"ש ולא צריך לומר טעמא דרבנן דבושת ופגם תבע ושפיר יכול להקנות יחוד כלי כיון דהוי דבר קצוב ועוד י"ל דאי אמרינן שיעבודא לאו דאורייתא והוי פריעת ב"ח רק מצוה וא"כ ליכא לשנויי דאינו יכול לסלקו בנכסים אחרים כיון שאין שיעבודו עליהם. דהא אאותו דבר נמי אין שיעבודו עליו משא"כ גבי קנס ובושת ופגם דמלוה הכתובה בתורה היא ומלוה הכתובה בתורה לרבא ככתובה בשטר דמיא והוי שיעבודא דאורייתא וא"כ אינו יכול לסלקו בנכסים אחרים כיון שאין שיעבודא עליהם א"כ א"צ ליחוד הכלי קנין ובזה נתיישב קושיות התוס' ד"ה ור"ש פוטר ולפי מה שכתבתי לעיל נתיישב עוד קושיא אחת דהנה מהר"ם שיף כתב בדברי רש"י ת"ל ונתן מבעי' לי' ה"פ ת"ל ונתן מבעי' לי' דכיון דהממון אינו שלו עד דמטא לידי) לא מחייב קרבן שבועה עכ"ל ולכאורה קשה לפי מה דאיתא בב"ק דף ק"ה ע"ב מלתא דאבעי' להו לרבא פשיטא להו לרבה דאמר רבה שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי חייב שהרי פוטר עצמו מגניבה כו' וא"כ מאי הוי דלא הוי השתא ממונא מ"מ לא גרע משם דהוי כפירת ממון דאי לא כפר הוי ממונא אי מטא לידי' וי"ל משום דהנה כיון אם יבואו עדים בודאי לא שייך דכפר ממונא דהא יכול לגבות בלא הודאה שלו ולא הוי כפירת ממון וכ"ז דלא באו עדים אין יכול להיות חייב עד שיודה והוי כמו דאמרינן שם רב המנונא הכי קא קשיא להו כו' ואנן ניקום ונחייבו קרבן שבועה הואיל ויכול לחזור ולהודות השתא מיהת לא אודו ודעת התוס' נראה כמו שכתב הריטב"א בב"מ גבי מגביה מציאה לחבירו כיון דהדין דאין אחר רשאי ליטלו הוי כמו קני' להם ה"נ הוי כאילו שלו כיון דצריך ליתנו וזה נראה טעם של תוס' שכתבו דלהורישו לבניו תליא באי מודה מיפטר דאז כאילו לא הוי שלו דהא יכול לפטור ע"י הודאה אך קשה לפ"ז בתוס' ד"ה ור"ש פוטר דמשמע התם אי ר"ש הוי סובר אדם מקנה דשלב"ל הוי א"ש ואמאי קודם העמדה בדין אינו מגיע לו כלל ושייך שפיר סברת רש"י דאינו חייב קרבן שבועה כיון דאינו חייב עד אחר העמדה בדין וב"ד אין יכולין לפסוק רק לאחר הודאתו כיון דליכא השתא עדים והוי כפירת דברים בעלמא וקודם העמדה בדין לא הוי יחוד כלל כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ד וא"כ לפי זה קשה מאי פריך הש"ס ח"ל ונתן מבעי' לי' נ"מ אם יחוד כלי על בושת ופגם לכשיעמוד בדין ואין חייב קרבן שבועה קודם העמדה בדין משא"כ אם תובע קנס ג"כ הוי חייב ק"ש ממ"נ אם יודה יעמוד בדין על בושת ופגם ולא גרע ממה שאמר רבה בב"ק שורי גנבת והוא אומר ש"ח אני עליו כו' אך דממ"נ כיון דצריכנא לומר לר"ש דס"ל דבעינן יחוד כלי ולפי זה לא שייך יחוד כלי כמ"ש לעיל על קושיא דלמא כבר נשבע על בושת ופגם

דף ק"י הרמב"ם פסק פרק כ"ה מהלכות מלוה ולוה דין י' הי' לזה עדיות ובינונית ולזה זיבורית זה גובה מבינונית וזה גובה מן זיבורית וכ' המ"מ יש אצלי תמה בדבריו ז"ל שהרי הוא פסק פרק י"ט במי שהי' לו בינונית וזיבורית שדין ב"ח בבינונית וכו' ואפשר שאין גרסתו כו' אלא ר"נ דאמר זה גובה וזה גובה אפילו אם תמצא לומר בשל עולם הן שמין יש נ"מ שיאמר בעל הזיבורית אני רוצה להגבות זיבורית וכו' אך הר"ן והכ"מ דלמה לא יאמר בעל הבינונית אני רוצה להגבותו תחלה בינונית אך י"ל דהנה המאור כתב לתרץ הא דלא הקשה לר"נ ה"ד ותי' משום דנ"מ לגבות בינונית ולהגבותו זיבורית והקשה הרמב"ן עליו יע"ש וי"ל משום דהנה הט"ז כתב על מה דאמרינן וחכמים אומרים פקח שרצה למשכנו והקשה הט"ז אם לא כתב דאקנה מאי איכא למימר הא יכול להבריחו ותי' הט"ז דבכה"ג וודאי משעבד דאקני דהוי אומדנא והקשה עליו התומים ממסכת ב"ב דמשמע שם דרצה לפשוט דאקנא משתעבד ותי' הש"ס מיני' דידי' לא קמבעי' לי' ואמאי לא תי' כס' הט"ז אך י"ל משום דהנה התוס' כתבו לעיל בדף מ"ז ע"ב ד"ה שלא דבלוקח ומוכר לא שייך אומדנא דהלוקח לא ירצה רק במתנה לא שייך כן דלא הוי רק דעת נותן. וכתבו התוס' הא דאמרינן גבי מוכת שחין אלא מעתה אם נפלה לפני יבם מוכת שחין אמאי לא נימא דאדעתא דהכי לא נתקדשה ותי' התוס' דמשום דלזה איך קפידא דלמה איכפת לי' דאם נפלה לפני מוכת שחין דלא תהא זקוקה והנה. הש"ך מסופק אם מסר מודעה וא"כ אפשר דמקח בטל דכיון דאיכא מסירת מודעה וגם אונס והנה לכאורה קשה אם נימא כס' הש"ך דהנה הא הב"י כ' דזה אין סברא דאמרינן אגב אונסא גמר ואקנה ואם יכפור ולא רצה לשלם מאה זוז ונתן לו נ' זוז לא שייך לומר אגב אונסי דזוזי גמר ואקנה דהא הנך זוזי לא הוי באמת שלו רק הוא הי' רוצה לכפור והנה איתא דעות דאם נתן לו רק ש"ח ולא מעות אם אמרינן דאגב אונסי גמר ואקנה או לא דכיון דלא נתן מעו' וא"כ לפ"ז אם אמרינן כסברת הש"ך קשה דהא בכאן לא שייך דאגב אונסא דזוזי דהא באמת זוזי שלו הוא אך דהוא לא הי' לו משלם וא"כ לא חשוב זוזי רק הנ"מ דע"י זה נתחייב לו הש"ח שמקודם ובש"ח לא שייך לומר לחד דיעה אגב אונסי דזוזי אך באמת מוכרח דלא כסברת הש"ך רק דהא הדין דאמרינן בחו"מ סימן ר"ז דדוקא אונס דאתא מכח גזלן הא אונס דאתא מכח אחר לא חשוב אונס וא"כ בכאן לא חשוב אונס מכח גזלן דהא אפשר דלוקח לא רצה כלל להבריח רק הוא מפחד אנפשי' והנה לכאורה קשה לס' הט"ז דהא בלוקח ומוכר לא אזלינין בתר דעת המוכר לחוד אך דבאמת הא התוס' כתבו דאיכא דלא קפיד לא אזלינין רק בתר דעת המוכר לחוד וא"כ ממ"נ מאי קפידא יש בכאן דיטרוף מלקוחות דהא אם לא יטרוף מלקוחות יקח המעות אצלו מה שנקט בעד השדה ומה לי שדה ומה לי דמי השדה דכיון דאין נ"מ ללוקח אלא דבאמ' נ"מ דהמעות יכול להבריחם ויאמר דאין אצלי דמים בעד השדה דנגנוב וא"כ שפיר הוי בטל המכורה דהא הוי אונס ולא נקיט דמי דהא בלא"ה מגיע לו אותן דמים רק דמיתר החוב והחוב ליכ' אגב אונסי אך דהא לא הוי אונס מחמת הלוקח וכיון דאמרת דקא קפיד דרצה לאבריח וא"כ הוי שפיר אנוס מכח הגזלן ושפיר הוי ממ"נ או דלא קפיד או דמכר בטל והנה זה הוי התי' לבתר דמשני מיני' דידי' לא קא מבעי' לי' משא"כ אם אמר מיני' דידי' נמי לא טריף וא"כ שפיר לא מצי טריף מבני חורין דאמר בשעת מעשה הי' ג"כ מעות אחרים לפרוע החוב שלך ואח"כ נגנב ממני ושפיר הוי קפידא דהא לא יוכל לטרוף מבני חורין ובאמת לא הוי כלל מעות אחרים ולפי דבריו הוי קפידא ואונס לא הוי מחמת הלוקח ולא יוכל לטרוף ומשא"כ לבתר דמשני הש"ס דמני' דידי' שפיר קא טריף ומתורץ שפיר קו' התומים על הט"ז

ובזה מיושב ג"כ דהא דלא מקשה ה"ד רק על ר"ש משום דהנה לכאורה לפמ"ש הרשב"א דמ"ה רק אם טרף קרקע יכול לטרוף מן היתומים משא"כ אם לא נגבה מקרקע רק מטלטלין דהנה הוי כמו שנשאר אצל יתומים וא"כ מטלטלין דיתמי לא משיעבד לב"ח וא"כ בכאן אם דאקנה לא משיעבד וא"כ קשה האיך עשה בשביל כך דיגבה מאותו הש"ח קשה דלמה ימכור וא"כ הוי דאקנה ולא מצי טריף וא"ל כמ"ש לעיל דהוי אומדנא קשה הא כתב הט"ז דאומדנא עשה פעולה דפיו ולבו שוין וא"כ סותר את הדברים שאמר ומכ"ש דגם בלבו אינו מועיל דפיו סותר את הדברים שבלב והוי כלא עשה כלל משא"כ בכאן ממ"נ נהי דלא הוי כאלו אמר דלוה אך באמת לא אמר דתופס בפקדון בעד חובו וא"כ ממילא אם נשתמש אח"כ חוי הלואה וזה גובה חובו וזה גובה חובו או די"ל לפמ"ש הפ"י דעיקר הוי מכאן ולהבא הוא גובה והנה באמת על האומדנ' הקשו התו' הא בעינן תנאי כפול ומכ"ש דלא מהני אומדנא אך לפי מה שפסק הרמב"ם אתי שפיר דבמעכשיו לא בעינן תנאי כפול וא"כ באומדנא הא הוי מעכשיו וא"כ בהלואה דהוי לענין שיעבוד עכ"פ להבא ולהבא בעינן תנאי כפול וא"כ לא מהני אומדנא בשיעבוד גבי מכר רק במחנה דלא בעינן תנאי כפול לחד דיעה וא"כ שפיר קשה דלמא ימכור הש"ח ומה פעל בלוה אצלו וא"ל דהא באמת פסקינן לפי המסקנא דאקנה משועבד י"ל דהא הוי הדין דאקנה יכול לחזור קודם שבא לעולם וא"כ קשה הא המלוה לענין מה לוה באמת יפרע מקודם וכן איתא בתוס' דמסתמא אינו נותן במתנה ופרעו מקודם א"ו דלא רצה (ללית) לפרוע כלל וכן כתבו המפרשים וא"כ כיון דאין רוצה לפרוע אין לך חזרה מקודם וא"כ אינו משועבד וא"כ תקשי לענין מה לוה המלוה כיון דלא שייך דרוצה למשכנו וכו' אך זה דוקא לרב ששת משא"כ לר"נ דס"ל ז"ג חובו וז"ג חובו וא"כ לא שייך דהוי חזרה דאינו חזרה רק דלוה עשה זאת בשביל זג"ח וזג"ח דיפרע זיבורית ויטול בינונית ומתורץ שפיר דהנה באמת הקשו המפרשים אמאי לא נוקי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אך מתורץ דהא לא שייך בכאן דפקח דיכול לטרוף דלמא ימכור הש"ח ודאקנה הא הוי חזרה דחזינן דאין רוצה לפרוע כלל דהא רב ששת ס"ל דהפוכי מטרתא משא"כ לר"נ לא הוי חזרה דא"ל דכוונתו בשביל ז"ג וז"ג דיגבה בינונית והוא יתן זיבורית משא"כ לר"נ אם ירצה לגבות וליתן לו זיבורית ליתן לו מיד בינונית או דימתין על הזמן אם ירצה לסלק לו בזיבורית וא"כ למה לוה ולח חייש דלמא ימכור הוא בינונית שלו לאחר הגבי' או דלמא יהא עבד לוה א"ו דהוי חזרה ומתורץ קושיות הש"ך דבאמת לענין מלוה דעשה לוה על עצמו מחדש השתא לא אמרינן דעשה כן רק ללוה שמכבר וכו'

ובזה מיושב מה דקשה על רמי בר חמא דחי' ביתמי וראוי ליטול ואין לו ולכאורה קשה דמי דחקו לזה ולא תי' כפשוטו דלוה לו על עשר שנים ועיקר הקו' דבמאי פליגי צ"ל כפי התירץ הראשון שבש"ס דלוה בו ביום דמטא זמני' אך מתורץ דהנה אם נימא כס' הש"ך דהטעם דלא משועבד ממלטלין למלוה כיון דאם מוכרו לא יטרוף מן הלקוחות לא הוי כאילו בא לידו יע"ש היטב וא"כ ל"ק מדאקנה דהא א"צ דאקנה דהא א לטרוף לס'