איגרא רמה חלק א מד

הוי אפילו ספק קידושין וקשה אפילו קדשה אבי' ג"כ אמאי הוי ספק קידושין למיחש לקידשה שקידשה בעצמה הא העדים לא ידעו דקידשה אבי' ג"כ. וא"כ לא הוי אפילו ספק קידושין ונימא דהוי כאלו קידש בלא עדים א"ו כמ"ש לעיל ודלא כמה שעלה על דעת אחד דכיון דעדים לא ידעו אם הוי גדול לא הוי קידושין וליתא כי טעות דמבורר ומוכח הוא והוי ספק קידושין

והנה באמת אם נימא כסברת התוס' דהוי כאלו התנה דאם ירצה יבטל התנאי וא"כ מש"ה אם מוחל השתא אפילו לא הוי עדי יחוד מ"מ מקודשת בקידושין דמעיקרא וא"כ י"ל דמש"ה צריך התוס' לדחוקי נפשי' דאמרו בפירש שלא בפני עדים וכן בקידושי טעות דמוקי הש"ס דוקא כר"י ולא כרבנן ולא הוי עדי יחוד דהא הוי קידושין דמעיקרא אך אם אמרינן דבאמת מתחיל הקידושין רק השתא ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דמעיקרא הוי כזנות דהא רבנן אסרו להנשא דלמא מהא מעוברת ויהא כמו עדי ביאה וחששו רבנן דלמא הוי סבורין העולם דהוי עדי יחוד וצריך לחלק בין באמת כיון דהוי רק איסור להנשא בתוך ג' חדשים ולא קנסו רבנן לפסלו מכהונה ומשא"כ הא באמת אפילו הוי נתעברה מ"מ הא לא הוי עדי יחוד והוי רק מדרבנן כמו שנתגדלה בלא ביאה דהוי עכ"פ קידושין מדרבנן וא"כ אם עבר ונשאת הא הוי עכ"פ מקודשת מן התורה (מדרבנן) וא"כ לא גזרו רבנן והא ראי' דבאיסור הבחנה אע"ג דעביד איסורא לא גזרו רבנן ובאמת זהו דוחק לחלק בין איסור דהוי איסור דרבנן אסרו מחמת דהוי מקודשת מדרבנן או דהוי אסור מכח הבחנה דלא גזרו רבנן וא"כ שפיר עכ"פ מוכח מהש"ס הזאת כהגהת מיימון הנ"ל דאיש ואשתו שדרין יחדיו א"צ עדי יחוד אך אם אמרינן כמו שכתב הב"ש דגבי קידושין ערוה מדרבנן תופסין קידושי שלהם אלמא דרבנן גזרו דלא הוי קידושין מעליא רק דמדרבנן הוי כמו דאינו קידושין ונ"מ דאם תו קידשה אחר תפסי קידושי שניהם וכמ"ש הב"ש בסי' ט"ו סק"א ואזי א"ש אך לפי סברת הח"מ בסק"א הוי קידושין מעליא אזי נפשט דהדין כהגהת מיימון הנ"ל. והנה אם נימא כפמ"ש דלא הוי קידושין מעליא אזי אין צ"ל דהסוגיא אזלו לפי הס"ד דקודם י"ב שנים אין מתעברה רק דגם כן קודם י"ב שנים אך דבאמת ל"ק דא"כ הוי ממ"נ כשר הולד אך דעשה איסור וא"כ דילמא היא כבר נתעברה וא"כ לא הוי הקידושין מדרבנן קידושין וא"כ הוי כאלו בא בזנות דלא הוי קידושין וגזרו רבנן בהא אך אם נימא דבאמת מדרבנן הוי קידושין מעליא וכהגהת מיימון ע"כ צ"ל דלא כהמסקנא דאפילו בי"ב השנה יכולה להתעבר וא"כ הוי ממ"נ הולד כשר וא"כ אם לא נתעברה לא חיישינן שמא נשרו דהא אפילו אם הוי לי' סימנין הוי שומא דתוך הזמן כלפני הזמן וא"כ אפילו בעל יכולה למאן (וכר"ז אתיא הך סוגיא) אך עדיין הוה קשה מאי מקשו התוס' על ר"א דלמא ס"ל כר"פ אלא ע"כ כמ"ש לעיל דהוי הפי' דבדרבנן עכ"פ לא הוי קידושין גמורין והוי כמו זנות וגזרו רבנן והנה הא דכתב הב"ש דגם בעת קטנותה אין יכולה למאן והוי מדרבנן וא"כ ע"כ צ"ל דהוי לא קידושין מעליא והנה הב"ש מביא שם דעת הרמב"ם דאם הי' הריון בשעת קטנותה לא חשוב אפילו בשעת הריון אפילו לענין מיאון (אך באמת גם לר"א אתי הסוגיא דכיון דלא שכיח)

דף קט"ו ע"א והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כע"א דמי ותסברא וכו' אלא ה"ד דאמרו אשקונה קמן וחזינהו לאלתר ויהבי סימנא דלאו עליהו קא סמיכנא והקשה הלח"מ וכן הב"ש דלשיטת התוס' דהוי ספק דלמא משקרא דבאמת אר"י בדדמי מאי מהני דדייקו הא ע"א אמר בדדמי או דמשקרא וא"כ מאי מהני סימנין דלמא חזי סימנין מחיים. וי"ל משום דהנה לכאורה קשה הא מים שאין להם סוף הוי אסור רק מדרבנן אע"ג דהוי רובא משום דהוי מיעוטא דשכיח וא"כ לא עדיף מפלגא והוי הדין דפלגא דאם אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי רק פלגא ופלגא וא"כ באמת עדיף רובא מחזקה והוי רק פלגא ופלגא והנה הדין דהיכא דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן וא"כ מאי פריך אך י"ל דאפשר דלא הוי שהה עד שתצא נפשו וא"כ הוי אסור מן התורה ולא הוי פלגא בשלמא דע"ז דעכ"פ נטבע במים הוי שפיר נאמן ע"א דהא ע"ז שפיר מהימן ע"א דאל"כ לא הוי כמלחמה אך דאפשר דלא שהה עד שתצא נפשו אך היא גופה קשה מנ"ל להקשות דלמא איירי דהוי ידע דנטבע ושהה עד שתצא נפשו ועוד קשה לפמ"ש הפ"י בדף ס"ג פ"ב דהיכא דבלא"ה איתרע החזקה שפיר נאמן ע"א דהוי בלא"ה ספק וא"כ היכא דנטבע הספינ' הא הוי הדין דנותנין עלי' חומרי חיים וחומרי מתים וא"כ בלא"ה איתרע החזקה ושפיר נאמן ע"א ומאי מקשה וי"ל משום דהנה הפוסקים כתבו דבטביעה אותן שראו הטביעה ולחד דעה אפילו אותן שלא ראו הטביעה אמרי בדדמי אך הא הב"ש כתב דאם אמרי בודאי מת נאמן וכתב הב"ש דהוי כמו קברתיו דאמרו דהוכר היטב יעש"ה וא"כ אפשר דאיירי בכאן דאמרה דניכר היטב אך הנה גבי ע"א דנאמן לומר קברתיו אך לכאורה קשה אמאי מהני קברתיו בעד אחד במלחמה וכתב הב"ש בס"ק קי"ב משום דבע"א לא חיישנן דמשקר רק בדדמי ובקברתיו לא שייך בדדמי אך איכא עוד טעם אחר ומביאו הב"ש בס"ק קמ"ז דאיכא עוד טעם ב' דמחמת שחזק בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו וא"כ קשה הא איתא ביו"ד סי' קכ"ז דהיכא דהוי ספק אזי אין האשה נאמן דנשים דעתן קלות וא"כ שפיר תקשי אך י"ל דהנה התוס' מקשים אמאי לא מהימן מיגו דהוי אמר מת ותי' התוס' נהרג במיגו דמת לא אמרינן ופי' הב"ש משום דהוי אמר כדי שיוכל להתנצל ולומר סבור הייתי שמת או נהרג במלחמה וכו' אבל אם אמרה מת על מטתו אין יכול להתנצל לומר סבור הייתי וכו' וא"כ פ"כ בקברתיו שפיר יש לו מיגו דהוי אמר מת על מטתו וא"כ בכאן הוי ג"כ מיגו דהוי אמרה דלאחר שנטבע העלה חי והלך ואח"כ מת ובכה"ג שפיר מהימן דהוי כמ' מת על מטתו וכדאיתא בתשובת מבי"ט ומביאו בקעל"ד ובבאר היטב יעש"ה דכיון דהוי לאח"כ חי וא"כ פריך הכי אי אמרינן דטעמא דאשה דייקא ומנסבא ובמלחמה לא דייקא (אם כן) ובמים שאין להם סוף הוי כמו מלחמה וא"כ לח שייך מגו דהא אם לא אמר דהוי עלה חי והוי לא דייקא והוי אמר דמסתמא מת אך השתא הא דאם הוי אמר דעלה חי ואזי דייקא ובאמת לא מינסבא דהא דייקא וכל זמן דלא ידעו לא מינסבא וא"כ האיך שייך מיגו ואלא ודאי דלא א אמרינן כלל דייקא ומנסבא ושפיר שייך מיגו וע"ז שפיר משני דאיירי דהו"ל סימנין הסימני' הנ"ל בפניו וא"כ לא שייך בדדמי דממ"נ אם ראו אותן הסימנין וא"כ הוי בודאי הם ואם לא ראו הסימנין וא"כ האיך אמר בדדמי דהא בודאי לא הוי הם הת"ס דכיון דלהם יש סימנין ולב' ת"ח ליכא סימנין וא"כ לא שייך בדדמי ושפיר נאמן והא דנאמן הוי רק כנ"ל דהא דכיון דלא שייך בדדמי א"כ ממילא נאמן דלא גרע עכ"פ הך רובא נגד החזקה והמיעוט עכ"פ לא עדיף מפלגא ופלגא ומ"ה נאמן ומתרץ שפיר קושיית הלח"מ והב"ש הנ"ל

והנה באמת קשה אמאי מהני קברתיו בע"א באשה לפי טעם השני דגם אם אמר קברתיו מ"מ הא אמר בדדמי ואם נימא דבאמת הוי דמשקר הואיל דהוי בלבה מוחזק דמת בודאי ובע"א לא אמר שקר משום דדמי' לי' בכה"ג דאמת דמת אך באשה קשה הא איתא ביו"ד סימן קכ"ז דאשה אינה נאמנת היכא דהוי ספק דנשים דעתן קלות אך י"ל דהוי נאמנות לאשה משים דהוי מיגו דהוי אמר דהלך חי לאחר המים ובכה"ג שפיר נאמנת דהא תו לא הוי ספק ולא חשדינן דהוי זה שקר דכמ"ש בתשובת מבי"ט דבכה"ג הא האשה עצמה ג"כ נאמנת ולא חשדינן משום דבדדמי משקרת וא"ש הכל מ"ש לעיל

זה נמצא בשולי הירועה לכן הצגתי אותו ג"כ כאן

והנה מעשה שכתב עצהע"ס אך הוי כ"י של אדם אחר וא"כ הוי הוראה. י"ל דמהני דהא הש"ך כתב בסימן ס"ט דאם כ"י של הלוה אע"ג דלא חתם כלל של שם של הלוה מהני והנה בסימן מ"ה סעיף ה' מקום וכו' כתב הש"ך וה"ה לוה המחייב עצמו בכ"י או בממרס שכתב פב''פ צוה לחתום או חתם במסירת קולמס וא"כ מהני והנה באמת לאו דוקא דכתב כן צוה לחתום דמאי מהני שכתב כן וכיון דאמר הוא כן דצוה אפילו לא כתב כן. דמה מהני דכתב כן כיון דלא חתם על זה עדים דציה כן ואפ"ה מהני ה"נ מהני כן (ע"כ)

והנה בנידון מה דבאמת מחלקין הפוסקים אם בשני נכרים אמרינן דאמרי בדדמי ובאמת הב"ש מביא ראי' מש"ס דבשני עדים שאין כשרים אמרינן בדדמי בסעיף צ' ס"ק קי"ג מאה אנשים כשני עדים דמי אך מה דכתבו הפוסקים היכא דמופסל בו אזי שפיר לא אמרינן בדדמי ולקמן אכתוב טעם וראי' עלי' דהנה הלח"מ הקשה וכן הב"ש לשיטת התוס' ( מה אמרינן) איך התירוהו שני ת"ח ע"פ ע"א אעפ"י שאומרין סימנין דלמא משקר וכו'. אך י"ל דהנה לכאור' קשה מאי פריך הא כיון דמים שאין להם סוף הוי מדרבנן אע"ג דהוי רוב וא"כ עכ"פ לא גרע מפלגא ופלגא והיכי דהוה מצרף חזקה למיעוט וא"כ שפיר ע"א נאמן מן התורה ומאי מקשה אך י"ל דהא אפשר דלא שהה שתצא נפשו והוי איסור מן התורה אך קשה הא כתבו הפוסקים דהיכא דאיתרע החזקה דלא הוי ודאי אזי שפיר ע"א נאמן והנה הא איתא הספינה שנטבעה בים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וא"כ הוי בל"ה איתרע החזקה ומה פריך הש"ס אך י"ל דהנ' הב"ש מתרץ דברי הגה"ה רמ"א דמת במלחמה ואמר ע"א ראיתיו אח"כ והכרתיו היטב ותמה הח"מ על הגה"ה זאת ותי' הב"ש דה"פ ראיתי היינו שמת בודאי ודומה לקברתיו אך בקברתיו כתב הב"ש הטעם משום דלא חיישינן דמשקר קשה לפי טעם השני שנתחזק קשה מאי מהני קברתיו אך באמת הוי הטעם דבכה"ג הוי לעד מיגו וא"כ הכי קשיא לי' אמאי (אינו) נאמן דהא אמר בדדמי ועכצ"ל משום דהוי לי' מיגו וקשה אם נימא דדייקי האיך שייך מיגו דהא אם הוי אמר כן הוי דייקא משא"כ השתא לא דייקי א"ו דאין הטעם משום דדייקי ונמצא לנו מכל אלו דהאיך דהוי אומר בבירור לא שייך לומר דמת בודאי

הרמב"ם כתב בהלכות גירושין פרק י"א הטעם דמעוברת חבירו לא ישא משום דחסה ומקשים המפרשים הא זה הטעם אידחי' בש"ס וי"ל ומקודם נתרץ גם הסמ"ג דכתב הטעם ג"כ משום דחסה וקשה עליו ג"כ כמו על הרמב"ם וי"ל משום דהנה הרמב"ם פסק בה' סוטה דאם הבעל בא ביאה אסורה מימיו אפילו ביאה אסורה מדרבנן אין המים בודקין את אשתו וכתב הראב"ד הא דלא כהלכתא ופירש המל"מ דהכי קשה דהא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו שותת לרבנן אע"ג דבאמת הא בעינן שיקדים שכיבת בעל לבועל וא"כ אין הבעל מנוקה מעון מביאה אסורה מדדרבנן אך י"ל משום דהנה ביבמות בדף נ"ח ע"א דמקשה ותנא תונא ואנהירנהו לעיינן ממתניתן ומתרץ האי תנא דאמר אין מקנא כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנה כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה והקשה רש"י והא איתא שלא שטיתי שהיא ארוסה וי"ל משום דהנה התוס' מקשים וא"ת ואמאי לא תירץ דלא ידע הבעל דנסתתרה דהא כי מתרץ ע"י גלגול ע"כ צ"ל דלא ידע הבעל חשוב מנוקה מעון וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בכתובות דף מ"ה ע"א שאני מוצא שם רע דחידוש הוא ולא אמרינן דהוי חידוש דהא נכנסה לחופה וכתב הפ"י דכיון דזינתה מקודם חופה