איגרא רמה חלק א מג

אם הוי בל"ה צילתה מרובה מחמתה כשר בלא"ה וא"כ לא הוי מצוה לעשות ב ואפילו אם הוי בלא זה דיקצוץ לי"ל צולתה מרובה מחמתה מ"מ בשעת הגמר לא הוי זה מצוה דוקא לקצוץ הך דיגמר כל הסכך פסול דילמא יקצץ מזה מעט רק דיצרף עם הסכך כשר דיהא ביחד צלתה מרובה מחמתה ומ"ה פסול אך הנה בס' פ"מ כתב לא"מ (לא"ח) דאמת אפילו בלילה כשר לעשות ציצית אע"ג דכסות לילה פטור ובאמת זה פשוט דהא הסוכה קודם החג עשאון אע"ג דכמה ימים (וכדאיתא בסוכה דף ט' ע"א) קודם ל' ואפ"ה כשר ולא דוקא משום דאין מחוסר זמן לילה רק דמאי דהוי ממילא כשר ורק לפ"ז ממ"נ פסול דהא קודם י"ט עדיין לא הוי מצות לולב וא"ל ממילא הא ממילא נתגדל אח"כ והוי פסול ונתגדל בי"ט ובי"ט אין רשאי לקצוץ והוי מ"ה ס"ל פסול דלא מן העשוי או י"ל דאם עניבה לאו קשירה ואיירי ביו''ט נתגדל ובי"ט לא רשאי לקצוץ וליכא מצוה והוא קשר בי"ט ע"י עניבה ובזה י"ל קו' המהרש"א דלא הקשה התוס' על (הא) הוי אמינא דא"ל כמ"ש התירוץ רק דבאמת קשה למאן דס"ל דלא אמרינן דיחוי כלל במצות או לרבא דס"ל דאין חילוק בין דיחוי במאי דהוי מצוה רק לפי ה"א הוי באמת דלא כרבא ומ"ה הקשה התוס' רק למסקנא ומתורץ קושיות המהרש"א ז"ל

והנה במאי דפ' בכאן דעל התלוי' אין חוששין בעשי' רק על הקצירה דבאמת בתלוי היינו זה דפסק לכ"ע היינו עשי' רק דהרמב"ם כתב גבי סוכה דאם באמת היינו עשי' הך הפסיקה (א"י תיבה זו) אך דבעינן עשי' לשם צל הסוכה וכאן יהא זה הסוכה דעשי' לא הוי לשם דהא הצל הוי בלא"ה ולא נעשה השתא הך עשי' לצל וזה כתב הרמב''ם בפ' וכן לענין קשר דהא הוי מקודם קשר וזה הוי עשי' אך בלא קשירה ובעינן דוקא הקשירה וזה הפי' בהרמב"ם דע"כ בעינן לצל ובזה י"ל הרמב"ם דהא דאין חילוק בין צולתה מרובה מחמתה באילן או לאו כמ"ש הלח"מ וי"ל דה"פ דבאמת א"ר לרבא דפ' בחבטן כגון שקצצן וכמ"ש הרב הכ"מ הפ' וא"כ א"ל דה"פ או שקצצן וא"ל דהא קתני והדלה הגפן וסכך עליהן והוי הפי' דקצצן קודם שהניח הסכך אמת לאחר שהניח אך קודם שסיכך וא"כ הוי הפי' דאמת דהוי עיקר עשיותן הך דמניח סכך כשר וע"י הסכך כשר הוי סוכה כשירה ולא איפחית (איכפת) לי' דזה הוי עשי' לצל סוכה דהא לרבא איירי דהוי חמתה מרובה מצלתה וא"כ אם לא הוי רובא וא"כ לא הוי ג"כ על הא דע"י סכך כשר ג"כ חמתה מרובה מצילתה אך בסכך פסול לא הוי וא"כ אם קיצץ קודם הסכך כשר הוי עיקר הצל ע"י הסכך כשר ומ"ה כשר כן הפי' לרבא אך באמת א"כ הם לא פרשי כן רק בנעינוע משום דסבירא לי' דמתניתין איירי דהוי הצל מרובה מסכך ג"כ וא"כ לא מצי לומר כן ומ"ה פסק כן הרמב"ם ומתורץ שפיר הרמב"ם

והנה המ"א כתב דאם סילק הגג אח"כ כשר למהרי"ל אבל מ"מ אם הסיר התקרה לא מהני וא"כ לכאורה האי דמהני להרמב"ם דקיצץ האילן (וניענוע אח"כ וא"כ נתכשר וא"כ נגד הסכך עליון הוי שפיר תעשה ולא מן העשוי) הא הוי הפסול בסכך כשר מכח תעשה ולא מן העשוי ובכה"ג לא מהני מה דמתיר ובשלמא אם הוי רוב לא קשה וא"ל דהא הסכך עליון הוי פסול וא"ר הוי בהך סכך הפסול משום עליון ושפיר מהני כמו תחת הגג (דעליון פסול) אך צ"ל דכיון דהוי רק (דעליון פסול) הפסול מכח תעשה מן העשוי' לא מקרי כך סכך פסול (והפסול לא הוי מצד עצמו רק מכח ד''א דפסול) וכיון דהוי פסול מצד אחר אזי נכשר מצד אחר ונפסק מהרי"ל מוכח מכאן או כס' המ"א דכיון דפסול גופא נכשר ואו די"ל דהפי' ממ"נ אם הוי רוב הסכך כשר לא צריך רק דאיירי דלא הוי רוב וא"א לצמצם וא"כ ממ"נ הוי השתא רובא ודהשתא כשר או דהוי מכבר דהוי מקודם אלו רוב או דהשתא רוב

והנה י"ל דדעת הרמב"ם הוי הפי' כמו ס' ריב"א דבאילן צריך חמתה מרובה מצולתה ובהסכך כשר יהא דוקא צולתה מרובה מחמתה אזי כשר בכדי שלא יצרך כלל וא"כ שם א"א לומר כן דעכ"פ בניענוע אפילו הוי רוב האילן מכח א"א לצמצם מ"מ הוי עכ"פ כאילו דהוי השתא עיקר הסכך כשר לא הוי צילתה מרובה מחמתה א"ו דלא ס"ל בהא הסוגיא דרב ושמואל בדף י"א כרבא ומ"ה פסק כן הרמב"ם וגם הרי"ף רק רוב לחוד מהני כשקוצץ

והנה לפי הסוגיא דלעיל א"ש מה דהקשה הרמב"ן וכ"פ (א"י חיבה זו] מהא דמשמע דאם הזמנה מילתא בעינן דוקא לשמואל וקשה מב"ה דלא בעי בסוכה (לשמה) לשמו וי"ל דבאמת הפי' דבציצית טוי' לשמה הוי נמי ארוג אך הפ' דכיון דבקשירה לא צריך קרא לשמו ונ"מ היכא דאמר בפירוש שלא לשמו משום דאזמנא מילתא וא"כ ע"ז לא בעי קרא ומ"ה מוקי על טווי' ומשא"כ לרב בעינן קרא על הקשירה ולא ידעינן טוי' לשמה והנה הא דלא מוקי על שזירה משום דלא בעינן שזירה (לשמה) כלל ומ"ה מוכח פסק הרמב"ם דלא בעינן שזירה אך בסוכה ממילא לפי מה דאיתא דקודם י"ט לא הוי דיחוי דלא מקרי לולב כלל ה"נ רק שייך לשמה לאחר החיוב וכתיב שבעת ימים תעשו סוכות ובעינן סוכה הראוי לשבעה וממילא מוכח דלא בעינן לשמה דכיון דזה דלא בזמנו מיקרי רק הזמנה דלאו מילתא לכ"ע וכמו דאיתא בסוכה (ובלולב לרבנן לא בעינן אגוד כלל ולר''י אסור לאגוד בי"ט וע"כ קודם י"ט) ומה דבתפילין לין הוי לילה זמן תפילין אך מציצית קשה אך להרמב"ם א"ש (ואו י"ל דשם קאי אם ציצית בלילה ליכא נמי) (א"י תיבות הללו) דהא בשעת קשירה לפי דעת הרב הכ"מ לא בעי לשמה להרמב"ם ומעיקרא הא לא הוי גמר מעשה ובודאי א"צ לשמה ובזה אפ"ל דהקשה הריטב"א בסוכה דף ט' ע"א דבעינן דצריך דוקא לשבעה ואין עושין בח"ה ומתורץ דזה תלי' בזה אם אמרינן דעושין סוכה בח"ה

מסכת יבמות ש"ע אבן העזר

הב"ש מביא בסימן ל"א ס"ק כ"ב וכתב בתשובת מיימוני אם דרין יחד כדרך שדרין איש עם אשתו ולא הי' עדי יחוד דהוי כמו עידי יחוד ובתשובת הריב"ש סוף תשובה ו' חולק על זה וכתב כל האחרונים חולקין על זה ונ"ל להביא ראי' מהש"ס כתשובת מיימוני משום דהנה איתא ביבמות בדף ק' ע"ב דאמר התם תיובתא דשמואל אמר רב שמעיא בממאנת. וממאנת מי ילדה והתנן רב ביבי וכו' משכחת לה בקידושי טעות וכתבו התוס' ביבמות דף ב' ע"ב בד"ה ואי אתה יכול לומר בא"ד הא דשבק קידושי קטנות ונקיט קידושי טעות וכו' אלא משום דההוא סוגיא אליבא דשמואל ושמואל לא ס"ל בקדושי קטנתי וקשה מה מקשה שם וממאנת מי ילדה הא ממ"נ כשר הולד אם באמת הוא לראשון כשר ואם באמת הוא לשני וא"כ לא צריכה גט משום דהא לא ילדה והוי ג"כ הולד כשר והוי הכל ע"י נישואין אך צ"ל דהש"ס סובר דרא כפי ס"ד הוי לאחר י"ב שנים רק מעברה וא"כ בעל לאחר י"ב שניה וא"כ הוי ספיקא מן התורה וחיישינן שמא נשרו הסימנין וקשה אמאי לא מוקי דליכא עדי יחוד א"ו כתשובת מיימון דאם דרו כדרך איש עם אשתו עדי יחוד מקרי וכן מוכח נמי מתוס' דדחיק התוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב וא"ת לר"א תקשי סתם מתניתין וי"ל בדוחק כגון שפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין ואמאי לא מוקי דלא הוי עדי יחוד א"ו כהגהת מיימוני הנ"ל וכן בדף י"ב ביבמות בתוס' ד"ה דאפילו לר"י ודחקו התוס' כגון דבעל בפירש שלא לשם קדושין ואמאי לא מוקי דלא הוי עידי יחוד א"ו כהגהת מיימון הנ"ל ואך על תי' זה יש לדחות משום דכיון דהוי השתא בן וא"כ גזרו דכיון דהוי ביאה דלמא לא ידעי דהוי בלא עדי יחוד משא"כ בכאן בעובדא דידן דלא ידעינן דהוי ביאה כלל

והנה על הש''ס קושיא הנ"ל יש ליישב משום דהוי עכ"פ קודם המתנת ג' חדשים וא"כ הוי החשש דלמא נתעברה והוי כמו סימנים וא"כ לא מהני מיאון והוי בזנות בשעת מעשה וא"כ הוי בכה"ג גזרו רבנן כמו דאמרינן בזנות גזרו רבנן ובנשואין לא גזרו רבנן ובקידושי טעות אע"ג דלמפרע הוי בטעות מ"מ כיון דבשעת מעשה הוי ע"י נישואין לא גזרו רבנן ה"נ להיפוך אע"ג דאם באמם לא נתעברה מראשון הוי קידושי של השני שפיר קידושין מ"מ בשעת מעשה סבר דלמא באמת כבר נתעברה והוי סבור שהוא בזנות והוי להיפוך מלשם דסבור דהוי נישואין ובכאן סבור דהוא זנות וגזרו רבנן וגם על ראיית מתוס' ר"פ המדיר י"ל משום דה וי בשעת מעשה ספק דלמא יתעבר ויהא (סימנין) אסור דילמא הוי עדי יחוד וא"כ גזרו רבנן דבתוך ג' לא יהא נשאת וא"כ הוי לפי דעתו זנות דלמא יתעברה וגזרו רבנן דסבורין דלמא הוי עדי יחוד דכיון דידעינן דנתעברה ויהא סבורין דלמא נתעברה מראשון אך יש לאסור דהנה הב"ש בסימן מ"ה ס"ק י"ב וב"ח מחמיר אפילו ליכא עדים ששלח לה סבלונות ולא הי' לה עדים אלא המנהג וכו' והוי כמו יש עדים שרקדו בפניהם דקי"ל דהיא בחזקת בתולה אע"ג דא"י אם היתה בתולה מ"מ כאן כיון דרקדו בפניהם וכו' הוי עדות להוציא ממון ה"נ הוי עדות דמוכח כן והנה הא הדין אם נתאלמנה לאחר הנשואין אע"ג דליכא עדי יחוד רק דעכ"פ ליכא עדים דלא נסתרה לא מצי טען טענת בתולים וא"כ צריך ליתן לה הכתובה מנה וקשה דלמא לא הוי נבעלה לבעלה הראשון וא"כ א"צ ליתן לה הכתובה דהא בס"ס אין מוציאין ממון ואפילו אם הוי אשת כהן הוי רק שני ספיקות ועוד דאפשר דהוי הכל שם אחד וצ"ל דהוי חזקה מן הסתם דבעל לאחר הנשואין ומוציאין ממון עכ"פ היכא דליכא ברי להכחיש וא"כ יש להחמיר כהגהת מימון

והנה משמע מתשובת הגהת מיימוני דאפילו דרין כדרך איש ואשתו דרין אפילו רק יום א' או ב' ימים דלא כמו שנסתפק מי בזה והראי' שמביא דקתני אם בעי שיגדיל משמע אפילו ליום אחד וכן מהראי' שכתבתי לעיל מוכח אפילו רק יום אחד

והנה דע דמ"ש הב"ש בשם הג"א דכיון דעדים לא ידעו דהוי ש"פ במקום אחר וכן אם הם מסופקין אם קרוב לה או לו לא הוי מקודשת דהוי בלא עדים היינו דוקא בקרוב לו או לה או בספק דהא אם לא נתן לה ש"פ הוי כאלו לא קידש כלל וכן היכא דהוי ספק בקרוב לו וא"כ אם הוי קרוב לו הוי כלא קידש כלל ומשא"כ היכא דהוי ספק בע"א אפילו דהוי ספק לעדים הוי מקודשת והאראי' מכל הספיקות דאם הוי ספק אם הוי קנין פסק הרשב"א דהוי ספק מקודשת וכן בספק בוגרות והיא מקדשה עצמה הוי מקודשת מספק והא עדים לא ידעו א"ו כיון דעכ"פ זאת יודעים העדים דמקדשה רק אפשר דלא הוי מקודשת עפ"י דין חכמינו ז"ל זאת לא איכפית לי' וכיון דעכ"פ מקדשה וכי בעי דעדים יהי' בקיאין בכל דיני קדושין דידעו דהיא מקודשת בזה הקידושין ואם לאו הכי לא יהי' קידושין וראי' דגבי בוגרות דעת (הח"מ דאפי') הב"ש דאם הוא קידשה בעצמה בלא אבי' לא יוד הוי