איגרא רמה חלק א מה

חופה הוי חופה בטעות ולכאורה קשה הא חייבי לאוין אם לא הוכר הוי קידושין י"ל דהנה הב"ש כתב בסימן ק"י וכן איתא בתוס' בשם הירושלמי דאם זנתה מאוסה בעיניו ואין צריך לגרשה וא"כ הוי חשוב סמפון והנה הר"ן כתב למא באיסור חשוב שמא יתפייס משא"כ במומין אין אדם מתפייס במומין כ חשוב בכאן כמו סמפון והנה מש"ה לא מצי לשנוי דלא ידע דא"כ לא חשוב כאותה דהא הוי כמו סמפון דכיון דלא שייך נסתפחה שדהו בכה"ג וא"כ לא לומר דלא ידע דא"כ עדיין לא הוי נשואה משא"כ בכאן דמשני ע"י גלגול הא כתבו בדף נ"ו ע"א בד"ה מת ונפלה לפני יבם דהוי הדין דסמפון לא מבטל הקידושין רק אם נתודע אח"כ הסמפון יעש"ה וא"כ שם דהוי ע"י גלגול לא הוי נתודע עולם דאפילו אם יבדקו המים מ"מ אפשר דהוי ע"י הסתירה דאח"כ נטמא וא"כ כיון דלא ידע מהסמפון לא נתבטלו הקידושין משא"כ בכאן כיון יבדקו המים וא"כ נתודע הסמפון ונתבטלו הקידושין דהיינו החופה וא"כ לא יבדקו המים דאם יבדקו המים וממ"נ לא הוי נשואין ואין המים בודקין אם נשואה אך עדיין קשה דהא באמת בכאן אמרה שלא שטיתי ארוסה ונשוא' וא"כ הדר נסתתר לאחר שנתקנאה בנשואה ונסתרה וא"כ אפילו עדיין לא ידע מהגלגול מ"מ הא הב"ש כתב כסי' ק"מ אע"ג דהדין דמספק בסוטה אסור לסתתר עמה והנה הרא"ש ביבמות פ' החולץ דף ל"ו ע"ב ס"ל דבספק נמי מאוסה וכתב הב"ש משום דמספק לא מאוסה בעיניו וא"כ שפיר הוי כאלו לא אע"ג דיבדקו חמים מ"מ נשאר עדיין בספק ולא וודאי דאם אפילו יבדקו המים מ"מ נשאר רק ס' דדלמ'הוי הבדיק' על הקינוי והסתירה של אחר הנשואין דלא נתברר הוודאי והוי הסמפון כאלו לא נתודע עדיין וא"כ לא הוי סמפון כלל נתודע ולא בטלה להחופה אך הא הרמב"ם פסק דגבי איילונית אם בשעת הקינוי דעדיין לא הו"ל בנים אפילו הו"ל בנים בין קינוי לשתי' מ"מ כיון דכבר אידחי בשעת קינוי ראוי לשתי' אע"ג דמת הבן ואינו ראוי בשתי' וא"כ מש"ה הא בשעת הקינוי שהי' בארוסה נדחה מלשתות דאינו ראוי בעתה הוא בקינוי הלז לשתות דממ"נ אם ישתה השתא וא"כ אם יבדקו המים ואזי נתוודע שזינתה באירוסין וא"כ הוי נתודע הסמפון ונתבטלו הנשואין וא"כ לא הוי תחת אישך וא"כ ממ"נ לא יבדקו המים וא"כ נדחה מלשתות רק אם יקנא אח"כ לאחר הנישואין וא"כ עכ"פ קינוי הזאת נדחת מלשתות וא"כ כיון דהש"ס לא ידע עדיין מגלגול וא"כ תו לא מצי להשביע שלא שטיתי ארוסה ומש"ה משני האי דאמר אבל מקנא כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה וא''כ לא נדחה בשעת הקינוי מלשתות דנ"מ בהך קינוי לשתות כשהיא נשואה וא"כ הוי ע"י הפי' דשותה דאיירי דלא ידע בשעת מעשה מהסתירה וא"כ הוי מנוקה מעון כיון דלא ידע וא"ל דא"כ הוי נתבטלה החופה דהוי סמפון קשה הא לא נתודע הסמפון הא נדחה הקינוי הא באמת לא נדחה בשעת מעשה בשעת קינוי דנ"מ ישתה לאחר הנשואין וא"כ השתא דאסתתרה לאחר הנשואין לא נתודע הסמפון דהוי ספק דבספק לא מאוסה ואפשר דהא דיבדקו המים הוי מכח דהשתא לאחר הנשואין נטמא ולא מקודם הנשואין ולא הוי ודאי דנטמאת קודם הנשואין ולא נתוודע הסמפון ומתורץ קושיות רש"י הנ"ל ובזה מיושב קושיות משנה למלך הנ"ל ובזה מיושב קושיות התוס' דמקשים דאמאי קתני בסוטה טעמא דרבנן משום דיכול להפרישה ולכונסה משמע דא"צ גט ובאמת צריך גט ובאמת י"ל משום דבאמת על קושיות המשנה למלך הנ"ל י"ל דאיירי דלא ידע דהוי מניקת או מעוברת וא"כ מש"ה חשוב מונקה מעון דכיון דלא ידע מאיסורא לא חשוב אינו מנוקה מעון וכקושיות התוס' הנ"ל וא"כ כיון דע"כ דלא ידע דאם הוי ידע בלא"ה לא יבדוק המים משום דאינו מנוקה מעון ובשוגג מוכח כפי הך דעה דאין צריכה גט רק חרישה כפי הך דעה דפסק בש"ע כן וכפי סברת הב"ש דמביא בש"ע דמגי' כן דבשוגג אין מוציא בגט ומיושב שפיר קושיות התוס' הנ"ל והנה למאן דמשני ע"י גלגול ומכאן יליף גלגול וקשה איך יליף מכאן גלגול דלמא איירי דלא ידע ולא הוי נדחה בשעת קינוי דנ"מ לאחר הנשואין בקינוי וע"כ ס"ל דס"ל כמ"ש התוס' דאפילו לא ידע חשוב אין מנוקה מעון וא"כ קשה גבי מעוברת חבירו ומניקת קושיות המשנה למלך הנ"ל וע"כ צ"ל דהנה באמת קשה ביבמות מאי פריך והא בעינן קדמה שכיבת בעל לבועל דלמא איירי דמקודם הוי אשתו ולאח"כ גרשה ואירסה וא"כ הוי מקדם קדמה שכבת בעל לבועל אך צ"ל דס"ל כהירושלמי דחופת אלמנה לא מהני וא"כ הוי עדיין ארוסה ואך בזה פליגי דבש"ס דכתובות משמע דהוי חופה באלמנה וכמ"ש הפ"י בדף נ"ט ע"א בכתובות וא"כ מש"ה במעוברת חבירו ומניקת חבירו איירי דנשא מקודם ואח"כ גירשה וזינתה והוי נתעברה והוי קדמה שכיבת בעל לבועל בנשואין הראשונים אך א"כ מוכח דבזינתה ג"כ לא ישא מעוברת חבירו ומניקת חבירו דאם הוי נשאת לאחר גירושין הוי מחזיר גרושתו מן הנשואין דאסור בלא"ה אך אם נימא דבאמת בזינתה לא הוי תקנה קשה אך י"ל דאיירי בהיכר עוברה דגם בזינתה אסורה כמו לשיטת הרשב"א בגירושין אך ממעוברת חבירו קשה דהא הטעם דמעוברת למניקת קאי וכאן הא לא ניכר וע"כ צ"ל דהוי במעוברת הטעם משום דחסה. וא"כ הסוגיא קאי אליבא דמאן דס"ל דלא ידע לא הוי מנוקה מעון וא"כ הוי התירץ הראשון על קושיות המשנה למלך משא"כ לפי דיליף מכאן גלגול וע"כ צ"ל הגלגול הוי ספי' על קושיות המשנה למלך דהוי גירשה ואחר כך זינתה דבאמת אף על גב דלא ידע לא חשוב מנוקה מעון ואם כן מוכח הטעם דחסה ומתורץ הסמ"ג הנ"ל

מסכת כתובות

דף ח''י ע"ב והנה הדקדוק מבואר בס' ה' קשה בכאן דרבא מקשה רק על אנוסין מחמת נפשות דלא ליהמנו בלא מיגו והדר במסקנא דבמחמת ממון אין נאמנים אפילו במיגו דהיינו אפילו באין כ"י יוצא ממ"א ' וי"ל דהנה הקשה הש"ך על מ"ש הטור בשם אביו הרא"ש דאפי' בכת"י יוצא ממקום אחר נאמנין לומר תנאי הי' דברינו מנלן זה להטור בדעת הרא"ש וי"ל משום דהנה לכאורה קשה הא איתא בב"ק דכיון דאתכחש אטביחה ממילא נפסל אגניבה מאי דאמר מקודם בתכ"ד אך י"ל דבאמת הא שם כיון דמהמנינן לי' מקודם וא"כ שפיר נפסל משא"כ בכאן כיון דהדין דאינו נאמן והוי כמו דהעד פסול או קרוב דכיון דאינו ראוי להעיד לא מיפסל ע"י זה וסברא זו איתא ג"כ בתומים אך לפ"ז קשה עכ"פ מה אמרינן דע"א אמר תנאי הי' דברי' דאינו נאמן דאין דבריו של אחד במקום שנים. קשה הא בזה שפיר קשה דהא נפסל במאי דאמר תוכ"ד תנאי הי' דברי' וא"ל כנ"ל דלא הוי עדות. הא שפיר נ"מ אם איכא עוד עד אחד ויצרף ויהיו שנים ושפיר יהא נאמן אך י"ל דהנה איתא בחושן המשפט דאם ראו בידו מקודם ואפילו טען אז מכורין דכיון דהכל תליא בשעה שיפסקו הב"ד שבועה אזי אמרינן מיגו ובפני עדים לא מהני וא"כ בכ"ש אם הב"ד פוסקים להיפוך דבודאי אין מועיל מיגו וא"כ שפיר הוי תירץ הנ"ל דאין ראוי להעיד וא"ל דהו"ל דין עד אם יבוא עוד אחד ויצרף אתו ז"א דאפילו אם יבוא עוד עד לא יועיל דהוי חוזר ומגיד. וא"ל דנאמן במינו קשה הא לא הוי מיגו דכיון דמקודם דבא עוד עד השני פסקו הב"ד להיפוך תו לא הוי מיגו ושפיר מתורץ אך לפי שיטת הרא"ש קשה דהנה התוס' הקשו לקמן בדף כ' ע"א בד"ה תרי ותרי נינהו מקשים התוס' הא קי"ל כל כת בפני עצמה בא ומעידה ותי' התוס' דלא שייך אוקמה אחזקה ועוד דאפשר דאם הי' קמן הי' מודי. והנה הרא"ש פי' פסולין גזלנותא ואפ"ה מקרי תרי ותרי והנה לפי שיטת הרא"ש שפיר קשה קושיות התוס' בגזלנותא דהא הוי שפיר חזקת כשרות. ואך צ"ל כפי תירץ השני שבתו' וצ"ל אע"ג דבאמת אין יכול לחזור העדים כיון שהגיד אך אעפ"כ אם כבר יש עדיה אחרים ממילא מהני חזרתן דהוי נאמן עכ"פ הנך נמי תרי והנה הרא"ש ס"ל דתפיסה מהני היכא דטוען ברי בתרי ותרי וא"כ באמת לכאורה תקשי אמאי לא נאמן הך דאמר תנאי הי' דברי דהא ממ"נ הוי פסול לקיום כמו בגניבה וטביחה וא"ל דהוי כמו קרוב קשה הא נ"מ אם יבאו עוד עדיין ב' עדים אחרים ואמרו תנאי הי' דבריהם והוי תרי ותרי והוי הדין דמהני תפיסה דהוי תרי ותרי ועי"ז דמודו לא מהני תפיסה וא"כ עי"ז דאמר שקר יבטל העדות וא"כ שפיר הוי מועיל בעדותן א"ו הרא"ש איירי בכבר יוצא ממקום אחר חת"י וא"צ לקיום שטרות ול"ק ומתורץ שפיר קושיא הנ"ל ומתורץ דמכרח דהרא"ש ס"ל דתנאי נאמנין בכת"י יוצא ממ"א

והנה י"ל קושיות התוס' הא דאר"נ לר"ה גנובי גנובי ל"ל אי ס"ל כר"ע והנה לכאורה קשה מאי ארי' אי אלומי עדים הא איתא במסכת יבמות בדף מ"ז ע"א לדבריך נכרי את ואין עדות לנכרי ותניא כוותי' וכו' וא"כ קשה אמאי אמר אלומי עדים הא לדבריהם הם בשעת מעש' דראו קטנים או קרובים וא"כ מש"ה לא הוי עדים אך י"ל לפי שיטת הרמב"ם דכתב שטרות הוי רק מדרבנן ובדרבנן לא בעינן תחלתו בכשרות. אך קשה הא בעי עוד אחר גדול עמו וכאן ליכא גדול אך באמת דאיירי דכל אחד מעיד ג"כ על חבירו דהוי אונס וא"כ גם בקרובים כן מעיד על חבירו וקטנים וא"כ לא שייך לדבריך דאמרינן א' אמר אמת וא' אמר שקר וא"כ אם א' מה דאמר על עצמו הוי אמת וכן מה שחבירו מעיד עליו הוי אמת ומה שחבירו מעיד על עצמו הוי שקר וא"כ הוי שפר גדול עמו אך א"כ לפ"ז קשה אמאי פליג ר"מ דלא ס"ל למיגו ולמה לי מיגו ואפי' בלא מיגו יהא נאמן דהגע בעצמך אם כל א' מעיד על עצמו וכן חבירו מעיד על עצמו אם לא קשה דהוי חוזר ומגיד אזי הוי הדין דהוי כמו תרי ותרי דעכ"פ שני עדים יש בכאן דמעידין דהשטר פסול וכן מוכח לרמי בר חמא וכן מעידין על שטר כל א' וא' בפ"ע על מנה הוי מע"ל וא"כ יהא כל א' נאמן על חבירו והוי כמו שכל אחד מן השוק מעיד על כל אחד מהחתימות דהוי מהני וא''צ מינו ואך צ"ל דס"ל כת"ק דרב"ק דבעינן שיראו העדים המעשה כאחד וא"כ מש"ה צריך שיראו המעשה כאחד וא"כ הוי שפיר חוזר ומגיד דהא אם חבירו הוי קטן וא"כ לא הוי שני עדים והנה ע"א בכתב לא מהני וכפירוש התוס' לקמן וא"כ בודאי ראו עם האחר וא"כ שפיר אין חוזר ומגיד וא"כ מתורץ קושיות התוס' דהא בסנהדרין אמר ר"ה איר הכל מודים בעידי חזקה דמצטרפין אעפ"י שלא ראו המעשה כ"א דהוי מנה אחת וא"צ א"ש שיראו כאחת וא"כ לא הוי חוזר ומגיד וא"כ קשה ל"ל מיגו וע"כ לר"ה א"ר צ"ל דלא מעיד א' על חבירו וא"כ מש"ה צריך מיגו וא"כ תקשי לדבריך הוי קטן ולא הוי תחלתו בכשרות וא"ל דמדרבנן לא צריך בהתחלה הכשרות קשה וע"כ הא בכאן לא הוי גדול עמו וע"כ דלא הטעם רק משום מיגו ולא הוי הטעם מכח עדים דאלומי לאורועי סהדי ומקשה שפיר גנובי גנובי ל"ל ומתורץ שפיר וא"ל דלמא כמ"ד דבעינן הגדה כאחת אך י"ל דבאמת לשיטת הרמב"ם הוי הגדה רק בשעה שבאו לב"ד והוי הגדה כאחת (וע"ל דבאמת לפי חדתי' בש"ס דסנהדרין הו') ולפ"ז מתורץ דדוקא לבתר דאמר רבא כל כמיני' דאין חוזר ומגיד אזי הוי הדין דאין נאמן באנוסין היינו מחמת ממון והנם לפי הנ"ל קשה