איגרא רמה חלק א מח

כיון דאין מועיל בלא מיגו הוי כמו תרי ותרי וכמ"ש וכמ"ש הגי"ת הך כללא דהיכא דאין מועיל העדות בלא מיגו והו' כמו תרי ותרי דאנן סהדי וא"כ כל כמה דלא תפס מיני' יכול ליטול ולאחר התפיסה ממילא לא מועיל דהא הוי שקר הערות דכל כמה דלא יתפוס לא יטול וא"כ ממ"נ העידו שקר תוכ"ד והוי למפרע פסול ונתבטל הקיום ואך לענין פ"ד ל"ש לומר כן דממ"נ עם יתבטל הקיום הוי רק מדרבנן אין מועיל התפיסה דבעי קיום רק מדרבנן ובדרבנן לא אמרינן פ"ד ומתורץ שפיר הרמב"ם הנ"ל ועוד י"ל הרמב"ם הנ"ל דהנה אע"ג דבאמת לכאורה משמע מדברי הרמב"ם דאמר תוכ"ד דאין דנין דיני קנסות רק מפיהם ולח מפי כתבם דמשמע דאפילו קיום נמי הוי רק מדרבנן י"ל משום דהנה על הך קו' הנזכר לעיל היאך שייך אלומי עדים דהא לדבריך הם פסולין ז הוי תחילתם בפס ל וי"ל משום דהנה באמת בתרי גופין הא פ''ד והנה מצינו בכה"ג גבי עדים שחתמו בשטר אחד ופסולין לאחד וכשרין נאחד דאמרינן פ"ד וכן בקיום אע"ג דלא הוי דוקא על עצמו ולא נתבטל השאר וכמ"ש התומים דכיון דעכ"פ בהך עדות לא משכחת בשום אופן דכשר להעיד דלדבריו פסולין והוי כמו אשה דלא נתבטל העדות. רק בכ"מ אמרינן פ"ד וא"כ דילמא אחד דמעיד על עצמו הוי שקר ומה דמעיד על חבירו הוי אמת וא"כ לא הוא קרוב רק חבירו וא"כ בדרבנן אמרינן בכשרין וא"כ בכאן מהני קרוב אחד מהם דכיון דהוי השטר רק מדרבנן ומה"ת בלא"ה יכול לחזור לשיטת הרמב"ם הנ"ל וא"כ מועיל קיום שטרות בכ"מ דכיון דהוי מדרבנן מועיל קטן או קרוב אחד וכמו דאיתא בהג"א ומרדכי סוף פ"ב ואם כן ל"ש לדבריך והוי בכ"מ דמועיל קטן לענין קיום דעכ"פ לענין מזויף אם הוא אינו הוי לא חשודי לזייפו זה הוי מה"ת ומ"ה סגי ומשא"כ בכחן ז"ה מיגו דאומר א"ז ח"י דהוי בעי קיום מה"ת ומש"ה שפיר לא הוי ק' לדבריך אך דלפ"ז ק' דצ"ל דא'מעיד ע"ח וא"כ אמאי פליג ר"מ ואמר דל"א מיגו עכ"פ יהא כ"א מהימן על חבירו לא הוי חוזר ומגיד והוי כמו אחד דמעיד אך דבאמת י"ל דהוי על כ"א רק אחד אך באמת ע"א עכ"פ ממ"נ הוי פסול לעדות דהעיד שקר על חבירו דהא יהי' ראוי לצרוף אם יבא עוד אחר אך י"ל דס"ל לר"מ כת"ק דר"ש בן קרחה דאין מועיל צירוף רק אם ראו ב' עדים המעשה כאחד דראו בב"א הא לא"ה לא מהני וא"כ ע"כ חתמו ביחד וא"כ פ"כ בשטר אמרינן בסתמא וא"כ אין חוזר ומגיד וא"כ לא מצטרף זה אך הא איתא בסנהדרין בדף ל' ע"ב אמר ר"ה א"ר מודה ת"ק בעדות קרקע דכיון דא' מנה מסהדי ומשא"כ בקרוב מודה דמצטרף וא"כ מ"ט דת"ק פ"כ צ"ל דאיירי דאין כ"א מעיד על חבירו ומש"ה פליג ר"מ וא"כ ל"ש אלומי עדים דהא לדבריך הוי פסולין דהא ג"כ איירי דאין מעיד על חבירו דאל"כ מ"ט דר"מ דהא הוא מהימן עכ"פ על חבירו דהוי תחילתו קרוב לחבירו וא"כ עיקר הקו' עכ"פ אמאי פליג ר"מ באנוסין היינו מ"נ עכ"פ יהא נאמן אחד על חבירו דהא אונס מ"נ ועכ"פ לכ"א ואחד השטר בטל אלא דאין מעיד אחד על חבירו וא"כ לא הוי אלומי עדים יפריך שפיר לר''ה או חולק בין עדים ללוה ומתרץ שפיר קו' הנ"ל של התוס' ולפ"ז מתורץ הרמב"ם הנ"ל ולק"מ דהנה בדיקדקן דק' דארבמב"ח שני דינין חדא דנאמנין העדים ואנוסין מ"נ אפילו כ"י יוצא ממ"א ועוד באכיוממ"א נאמן לומר אנוסין מ"מ והק' ע"ז דבאמת כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וחוזר בזה ג"כ דאנוסין מ"מ א"נ אפילו אכיוממ"א וע"ז לא הקשה כלום וי"ל משום דהנה באמת כיון דאיירי דכל א' מעיד על חבירו דאם לא כן הא לא מהני כלום דנגד ע"א לא מצי למיטען פרעתי לשיטת הרמב"ם וא"כ ל"ש חרי ותרי דלא הוי רק כמו ע"א למ"ד אלומי וא"כ עכ"פ נהי דעל עצמו א"נ עכ"פ על חבירו יהא נאמן ומאי דחתם עצמו עם רשע בשביל זה לא עבד הוא איסור כמ"ש הסמ"ע בקרוב דכיון דענין אמת עיש"ה. אך ז"א דא"כ יהא נאמן דכ"א כשר על חבירו וא"כ הוי פסלינן והאיך מעיד על חבירו והוי שניהם פסולין וא"כ ליכא עדים ואלא דס"א יהא מהימן על חבירו ולא על עצמו וא"כ הוי רק ע"א וק' דהוי מיגו במקום עדים ול"ש תרי ותרי אך דמקשה לפ"ז דא"כ אם יבא עוד ע"א ויצרף יהי' תרי ותרי והוי הקיום פסול אך באמת ל"ש דנצרף דאם יצרף לא יהא מסימן דאין חוזר ומגיד וא"ל דהו"ל מיגו דהא הוי כמו מיגו לפני עדים דכיון דאין הב"ד פוסקין כן אדרבה פוסקין לאיפוך דלא מהני וכמש"ל ומ"ה אינו נאמן אך לפי ס"ד דרמב"ח דא"צ למיגו דנאמן בלא מיגו וא"כ שפיר אמרינן דהוי עד פסול דהא אם יבא עוד אחר יהי' נאמן בלא מיגו רק דהוי כמו תרי דהא ל"ש אינו חוזר ומגיד דהא כמו לר"נ באמנה אע"ג דלא שוי' נפשיהו רשעי' לא מהימן כיון דהוי עקורה ה"נ הוי שטר בע"א דהוי פסול מכח נמצא א' מהם קרוב או פסול או מכח מזויף מתוכו וא"כ הוי עקורה לגמרי אח העדות ובודאי לא מהימן לפי המסקנא בלאו מיגו ולא חשוב בלא צרופו דלא חשיב מיגו ומשא"כ לפי ה"א דא"צ מיגו וחוזר ומגיד וא"כ שפיר מהני עכ"פ לענין לאצרופי לחבירו אם יבא עוד א' דמיגו א"צ וא"כ הוי פסול דמעיד שקר אם אין אמת כדבריו מעיד שקר על חבירו והוי הקיום פסול וא"כ לפי ה"א מהימן ופסול השטר משא"כ לפי המסקנא דבעינן מיגו ולענין דהוי תרי ותרי אם יבא עוד ע"א וא"כ אם יש לעד מיגו שפיר מהימן אך דל"ש מיגו עפ"י סברת הרא"ש אע"ג דהוי חדי ותרי ובתרי ל"ש מיגו נמצא קרוב דהוי כמו כל כת בפ"ע באה ומעידה דלא ידעו אם הוי פסול כמ"ש התוס' לקמן והפ"י בב"ק דף ע"ג ושפיר מתורץ הדקדוקין לפמ"ש וא"כ למה נקט דאאמע"ר תיפ"ל לדבריך נכרי נ"ל לפמ"ש הרא"ש מיירי שאמר עשינו תשובה וא"כ אמרינן דיהא הסיפן עכ"פ א' דע"ע אינו נאמן וכשר על חבירו נאמן דהוי פסול ועשה תשובה וחבירו מעיד ע"פ כן דהוי שקול ועשה תשובה וא"כ הוי קרוב וקטן ונתרחק ונתגדל כשר לענין מעיד על דרבנן מה שהי' רואין כשהוא קטן כיון דיש לו עוד ע"א כשר עמו ומש"ה אמרינן אין אמע"ר וא"נ כלל לפסול עצמו אע"ג דעשה תשובה וא"כ לק"מ על הרמב"ם הנ"ל דהיה דכיון דכ"א מעיד ע"ע ועל חבירו וא"כ על חבירו שפיר ל"א פ"ד ונאמן דהוי מכח ממון וחבירו העיד ע"ע דהוי מ"כ דפ"ד וא"כ מה שיעיד זה לא מעיד חבירו וכן לענין זכירת הלואה דמנא ידעו דלא ראו ההלואה רק מכח אנוסין והוא לא אמר כך רק דאין זוכרין או מ"כ ומש"ה אין מצרפין וא"ל דכ"א מעיד רק ע"ע י"ל דכיון דבב"א מעיד ע"ע ועל חבירו ובדיבור א' וא"כ כיון דע"ז אין נאמן אינו נאמן לגמרי דוקא היכא דשייך לעצמו פלגינן דיבורא כן דעת הרמב"ם ודלא כמ"ש לעיל וכדעת הראב"ד הביאו הרא"ש במס' מכות או י"ל דלדעת הרמב"ם דבעינן דהוי מעיד אחד וגם השני הא דוקא על אחד ואם ל"ה לא הוי כתרי ותרי וכדאית' במס' ב"ק דמסהידו בי' תרי בחד ובי' תרי בחד יעש"ה ומתורץ הרמב"ם הנ"ל

והנה י''ל הרמב"ם הא דהביאו הלח"מ בשם מהר"י ומאי פסק הרמב"ם במודעא דנאמן בכ"י יוצא ממ"א גבי ובתנאי הי' דברינו פסק דוקא בכיוממ"א דהא בש"ס משמע דתנאי הי' דברינו מגרע גרע ועדיף מאמנה דהוי רבא מסופק דאע"ג דבאמנה ומודעי לר"נ א"נ מ"מ בתנאי הי' דברינו אפשר דנאמן וא"כ לפי האמת דפסקינין דנאמנים בכ"י יוצא ממ"א ג"כ בודאי במודעי וכמ"ש בתנאי הי' דברינו דנאמנים ונ"ל משום דהנה באמת הפוסקי' כתבו דניתן לכתוב לענין מעות ולכאורה ק' הא איתא במס' ב"מ גבי לא ניתן לכתוב והוי מפיהם ולא מפי כתבם ויכול להר"מ אך ז"א דממ"נ אם לא ניתן לכתוב וא"כ אם יהא יכול לטעון להד"מ ולא יהא מהימן העדים וא"כ הדר הוי דעתו לכותבו דאל"כ לא יהא נאמן וא"כ ממ"נ א"נ להר"מ דאל"כ אם יכפור וא"כ לא יהי' נאמן לכתוב ולא יהי' יכול העדים לחזור אך הא איתא בש"ך חו"מ סי' מ"ט דאם כתב בכתבו דיהא דין שטר עלי' אעפ"כ מצי למטעון פרעתי דהא באמת לא הוי שטר וא"כ ממ"נ דאם נימא דהעדים נאמנים דהוי מודעי וא"כ הוא אומר דפרע וא"ל א''כ לא יהא נאמנים העדים ומאי הוי וא"כ יהא ממ"נ דין שטר איך עכ"פ אם הלוה התנה עליו אפילו דיהא דין שטר מ"מ אינו מועיל עכ"פ שלא יהי' יכול לטעון פרעתי דאעפ"כ כיון דאינו זוכה מן הלקוחות עבוד אינש דפרע ויהא השטר אצל המלוה. והנה באמת להך דיעה דס"ל דאם טען אצל המוקדם להד"מ לא החזיק דלא הו"ל דין שטר וא"כ מאי דפסיק במס' ב"מ דף פ"ב ע"א לימא דלא ניתן ליכתוב משמע דגם לענין זה דיכול לטעון להד"ם דאל"כ הא לענין להד"ם וא"כ לפ"ז מאי מהני הכתיבה של העדים דהא יכול לטעון אך באמת א"ש דכיון דעדים ידעו דבאמת נתן לו המעות וא"כ ממ"נ מהני אצל המעות דאם יטעון להד"מ יהא נאמן וא"כ לא מהני לענין המעות וא"כ הו"ל לא ניתן ליכתוב והוי השטר בתקפו דהא אין העדים נאמנים דהא מסר מודעא דהא הו"ל לא ניתן ליכתוב וא"כ ממ"נ יהא מהני לענין להד"מ וא"ה לענין פרעון לא מהני דהוי ממ"נ דהא מ"מ אינו יכיל לגבות מלקוחות משאר לקוחות וא"כ לא יהא דזל נכסים ושפיר יכול לטעון פרעתי ורק נ"מ לענין להד"מ וא"כ ממ"נ אם יטעון הלוה באמת מקוים רק מסירת מודעא לא יהא נאמן כמש"ל דהוי מיגו במקום עדים דכיון דאין העדים נאמנים בכ"י יוממ"א והוי כמו אנן סהדי וכמ"ש הרב המובהק הגי"ת רק דעדים נאמנים דהוי הם ג"כ עדים וכמש"ל ואלא דאכיוממ"א וא"כ ממ"נ הא אם הם עדים על כ"י נאמנים ואמרינן מסתמא זוכרין והוי כמו שמעיד על מנה וא"כ מאי מהני שטר דהא בלא"ה בע"פ יכול להעיד והוי כמו שמעידין בע"פ ואלא דמלוה יודה וא"כ ל"ש דממ"נ אי דהוי שטר וא"כ יכול לטעון להד"מ ומיגו להוציא ל"א כן הוא דעת הר"ן ומר בר רב אשי דאמרו דניתן ליכתוב וק' היאך ניתן לכתוב הא לא משכחת אלא משום דכ"י יוממ"א נאמנים מכח האי סברא דניתן ליכתוב וא"כ נ"מ אם יודה הלוה או העדים יאמרו בע"פ רק דמכר ולא יאמרו בע"פ אמנה שבשטר ומש"ה שפיר פ' הרמב"ם כן ועי"ל מוכח דאין עד נאמן על חבירו מרמב"ם וכמש"ל דדמיא למודעי דא"נ היכא דעיקר רק דניתן ליכתוב והנה הא הדין דאם פסל עדי מודעי אזי לא מהני מסירת מודעי וא"כ הוי ממ"נ מהני נגד המעות דלא מצי למטעון דממ"נ דאם נימא דמצי למטעון להד"ם ואם לא מהימן העדי' דהא ל"נ לכתוב וא"כ ליכא עידי מודעי וממ"נ מהני לענין להד"מ ומשא"כ אם הלוקח יודה בודאי לא מהני דהוי מיגו להוציא ועוד דהא הלוקח לא ידע ממסירת מודעי ולא יודה ולענין פרעון שפיר דהא מקודם הוי מהני ממסירת מודעי קודם פרעון וא"כ ממילא פרע אח"כ ול"ש שטרא בימ"ב דהא באמת זאת לא ידעו העדים אם פרע אם לא וא"כ באמת לא ניתן ליכתוב ומשא"כ לענין להד"ם וא"כ ממ"נ ניתן ליכתוב דהא העדים לא ידעו דבאמת נתן לו המעות ומשא"כ לענין פרעון דכיון דמיד נתבטל המקח קודם דפרע לו דהא הוי מהני וא"כ ע"ע דכתב לו דין שטר מ"מ פרע לו דהא לא מצי למיטרף מלקוחות אע"ג דיהא הדין דלא מצי למיטען פרעתי ונתיישב שפיר הרמב"ם הנ"ל

ולפי הנ''ל מתורץ הדקדוק דארמב''ח אח"כ אבל אנוסין היינו מ"מ אאמע"ר וגם הרמב"ם מתורץ דה"פ דבאמת בעדים ל"א מיגו רק שתקו אמרינן בעדים וא"כ אם הוי אמר כמו דבאמת אינו זוכר הוי אמרינן מיגו דאי בעי שתקו ואך השתא לא הוי שתקו רק טענה אחרת הוי מצי למיטען וא"כ רמ אם ירצה לקיים בקיום דמהני מדרבנן והוי מיגו לעדים דהוי טען לא חתמתי דהוי בעי קיום מה"ת וא"כ עדיין מע"ר במאי דאמר שקר ואם הוי