איגרא רמה חלק א נא

הבמעות שפיר קניא דס"ל לריש לקיש דאין יכול למחול הקנס כמו הירושלמי וא"כ הדין הוא כמו גבי שני חייטין דאיידי דרצה לקנות גמר ומקני ואינו יכול ולחזור מקודם כמו דהדין היא בשני חייטין א"כ דמי לעובר דנקנה במעות כיון דא"א במשיכה ובתוס' דב"מ דמשני חליבא דר"ל דלר"ש לכ"ש קניא מעות. לכאורה קשה קושיות מהרש"א לרבנן למה לי ומעלה הא בא לידו במשיכה י"ל משום דתוספות לשיטתם אזל דגם בדבר שלב"ל שפיר שייך קנין משיכה אי אמר מעכשיו א"כ י"ל דמיירי דמשך מקודם שעמד בדין והפקיד אצל הנתבע מקודם העמדה בדין דבודאי לא שייך דהוי כאלו נתן דהא מקני לבתר הכי ורבנן ס"ל דאדם מקני דשלב"ל משא"כ לר"ש כמ"ש התוס' בד"ה ור"ש:

אך יש לתרץ קושיות התוס' בד"ה שעמד בדין אי אמרינן דגם במשיכה מצי לאשכוחי דהנה לכאורה קשה מאי פריך הש"ס ת"ל ונתן מבעי' לי' דהא כתב הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ט' דמש"ה המלוה על המשכון אין שבועות משמט משום דהוי כמו ממשכנו שלא בשעת הלוואתו דהיכא דאין בידו לגבות חובו ממקום אחר הוי כאלו מכרו לו מקודם בחובו ונטל דמו דכך הוא גזה"כ כ"ז דזה לא יוכל לגבות חובו יהא המשכון שבידו כאלו מכרו לו עתה כו' א"כ ה"נ אי אמרינן מידה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור א"כ אם יודה יפטר מהחוב לגמרי וא"כ הוי כמו שמכרו לו בחובו ונטל כבר דמו וגבה כבר כיון דה"א לגבות חובו ממקום אחר וא"כ כיון דאי מודה לא מיפטר הוי מחייב קרבן שבועה אך כיון דמיעטו קרבן שבועה מחמת וכחש נמצא כ"ז דלא הודה לא הוי כאלו גבה כבר דהא אפשר לגבות חובו ממקום אחר אי אתי עדים וא"כ הוי כמו דאיתא בב"ק מי איכא מידי דאלו אתי סהדי נפטור ואנן ניקום ונחייבו קרבן שבועה א"כ צריך וכחש ומאי פריך הש"ס (ותוס') ויש ליישב דודאי קרבן שבועה תליא בלהוריש לבניו כדכתב הפ"י בשיטת רש"י אלא דלהוריש לבניו תליא באי מודה מופטר ומש"ה אע"ג דיחד כלי במשיכה וחזר והפקיד אצלו לא מצי להוריש לבניו דהא נגד גוף החוב בוודאי לא מצי להוריש לבניו דהא אי מודה מיפטר ולא ישאר רק חוב על המשכון אבל מ"מ ליכא חוב על הנתבע אפילו קודם שיודה הנתבע וא"כ הוי הדין כיון דמחל אגוף ממילא ליכא שיעבוד נכסים כסברת ר"ת דמש"ה המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול אע"ג דאין הדין כן במשכון היינו אם נימא דגם במשכנו בשעת הלוואתו קניא ולסברת הרשב"א הטעם אע"ג דלא קניא משכון מ"מ א"צ לחזור משום דלאו בעל דברים דידי את משא"כ היכא שכבר החזיר המשכון כמו בכאן ואפילו אם נימא דלא דמיא לשם כיון דנפטר ממילא כמו שכתב הש"ך בגר שמכר שט"ח ומת עיין בסי' סי' ס' ל"ז הא הכא זכה הבת כמו במתניתין וכיון דלענין גוף החוב זכתה הבת ונפטר מן היורשין משא"כ במפותה דהא מחלה וא"כ אין הקושיא רק מן האנוסה ע"ז שפיר משני כגון שעמד בדין ובגרה ובזה מ ושב קושית התוס' ד"ה לא כשלא עמד בדין וא"ת אי בלא עמד בדין פשיטא דלא מחייב קרבן שבועה כו' י"ל דאיירי דיחד כלי קודם העמדה בדין במשיכה וא"ל דמנה אין כאן משכן אין כאן דאיירי דתפס שלא בעדים דהוי כמו סהדי וא"כ כשחזר והפקיד לא שייך דיודה ופטר דא"כ קנה המשכון כיון דא"א לגבות חובו ממקום אחר והוי כמו משכנו שלא בשעת הלוואתו אבל מכח המיעוט וכחש שפיר ממעט כיון דכל כמה דלא הודה הוי קנס ולא קניא משכון דאי לאו אתי סהדי ומש"ה מיעוט מוכחש כיון דאי אתי סהדי הוי פטור כמו בב"ק אמרינן כה"ג משא"כ היכא דעמד בדין דהוי ממון מש"ה פריך אי דלא עמד בדין כפילא מי איכא דכל כמה דלא מצא הכלי ביד הגנב פטור כדאיתא בב"ק דף ס"ז כדכתיב אם המצא תמצא ונמצא דבשעת מעשה לא נתחייב כלל ומנה אין כאן משכון אין כאן ואין להקשות הא לא מצי להורישו לבניו אע"ג דאם יודה יהי' נקנה המשכון י"ל דהנה התוס' ומקש' בב"ק דף ע"ב ע"א ד"ה סיפא דשם משמע דקנס אפילו קודם העמדה בדין מצי להוריש ובכתובות משמע דקנס לא מצי להוריש קודם העמדה בדין דקאמר כי קאמר רבה ממון הוי להורישו לבניו בשאר קנסות משמע דקנס לא מצי להוריש ונראה ליישב דהנה לכאורה קשה על מה שכתב הפ"י בתירץ ר"י הלבן דמצי להוריש קנס לבניו. דהנה איתא בב"ב דף קמ"ח אמר דבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום למימרא דסבר רב נחמן כל דאיתא בברי כו' רב פפא אמר הואיל ויורש יורשו כתבו התוס' פירות דקל מש"ה מוריש לפניו לפי שירשו גם הבית והדקל נמצא מהתם שמעינן דקנס הואיל דהוי דשלב"ל לא הוי מצי להוריש דאל"כ יכול להקנות ג"כ במתנת שכיב מרע דשלב"ל דהיינו פירות דקל וצ"ל לפי אותן פוסקים דס"ל דאם אמר לאחר שב"ל מצי להקנות א"כ ירושה הוי כמו לאחר שבא לעולם אך אם אמרינן דגם לאחר העמדה בדין נמי אי מודה מופטר ונמצא דלא שייך גבי' לאחר שבא לעולם דמעולם לא הוי אחר שבא לעולם קודם הנתינה בודאי לא מצי להוריש קנס א"כ הכי פי' כי קאמר רבה ממון הוי להורישו לבניו אי לא הוי ממון לאחר העמדה בדין לא הוי אתי לעולם דלא מצי להורישו כלל וכיון דאמר רבה ממון הוי לאחר העמדה בדין ממילא מצי להורישו אפילו קודם העמדה בדין דהוי כאלו מקנה לאחר שבא לעולם ומש"ה לפי ה"א דס"ל דלאחר העמדה הוי ממון בודאי מצי להוריש אפילו קודם העמדה בדין דהוי כמו לאחר שבא לעולם א"כ שפיר קניא משכון ואין להקשות ניהו דלא מצי להוריש קנס א"כ מיד שמת הוי כמו שידעינן דלא מצי לגבות חובו ממקום אחר וקניא לי' המשכון כמ"ש הש"ך ז"א דהא דשלב"ל לא מצי האב להורישו לבניו כמו דמשמע בב"ב וכאן כל זמן שחי האב בודאי לא קניא המשכון אצל האב דהא יכול לגבות חובו ממקום אחר רק לאחר מותו ומשום הכי לא יכול האב להרושו אך אם היו מוריש שיעביד על המשכון וממילא מודה להם אח"כ קנוי' להם לגמרי ולכאורה קשה דכיון דעיקר תליא בלהורישו לבניו צ"ל לאביי כמ"ש התוס' דמיכחש שמעינן לח דמצי להוריש לבניו א"כ קשה לפי מה שתירץ הפנ"י דכ"ע מודה היכא דמוריש הגוף הדבר מצי להוריש קנס לבניו ובהך ברייתא הא קתני המית שורך את עבדי ובהך מוריש גוף הדבר דהיינו העבד כמ"ש המגיני שלמה ואמאי מיעט רחמנא מוכחש וצ"ל דעכ"פ נגד יחד כלי זאת לא מצי להוריש לבניו דנגד זה לא שייך מוריש גוף הדבר ומש"ה פטור מקרבן שבועה וח"כ עכצ"ל דלר"ש נמי בעינן יחוד לכלי א"כ קשה קושיות הנ"ל מאי פריך הש"ס ת"ל ונתן מבעי' לי' הא יכול לאשכוחי אש כבר נשבע אבושת ופגם ולא שייך שני תירוצים הנ"ל שכתבתי דהא אנן קיימינן השתא דגם במשיכה יכול לאשכוחי יחוד כלי ולר"ש בעינן יחד ונסתר שני תירוצי' הנ"ל אכן לפמ"ש ליישב קושיות התוס' דב"ק ממילא יכלונא לומר דלר"ש לא בעי יחוד כלי ממילא ל"ש דקניא בשבועה כמ"ש לעיל

אך קשה לפ"ז ל"ל לאוקמה שמתה לאחר העמדה בדין לוקמי שבגרה קודם העמדה בדין ומחה קודם העמדה בדין א"כ שפיר קתני יצאו אלו שהם קנס שבא לידם מכח קנס דהא בא לידו קודם העמדה בדין ואין לומר דהא אין אדם מוריש קנס דהא מה דירתי מכח הבת הוי אחר העמדה בדין ממון וכיון שכן היא מצי להוריש אפילו קודם העמדה בדין דהוי כמו שמקנה לאחר שבא לעולם וצ"ל דא"כ יהא קשה ממפותה דהא לא מצי לירש מכח הבת דהא כבר מחלה וצ"ל כמ"ש לעיל מכח המפנה למלך כיון דאיהי לא עמדה בדין לא מצי למחול אבל כל זמן דלא עמדה בדין לא מצי לירש מכח הבת דהא מחלה ובזה מיושב דהפי' הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו כפשוטו דכיון דקניא המשכון אם יודה כסברת הש"ך וא"צ לומר דהפירוש כיון שעמדה בדין ובגרה ומיושב קושיות הפנ"י על רש"י וגם רש"י מודה דמכח לימוד ונתן אפילו אם יודה לאחר העמדה בדין פטור רק הכא עיקר הקושיא היא אם יודה יקנה המשכון לגמרי אך מעבד שאמר לו עבדו הפלתי את שינו דלא שייך יחוד כלי קשה מאי משני כשלא עמד בדין כקושיות התוס' וי"ל דאיירי דיחד כלי למעשה ידי' ודלא כסברת התוס' שכתבו דאי אמרינן צריך גט שחרור אי תפס הרב מעשה ידי' הוי שלו ובזה יש לקשר דברי תוס' ד"ה לא בשלא עמד בדין דבאמת לכאורה על קושיות התוס' אי דלא עמד בדין פשיטא י"ל כמו שכתבתי לעיל מכח יחוד כלי דניקנית לו כמ"ש הש"ך אך לפי תירץ ר"י בר אברהם דרבה דאמר ממונא הוי היינו כשאין הבת קיימת א"כ צ"ל לר"ש דלח דרשינן לאבי הנערה ולא לאבי מתה א"כ קשה מאי פריך הגמרא ת"ל ונתן מבעי' לי' הא מצי לאשכוחי אם כבר נשבע אבושת ופגם כמו שכתבתי לעיל והתירוצים שכתבתי לעיל לא שייך אי לא דרשינן לאבי הנערה ולא לאבי מתה דדילמא איירי דהבת מתה וצ"ל ע"פ סברת המשנה למלך דלאחר העמדה בדין לא מצי להסתלק נפשו וא"כ במאי יקנס כיון דליכא מעות וא"כ ע"כ צ"ל דלא מצי לאשכוחי בקנין משיכה דאל"כ יעמוד יחוד הכלי בקנין משיכה א"כ מקשו התוס' שפיר אי דלא עמד בדין פשיטא ולמ"ש בי"ד דאם משכון על חוב מקודם מנה אין כאן וכו' צ"ל דלמ"ד דהקנין במשיכה צ"ל ג"כ דהמשכון במשיכה ג"כ בהנאת מחילת מלוה דאל"כ מנה אין כאן וכו' ולפ"ז מתורץ קושיא ג"כ לפי דברי הש"ך דהא בכאן א"א למוחלו כמש"ל דהוי דשלב"ל ומנה אין כאן משכון אין כאן לכן א"א להקנותו אפילו במשיכה או בהגבהה ומחמת ערב לא מצי להקנות ולפי דברינו נתיישב הרמב"ם במה שקשה עליו שפסק שאין אדם שיכול להקנות דבר שאין לו קצבה א"כ אמאי מחייב רבנן שבועה אבושת ופגם ור"ש סבר לא שביק אינש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ הא הכא בעינן יחור כלי ואין קצבה במה שמקנה לו דהא לא קייץ עדיין בושת ופגם וא"כ לא מקנה לו דבר קצבה ולפי דברינו אתי שפיר דהא באמת אין יכול למחול דבר שאין לו קצבה וכמו בדבר שלב"ל אם היא רוצה לקנות דבר שלב"ל ומקנ' דשלב"ל דשלב"ל ה"נ בדבר שאין לו קצבה דאם הוא רוצה לקנוח דבר שאין לו קצבה גמר ומקני ג"כ דבר שאין לו קצבה

וכדרך אחר נראה ליישב קושיא הנ"ל על הרמב"ם דהנה איתא בב"מ ואילו תשומת יד לא אהדרי' לאו משום דמחוסר משיכה. ולכאורה קשה לפי מה שכתב הרשב"א בפי' דיחוד כלי בשעת הלואתו א"כ קשה לפי מה דאיתא בחוה"מ סי' ק"ז דאין היתומים יכולין לסלקו בנכסים שלהם רק במעות לפי שהנכסים אינן משועבדים לב"ה א"כ ל"ל קנין אם בשעת הלואתו מחל השיעבוד מכל הנכסים רק מאותו דבר יהא יכול לגבות א"כ הוי כמו משכון דהוי כמו אפת קי כיון שאינו יכול לסלקו בנכסים אחרים כיון דאין שיעבידו עליהם כמו גבי יורשין י"ל משום דהא נכסי' דאינש אינון ערבין בי' וכל היכא דאין לגבות מן הלוה אין יכול לגבות מן הערב וא"כ אם מסלק בנכסים אחרים שוב אין שיעבוד על הגוף דלענין חוב גוף שפיר יכול לסלקו בנכסים אחרים דלענין שיעבוד הנכסים איכא חילוק בין מה שיש לו שיעבוד עליו ובמה שאין שיעבוד עליו אבל לא לענין הגוף משא"כ גבי יורשין דליכא גוף דהא כבר מח ונפטר הגוף ממילא שלא מכח המלוה א"כ מש"ה אין יכול לסלקו אך קשה הא אמר רבא בגיטין דף ע"ה נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וכתבו התוס' והא פרעון הוי בע"כ פרעון וכו' וי"ל כיון דאין פסידא וא"כ הכא שפיר אין יכול לסלקו בנכסים בע"כ דא"כ מפסיד המלוה דלא מצי לגבות מן אותו דבר ששיעבודו עליו משא"כ אם לא הוי פרעון ועדיין יב א חייב