איגרא רמה חלק א מז

קיום וא"כ ל"ש חזקה דהא הוי קיום בטל ולפי הנ"ל הוי הפי' דבשלמא בקרובים וקטנים הוי שפיר במקום עדים דחזקה כו' ומש"ה הוי כמו עדים וא''ל דהוי עדים ג"כ ומ"ש מהרש"א ומהר"ם שיף דהוי לדבריהם הם פסולי עדות ולא הוי עדים ומשא"כ באנוסין מ"ט דהא הוי הם עדים אך אם מא דבאמת לא מהני קטן בצירוף עוד ע"א אם טען הלוה מזויף רק אם טוען טענה אחרת במיגו דמזויף אזי הוי מדרבנן לא הוי קשה דממ"נ אם יטעון מזויף לא מהימן קרובים אלא דיטעון טענה אחרת וא"כ כיון דאיכא גדול עמו והוי מחושויל"מ ובלא"ה לא נוכל לומר מיגו וא"כ לא משכחת יהי' מהני עדותן כשהן קרובים והשתא הא מועיל וא"כ לא הוי תחילתו וא"כ במחשויל"מ כתבו התוס' בב"מ דהוי פלוגתא דתנאי ובזה פליגי ורבי ומה ס"ד דמקשה אלא בפסול עדות ובזה מיושב קושיות התוס' הנ''ל משום דבאמת אם אמרינן דאלומי עדים וקשה בקטנים וקרובים דלא וי עדים דלדבריך המה תחילתם בפסול וע"כ צ"ל דבאמת אם טען מזויף בפרעון הוי משיול"מ וא"כ קשה הא ר"ה אמר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ומשמע בכל הטענות וכמ"ש התוס' דנקט כתב מודה בשטר שכתבו שלמא לר"י א"ל דרק על שטר אמנה א"ל כן יע"ש וא"כ היאך משכחת קיום דרבנן דממ"נ אם טען מזויף הוי מן התורה ופרעון בלא"ה אינו דר"ה אמר רב אמר לקמן דעד נעשה דיין ואמרינן דש"ג דס"ל דקיום דרבנן בשלמא במתניתין דלקמן בלא ר''ה אמר רב א"ל דס"ל דהוי מחשויל"מ לא אמרינן או בקרקע ומשא"כ כשהוא קרוב וא"כ ל"ש דאלומי עדים לדברי ר"ה ומקשה ר"נ שפיר אימא הלכה כר"מ

ובזה מיושב הא דאמרינן לקמן אר"י א"ר האומר שטר אמנה כו' ומקשה דאמר מאן אילימא דאמר לוה כו' והקשה הר"ן אמאי לא אמר ג"כ כמו בעדים אי כת"י יוצא ממקום אחר פשיטא ואי אין כ"י יוצא ממ"א אמאי לא מהמן והנה עוד בתוס' דמשני לעולם דקאמר לוה כו' סתם עי"ש בספר אסיפת זקינים אך י"ל דבאמת סברת המקשה אע"ג דאין כ"י יוצא ממ"א אינו נאמן משום קו' התוס' דהוי מיגו במקום עדים והוי התי' דהוי הם ג"כ עדים משא"כ בלוה לא שייך זאת ומש"ה פשיטא דאינו נאמן וע"ז תי' לעולם דקאמר לוה וא"ל פשיטא דהוי מכח מיגו במקום עדים ע"ז תי וכדרב"ה א"ר מודה בשטר שכתבו וקשה לפי"ז אמאי מהימן העדים ת"ל דהוי מיגו במקום עדים וא''ל דהוי הם ג"כ עדי ק' הא לדבריהם הם פסולין וא"ל דכשרין קרובין קשה אר"ה א"ר מודה בשטר שכתבו סתמא אין הלוה מהימן וא"כ קשה לדבריו מתקיים קיום דרבנן דהא ממ"נ אם טוען מזויף מן התורם בעי קיום ואי טענה אחרת בלא"ה לר"ה א"ר אינו נאמן והוא גופי' אמר עד נעשה דיין קיום שטרות דרבנן אלא מזויף נמי הוי מדרבנן וא"כ שפיר הוי פסול בעת קורבתו וא"כ לא הוי עדית דלדבריו הוי עדות אלא פ"כ צ"ל על קו' התוס' הנ"ל או כתי' התוס' דאם אמרינן מיגו בכה"ג מיגו אנן סהדי וא"כ שפיר יש להאמין רק דאינו נאמן מכח סברת ר"ה הואיל דקיום שטרות מדרבנן והם אמרו והם אמרו או משום דירא ומתורץ קו' הנ"ל של הר"ן והנה י"ל דהא דפליגי על הטור דכ"כ א"א הרא"ש דתנאי הי' דברינו נאמנים אך אי כיי יוצא ממ"א ומנלן בדעת הרא"ש כן ונ"ל ישוב דהנה לכאורה ק' לפי מאי דאמרינן בב"ק דף ע"ג ע"א דאם הוזמו על הטביחה הוי בשעת גניבה פסולין יע"ש בספר פ"י וא"כ לכאורה ק' אמאי הוי לר"ג אם אמרו כ"י הוא זה ותוכ"ד אמרו אנוסין היינו האי הוי פסלינן לעדות כמו שם דאם אמרו בטביחה שקר הוי תוכ"ד פסולין. אך י"ל דבאמת אם קרובים או שאינם ראוים לעדות אמרו שקר לא עבר על לא תענה דכיון דאינו ראוי לעדות מעולם ומשא"כ בטביתה הוי מעיקרא ראוי לעדות וא"כ בכאן דכיון דהוי הדין דאינו חוזר ומגיד וא"כ מעולם לא הוי כמו שאינו ראוי לעדות ולא עשה עבירה אך לפ''ז ק' אמאי הוי בעי ר"פ לומר אם ע"א אמר תנאי הי' דברינו באין כ"י יוממ''א אין נאמנים ק' ממ"נ דכיון דתוכ"ד העיד בשקר עדות וא"כ מעיקרא מה שאמר תוכ"ד נמי פסול וא"כ לא מקרי קיום וא"ל דלא מועיל בעדותן לא עבר על לא תענה דהא בכאן דתנאי הי' דברינו הוי נאמנים אם הי' שנים רק דאין ע"א מועיל במקום שנים וא"כ אם יבא עוד ע"א ויצרף יהי' מועיל עדותן וא"כ שפיר נ"מ בעדותן אם יבא עוד ע"א דאיני מועיל שיצרף דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד וא"ל דהו"ל מיגו דלא אמר כי הוא זה ז"א דהא כ' הרא"ש ומביאו בש"ע ח"מ סי' ל"ג סעיף י"ח דאם אמר לפני עדים וראוי דמגיע לו ממון דאינו נאמן במיגו דהכל תלוי בשערה שיפסק לו הב"ד ועדים דלא מצי למיפסק דלא מהני וא"כ בכאן הא הב"ד פוסקין לאיפוך דהוי השתא רק ע"א דאינו מועיל דגרע מלפני עדים דהא בכאן הב"ד יותר גרע מעדים דפוסקין לאיפוך ולא מהני מיגו וא"כ כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

והנה הרא"ש ס"ל בכתובות דלא טענינן מזויף בעד יתמי ולקוחות ועוד ס"ל בתשובה דבתרי ל"א מיגו אפילו יש להם דררא דממונא והנה ק' התוס' בקדושין ל"ק לפ"ז דהוי מש"ה בשנים ל"א מיגו רק גבי קיום דמועיל ע"א דר"ה א"ר אמנה אינם נאמנים לוה הא אמר עדים נאמנים וכמ"ש התוס' וק' ממ"נ היאך איירי שלא בפניו אי מן הלקוחות בלא"ה לא טענינן מזויף ואלא דרוצה לגבות מן הלוה ק' ממ"נ אי איירי קודם שטען הלוה הוי דאין אחד יודע מה בלב חבירו דלא ידע מה דיטעון הלוה דכיון דס"ל להרא"ש דאפילו היכא דאיכא דררא דממונא אמרינן אין אדם יודע מה בלב חבירו אלא ע"כ דכבר טען הלוה ומאי טען אם טען אין זה כ"י ולא צוה להם לכתוב ולחתום וא"כ הוי הדין כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי ואפילו אם ע"א מעידין על פרעון אינו נאמן וא"כ הוי בכאן נמי אין נאמנין אלא ע"כ צ"ל דטען הלוה מקודם אמנה וא"כ הוי כס' רש"י והנה התוס' הק' על רש"י ז"ל וא"כ האיך שייך אלומי עדים וצ"ל כס' המגיני שלמה ומהר"ם שי"ף דאע"ג דבעלמא ל"א מיגו מ"מ בכאן כיון דעדים מסייען אמרינן וא"כ ק' האיך הוי כלל מיגו דהא מקודם לא אמר הלוה ולא פסק הב"ד דנאמן דלא אמרו העדים ואי הוי הדין דמהני מיגו מהוי כמו עדים ע"כ צ"ל כיון דאלומי עדים אע"ג דהוי כמו עדים לפני עדים מהני מיגו וא"כ הדרא ק' לדוכתא אמר ר"פ בע"א דלא מהני ממ"נ הוי קיום פסול דהא והא מועיל עדותו של עד אחד אם יבא עוד ע"א וכדלעיל אלא ע"כ דאיירי בכ"י יוממ"א וא"כ ל"ק דהקיו' פסול ושפיר מוכיח הרא"ש דתנאי היו דברינו הוי אפילו בכ"י יוממ"א ומתירוץ:

ועוד י"ל קו' הר"ן הנ"ל. דהנה י"ל מה דהקשו התוס' על פירש"י ז"ל דאיירי בלוה מודה וא"כ האיך שייך דאלומי עדים ונ"ל דהנה התומים הקשה דיהא נאמן במיגו דהוי אמר ע"א ל"ז הוא חתימתו ולכאורה באמת לפמ"ש התוס' דהוי מיגו במקום עדים ותי' דאין הקיום מועיל וא"כ הוי רק מדרבנן דהא הוי בלא קיום עכ"פ לא אמרו השתא אין זה ח"י והנה רש"י כ' הטעם דמה דלא אמרינן מיגו משום דמראורייתא לא בעי קיום רק מדרבנן והם אמרו ולכאורה ק' מאי הוי הא דעכ"פ אי הוי טען מזויף הוי עכ"פ פטור מלשלם דהא אמרינן מיגו דהוא רוצה והוי פטור בטענת שקר א"כ כיון דמצי לזכות יהא מה ממ"נ הוי בידו מיגו שלא לשלם. אך באמת כוונת רש"י דעכ"פ בכאן לא מועיל מיגו דהא הוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי וע"כ צ"ל דלא מקרי קיום וא"כ הוי רק מדרבנן מה דאינו מועיל השתא דלא מקרי קיום וא"כ הם אמרו והם אמרו וא"כ שפיר מ"ה הי עדים עדופי שפיר אע"ג דכבר טען הלוה דאם ירצה הוי טען דא"ז ח"י וא"כ הוי שפיר הלוה מהימן מכח מיגו וא"ל דהוי מיגו במקום וא"כ תי' התוס' דלא מקרי קיום והשתא טען העד דאין זה חתימתו וזה לא מקרי קיום והוי מה"ת לא מהני ורש"י לא ס"ל לדין דהרא"ש דבפני עדים לא מועיל מיגו וא"כ שפיר לא שייך הם אמרו והם אמרו ושפיר מהימני העדים ור"מ ס"ל דלא מקרי מיגו דירא שמא יקיש ים וכו' י ובזה מתורץ קו' הר"ן הנ"ל דלעיל דבאמת ה"פ דמקשה כל כמיני' אם הוי אשמעינין בפרעון כ"כ באמנה ומ"ה מקרי בעדים ובפרעון לא מצי לאוקמי בעדים דנאמנים העדים בפרעון וע"ז מתרץ כדר"ה א"ר דהוי הפי' דוקא הלוה אינו נאמן הא עדים נאמנים וק' אמאי וכקושיות הגמרא הוי הפי' כמש"ל דאין לומר לע"א מיגו דהוי אמר א"ז חתימתו דהוי הלוה נאמן במיגו וא"כ תקשי אם עיקר הטעם דאין נאמן הלוה משום דהוי מיגו במקום עדים ואמאי בפרעון אינו נאמן וע"כ צ"ל משום דשטרך בידך מאי בעי וא"כ הא דרק בפרעון אינו נאמן ומי נקט אמנה אף ע"ג דלא שייך שטבימ"ב א"נ מטעם דר"נ לקמן דאמר לגבי עדים ס"ל לגבי לוה ועדי'א"נ ומועיל מגו בעדי' או כמ"ש המג"ש ומהרמ"ש דבאמנה הוי ג"כ סברא דאין המלוה עושה זאת וזה אתי לאשמעונין והנה לפ"ז מתורץ קו' התו' דהוי מיגו במקום סהדי א"כ אי הא כמו תרי וא"כ נ"מ דכל כמה רלא תפס נאמנים העדים עכ"פ וא"כ שפיר מועיל עדותן וא"כ הוי העדים פסולין ואמרו תוכ"ד שקר וממילא יפסול הקיום כמו דאיתא בב"ק גבי גניבה וטביחה ואפשר לכוון זה בתירוץ התוס' והנה לפמ"ש קשה למה אמר רמב"ח הטעם דאין אמע"ר ולא אמר ג"כ לדבריך הוי רשע ואין רשע פסול לעדות ונ"ל משום דתוס' תי' דכיון דקיום שטרות דרבנן ל"א פלגינן דיבורי' וא"כ באמת ק' בכאן קו' התוס' יהא נאמן במיגו דהוי אמר ע"א א"ז ח"י והוי בעי קיום מה"ת אך י"ל א"כ הוי מיגו במקום עדים וא"ל בתי' התוס' דלא מקרי קיום וא"כ הוי רק מדרבנן דהא השתא אינו כן אינו מועיל רק מדרבנן וא"ל א"כ הוי פסול הקיום ואפ"כ הוי רק מדרבנן וא"כ א"כ הוי תרי ותרי וא"כ לא הוי לגבות אך נ"ל אם יתפיס הוי מהני תפיסה של הלוה ואם הוי אמר אנוסין מחמת נפשות והנה לשיטת הרמב"ם הוי סתם פי' דמחמת נפשות וא"כ אם לא הוי אמר רק סתם אנוסין הוי הדין דאין מועיל תפיסה דה"י אינו מועיל הקיום אך השתא מועיל תפיסה הלא לענין קיום דהוי מדרבנן ל"א פד"ב וא"כ עדיין משים עצמו רשע דשקר הוי אומר אנוסין מחמת ממון אפסדה להלוה ומש"ה נקט דאין אמע"ר ולא אמר לדבריך פסולין דא"ל דס"ל להך סברא דכיון דתוכ"ד הוי פסיל אפשר דס"ל לרחב"ת וכמו שכ' המהרש"א דכיון דיכול לחזור לא הוי פסול משא"כ לפסק הלכה פסק כסוגיא דבב"ק

ובזה מיושב הרמב"ם דכ' ז"ל פ ג ד"ז אמרו פסולי עדות היינו בעבורה או שוחד לקחנו על עדות זו ולכאורה ק למה נקט שיחד לישנא דהש"ס היינו מחמת ממין גם למה נקט שיחד לינקוט דאמר שקר בחנם ולפמ"ש לק"מ דבאמת אפ"ל כמ"ש הח"מ דעדות שבשטר מועיל מן התורה כ"ז דחיים וזוהרין העדות עי"כ הוי הת' של התוס' דבדרבנן לא פד"ב. וא"ל א"כ הוי תרי ותרי ועכ"פ קודם החפיפה לא מהני י"ל דא"כ עדיין פסול לעדות וכמש"ל דהא אם אמרו מכח נפשות דאם דאין זוכרין לא הוי תפיסה מהני בלחי קיום ואך השתא מהני תפסה וא"כ הוי וכל העדות פסול מכח לדבריך והרמב"ם הא פסיק אע"ג דיכול לחזור תוכ"ד מ"מ מקרי פסול ואיתא שם והילכתא תיכ"ד שהעידו בב"א ומשמע שם מקרי פסול עי"ש היטב בס' פ"י ובר"ש וא"כ בלא"ה יפסול מכח לדבריך ואצ"ל דמשווי נפשיהו רשיעו ואין אמע"ר ומש"ה נקט דלוקח שוחד והוי הפי' דאין שקר העדות רק דלקח שוחד והוי העדות פסול מכח קנס והא דפסק הרמב"ם דאם אמר אין זוכרו ולא נתקיים השטר דהוי עדות לגמרי בטל י"ל דהוי כמו תרי ותרי וא כיון